אנציקלופדיה תלמודית:משקה
|
|
הגדרת הערך - כל דבר שיש עליו תורת משקה לענין טומאת-משקים* ולענין הכשר*.
המשקים
שבעת המשקים
שבעה משקים הם שיש להם תורת משקה לדברי הכל, לענין הכשר* אוכלים לקבל טומאה ולענין טומאת-משקים*[1], ואלו הם: טל*, מים*, יין*[2], שמן*[3], דם*[4], חלב*[5] ודבש*[6], שכן דרשו לענין הכשר[7]: אשר יבוא עליו מים יטמא[8], אין לי אלא מים, מנין הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב, תלמוד לומר: וכל משקה[9], וכן דרשו: וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא[10], אין לי אלא אחר הכשר מים, מנין לעשות שאר משקים כמים וגו' תלמוד לומר מים, מה מים האמורים למעלה עשה בהם שאר משקים כמים, אף מים האמורים למטה עשה בו שאר משקים כמים[11].
על מקור נוסף לכל אחד מן המשקים להחשיבו משקה ע"ע הכשר[12] ועי' על כל אחד מן המשקים בערכו.
על פרטי דיני שבעת המשקים לענין הכשר ע"ע הכשר; על פרטי דיני שבעת המשקים לענין טומאה ע"ע טומאת משקים; על פרטי ודיני כל אחד מן המשקים לענין טומאה והכשר ולענין הלכות נוספות עי' כל אחד מהם בערכו.
תולדות
תולדות שבעת המשקים הרי הם כמותם לענין הכשר[13] ולענין טומאה[14]. על מקורות ופרטי דיני תולדות המשקים, ואם הם נחשבים משקה מן התורה או מדרבנן, ע"ע הכשר[15].
ואלו הם תולדות המים: המשקים היוצאים מן העין[16] מן האוזן מן החוטם מן הפה[17], ומי-רגלים*[18] – של אדם[19] - בין גדולים בין קטנים[20] - היינו בין משקים היוצאים מפי הטבעת ובין שתן היוצא מפי האמה[21], ויש מפרשים בין של אדם גדול ובין של אדם קטן[22] - לדעתו ושלא לדעתו[23]. על טומאתם של המשקים הללו מדין מעינות כשיצאו מן הטמא, ע"ע מעינות.
ואלו הם תולדות הדם: דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים[24], ודם הקזה לשתיה[25], על פרטי ודיני תולדות הדם ע"ע דם (משקה)[26].
מי פירות
שאר המשקים מלבד שבעת המשקים האמורים, כגון מי תותים או רימונים וכדומה, נקראים מי-פירות*[27], ולענין טומאת משקים נחלקו בהם תנאים, אם הם חשובים משקה: רבי אליעזר סובר שהם נחשבים משקה, ורבי יהושע סובר שאינם נחשבים משקה[28]. על פרטי המחלוקת, ועל מחלוקת הראשונים להלכה בטומאת מי פירות ע"ע טומאת משקים[29].
ולענין הכשר, בסתם משנה נראה שמי פירות אינם מכשירים[30], וכן בספרא אמרו שמי פירות אינם מכשירים, שכן דרשו: אשר יבא עליו מים יטמא[31], מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי, אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי, ומוציא מי תותים ומי רימונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי[32]. ואחרונים כתבו שאף לענין הכשר נחלקו תנאים במי פירות, שרבי אליעזר סובר שהם נחשבים משקה, ומכשירים, ורבי יהושע סובר שאינם נחשבים משקה, ואינם מכשירים[33]. הלכה שאינם נחשבים משקה ואינם מכשירים[34]. על פרטי המחלוקת ע"ע מי פירות.
על מי פירות – מלבד יין ושמן – שנחלקו תנאים אם דינם כדין הפרי שממנו יצאו בנוגע לדינים שונים בתרומה* ומעשר-שני* וערלה* וביכורים* וחומש* וברכות-הנהנין* עי' ערכיהם וע' מי פירות.
זיעת אדם
זיעת אדם, אין לה דין משקה לא לענין הכשר ולא לענין טומאה[35], אפילו יצאה מאדם שמעינותיו טמאים[36], ואפילו מי ששתה משקים טמאים והזיע, זיעתו טהורה[37], לפי שהזיעה באה מגופו, ולא מן המשקים ששתה[38].
בא במים שאובים והזיע, זיעתו טמאה[39], כלומר שיש לה דין מים, לפי שהיא באה מחמת המים[40]. נסתפג מן המים השאובים ואחר כך הזיע, זיעתו טהורה[41].
האשה שהיו ידיה טהורות והיתה מגיסה בקדרה טמאה, אם הזיעו ידיה, הרי הן טמאות[42], כאילו נגעה במשקים הטמאים שבקדרה, לפי שהזיעה שעל ידיה באה מחמת המשקים שבקדרה[43].
זיעת מבנים
זיעת בתים בורות שיחים ומערות היא טהורה[44], כלומר שאינה חשובה משקה[45], לענין הכשר לקבל טומאה[46], וכן אינה מקבלת טומאה[47].
זיעת מרחץ ובריכה
מרחץ שמימיו טמאים, הזיעה שעל כתליו טמאה[48], כלומר שיש לה דין מים טמאים, שהם מכשירים ומטמאים[49]. מרחץ שמימיו טהורים, הזיעה שעל כתליו טהורה, אלא שיש לה דין משקה לענין הכשר[50].
בריכה שבבית, ומימיה טמאים, והבית מזיע מחמתה, דין הזיעה כמי הבריכה, והיא טמאה[51]. ואם הזיעה אינה מחמת מי הבריכה, הרי זו זיעת הבתים, שאינה כמים לא לענין הכשר ולא לענין טומאה[52].
היו בבית שתי בריכות, אחת טהורה ואחת טמאה, המזיע קרוב לטמאה טמא, וקרוב לטהורה טהור, מחצה למחצה טמא[53].
