אנציקלופדיה תלמודית:נדר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך. המתחייב לאסור על עצמו דברים המותרים לו או לאסור על חבירו מנכסיו.

פתיחה

נדר[1], הוא כשנעשה חייב לאל יתברך לעשות איזה דבר או שלא לעשות[2], ובלשון רבים נקראים: נדרים[3]. ושני ענייני נדרים הם[4], האחד נדרי-הקדש*[5], והוא כל שמקבל עליו לתת דבר לגבוה[6], ועל כך ע"ע נדרי הקדש. והענין השני, הוא נדרי איסור, שהוא אוסר על עצמו דברים המותרים לו, הן מדברים שלו או של אחרים[7], שיכול לאסור אפילו נכסי חבירו עליו[8], וכן רשאי אדם להדיר אחרים הנאה מנכסיו[9], ואין איסורו שוה לכל[10], והוא הנקרא בסתם בלשון חכמים נדר[11], ועל זה הנידון בערך שלנו.

על ההנאות האסורות על מי שאסור לו להנות מחבירו או מחפץ באיסור נדר, ע"ע מודר הנאה.

מהותו, מקורו וגדרו

מהותו

נדרים באו לאסור איסר על נפש הנודר, כמו שנאמר: איש כי ידֹּר נדר לה' וגו' לאסֹר אִסָּר על נפשו וגו', ואשה כי תדֹּר נדר לה' ואסרה אִסָּר וגו' ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה[12], וזה הנדר אינו שיהיה עצם הדבר נדור מצד עצמותו, אבל הוא נדור לאוסרו על נפש הנודר לבד, ויורה על זה, שהבעל או האב מפירים נדרי האשה[13], לפי שאין זה הנדר בעצם הדבר, ולזה אמר: לאסֹר אִסָּר על נפשו[14], והוא מבואר שזה הנדר לא יהיה אלא בדבר שיהיה בו נדר בעצמות הדבר, כי זה הוא מגדר הנדרים[15]. והמשל, שכמו שאפשר לו לידור שתהיה בהמה זו עולה ותהיה אסורה לו ולכל אדם - שבנדרי-הקדש* אוסר הנודר החפץ על כל אדם[16] - כן אפשר לו לומר שהיא עליו כעולה, ולזה תהיה אסורה לו לבד[17]. וזה יהיה בשני פנים: אם שלא יתלה נדרו בדבר, אבל יאמר שהדבר ההוא יהיה נאסר עליו כעולה או כחרם ומה שידמה לזה, או שיאמר אם אעשה כך או יהיה כך הרי הדבר הפלוני אסור עלי כעולה ומה שידמה לה שיהיה נאסר בנדר[18].

במנין המצוות

יש ממוני המצוות שמנו מצות-עשה* לקיים כל מה שקיבלנו על נפשנו בשבועה ונדר וצדקה וקרבן, שנאמר: מוצא שפתיך תשמֹר ועשית[19], שכן דרשו: מוצא שפתיך, זו מצות עשה[20], ואתה יודע שאין שום ענין יוצא מדיבור מוצא שפתיך לבדו, ואמנם הכוונה שציוה לעשות כל מה שהוציא בשפתיו[21], ואף על פי שדרשו חכמים עניינים שונים מכל מילה בכתוב[22], אמנם הכוונה המגעת שמצות עשה לקיים כל מה שיבטא האדם מחיוב על עצמו, באי זה דבר שיהיה מן הדברים[23], ולדעתם מה שנאמר: איש כי ידֹּר נדר לה' וגו' ככל היֹּצא מפיו יעשה[24], הוא כפילות הציווי[25]. ויש ממוני המצוות שמנו החיוב לקיים נדרים שמחייב בהם האדם את עצמו מדברי הרשות, כמצוה נפרדת מהחיוב לקיים נדרי-הקדש*, ולדעתם מצוה זו נלמדת מהכתוב: איש כי ידֹּר נדר לה' וגו' ככל היֹּצא מפיו יעשה[26], שלדעתם אין הכתוב של מוצא שפתיך תשמֹר ועשית[27] מתפרש אלא בנדרי הקדש בלבד[28], ועל כך ע"ע נדרי הקדש.

מלבד מצות העשה לקיים נדרו של האדם, אסור לאדם לחלל את דברו ולעבור על מה שאסר על עצמו בנדר, ועל כך ע"ע בל יחל: בנדרים ושבועות.

הזמן והמקום והאנשים שנוהג בהם

החיוב המוטל על האדם לקיים הנדרים היוצאים מפיו[29] נוהג בכל מקום[30] ובכל זמן, בזכרים ונקבות[31].

מיני נדרים

בנדרי איסור[32] יש שלושה מינים: עיקר הנדר[33], ועל זה הנידון בערך זה. וידות* נדרים[34], ועליו ע"ע ידות[35]. וכינויי נדרים[36], ועליו ע"ע כנויים[37].

אף בעיקר הנדר יש שלושה מינים[38]: האחד, כשאומר: דבר זה אסור עלי[39]; והשני, כשאומר: דבר זה עלי נדר, או נדר עלי דבר זה[40]; והשלישי, התפסה בדבר אחר[41], שמתפיס החפץ בדבר הנאסר על ידי איסור פה, כגון קרבן[42], שאומר: דבר זה עלי כקרבן[43].

עיקר הנדר האמור בתורה, נחלקו בו ראשונים:א) יש הסוברים שנדר עצמו הוא עיקר הנדר, שאמר: כיכר זה עלי נדר, ולא כשהוא מתפיס הנדר[44], והתפסה אינו מועיל אלא מדין ידות נדרים[45], שכן שנינו: כנויי נדרים כנדרים[46], ואף הכתוב מוכיח: כי ידֹּר נדר[47], ועוד, שכשהוא מתפיסו בדבר אחר צריך שיתפיסנו בדבר הנדור, ואם התפיסו בדבר האסור שלא מחמת נדר, הוא מותר[48]. ב) ויש הסוברים שעיקר הנדר הוא כשמתפיס הנדר בדבר אחר[49], שנאמר: כי ידֹּר נדר[50], עד שידור בדבר הנדור[51]. ג) ויש הסוברים שעיקר נדר האמור בתורה, הוא בין שהתפיסו בדבר אחר בין שלא התפיסו[52].

אף בירושלמי נחלקו אמוראים[53]: לדעת ר' יוחנן[54], לוקים על האיסרות[55], שלדעתו עיקר הנדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי, בין שהתפיסו בדבר אחר, בין שלא התפיסו[56]. ולדעת ר' אלעזר[57], אין לוקים[58], שלדעתו עיקר הנדר הוא בהתפסה, ואם אמר: כיכר זה אסור עלי, אינו אסור אלא משום יד[59], ולדעתו אין לוקים משום בל-יחל* על ידות נדרים[60].