ליחה סרוחה
ליחה סרוחה, היינו מוגלה, בין שהיתה יוצאת מחיצוניות הגוף ובין שיוצאת בכיח[54], אין לה דין משקה לא לענין הכשר ולא לענין טומאה[55], אפילו יצאה מן הטמא, כגון מן הזב[56].
רעי
רעי אין לו דין משקה לא לענין הכשר ולא לענין טומאה[57], אפילו יצא מן הטמא, כגון מן הזב[58].
דם היוצא עמהם
דם היוצא עם המוגלה או עם הצואה, אין לו דין משקה לא לענין הכשר ולא לענין טומאה[59], אפילו יצא מן הטמא, כגון מן הזב[60].
זוב
זוב של זב, בנוסף לזה שהוא אב הטומאה מדין מעינות* הזב[61], דינו כמשקה, ולפיכך הוא מכשיר לקבל טומאה[62], וכתבו ראשונים שהוא בכלל תולדות המים[63], ויש שכתבו שאף על פי שאינו בכלל תולדות המים ואינו בכלל משקה, יש לו דין משקה לדין הכשר לפי שטומאתו מחשיבתו[64].
שכבת זרע
שכבת-זרע*, נחלקו תנאים אם יש לה דין משקה לענין הכשר, תנא קמא סובר שיש לה דין משקה, והיא מכשרת[65], וכן הלכה[66], וכתבו ראשונים בדעתו שהיא בכלל תולדות המים[67], ויש שפרשו בדעתו שאף על פי שאינה בכלל תולדות המים ואינה בכלל משקה, יש לה דין משקה לענין הכשר לפי שטומאתה מחשיבתה[68]. ורבי אליעזר חולק וסובר ששכבת זרע אינה מכשרת[69], לפי שהכתוב שלל ממנה שם משקה ונתן לה שם לואי[70].
על דין טומאת שכבת-זרע, ועל טומאתה מדין מעיין, כשיוצאת מן הזב, ע"ע מעינות וע' שכבת זרע.
על שכבת זרע, אם היא חשובה משקה לענין שטומאה שנמצאת מעליה חשובה טומאה צפה[71], ע"ע שכבת זרע.
רוק בפה
רוק – שהוא בכלל תולדות המים, ויש לו דין משקה[72] – כשהוא בתוך הפה, רבי מאיר סובר שיש לו דין משקה, ולפיכך האוכל דבלה בידים מסואבות והכניס ידיו לתוך פיו ליטול את הצרור, רבי מאיר מטמא את הדבלה, לפי שהידים טמאו את הרוק בטומאת משקים, והרוק טימא את הדבלה[73]. ורבי יהודה סובר שהרוק, כל עוד הוא בפה, ולא יצא ממנו, אין לו דין משקה, ולפיכך אינו מכשיר ואינו מקבל טומאה, והדבלה נשארת טהורה[74]. ורבי יוסי מחלק, שרוק שהפכו בפיו – מאחר והוא עומד להשליכו לחוץ[75] - יש לו דין משקה, והוא נטמא ומטמא את הדבלה, אבל רוק שלא הפכו בפיו אין לו דין משקה, ואינו מכשיר ונטמא ומטמא[76].
משקה בן שמונה
משקה היוצא מבן שמונה - היינו נפל* הנולד לשמונה חודשים - כגון רוקו ומימי רגליו, אין לו דין משקה לא לענין הכשר ולא לענין טומאה[77], לפי שבן שמונה הרי הוא כאבן[78]. על פרטי הדין ע"ע נפל; על דמו של בן שמונה, שנחלקו תנאים אם יש לו דין משקה ע"ע דם[79].
השותה מי טבריה
השותה מי טבריה, שהם משלשלים, וכששותים אותם יוצאים מן החלחולת מים זכים כמו שנשתו, לאחר שיצאו אין להם דין משקה לא לענין הכשר ולא לענין טומאה[80].
מלח שנמחת
מלח שנמחת אינו נחשב משקה לא לטמא ולא להכשיר, אלא הוא כמי פירות[81].
שלג
שלג* אינו משקה, אבל אם חישב עליו למשקה, הוא מטמא טומאת משקים[82].
ציר
ציר, שהוא זיעה שיוצאת מן הדגים כשמולחים אותם, כשלא ערבו בו מים אינו נחשב משקה, ואינו מקבל טומאת משקים[83].
ציר שנתנו בו מים, אם המים הם מיעוט, והרוב ציר, התערובת אינה נחשבת משקה, לפיכך אינה מקבלת טומאה, ואף אם היו המים טמאים קודם לכן, הם בטלים בציר ונטהרים, אבל אם הרוב מים, הם מקבלים טומאה אף אחר שנתערבו בציר[84], וכן הם מכשירים לקבל טומאה[85]. על פרטי הדין, ואם כשיש רוב מים המים הם שנטמאים או אף הציר נטמא, ע"ע בטול ברוב[86].
על ציר שהיו בו מים מועטים טמאים, ונוספו עליהם מים נוספים, עד שנעשו המים רוב, אם הטומאה חוזרת וניעורה, ואם יש חילוק בין אם המים הנוספים היו טמאים או שהיו טהורים, והדין בלוקח ציר טהור מעם הארץ ונפלו לתוכו מים, ע"ע חוזר וניעור[87].
סתם ציר* הוא בחזקת טמא טומאת משקים[88], לפי שסתם ציר נותנים בו מים - בשיעור הראוי לקבלת טומאה[89] - והידים ממשמשות בו ומטמאות אותו[90].
על ציר טמא, שהשקה* מועילה לטהרו, ע"ע השקה[91].
ציר חגבים
ציר חגבים טמאים הוא טהור[92], ובירושלמי פרשו שהכוונה שאין לו דין משקה לענין הכשר[93], וכן הלכה[94]. ולענין טומאת משקים, יש שכתבו על פי הירושלמי שיש לו דין משקה, והוא מקבל טומאת משקים[95], ויש שכתבו שספק הוא בירושלמי לענין טומאת משקים[96].