על צורת ההתפסה, עי' להלן: התפסה.

גדרו

נדר, הוא כשאוסר החפץ עליו ("איסור חפצא")[61], שאוסר הכיכר עליו, ואומר: אכילת כיכר זה עלי[62], או: קונם עלי[63], שכשאומר: דבר זה עלי בקרבן או בחרם* אסר לחפץ עליו[64], שהרי אומר "עלי"[65], והנדר חל על החפץ ואין לו שום שייכות לאדם הנודר[66]. ואף על פי שנאמר: כי ידֹּר[67], שמשמע שהוא מוסב על האדם, מכל מקום נאמר: כי ידֹּר נדר[68], דהיינו שמתפיס בנדור[69], וזהו החפץ[70]. ולפיכך אם אסר עצמו על החפץ, כגון שאמר קונם פי מלקרות קריאת שמע, לא חל הנדר[71]. ובזה הוא חלוק משבועה*, שבה אוסר האדם את עצמו מהחפץ[72], שכשאומר: שבועה שלא אוכל דבר זה, או שאיני נהנה מדבר זה, לא אסר החפץ עליו, אלא אסר עצמו מאותו החפץ[73], ועל זה ע"ע אסור חפצא; אסור גברא[74] וע' שבועה.

בטעם הדבר שהנדרים הם "איסור חפצא" ושבועות הם "איסור גברא", כתבו אחרונים - בדעת הסוברים ששאר איסורי תורה הם "איסור גברא"[75] - כי "איסור גברא" נאמר על מעשה אשר פוגם מעלת האדם, כמו שקצים ורמשים, כמו שנאמר: ולא תשקצו את נפשֹׁתיכם[76], ונבלות, כמו שנאמר: ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכֵלו[77], כי לפי מעלת ישראל אין נבלות ושקצים ראוים להם, זה "איסור גברא"[78], אבל נהנה מהקדש או זר שאכל תרומה הוא להיפוך שמתקרב אל דבר שהוא למעלה ממדרגתו, כי איך יקרב זר אל תרומה והדיוט אל קדשי שמים, זה "איסור חפצא", שפוגם בחפץ, ועל כן קונם, שמתפיס בקרבן ויש מעילה* בקונמות[79], נקרא "איסור חפצא", אבל שבועה אין שום קדושה נתפס בחפץ, רק שמחלל דיבורו ושבועתו ופוגם נפשו, הוא "איסור גברא"[80].

אף על פי שהנדרים הם "איסור חפצא", מכל מקום יש בהם גם "איסור גברא", שמכיון שנאסר החפץ עליו, הרי הוא מוזהר עליו באיסור של לא יחל דברו[81], ולאו זה הוא "איסור גברא" ככל לא תעשה שבתורה[82]. ויש הסוברים שנדרים נקראים "איסור חפצא" בלבד[83].

פעולתו

בביאור כוחו של האדם לאסור המותר עליו בנדר, כתבו ראשונים שהתורה לימדתנו בכך, שהרי נאמר: איש כי ידֹּר נדר וגו' לא יחל דברו[84], וענין זה הוא דומה להקדש*, שמצאנו בתורה שיש כח באדם להקדיש את שלו בדברי פיו ויהיה אסור מיד לו ולכל העולם, שנאמר: ואיש כי יקדִּש את ביתו קדש[85], וכמו כן יש לו כח על עצמו לאסור דברים על גופו, וזהו אומרם זכרונם לברכה לעולם בלשון הנדרים הרי עלי[86] או פי לדיבור[87], כלומר שהוא מרחיק אותו דבר ממנו, וכח יש לו לקשור עצמו באיסור אותו דבר כמו שיש לו כח בנכסיו לאוסרם[88].

צורת הנדר

שם ה'

הנודר, אינו צריך להזכיר שם ה' בנדרו[89], שנאמר: לאסֹר אִסָּר על נפשו[90], מכל מקום[91], שאף על פי שלא הזכיר לה', נדרו נדר[92], שבנדרים הוא כנודר בחיי המלך, ולא במלך עצמו[93], ולכן לא נאמר שם: איש כי ידֹּר נדר[94] "בה' ", אלא "לה' "[95], אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: חי ה' וחי נפשך אם אעזבֶךָּ[96], ולא נאמר: ונפשך[97].

על שבועה*, בה צריך הנשבע להישבע בשם ה', ע"ע שבועה.

כשלא הוציא בשפתיו את הנדר

אין הנודר נאסר בדבר שאסר על עצמו עד שיוציא בשפתיו[98], שנאמר - בשבועה* - לבטא בשפתים[99], והוא הדין לנדר[100]. ואף על פי שבנדרי-הקדש* נלמד מהכתוב שאף כשגמר בליבו הרי זה נדר[101], שנאמר בתרומת מלאכת המשכן: כל נדיב לב הביאו[102], ונאמר בקדשים: וכל נדיב לב עֹלות[103], הרי תרומה וקדשים שני-כתובים-הבאים-כאחד*, שאינם מלמדים - לסוברים כן[104] - ואף לסוברים שהם מלמדים[105], מכל מקום אין ללמוד מהם שכן לא ניתן ללמוד חולין מקדשים[106]. ויש מהראשונים הסובר שכל עניני נדר למדים זה מזה, וכפי שבנדרי הקדש מועיל כשגמר בליבו, כך מועיל כשגמר בליבו בנדרי איסור לאסור הדבר עליו[107].

לאסור על אחרים

יש מהראשונים הסובר, שאף על פי שאיסור הוא נדר, לשון איסור אינו מועיל כי אם על עצמו, אבל לאחרים לא[108], ומי שאמר יאסר ייני על כל ישראל אם אעשה דבר פלוני ועבר ועשאו אינו נאסר, שאינו יכול לאסור אם לא שאסרו בקונם או בדבר הנדור[109].

נדר בלשון שבועה

נדר בלשון שבה אסר על עצמו הדבר, כגון שאמר: קונם שלא אוכל כיכר זה, נחלקו בו אמוראים בירושלמי: לדעת ר' יוסי, אף אם נדר בלשון שבה אסר על עצמו הדבר, אסור[110], שנאמר בשבועה*: לאסֹר אִסָּר[111], הרי הוא עליו, אסור, הרי עליו אסור, אסור[112], שבין שאסרו בלשון נדר ובין שאסרו בלשון שבועה, אסור[113], שמחמיר[114] וסובר שיש נדר בלשון שבועה ויש שבועה בלשון נדר[115]. ולדעת ר' יודן - ור' מונה[116] - הנודר בלשון שבועה, מותר[117].

אף להלכה נחלקו ראשונים: א) יש הפוסקים שנדר שנאמר בלשון שבועה, אינו נדר[118], שכיון שבמחלוקת האמוראים בירושלמי ר' יוסי אחד הוא מול שניים, יחיד ורבים הלכה כרבים[119], ועוד, שבמפורש אמרו בתלמוד[120], שבנדר אוסר החפץ על עצמו[121], ובזה הוא חלוק משבועה[122]. ואף על פי ששנינו: איזה איסר האמור בתורה, האומר הרי עלי - ויש גורסים: הריני[123] - שלא אוכל בשר[124], הרי שיש נדר בלשון שבועה, שהרי "שלא אוכל" אמר, אין לשון זו אמורה דוקא, שלא באה הברייתא אלא להשמיע לנו דרך איסר על ידי התפסה, ולא דק בלשונו, וכוונתו שמוציא הנדר בלשון נדר[125]. ב) ויש מהראשונים הפוסקים שנדר בנאמר בלשון שבועה, הרי הוא נדר[126], שכיון שבבבלי לא פירשו הדבר, יש להחמיר כר' יוסי בירושלמי, שהרי סתם סוגית הבבלי כמותו, שלא נמנעו בבבלי מלהזכיר נדר בלשון "זה"[127] ושבועה בלשון "עלי"[128], ומכל מקום אין הנדר חל מדין עיקר נדר, שהרי אמרו שנדר הוא כשאוסר החפץ עליו[129], אלא מדין ידות* - המועילים בנדרים[130] - הוא שמועיל הנדר[131].

סתם נדרים ופירושם

סתם נדרים להחמיר[132], שמי שנדר ויש לפרש לשונו להחמיר ולהקל, כל שלא פירש אחד מהם למה נתכוין, הולכים בסתם להחמיר[133], שאם אינו יודע באיזה ענין נדר[134], אנו הולכים לחומרא ואומרים: על כל דבר הנדור נדר[135]. אבל אם מפרש ואומר שבדבר איסור נדר, אנו מקלים שכך הוא אמר[136], שאם פירש אחר כך ואמר: לכך נתכונתי סומכים על דבריו, אף על פי שהוא מיקל[137]. כיצד, האומר: כיכר זו עלי כבשר מליח[138], שיתכן לפרשו: כבשר שלמים, שהוא דבר הנדור, ואסור בכיכר[139], שהרי נדר בדבר האסור והוא נדר[140], וקורא לו בשר מליח, משום שנאמר: על כל קרבנך תקריב מלח[141], ויתכן לפרשו: כבשר מליח של עבודה זרה, שהוא דבר האסור, ומותר בכיכר, שכן אין מתפיסים בדבר האסור[142], אומרים לו: ומה היה בליבך, אם פירש ואמר: כבשר מליח של קרבן היה בליבי, הרי זה אסור, ואם אמר לא היה בלבי אלא תקרובת עבודה זרה, הרי זה מותר[143]. ואם אמר: אין ידוע לי אם על שם שמים או על שם טומאה נדרתי, אסור, שאנו אומרים: לא נתכוין זה אלא בדבר הנדור[144].

היו רוב אנשי המקום קוראים לבשר הקרבן "בשר מליח" סתם, נחלקו בו תנאים: לדעת ר' מאיר, דינו כבשאר מקומות, שפירושו להקל וסתמו להחמיר[145]. ולדעת ר' יהודה, הולכים אחר לשון אנשי המקום, ואף אם אומר שנתכוין לבשר עבודה זרה ומותר בכיכר, אנו תולים שנתכוין לבשר קרבן ואסור בכיכר[146], שכיון שאנשי המקום לשונם כך, אין להסתפק בענין אחר[147], וכן הלכה[148].

לסוברים שאם אמר: כיכר זה אסור עלי כנבלה, שהנדר חל, אף על פי שהתפיס בדבר האסור, שאינו נדר[149], כיון שבעת שאמר: כיכר זה אסור עלי, אסרה עליו, ולא גרע מה שהתפיס בנבלה[150], אם אמר: כיכר זה אסור עלי, ואחר זמן פירש שכוונתו לנבלה, לסוברים שנדר ללא התפסה אינו מועיל אלא מדין ידות*[151], כיון שמלכתחילה לא חויב מדין עיקר הנדר, נאמן במה שפירש דבריו שכוונתו לנבלה, ואין כאן נדר[152].

התפיס בנדר של חבירו

התפיס בנדרים חייב[153], אף כשהוא בנדר של חבירו[154]. כיצד, שמע חבירו שנדר, ואמר: ואני כמותך - בתוך-כדי-דבור*[155] - הרי זה אסור במה שנאסר בו חבירו[156], שמע השלישי זה שאמר "ואני", ואמר: ואני, אפילו היו מאה וכל אחד מהם אומר "ואני" בתוך כדי דבורו של חבירו, הרי כולם אסורים[157].

התפסה

התפסה היא שמתפיס החפץ בדבר הנאסר על ידי איסור פה, כגון קרבן[158], שאומר: דבר זה עלי כקרבן[159], או הקדש*[160], וקיבלו חכמים שהתפסה אינו אלא בדבר הנדור ולא בדבר האסור, כלומר שבתורה יש שני מיני איסורים: א) האחת מה שאסרה תורה כחלב ודם וטרפה, וזה נקרא דבר האסור, כלומר שאסור בזה מדין התורה[161], והמתפיס בדבר האסור אינו נדר, ואין צריך שאלה[162], שהאומר פירות אלו עלי או מין פלוני עלי או מה שאוכל עם פלוני עלי כבשר חזיר או כעבודה זרה או כנבלות וטרפות וכיוצא באלו הרי אלו מותרים[163], ואין כאן נדר[164], שאי אפשר שיעשה דבר שאינו בשר חזיר כבשר חזיר[165], וכמו שאי אפשר לאדם שידור שתהיה בהמה זו חזיר, כי זה בלתי אפשר, כן אי אפשר שיאסרה על נפשו בשיאמר הרי היא עלי כחזיר[166]. ב) והמין השני של איסור, הוא כשהדבר נאסר על ידי האדם[167], כגון כל בהמה מותרת היא אך כשהאדם מקדישה לקרבן נעשית איסור, וזה נקרא דבר הנדור, כלומר שהדבר נאסר על ידי נדירתו, ועכשיו תולה נדרו גם כן בזה[168], והאומר פירות אלו עלי קרבן, או שאמר הרי הם כקרבן או שאמר לחבירו כל מה שאוכל עמך עלי קרבן או כקרבן או הרי הן עלי קרבן, הרי אלו אסורים עליו, מפני שאפשר שידור אדם קרבן ויעשה בהמה שהיתה חול קרבן ותאסר[169]. זה הכלל, כל המשים דברים המותרים כדברים האסורים, אם אותו דבר האסור יכול לעשותו בנדר הרי אלו אסורים, ואם אינו יכול לעשותו בנדר הרי אלו מותרים[170].