על פרטי הדין ע"ע ציר.
תמד
על תמד*, אימתי הוא נידון כיין, ע"ע תמד.
גדריו
משקה סרוח
משקה סרוח, נחלקו תנאים אם יש לו דין משקה: א) רבי אליעזר סובר שאין לו דין נחשב משקה, שנאמר: וכל משקה אשר ישתה[97], ודרשו: פרט למשקה סרוח[98], וכן יש ראשונים שפסקו להלכה[99]. ב) ויש תנאים שחולקים וסוברים שכל שהמשקה ראוי לפרה ולעופות, אף על פי שהוא סרוח ואינו ראוי לאדם, עדיין הוא נחשב משקה[100], וכן יש ראשונים שפסקו להלכה[101].
משקה שהיה סרוח מתחילתו, יש ראשונים שכתבו שאף לסוברים ששאר משקה סרוח נחשב משקה, הוא אינו נחשב משקה[102]. ובדעת אמוראים בירושלמי יש שכתבו להפך, שאפילו הסוברים שסובר ששאר משקה סרוח אינו נחשב משקה, מודים שהסרוח מעיקרו נחשב משקה[103].
משקה שבהמה שתתה אותו ונעשה פרש, אף על פי שהוא ראוי לכלב, שוב אינו נחשב משקה, אף לסוברים שמשקה סרוח, כשהוא ראוי לבעלי חיים הוא נחשב משקה[104], וכתבו ראשונים בטעם הדבר, שהוא נחשב סרוח מתחילתו, והסרוח מתחילתו אינו מטמא, לסוברים כן[105].
אף לסוברים שמשקה סרוח אינו נחשב משקה, אם נטמא כבר ואחר כך הסריח, אפילו נעשה אינו ראוי לכלב, שוב אינו יוצא מידי טומאתו[106].
משקה שקרש
על משקה שקרש, כגון חלב או שמן או דם או יין או דבש, אם הוא נחשב משקה או אוכל, ע"ע אוכל[107] וע' טופח[108] וע' טמאת משקים[109] וע' יין של גוים[110]
תערובת
מי פירות – אף לסוברים שאין דינם כמשקה[111] - שנפלו לתוכן מים, אפילו כל שהוא, רבי מאיר אומר שדינם כמשקה[112], וכן אמר ר' נתן בירושלמי בדעת רבי אליעזר[113], ובדעת רבי אליעזר בן יעקב[114], וכן יש ראשונים שפסקו להלכה שהם נחשבים משקה לענין הכשר ולענין טומאה[115]. וחכמים אומרים שהולכים אחר הרוב[116], וכן יש ראשונים שפסקו להלכה[117].
מי פירות שנפלו לתוכם משקים אחרים, כגון דבש או חלב, הולכים אחר הרוב[118].
משקה הבא לאוכל
על משקה הבא לאוכל, אם דינו כמשקה או כאוכל ע"ע אוכל[119].
משקה העומד לאיבוד
משקה העומד לאיבוד, כגון כשמפצע בזיתים לידע אם הגיעו למסיק, ויוצא מהם משקה, שהולך לאיבוד, נחלקו תנאים אם הוא נחשב משקה לענין הכשר: תנא קמא סובר שאינו נחשב משקה, ורבי יהודה סובר שהוא נחשב משקה[120]. הלכה כתנא קמא, שאינו נחשב משקה[121].
משקה העומד לצחצח
משקה העומד לצחצח, כגון נחתום המחליק פני ככרותיו בענבים, שסוחט המשקה על הכיכר, נחלקו תנאים אם הוא נחשב משקה לענין הכשר: תנא קמא סובר שאינו נחשב משקה, והכיכר לא הוכשר, ורבי יהודה סובר שנחשב משקה, והכיכר הוכשר[122].
משקים בלועים
על משקים בלועים, אם הם מטמאים, ע"ע טומאה בלועה[123] וע' טומאת משקים[124].
על היין והשמן הבלועים בענבים ובזיתים, אם הם נחשבים משקה או אוכל, ע"ע חבור[125].
שיעור
משקה בכמות קטנה מאד, שאינו טופח-על-מנת-להטפיח*, יש אחרונים שכתבו שאין עליו שם משקה כלל[126]. ודעת ראשונים ואחרונים אחרים היא שכל שהמשקה הוא טופח – עי' גדר הדבר בע' טופח - אפילו שלא על מנת להטפיח, הוא נחשב משקה[127].
על שיעור המשקה שמכשיר ושנטמא ושמטמא ע"ע טופח[128] וע' טמאת משקים[129].
שלא לרצון
משקה שלא חשב עליו אדם שיהיה משקה, נראה בתוספתא ובירושלמי, וכן כתבו ראשונים ואחרונים שכשם שאינו נחשב משקה לענין הכשר[130], כך אינו נחשב משקה לענין טומאה[131], וזה הטעם למה ששנינו שטמא שירדו עליו גשמים, כל שלא חשב עליהם למשקה, הם אינם מקבלים טומאה ממנו[132], וכן זה הטעם למה ששנינו שעצים שנפלו עליהם משקים טמאים ונפלו עליהם גשמים, כל שלא החשיב את מי הגשמים למים, הם לא קבלו טומאה מהמשקים הטמאים[133], וכן זה הטעם למה ששנינו שהשוקל ענבים בכף מאזנים, היין שבכף אין לו דין משקה לענין טומאה, עד שיערה אותו לתוך הכלי, משום שהיין לא יצא לרצון[134], וכן זה הטעם למה ששנינו שסלי זיתים וענבים שיצא משקה לתוכם, כל שיצא שלא לרצון הוא אינו מקבל טומאה[135].
ויש חולקים וסוברים שמשקה מקבל טומאה אף בלא מחשבה[136].
על חָלָב בהמה וחלב אשה, אם הוא נחשב משקה אף כשיצא שלא לרצון ע"ע חלב (בקמץ)[137].
על כלי טמא שנגע במשקים שלא היתה בהם מחשבה, שיש תנאים שסוברים שנגיעת הכלי מחשיבתם משקים, ע"ע הכשר[138].
על דבר שאינו משקה, שחשבו עליו להיות משקה, ע"ע בטלה דעתו[139].
דיניו
בהכשר
כל האוכלים הראוים לקבל טומאה אינם מקבלים טומאה עד שיוכשרו תחלה במשקה שירטיב אותם[140]. על פרטי הדין ע"ע הכשר.
טומאת משקים
משקים טהורים שנגעו באב הטומאה או בראשון לטומאה, נעשים טמאים[141], ודינים מיוחדים יש בטומאת המשקים, על פרטיה ודיניה ע"ע טמאת משקים.
טומאת מעינות
על משקים היוצאים מגופם של זב וזבה, שהם אב-הטומאה*, ע"ע מעינות.
פסול גוויה
על השותה משקים טמאים, שיש לו טומאה מיוחדת, על דיני הטומאה, ושיעור השתיה, ע"ע פסול גויה.
משקים שבמקדש
על משקי בית-המטבחיים* שבמקדש, ועל משקי המזבח*, שיש סוברים שאינם נטמאים ואינם מכשירים, ויש סוברים שבאופנים שונים הם נטמאים ומכשירים, ע"ע הכשר[142] וע' טמאת משקים[143].
טהרה על ידי השקה
על טהרת משקים שנטמאו, על ידי השקה*, ע"ע השקה.
טהרה בתוך גוף
משקים אינם נטהרים בגוף אדם, לפיכך אדם ששתה משקים טמאים והקיאם, המים עדיין טמאים[144]. ויש ראשונים שחולקים וסוברים שמשקים נטהרים בגוף אדם, לפיכך אדם ששתה משקים והקיאם, המים טהורים, אלא שאם שתה רביעית מהם, מאחר ונטמא בשתייתו, כשחזר והקיאם חזרו המים ונטמאו ממנו[145].
משקים אינם נטהרים בגוף בהמה, לפיכך בהמה ששתתה מים טמאים והקיאתם, עדיין הם טמאים[146].
אדם ששתה מים טמאים, וטבל, והקיאם, המים טהורים[147], על טעם הדבר ע"ע השקה[148]. שתה משקים – חוץ ממים[149] - טמאים, וטבל, ואחר כך הקיאם, עדיין הם טמאים, ולא נטהרו בטבילה יחד עם הגוף[150], שהרי שאר משקים, אין להם טהרה במקוה[151].
אדם או בהמה ששתו מים או משקים אחרים טמאים, ונסרחו בגופם ואחר כך הקיאום, או שלא נסרחו אלא שיצאו מלמטה, הרי המשקים טהורים[152].
חיבור
על חיבור* שני דברים על ידי משקים, או חיבור משקים זה לזה, ע"ע חבור.
ניצוק
על חיבור של נצוק* במשקים ע"ע נצוק.
על המשקים המחמיצים את הדגן ע"ע חמץ[153].
על דין משקאות שונים לענין מקוה, שיש משקים שמצטרפים לשיעור ולא פוסלים, ויש פוסלים ולא מצטרפים, ויש לא מצטרפים ולא פוסלים, וכן על דין שינוי מראה במקוה ועל ידי מראה ע"ע מקוה[154].
על איסור סחיטת משקה בשבת, וגדר משקה לענין זה, ודין משקים שזבו מאליהם, ע"ע דש[155].
על החילוק בין משקים שונים לענין הגעלה*, ע"ע הגעלה[156].
על הדחה* במשקים שונים ע"ע הדחה[157].
על משקים שאסורים משום גלוי*, ע"ע גלוי.
על חפיפה* במשקים ע"ע חפיפה[158].
הערות שוליים
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ד, לענין הכשר, ותרומות פי"א מ"ב לענין טומאה; רמב"ם טומ"א פ"א ה"א וה"ב וה"ד ופ"י ה"א.
- ↑ עי' מקורות דלהלן. ועי' רמב"ם טומ"א פ"א ה"ה, ע"פ ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב, שיין שיצא מענבים שלא הביאו שליש אין דינו כיין אלא כמי פירות, עי' עליהם להלן.
- ↑ עי' מקורות דלהלן. על מוהל ע"ע הכשר ציון 480, וע' שמן. ועי' רמב"ם טומ"א פ"א ה"ה, ע"פ ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב, ששמן שיצא מזיתים שלא הביאו שליש אין דינו כיין אלא כמי פירות, עי' עליהם להלן.
- ↑ עי' מקורות דלהלן. על מיני הדמים: דם חללים, דם קילוח, דם הקזה ומכה, דם שחיטה, דם אדם ודם בהמה, דם המת ודם השרץ, שיש חילוקים ביניהם לענין חשיבותם משקה, ע"ע דם (משקה). על דם-קדשים, שיש לו דינים מיוחדים לענין חשיבותו משקה, ע"ע דם קדשים. על דם נדה-נדה, שיש לו דינים מיוחדים לענין חשיבותו משקה, ע"ע דם נדה.
- ↑ עי' מקורות דלהלן. על חלב שיצא שלא לרצון, ועל חלב האשה, וחלב זכר, וחילוקים נוספים בדין החלב, ע"ע חלב. על מי חלב ע"ע הכשר ציון 477 ואילך וע' חלב ציון 226 ואילך.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ד, לענין הכשר, ותרומות פי"א מ"ב לענין טומאה; ספרא שמיני פרשה ח סוף פ"ט אות א ופרשה ט תחי' פי"א אות ו, לענין הכשר; עי' תוספתא שבת פ"ח; רמב"ם טומ"א פ"א ה"א וה"ב וה"ד ופ"י ה"א. על דין דבש בכוורתו, והחילוק אם חישב עליו לאוכל או למשקה, ודין דבש הבא מאליו, ודין דבש תמרים ודבש צרעים ע"ע דבש.