מנין שהתפסה אינה מועילה אלא בדבר הנדור[171], שנאמר: איש כי ידֹּר נדר לה'[172], עד שידור בדבר הנדור[173], שנאמר שם: לה'[174], אין אדם אוסר עליו דבר אלא שהוא לה'[175], כגון שאמר: כקרבן אבל אם אסר עליו בדבר שאינו לה'[176], אלא הוא אסור מצד עצמו[177], אינו כלום[178], שמכך שכי ידֹּר הוא בדבר הנדור[179], משמע שבא גם למעט כשמתפיס בדבר האסור[180].


פעולתו

בביאור פעולת ההתפסה, כתבו ראשונים שמפני שקודש עושה חליפין[181] אף הוא יכול להתפיס איסורו בדבר המותר לו או לאחרים[182]. יש שפירשו, שכשמתפיס בדבר הנאסר מחמת נדר או נדבה, הוא כממשיך מין הקדושה על החפץ ההזה שהוא בא לאסור[183], והדברים אמורים כשהדבר הקדוש לפניו[184]. ויש שפירשו שעל ידי שמתפיס בדבר הנדור, הוא מראה איזה איסור ברצונו להחיל על החפץ[185]. ויש מהאחרונים שכתבו ששני מיני התפסה הם: המשכת קדושה, המועילה כשהדבר לפניו, והגדרת האיסור, המועילה אף כשאינו לפניו ואף כשהדבר הנדור כבר איננו אסור[186].


הדבר שמתפיסים בו

במה מתפיסים, בכל דבר הקדוש בקדושת הפה[187], ואין צורך להתפיס בעיקר הקרבן[188], שאף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר[189]. ומספר דוגמאות ניתנו להתפסה זו במשנה: א) הרי עלי כאימרא[190], שמשמע כבש תמידים[191], או ולד-חטאת*[192], או אילו של אברהם אבינו[193], או כשה של קרבן, שסתם נדרים להחמיר[194], ועוד, שמשמע שאומר: כשה הידוע[195]; ב) הרי עלי כדירים[196], שמשמע כדיר בהמות של קרבן[197], או כדיר העצים[198]; ג) הרי עלי כעצים[199], שמשמע כעצי המערכה[200]; ד) הרי עלי כאישים[201], שמשמע כאשו של מזבח[202], או שהקרבן עצמו קרוי "אישים"[203], שנאמר: אשה ריח ניחוח[204]; ה) הרי עלי כמזבח[205], שמשמע כקרבנות המזבח[206]; ו) הרי עלי כהיכל[207], שמשמע כקרבנות ההיכל[208]; ז) הרי עלי כירושלים[209], שמשמע כקרבנות שבירושלים[210]. ויש מהתנאים סוברים, שהאומר: הרי עלי כירושלים, לא אמר כלום[211], עד שידור בדבר הקרב בירושלים[212], שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה[213]. ואין הלכה כדבריהם[214]. אכן, האומר: הרי עלי ירושלים, הכל מודים שלא אמר כלום[215], כיון שלא הזכיר כ"ף הדמיון[216], והוא הדין לשאר הדברים המנויים במשנה[217]; ז) הנודר בכל אחד ממשמשי מזבח[218], כגון כף ומחתה ומזרק[219], שאמר: הרי הם עלי כיעים, כמזרקות, כמזלגות, וכיוצא בהן[220].

האומר: כיכר זה עלי כשולחן של מקדש - או כאחד מכלי המקדש[221] - זהו נדר גמור[222], שנדר בדבר הנדור[223], אבל אם אמר: "כשולחן", סתם, אין זה כלום[224], ומכל מקום בעם-הארץ* ראוי לקונסו[225] לעשות התרת-נדרים*[226], שלא יהיה פרוץ בנדרים[227].

הנודר בתורה - כגון שאמר: פירות אלו עלי כזו[228], והיא מונחת על גבי קרקע[229], ולא אמר "במה שכתוב בה"[230] - לא אמר כלום[231] מדאוריתא, הואיל ונדר בדבר האסור[232], ואין צריך התרה אם הוא תלמיד-חכם*[233], דהיינו כל שאינו עם-הארץ*[234], אבל אם הוא עם הארץ, צריך התרה, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים[235]. ואם נדר במה שכתוב בה, אסור[236], שהרי כתוב בה איסור[237]. נטלה בידו ונדר בה, דומה כמי שנדר במה שכתוב בה, ואסור[238], שדעתו על האזכרות שבה[239].

בירושלמי נחלקו תנאים באומר הרי כיכר זו עלי כתורה, יש הסוברים שהרי זה מותר[240]. ויש הסוברים שהרי זה אסור[241], שבאומרו "כתורה", כוונתו כקדושת תורה[242].

התפיס בדבר שנשבע עליו קודם לכן לאיסור, נחלקו בו ראשונים: יש הסוברים שנדרו חל[243]. ויש הסוברים שאין נדרו חל[244].

המתפיס בדבר האסור, ומזכיר הדבר האסור בסוף נדרו, כגון שאמר: כיכר זה אסור עלי כנבלה, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שאף על פי שהתפיס בדבר האסור, שאינו נדר[245], כאן הנדר חל[246], שכיון שבעת שאמר: כיכר זה אסור עלי, הרי הכיכר אסורה עליו, לא גרע מה שהוסיף והתפיס בנבלה[247]. ויש הסוברים שאף אם מזכיר דבר האסור בסוף נדרו, אינו כלום, שאינו אלא פירוש למה שאמר קודם לכן[248]. אמר: כיכר זה אסור עלי, וחזר ופירש לאחר זמן: כנבלה, עי' להלן[249].

יש מהראשונים החולק על כל זה וסובר שהתפסה אינו אלא כשאומר: זה עלי כזה, אבל כשאומר איסור נדרו בפירוש או בידות* שהוא כמפרש, אף על פי שתולה איסורו בדבר אחר שיהא כקרבן, אינו אלא כמפרש איסור נדרו, והאיסור מעצמו חל על כיכר זה ולא מחמת התפסתו של זה[250].