- ↑ ועי' פיהמ"ש לרמב"ם מכשירין פ"ו מ"ד, שמן הכתובים הללו למדים אף לענין טומאה, ועי' ציון 28, מחלוקת לענין טומאה בשאר משקים.
- ↑ ויקרא יא לד.
- ↑ ספרא שמיני פרשה ח סוף פ"ט אות א.
- ↑ ויקרא יא לח.
- ↑ ספרא שמיני פרשה ט תחי' פי"א אות ו.
- ↑ ציון 460 ואילך.
- ↑ עי' מכשירין פ"ו מ"ה; רמב"ם טומ"א פ"י ה"א.
- ↑ רמב"ם טומ"א שם.
- ↑ ציון 469 ואילך.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ה; עי' ברייתא כריתות יג א וב ונדה נה ב ותוספתא שבת פ"ח, שדמעת העין נחשבת משקה, ועי' תוספתא שם וברייתא נדה שם שדרשוה מן הכתוב, וע"ע הכשר ציון 473 ואילך; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ב וה"ה.
- ↑ משנה מכשירין שם; עי' תוספתא שבת פ"ח, שמי האף נחשבים משקה, וע"ש שדרשוהו מן הכתוב, וע"ע הכשר ציון 473 ואילך; רמב"ם שם ה"ב. על רוק שבתוך הפה עי' ציון 73 ואילך.
- ↑ ועי' ציון 63, שי"ס שאף זובו של זב בכלל תולדות המים, וציון 67, שי"ס שאף שכבת זרע בכלל תולדות המים.
- ↑ עי' תוספתא מכשירין פ"ג, ורמב"ם טומ"א פ"י ה"ב, שמ"ר של בהמה אינם חשובים משקה, וע"ע מי רגלים.
- ↑ משנה מכשירין שם מ"ה ומ"ו; רמב"ם שם ה"ב וה"ה.
- ↑ ר"ש ורא"ש ורע"ב מכשירין שם. ועי' תוי"ט שבציון 80.
- ↑ אליהו רבה ותפא"י שם.
- ↑ משנה מכשירין שם. על ענין תולדות המים שיצאו שלא לדעתו ע"ע הכשר ציון 485 ואילך. ועי' חזו"א מכשירין סוף סי' ד (ריג ב), הטעם שהמים היוצאים מן העין ומן האוזן וכדו' נחשבים משקה, לסוברים שמשקה סרוח אינו נחשב משקה, עי' ציון 98, ועי' מקדש דוד טהרות סי' מג סוף אות ב.
- ↑ משנה מכשירין שם; רמב"ם טומ"א שם. וע"ע דם (משקה) ציון 35 ואילך, שראשונים כתבו שדם שחיטה אינו תולדה אלא אב, ומפרשים את ד' המשנה שלא כפשוטם.
- ↑ מכשירין שם; רמב"ם טומ"א שם ג.
- ↑ ציון 35 ואילך וציון 75 ואילך.
- ↑ רמב"ם טומ"א פ"א ה"ג.
- ↑ תרומות פי"א מ"ב. ועי' ירושלמי שם, שטעמו של רבי אליעזר הוא מן הכתוב בויקרא יא לד: וכל משקה וגו' שמשמע לרבות כל המשקים, וטעמם של חכמים הוא שנאמר שם: אשר ישתה, ופי' במהר"א פולדא ובפנ"מ שם, בבאור דרשת חכמים, שהם מדייקים שדוקא משקה מפירות שעומדים להוציא מימיהם לשתיה, כגון זיתים וענבים, הוא שנחשב משקה, ועי' ירושלמי שם שמאריך בבאור המחלוקת בדרשות. ועי' ירושלמי שם בשם ר' אבהו, ופנ"מ שם בבאור דבריו, שמי תרדים ומי שלקות, גרועים יותר ממי פירות, הואיל ונשתנה טעמם, ואפ' רבי אליעזר מודה שאינם חשובים משקה, ועי' ביאור רח"ק שם, פי' אחר. ועי' ירושלמי שבציון 113, שי"מ את ד' רבי אליעזר בע"א.
- ↑ ציון 211 ואילך.
- ↑ עי' מכשירין פ"ו מ"ד.
- ↑ ויקרא יא לד.
- ↑ ספרא שמיני פרשה ח סוף פ"ט אות א.
- ↑ עי' תרומות פי"א מ"ב, ורע"ב שם, ומהר"א פולדא ורש"ס על ירושלמי שם, וכ"מ בפיהמ"ש לרמב"ם שם. ועי' ירושלמי שבציון 113, שי"מ את ד' רבי אליעזר בע"א.
- ↑ רמב"ם טומ"א פ"א ה"ג והכ"א. וע"ע דבש ציון 36.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ז, וע"ש פ"ב מ"א; ברייתא כריתות יג א ונדה נה ב; ספרא מצורע פרשת זבחים פרשה א עד פ"א אות יג; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ז וה"ט.
- ↑ ע"ע מעינות. ברייתא שם ושם; ספרא שם; פיהמ"ש לרמב"ם ורע"ב מכשירין שם. על מקור הדין ביצאה מן הטמא ע"ע מעינות.
- ↑ מכשירין פ"ב מ"א; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ט.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם ורא"ש מכשירין שם.
- ↑ מכשירין פ"ב מ"א; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ט.
- ↑ ר"ש ורע"ב שם. וע"ש ושם שאם בא במים מחוברים, מאחר ומים שנתלשו שלא ברצון, אינם מכשירים (ע"ע הכשר) אף הזיעה, שדינה כמותם, מאחר ונתלשה שלא לרצון, אינה מכשירה. ועי' רא"ש שם שפי' שהמים טמאים ממש, מחמת הטומאה שגזרו חכמים במי שבא ראשו ורובו במים שאובים, ע"ע שמונה עשר דבר.