הדבר שחל עליו

על דבר מצוה

נדרים חלים על דבר מצוה[251] כדברי הרשות[252]. כיצד[253], האומר הרי המצה בלילי הפסח אסורה עליו[254], הרי ישיבת הסוכה בחג הסוכות אסורה עליו[255], והרי התפילין אסורות בנטילה עליו[256], הרי אלו אסורים עליו[257], ואם אכל או ישב או נטל לוקה[258] - משום הלאו של בל-יחל*[259] - וכן כל כיוצא בזה[260], שנאמר: איש כי ידֹּר נדר לה' וגו' לא יחל דברו[261], שאפילו בחפצי שמים שהם לה' לא יחל דברו[262], שאפילו יש בנדרו ביטול מצות ה', לא יחל[263], וטעם גדול יש בדבר[264], שכיון שבנדרים אוסר החפץ עליו[265], אינו אוסר על עצמו קיום המצוה, אלא שאוסר על עצמו החפץ בו מקיימים המצוה[266], שהדבר הוא שנאסר, ואותו הדבר אינו מושבע מהר סיני[267], והנדר חל על החפץ ואין לו שום שייכות לאדם הנודר[268], וכיון שהחפץ נאסר עליו, "אין מאכילין לאדם דבר האסור לו"[269]. ואין צריך לומר במי שאמר הרי עלי קרבן אם אוכל מצה בלילי הפסח שהוא חייב בקרבן, וכן כל כיוצא בזה[270].

יש מהראשונים שפירשו בספרי טעם נוסף לכך שנדרים חלים על דבר מצוה, בניגוד לשבועות שאינם חלים על דבר מצוה[271], שבנדרים הוא כנודר בחיי המלך, ובשבועות הוא כנודר במלך עצמו[272],

ואף על פי שכלפי המקום ברוך הוא הוא וחייו הכל אחד, גדול הוטא חיי המלך ממלך עצמו[273].

אף על פי שאיסור בל יחל הוא לא-תעשה*, אין אומרים שאף כשנדר שלא לקיים מצוה, יקיים המצוה, משום שעשה-דוחה-לא-תעשה*, כיון שיש בנדרים אף מצות-עשה*[274], ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה[275]. או שהטעם הוא, שהמצוות איסור על האדם והנדר איסור על החפץ, והוא אינו נודר שלא יקיים המצוה, אלא שהחפץ אסור עליו לצורך קיום המצוה[276]. או שזהו שלמדנו מהכתוב של איש כי ידֹּר נדר לה' וגו' לא יחל דברו[277], שלענין זה לא בא העשה של קיום המצוה ודוחה את הלא תעשה שלא לחלל את הנדר היוצא מפיו, כיון שאפילו בנדר על דבר שהוא לה', שייך לא יחל דברו[278].

נדר שלא לקיים מצוה בלשון שאוסר על עצמו הדבר, אינו נדר, שאין נדר אלא כשאוסר החפץ עליו[279], ולפיכך האומר: קונם פי מלקרות קריאת שמע, חייב לקרוא את שמע[280]. ויש הסוברים שאף אם נדר שלא לקיים מצוה בלשון שאוסר על עצמו הדבר, הרי זה נדר[281].

במה דברים אמורים שנדרים חלים על דבר מצוה, במצות-עשה*[282], אבל במצות לא-תעשה*, נחלקו ראשונים: יש הסוברים שאם נדר מדברים האסורים, כגון שלא יאכל נבלות וטרפות חל הנדר, ואם אוכל מהם עובר משום בל-יחל*[283], שלדעתם האיסורים שאסרה תורה הם "איסור גברא", ועל כך ע"ע אסור גברא; אסור חפצא[284]. ויש הסוברים שאין נדרים חלים אלא על ביטול מצות עשה[285], ששב ואל תעשה הוא[286], אבל לא על לא-תעשה*[287], בין בביטולו בין בקיומו[288], שלדעתם האיסורים שאסרה תורה הם "איסור חפצא", ועל כך ע"ע הנ"ל[289].

על שבועות[290], שהן "איסור גברא"[291], ולכן הנשבע שלא לקיים דבר מצוה, אין שבועתו חלה, ע"ע אסור חפצא; אסור גברא[292] וע' שבועה[293].

דבר שאין בו ממש

נדרים אין חלים על דבר שאין בו ממש[294], כגון דיבור, שאין בו ממש[295], שכיון שהנדר הוא "איסור חפצא"[296], אם אין בו ממש לא אסר דבר[297], כיצד, אמר: קונם שאני מדבר עמך, שאני עושה לך, שאני מהלך לך, שאני ישן עמך, אינו נדר[298], וכן אם אמר: דיבורי ועשייתי והליכתי אסורים עליך, ושינה אסורה עלי, אינו נדר[299], ומכל מקום הנודר בדברים שאין בהם ממש, אין מורים לו שינהוג בהן היתר[300], שמדרבנן צריך שאלה[301], הואיל ואסר עצמו בהן ובדעתו שהנדר חל עליהן[302], ופותחים לו פתח ממקום אחר ומתירים לו נדרו[303], אף על פי שלא נאסר, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים[304]. אבל אמר: קונם פי מדבר עמך, קונם ידי עושות לך, קונם רגלי מהלכות לך, קונם עיני בשינה, הוא נדר[305] גמור מן התורה[306], שכיון שאמר: קונם פי מדבר, משמע שקונים מוסב על הדיבור ומשמע גם שמוסב על הפה, וכיון שסתם נדרים להחמיר[307], אנו אומרים שמוסב על הפה ופה הוא דבר שיש בו ממש[308].

על שבועות[309], שהן "איסור גברא"[310], ולכן הנשבע על דבר שאין בו ממש, שבועתו חלה, ע"ע אסור חפצא; אסור גברא[311] וע' שבועה.

נדר על שבועה

הנדר, כיון שהוא "איסור חפצא"[312], חל על השבועה*, שאינה אלא "איסור גברא"[313], בין לבטלה, כגון שנשבע לאכול כיכר זה ואחר כך אמר קונם עלי ככר זה[314], שהנדר חל כשם שחל על המצוה[315],

ובין לקיימה, כגון שנשבע שלא לאכול כיכר זה ואחר כך אמר קונם עלי ככר זה[316], שאף על פי שאין-אִסור-חל-על-אִסור*[317] מכל מקום הרי נוסף עליו איסור בחפץ שלא היה בו קודם[318], שכשאמר שבועה שלא אוכל כיכר זה, לא אסר הכיכר עליו, אלא עצמו הוא שאסר על הכיכר, והוא מוסיף בנדרו, שעד עכשיו לא אסר הכיכר עליו ועכשיו אסרו עליו, והלכך חל[319], שבאיסור המוסיף על האיסור הראשון, איסור חל - לסוברים כן[320], וכן הלכה[321] - על איסור[322]. ויש הסוברים שאין הנדר חל על השבועה[323].

על שבועות[324], שהן "איסור גברא"[325], ולכן הנשבע על הנדר, שהוא "איסור חפצא"[326], אין שבועותו חלה, ע"ע אסור חפצא; אסור גברא[327] וע' שבועה.