- ↑ מכשירין שם; רמב"ם שם.
- ↑ מכשירין פ"ה מי"א; רמב"ם טומ"א פ"ז ה"ג.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם ור"ש ורא"ש ורע"ב שם.
- ↑ מכשירין פ"ב מ"א; רמב"ם טומ"א פ"י ה"י.
- ↑ פיה"ש לרמב"ם ור"ש ורא"ש שם; רמב"ם טומ"א שם.
- ↑ ר"ש ורע"ב שם.
- ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם שם, ורמב"ם טומ"א שם.
- ↑ מכשירין פ"ב מ"ב; רמב"ם טומ"א פ"י ה"י.
- ↑ ר"ש ורע"ב שם.
- ↑ משנה שם, ור"ש שם בבאורה. ועי' משנה שם, ורא"ש שם בבאורה, שהזיעה מכשרת משום שנחשבת "לרצון" (ע"ע הכשר) לפי שאין מרחץ בלא זיעה. ועי' רמב"ם פיהמ"ש שם וטומ"א שם שפי' את המשנה בע"א.
- ↑ מכשירין פ"ב מ"ב; רמב"ם טומ"א פ"י הי"א.
- ↑ עי' ציון 44. ר"ש ורע"ב שם.
- ↑ מכשירין פ"ב מ"ג; רמב"ם טומ"א פ"י הי"ב.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם מכשירין פ"ו מ"ז.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ז; ברייתא כריתות יג א ונדה נה ב; ספרא מצורע פרשת זבחים פרשה א עד פ"א אות יג; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ז.
- ↑ ברייתא שם ושם; ספרא שם; פיהמ"ש לרמב"ם ורע"ב מכשירין שם. על מקור הדין ביצאה מן הטמא ע"ע מעינות.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ז; ברייתא כריתות יג א ונדה נה ב; ספרא מצורע פרשת זבחים פרשה א עד פ"א אות יג; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ז.
- ↑ ברייתא שם ושם; ספרא שם; פיהמ"ש לרמב"ם ורע"ב מכשירין שם. על מקור הדין ביצאה מן הטמא ע"ע מעינות.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ז; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ג. ועי' רמב"ם שם שכן הדין בדם השחין והאבעבועות ותמצית הבשר. וע"ע דם (משקה) ציון 102 ואילך.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם ורע"ב מכשירין שם. על מקור הדין ביצאה מן הטמא ע"ע מעינות.
- ↑ ע"ע מעינות.
- ↑ עי' מכשירין פ"ו מ"ו, ופיהמ"ש לרמב"ם שם, ובהקדמה לסדר טהרות ד"ה וידוע ממה.
- ↑ עי' ציון 16 ואילך. רמב"ם הקדמה שם; עי' קרית ספר טומ"א פ"י.
- ↑ משנה אחרונה מכשירין פ"ו מ"ו, וע"ע הכשר ציון 530.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ו.
- ↑ רמב"ם טומ"א פ"י ה"ה, ובפיהמ"ש הקדמה לס' טהרות ד"ה וידוע ממה.
- ↑ עי' ציון 16 ואילך. רמב"ם הקדמה שם; עי' קרית ספר טומ"א פ"י.
- ↑ משנה אחרונה מכשירין פ"ו מ"ו, וע"ע הכשר ציון 530.
- ↑ משנה מכשירין שם.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם ורא"ש ורע"ב מכשירין שם.
- ↑ עי' נזיר סד א.
- ↑ עי' ציון 17.
- ↑ עי' משנה כלים פ"ח מ"י, הובאה בעירובין צט א, ור"ש ורא"ש ורע"ב כלים שם בבאורה. ועי' תוס' עירובין שם ותפא"י כלים שם, שהרוק אף הכשיר קודם את הדבלה לקבל טומאה. ועי' רש"י עירובין שם שפי' שהרוק רק הכשיר, והידים הם שטמאו את הדבלה.
- ↑ משנה כלים שם, הובאה בעירובין שם, ורש"י עירובין שם ור"ש ורא"ש ורע"ב ותפא"י כלים שם בבאורה. ועי' עירובין שם שהופכים הגירסא, והם ד' רבי יוסי, ועי' ר"ש כלים שם. וע"ע הכשר ציון 547 ואילך, שי"מ את מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה בע"א.
- ↑ רש"י עירובין שם. ועי' מוציא ציון 1134.
- ↑ משנה כלים שם, הובאה בעירובין שם, ורש"י עירובין שם ור"ש ורא"ש ורע"ב ותפא"י כלים שם בבאורה. ועי' עירובין שם שהופכים הגירסא, והם ד' רבי יהודה, ועי' ר"ש כלים שם. וע"ע הכשר ציון 547 ואילך, שי"מ את מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה בע"א.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ז; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ז.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם שם.
- ↑ ציון 122 ואילך.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ז, ופיהמ"ש שם בבאורה; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ז. ועי' תוי"ט מכשירין שם מ"ה, שאינו דומה למה ששנינו שם שמ"ר היוצאים מפי הטבעת חשובים תולדות המים ויש להם שם משקה, עי' ציון 21, לפי שמי טבריה, מאחר ושותים אותם כדי לשלשל, אינם חשובים משקה אלא מאכל, ולפיכך הם נחשבים רעי ולא מי רגלים.
- ↑ רמב"ם טומ"א פ"י ה"ב.
- ↑ ברייתא נדה יז א; רמב"ם טומ"א פ"א הכ"ב. ועי' מקדש דוד טהרות סי' מג אות ח ד"ה והנה זה. על מים שקפאו, עי' ערוה"ש העתיד טומ"א סי' קעב ס"ז.
- ↑ עי' ד' ריש לקיש בשם רבי יהודה נשיאה בבכורות כב א, ורש"י שם ד"ה ציר לאו בר.