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ס' המכלול לרד"ק (קמח א), שבמקרא מופיעה מילה זו ה' פעמים עם צירי מתחת לנ' (ויקרא כב כג; במדבר ל י ויד; שמו"ב טו ח; ישעיהו יט כא) ובשאר המקומות בא סגול מתחת לנ', וע"ע נקוד; נקודות, שמילים במשקל ארץ, יש מהן שמנוקדות בצירי באות הראשונה ויש מהן המנוקדות בסגול.
  2. ↑ צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות עבריות ע' נָדר.
  3. ↑ צמח דוד שם ע' נֶדר.
  4. ↑ עי' רמב"ם נדרים פ"א ה"א; ריטב"א נדרים ב א (א א בדפי הרי"ף); עי' ר"ן שם ד"ה כל כנויי נדרים; עי' נמוק"י שם (א א).
  5. ↑ ריטב"א שם: נדרי הקדשות; עי' ר"ן שם; עי' נמוק"י שם.
  6. ↑ ריטב"א שם; עי' ר"ן שם.
  7. ↑ ריטב"א שם: נדרי איסר; עי' ר"ן שם.
  8. ↑ ר"ן שם: יכול.
  9. ↑ עי' תוספ' נדרים פ"ב; עי' נדרים ה א.
  10. ↑ ר"ן ב א שם.
  11. ↑ עי' ר"ן שם, שמס' נדרים כולה עוסקת במין נדר זה. ועי' רמב"ם שם ה"ג, שכלל הל' נדרי איסור בהל' נדרים, ואילו הל' נדרי הקדש כלל במעה"ק.
  12. ↑ במדבר ל ג-ד. עי' רלב"ג שם ג.
  13. ↑ ע"ע הפרה ציון 1 ואילך.
  14. ↑ במדבר ל ג.
  15. ↑ רלב"ג שם.
  16. ↑ ע"ע נדרי הקדש.
  17. ↑ רלב"ג שם.
  18. ↑ רלב"ג שם.
  19. ↑ דברים כג כד. עי' רמב"ם נדרים פ"א ה"ד; ספה"מ לרמב"ם מ"ע צד; עי' סמ"ג עשין קכד; עי' חינוך מ' תקעה, בשם הרמב"ם, ונ' שהסכים לו; כ"מ מסמ"ק מ' נח.
  20. ↑ עי' ספרי כי תצא פיס' רסה; ברייתא ר"ה ו א. עי' ספה"מ שם, ע"פ ספרי שם.
  21. ↑ ספה"מ שם.
  22. ↑ עי' ספרי שם וברייתא שם. עי' ספה"מ שם; עי' חינוך שם, בשמו.
  23. ↑ ספה"מ שם; עי' חינוך שם, בשמו.
  24. ↑ במדבר ל ג.
  25. ↑ עי' ספה"מ שם; עי' חינוך שם, בשמו; כ"מ מרמב"ם נדרים שם.
  26. ↑ במדבר שם. עי' השגות הרמב"ן לספה"מ שם; עי' חינוך שם, בשמו; עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע צט, בד' רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קסא): כי תדור, ועי' רס"ג באזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' רה): עורי עורכת נדר לרצון אביך ואישך ואף הנודר ישאל לחכמי סבר.
  27. ↑ דברים שם.
  28. ↑ עי' השגות הרמב"ן שם; עי' חינוך שם, בשמו; עי' רי"פ פערלא שם מ"ע צח, בד' רס"ג שם: תשמור מוצא שפתיך, וכ"מ מרס"ג באזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' קסד): קידש מזבח אדמה וכו' מוצא שפתיך הקימה בפצותך נדבה שקודה.
  29. ↑ עי' ציון 19 ואילך.
  30. ↑ עי' חינוך מ' תקעה.
  31. ↑ חינוך שם.
  32. ↑ עי' ציון 7 ואילך.
  33. ↑ עי' ר"ן נדרים ב א ד"ה כל כנויי; עי' ריטב"א שם (א א); ערה"ש יו"ד סי' רד ס"ח.
  34. ↑ ר"ן שם; ריטב"א שם; ערה"ש שם.
  35. ↑ ציונים 141, 149 ואילך.
  36. ↑ ר"ן שם; ריטב"א שם; ערה"ש שם.
  37. ↑ ציון 149 ואילך.
  38. ↑ עי' ערה"ש יו"ד סי' רד ס"ח.
  39. ↑ ערה"ש שם.
  40. ↑ ערה"ש שם: והשנית, ע"פ תוס' נדרים ב א ד"ה שאני.
  41. ↑ ערה"ש שם: והשלישית.
  42. ↑ כ"מ מרמב"ם נדרים פ"א ה"ז; פי' הרא"ש שם ד"ה כל כנויי; עי' ר"ן שם.
  43. ↑ ערה"ש שם.
  44. ↑ רמב"ם נדרים פ"א ה"א, לפי דרישה יו"ד סי' רד סק"א וגר"ח (סטנסיל) סי' קצו; תוס' נדרים ב א ד"ה שאני, בתי' הא', ודחו; עי' ריטב"א שם יג ב (ג ב); עי' ר"ן שבועות כ א (ח א), וסותר לר"ן שבציון 52, וצ"ב, ועי' חי' חת"ס נדרים יב א וחזו"י נדרים פ"א ה"ט, מש"כ ליישב; עי' ב"י שם, וסותר לשו"ע שבציון 49, וצ"ב.
  45. ↑ עי' ריטב"א שם יג ב.
  46. ↑ משנה שם ב א.
  47. ↑ במדבר ל ג. תוס' שם ב א, בתי' הא'.
  48. ↑ עי' ציון 161 ואילך. ב"י שם.
  49. ↑ עי' תוס' שם, במסקנה; עי' פי' הרא"ש שם ד"ה כל כנויי; טור שם; קרי"ס שם; עי' שו"ע שם א, וסותר לב"י שבציון 44, וצ"ב.
  50. ↑ במדבר שם.
  51. ↑ עי' ציון 171 ואילך. עי' תוס' שם, במסקנה; עי' פי' הרא"ש שם.
  52. ↑ ר"ן שם ד"ה כל כנויי, וסותר לר"ן שבציון 44, וצ"ב, ועי' ציון הנ"ל.
  53. ↑ ירו' שבציונים 54 ואילך, 57 ואילך, לפי קה"ע ונוע"י לירו' נדרים פ"א ה"א ורי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע צט. ועי' פ"מ לירו' שם, שפי' בע"א.
  54. ↑ ירו' שם, לגירסתנו וגי' קה"ע שם. בירו' שם, לגי' פ"מ ונוע"י שם ורי"פ פערלא שם: ר' אלעזר.
  55. ↑ ירו' שם.
  56. ↑ קה"ע שם.
  57. ↑ ירו' שם, לגירסתנו וגי' קה"ע שם. בירו' שם, לגי' פ"מ ונוע"י שם ורי"פ פערלא שם: ר' יוחנן.
  58. ↑ ירו' שם.
  59. ↑ קה"ע שם.
  60. ↑ עי' קה"ע שם. ועיי"ש בסו"ד שמצדד שלד' ר"א אין ידות נדרים אסורים אלא מדרבנן (והלימודים שבע' ידות ציון 21 ואילך, אינן אלא אסמכתא (ע"ע) ), ולכן אין לוקים עליו, וע"ע ידות ציון 40 ואילך.
  61. ↑ עי' נדרים ב ב; עי' מפרש שבציון 64. וע"ע אסור חפצא; אסור גברא.
  62. ↑ ר"ן שם ד"ה איידי דתנא.
  63. ↑ תוס' שם ד"ה נדרים.
  64. ↑ מפרש שם ד"ה דמיתסר חפצא.
  65. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ד סי' סו.
  66. ↑ שו"ת מהרי"ט ח"א סי' נג; שלמי נדרים ב ב, בשמו.
  67. ↑ במדבר ל ג.
  68. ↑ שם.
  69. ↑ עי' ציון 171 ואילך.
  70. ↑ עי' תוס' שם.
  71. ↑ מחנ"א נדרים סי' א, ע"פ תוס' שבועות כה א ד"ה חומר.
  72. ↑ עי' גמ' שם.
  73. ↑ מפרש שם.
  74. ↑ ציונים 3 ואילך, 8 ואילך.
  75. ↑ ע"ע אסור חפצא; אסור גברא ציון 49 ואילך. ושם ציון 45 ואילך, שי"ח.
  76. ↑ ויקרא כ כה. שו"ת אבנ"ז או"ח סי' לז אות ד.
  77. ↑ שמות כב ל. עי' שו"ת אבנ"ז שם.
  78. ↑ שו"ת אבנ"ז שם, בד' ריטב"א נדרים טו א (ג א).
  79. ↑ ע"ע מעילה.
  80. ↑ שו"ת אבנ"ז שם.
  81. ↑ במדבר ל ג. ע"ע בל יחל ציון 1 ואילך.
  82. ↑ עי' ר"ן נדרים יח א ד"ה הלכך נקטינן; עי' ריטב"א שם טז א.
  83. ↑ עי' ריטב"א שם ושבועות כב ב, בשם מורו.
  84. ↑ במדבר ל ג. עי' חינוך מ' ל.
  85. ↑ ויקרא כז יד.
  86. ↑ עי' נדרים ו א ויא ב ועוד.
  87. ↑ עי' משנה שם יד ב, ומאירי שם.
  88. ↑ חינוך שם.
  89. ↑ עי' ספרי מטות פיס' קנג; עי' רמב"ן במדבר ל ג.
  90. ↑ במדבר שם.
  91. ↑ ספרי שם.
  92. ↑ רבינו הלל לספרי שם.
  93. ↑ עי' ספרי שם, לפי רמב"ן שם, ועי' ציון 272, שי"מ בע"א.
  94. ↑ במדבר שם.
  95. ↑ שם. עי' רמב"ן שם.
  96. ↑ מל"ב ד ל. ספרי שם, והובא ברמב"ן שם.
  97. ↑ ראב"ד לספרי שם.
  98. ↑ רמב"ם נדרים פ"ב ה"ב; עי' טוש"ע יו"ד רי א.
  99. ↑ ויקרא ה ד. עי' שמואל בשבועות כו ב.
  100. ↑ עי' רמב"ם שם; רא"ש שם פ"ג סי' יד.
  101. ↑ ע"ע נדרי הקדש. ושם, מח' ראשונים בנדרי צדקה.
  102. ↑ שמות לה כב. עי' רש"י שבועות כו ב ד"ה תרומה וקדשים.
  103. ↑ דהי"ב כט לא. רש"י שבועות שם.
  104. ↑ ע"ע שני כתובים הבאים כאחד.
  105. ↑ ע"ע הנ"ל.
  106. ↑ עי' גמ' שם.
  107. ↑ עי' תוס' שאנץ (נד' בשיטת הקדמונים) ע"ז לד א, בשם ר"ת (ועי' תוס' שם ד"ה מתענין, בשם ר"ת); רא"ש תענית פ"א סי' יג, שכ"כ ה"ר יהודה בתוס' ע"ז בשם ר"ת.
  108. ↑ שו"ת הרא"ש שבציון הבא, לפי ט"ז יו"ד סי' רה סק"ד (עיי"ש שתמה, והסיק שהתשובה אינה לרא"ש ואינה בר סמכא, ולכן הטור לא הביאה), ועי' ש"ך שם סק"ז, שפי' בע"א.
  109. ↑ שו"ת הרא"ש כלל יב סי' ד, והובא בב"י יו"ד סי' רה.
  110. ↑ עי' ר' יוסי בירו' שבציון הבא ואילך, לפי ראשונים שבציון 115.
  111. ↑ במדבר ל ג.
  112. ↑ ר' יוסי בירו' נדרים פ"א ה"א.
  113. ↑ עי' פ"מ שם.
  114. ↑ הל' נדרים לרמב"ן ט ב (ה ב).
  115. ↑ עי' הל' נדרים לרמב"ן שם; רשב"א שם ב ב; עי' ר"ן שם ד"ה איידי דתנא.
  116. ↑ ר' מונה בירו' שם, לגי' הל' נדרים לרמב"ן שם, ולגירסתנו ליתא, לפי הל' נדרים לרמב"ן ט ב שם ורשב"א ור"ן שם ב ב. ועי' ציון 119.
  117. ↑ עי' ר' יודן בירו' שם, לפי הל' נדרים לרמב"ן ט ב שם ורשב"א ור"ן שם ב ב.
  118. ↑ תוס' נדרים ב ב ד"ה נדרים; רשב"א שם; עי' ר"ן שם ד"ה איידי דתנא, בשם ר"ח ור"י מיגאש ורשב"א.
  119. ↑ עי' רשב"א שם, בטעם הא'.
  120. ↑ עי' רשב"א שם, בסוף הטעם הב'.
  121. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  122. ↑ עי' ציון 72 ואילך. עי' תוס' שם; עי' רשב"א שם, בטעם הב'; כ"מ מר"ן שם, בשם ר"ח ור"י מיגאש ורשב"א.
  123. ↑ ברייתא נדרים יב א, לגירסתנו, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  124. ↑ ברייתא נדרים שם, לגי' ר"ן ב ב שם, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; ברייתא שבועות כ א.
  125. ↑ עי' ר"ן נדרים שם.
  126. ↑ עי' הל' נדרים לרמב"ן ט ב (ה ב); עי' ר"ן ב ב שם, בשמו.
  127. ↑ עי' ברייתא שבציון 124.
  128. ↑ עי' שבועות כב א. עי' הל' נדרים לרמב"ן שם.
  129. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  130. ↑ ע"ע ידות ציון 21 ואילך.
  131. ↑ ר"ן שם, לד' זו. ועי' שלמי נדרים שם.
  132. ↑ משנה נדרים יח ב; רמב"ם נדרים פ"ב ה"ז; טוש"ע יו"ד רח א.
  133. ↑ ר"ן שם ד"ה מתני'.