- ↑ עי' ד' ריש לקיש בשם רבי יהודה נשיאה בבכורות כב א; עי' רמב"ם טומ"א פט"ז ה"ה.
- ↑ עי' רמב"ם שם ה"ד.
- ↑ ציון 107 ואילך.
- ↑ ציון 264 ואילך.
- ↑ מכשירין פ"ו מ"ג; עי' רמב"ם טומ"א פט"ז ה"ד, וראב"ד שם וכ"מ שם. וע"ע הכשר ציון 698 ואילך.
- ↑ עי' רא"ש מכשירין שם, שנותנים בו רוב מים, ועי' ציון 84.
- ↑ רע"ב מכשירין שם; עי' כ"מ שם. וע"ע הנ"ל שם.
- ↑ ציון 95א ואילך.
- ↑ עדות רבי צדוק בתרומות פ"י מ"ט ובעדויות פ"ז מ"ב.
- ↑ ירושלמי תרומות פ"י סוף ה"ה.
- ↑ רמב"ם טומ"א פט"ז ה"ד.
- ↑ רמב"ם שם, וכ"מ שם בדעתו, ע"פ ירושלמי שם.
- ↑ ראב"ד שם, וכ"מ שם בדעתו, ע"פ ירושלמי שם.
- ↑ ויקרא יא לד.
- ↑ ספרא שמיני פרשה ח סוף פ"ט אות ד (וכעי"ז תוספתא טהרות פ"ט) וראב"ד ורבינו הלל שם בבאורו; ירושלמי תרומות פי"א ה"ב. ועי' ד' ר' אשי בפסחים יח א, בדעת רבי יהודה, שפרה ששתתה מי חטאת, בשרה טהור ואינה מקבלת טומאה מהמים, לפי שהם משקה סרוח ואינם טמאים, ועי' ציון 104, שי"ס שאף הסוברים שמשקה סרוח נחשב משקה, מודים שמשקה שפרה שתתה אותו ונעשה פרש אינו נחשב משקה. ועי' ירושלמי שם שרבי אילא אמר שרבי אליעזר מודה במי הים הגדול, שאע"פ שהם סרוחים, ואינם ראוים לשתיה, יש להם דין משקה לפי שהתורה קראה אותם ימים (בראשית א י), ועי' ציון 103.
- ↑ רמב"ם טומ"א פ"א ה"ב ופ"ב הי"ד. ועי' חזו"א מכשירין סוף סי' ד (ריג ב), הטעם שהמים היוצאים מן העין ומן האוזן וכדו' נחשבים משקה, עי' ציון 16 ואילך, אע"פ שהם סרוחים, ועי' מקדש דוד טהרות סי' מג סוף אות ב.
- ↑ עי' ספרא שם ותוספתא שם וירושלמי תרומות שם: אמרו לו, וראב"ד ורבינו הלל על הספרא שם שם וראב"ד טומ"א פ"ב הי"ד בבאור ד' החולקים. ועי' ראב"ד על ספרא שם שר' יהודה שהוזכר בספרא שם הוא מהחולקים על רבי אליעזר, ועי' ציון 104. ועי' כ"מ טומ"א פ"ב הכ"א, בבאור ד' הספרא.
- ↑ ראב"ד טומ"א פ"ב הי"ד.
- ↑ ראב"ד טומ"א פ"ב הי"ד, ועי' ציון 105.
- ↑ עי' ירושלמי תרומות פי"א ה"ב: חברייא בשם רבי לעזר מודה רבי ליעזר לחכמים במשקה סרוח מעיקרו שהוא טמא, ומקדש דוד טהרות סי' מג אות ב בבאור דבריהם. ועי' חקרי לב יו"ד סי' עה (קז ד) שמפ' דבריהם בע"א, שכוונתם רק על מי הים הגדול, שהם סרוחים מעיקרם, ונחשבים משקה מגזה"כ, עי' ציון 98, ולא על שאר משקים הסרוחים מעיקרם.
- ↑ ראב"ד על ספרא שמיני פרשה ח סוף פ"ט אות ד, בדעת רבי יהודה, שבפסחים יח א אמרו בדעתו שמשקה שפרה שתתה אותו אינו מטמא משום שהוא סרוח, עי' ציון 98, ובספרא שם נראה שהוא סובר שמשקה סרוח מטמא כשהוא ראוי לכלב, עי' ציון 100; ראב"ד טומ"א פ"ב הי"ד. ועי' ראב"ד על ספרא שם, שאף ת"ק החולק על ר' יהודה בפסחים שם, וסובר שפרה ששתתה מי חטאת בשרה נטמא מהמים, מודה שבדרך כלל משקה שנעשה פרש אינו נחשב משקה, אלא שבמי חטאת החמירו יותר.
- ↑ עי' ציון 102 ואילך. ראב"ד טומ"א שם.
- ↑ רמב"ם טומ"א פ"ב הכ"א, ועי' כ"מ שם, בבאור מקורו של הרמב"ם. ועי' ערוה"ש העתיד טומ"א סי' קסב סי"ד.
- ↑ ציון 87 ואילך.
- ↑ ציון 123 ואילך.
- ↑ ציון 82 ואילך.
- ↑ ציון 412.
- ↑ עי' ציון 28 ואילך.
- ↑ תוספתא מכשירין פ"א, הובאה בירושלמי תרומות פי"א ה"ב (לפי' הפנ"מ שם, ועי' מהר"א פולדא שם, פי' אחר) ובר"ש מכשירין פ"ב מ"ג. ועי' כ"מ טומ"א פט"ז ה"ד, שמצדד לומר בד' רמב"ם שם שהגירסא בתוספתא הפוכה, וחכמים הם שמטמאים אפילו במים כל שהוא, ור"מ סובר שהולכים אחר הרוב.
- ↑ עי' ירושלמי תרומות פי"א ה"ב, שעל ד' רבי אליעזר במשנה שם שמי פירות מקבלים טומאה, עי' ציון 28, אמר ר' נתן שזה דוקא כשנפל לתוכם משקה, וכדעת ר"מ שלעיל. ועי' ציון הנ"ל, שי"מ את ד' רבי אליעזר בע"א.
- ↑ ר' נתן בירושלמי שם בדעת ראב"י במכשירין פ"ו מ"ג, שאמר שציר שנפל לתוכו מים כל שהן טמא, ועי' בכורות כג ב, שביארו את ד' ראב"י בע"א, ועי' או"ש ביכורים פ"ו סוף הי"ב.
- ↑ רמב"ם טומ"א פט"ז ה"ד.
- ↑ תוספתא שם; עי' ד' ר' נתן בירושלמי שם בדעת חכמים במשנה תרומות שם. ועי' כ"מ שבציון 112, שי"ג בתוספתא להפך.
- ↑ ראב"ד שם.
- ↑ תוספתא מכשירין פ"א; רמב"ם טומ"א פט"ז ה"ד. ועי' ירושלמי שבציון 113, שמ' שאין חילוק בין מים לשאר משקים, ואף בשאר משקים ר"מ סובר שדינם כמשקה בכל אופן.
- ↑ ציון 101 ואילך.
- ↑ עי' ברייתא שבת קמה א, וגמ' שם בבאורה.
- ↑ עי' רמב"ם טומ"א פי"א הי"ד, וכ"מ שם.
- ↑ עי' מעשרות פ"א מ"ח, ורב הונא בריה דרבי יהושע בשבת קמה א בבאורה.
- ↑ ציונים 153 ואילך, 173 ואילך.
- ↑ ציון 318 ואילך.
- ↑ ציון 133.
- ↑ חי' ר"ח הלוי טומ"א פ"ז ה"ה.
- ↑ ע"ע טופח ציונים 18 ואילך, 29 ואילך וע' טומאת משקים ציון 221 ואילך, שיש סוברים שמשקה טופח שלא על מנת להטפיח מקבל טומאה ואף מטמא ומכשיר אחרים. ועי' מקדש דוד טהרות סי' מג אות ד וסי' מד אות ג.
- ↑ ציונים 18 ואילך, 29 ואילך.
- ↑ ציון 221 ואילך.
- ↑ ע"ע הכשר.
- ↑ עי' תוספתא טבו"י פ"א, הובאה בר"ש טבו"י פ"ב מ"ב ובמהר"א פולדא תרומות פי"א ה"ב ד"ה תאמר במשקין: חומר באוכלין שאין במשקין שהאוכלין אין צריכה מחשבה; עי' ירושלמי שם: משקין המיוחדים לאדם צריכין מחשבה, ופנ"מ וביאור רח"ק שם בבאורו, ועי' רש"ס שם, שפי' בע"א; תוס' הרא"ש חולין לג א; עי' ר"ש ורא"ש מקואות פ"א מ"א, ע"פ תוספתא שם, שהמים שבמי גבים אינם נטמאים ממים טמאים אחרים שנוגעים בהם, כשנתלשו שלא לרצון; אליהו רבא ומשנה אחרונה מכשירין פ"א מ"א. ועי' תפא"י הלכתא גבירתא מכשירין פ"ד מ"ב. ועי' חזו"א מכשירין פ"א אות א ומקואות סי' א אות ב ד"ה שם תניא.
- ↑ עי' מכשירין פ"ד מ"ב, ורא"ש שם ותוס' הרא"ש חולין שם בבאורה.
- ↑ עי' מכשירין פ"ד מ"י, ותוס' הרא"ש חולין שם בבאורה.
- ↑ מכשירין פ"ה מי"א (ורמב"ם טומ"א פ"י הי"ד) ותוס' הרא"ש חולין שם בבאורה, וכן ביארו בפיהמ"ש לרמב"ם ור"ש ורע"ב מכשירין שם. ועי' כעי"ז בתוספתא ע"ז פ"ז וטהרות פי"א, הובאו בר"ש מכשירין שם.
- ↑ מכשירין פ"ה מי"א ופ"ו מ"ח (ורמב"ם טומ"א פ"י הי"ג) ותוס' הרא"ש חולין שם בבאורן.
- ↑ עי' רע"ב מכשירין פ"ד מ"ב, שפי' את המשנה שבציון 132 בע"א, ועי' תפא"י הלכתא גבירתא שם.
- ↑ ציון 174 ואילך.
- ↑ ציונים 517, 521.
- ↑ ציון 21 ואילך. וע"ע דבש ציון 112.
- ↑ רמב"ם אוכלין פ"א ה"א.
- ↑ עי' רמב"ם טומ"א פ"ז ה"א.
- ↑ ציון 503 ואילך.
- ↑ ציון 246 ואילך.
- ↑ עי' מקואות פ"י מ"ח, ורמב"ם טומ"א פ"י ה"ח, וכ"מ שם בבאור דבריו.
- ↑ עי' ראב"ד שם, וכ"מ שם בבאור דבריו. ועי' תוספתא מקואות (צוקרמאנדל) פ"ז, שמ' כן.
- ↑ תוספתא מקואות (צוקרמאנדל) פ"ז.
- ↑ מקואות פ"י מ"ח; תוספתא שם פ"ז; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ח.
- ↑ ציון 50 ואילך.
- ↑ על מים עי' להלן.
- ↑ מקואות פ"י מ"ח; תוספתא שם פ"ז; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ח.
- ↑ ע"ע השקה ציון 72 ואילך. ר"ש מקואות שם.
- ↑ תוספתא מקואות (צוקרמאנדל) פ"ז; רמב"ם טומ"א פ"י ה"ח, לענין אדם.
- ↑ ציון 484 ואילך.
- ↑ וע"ע אחשביה ציון 24.
- ↑ וע"ע אחשביה ציון 22 ואילך.
- ↑ ציון 236 ואילך.
- ↑ ציון 139.
- ↑ ציון 154 ואילך.