  134. ↑ מפרש שם ד"ה סתם נדרים: דאינו.
  135. ↑ מפרש שם ד"ה להחמיר.
  136. ↑ עי' משנה שם, ומפרש ד"ה ופירושן וד"ה להקל.
  137. ↑ ר"ן שם ד"ה ופירושן.
  138. ↑ משנה שם, ומפרש ד"ה כיצד האומר.
  139. ↑ עי' משנה שם, ומפרש שם ור"ן שם ד"ה כיצד.
  140. ↑ עי' ציון 167 ואילך. מפרש שם ד"ה אסור.
  141. ↑ ויקרא ב יג. עי' מפרש שם, לגי' ס"א שבגליון; עי' ר"ן שם.
  142. ↑ עי' ציון 161 ואילך. עי' מפרש שם ד"ה ואם; עי' ר"ן שם.
  143. ↑ עי' מפרש שם ד"ה כיצד האומר וד"ה אסור וד"ה ואם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם. ועי' מפרש שם ד"ה אסור, בל"א, שפי' בע"א.
  144. ↑ מפרש שם ד"ה אסור.
  145. ↑ עי' ר"מ במשנה נדרים יח ב.
  146. ↑ עי' ר' יהודה במשנה שם.
  147. ↑ עי' ר"ן שם סוד"ה שאין.
  148. ↑ טוש"ע יו"ד רח א.
  149. ↑ עי' ציון 158 ואילך.
  150. ↑ עי' ציון 245 ואילך.
  151. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  152. ↑ עי' שלמי נדרים ב א.
  153. ↑ עי' רמב"ם נדרים פ"ג ה"א.
  154. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ג.
  155. ↑ עי' ר"ל בנזיר כ ב; רמב"ם שם; שו"ע יו"ד רד ג.
  156. ↑ עי' משנה שם, לפי רי"ף שבועות כג א (ח א); רמב"ם שם; שו"ע שם. ועי' שבועות כ א-ב, ורא"ש שם פ"ג סי' א ור"ן שם, בישוב הסוגיא לד' הרי"ף.
  157. ↑ עי' נזיר כא א, במסקנה; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  158. ↑ כ"מ מרמב"ם נדרים פ"א ה"ז; פי' הרא"ש נדרים ב א ד"ה כל כנויי; עי' ר"ן שם ד"ה כל כנויי.
  159. ↑ ע"ע קרבנות. ערה"ש יו"ד סי' רד ס"ח.
  160. ↑ פי' הרא"ש שם.
  161. ↑ ערה"ש שם.
  162. ↑ טור יו"ד סי' רה.
  163. ↑ עי' משנה נדרים יג ב; רמב"ם נדרים פ"א ה"ח; עי' טוש"ע שם.
  164. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  165. ↑ רמב"ם שם.
  166. ↑ רלב"ג במדבר ל ג.
  167. ↑ עי' ערה"ש סי' רד שם.
  168. ↑ ערה"ש שם.
  169. ↑ רמב"ם שם ה"ז.
  170. ↑ רמב"ם שם ה"ט.
  171. ↑ עי' ר"ן נדרים יד א ד"ה מנא ה"מ, בפי' הגמ' שבציון הבא ואילך.
  172. ↑ במדבר ל ג.
  173. ↑ גמ' שם.
  174. ↑ עי' ירו' נדרים פ"ב ה"א.
  175. ↑ ירו' שם.
  176. ↑ פ"מ שם.
  177. ↑ עי' פ"מ שם.
  178. ↑ פ"מ שם.
  179. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  180. ↑ עי' קרי"ס נדרים פ"א.
  181. ↑ ע"ע תמורה.
  182. ↑ ר"ן שבועות כ א (ח א).
  183. ↑ כ"מ מחי' הגר"ח (סטנסיל) סי' קצז.
  184. ↑ עי' חי' הגרש"ש נדרים סי' א וסי' ג; עי' קובץ שמועות שבועות אות ו.
  185. ↑ עי' חי' הגרש"ש שם סי' א.
  186. ↑ עי' קובץ שמועות שם.
  187. ↑ עי' טוש"ע יו"ד רד ב.
  188. ↑ עי' משנה נדרים י ב; עי' רמב"ם נדרים פ"א הי"ד; עי' טוש"ע שם.
  189. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  190. ↑ משנה שם, ומפרש ד"ה כאימרא; עי' טוש"ע שם.
  191. ↑ ר' יוחנן בירו' נדרים פ"א ה"ג; מפרש שם; עי' רמב"ם שם; עי' תוס' שם ד"ה כאימרא, בפי' הא'; כ"מ מפי' הרא"ש שם ד"ה כאימרא.
  192. ↑ תמן אמרין בירו' שם; תוס' שם, בפי' הב'.
  193. ↑ תני ר' חייה בירו' שם, לפי ירו' שם; רשב"ל בירו' שם; תוס' שם, בפי' הג'.
  194. ↑ עי' ציון 132 ואילך. ר"ן שם יא א ד"ה כאימרא.
  195. ↑ עי' ר"ן שם.
  196. ↑ עי' משנה שם י ב; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  197. ↑ עי' ירו' שם; מפרש שם ד"ה כדירים, בפי' הא'; עי' תוס' שם ד"ה כדירים; עי' פ' הרא"ש שם ד"ה כדירים; עי' ר"ן שם יא א ד"ה כדירים.
  198. ↑ עי' ירו' שם; מפרש י ב שם, בשם אית דאמרי; עי' תוס' שם; עי' פי' הרא"ש שם.
  199. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  200. ↑ עי' ירו' שם, והובא בתוס' שם ד"ה כאשים; מפרש שם ד"ה כעצים; עי' תוס' שם ד"ה כעצים; עי' פי' הרא"ש שם ד"ה כעצים; עי' ר"ן שם יא א ד"ה כעצים.
  201. ↑ עי' משנה שם י ב; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  202. ↑ ירו' שם: כשלהביות של אש, לפי תוס' שם ד"ה כאשים ופי' הרא"ש שם ד"ה כאשים; מפרש שם ד"ה כאשים; עי' ר"ן שם יא א ד"ה כאשים.
  203. ↑ עי' תוס' שם י ב ד"ה כאשים; עי' פי' הרא"ש שם.
  204. ↑ ויקרא א ט, ועוד. תוס' שם.
  205. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  206. ↑ ירו' שם.
  207. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  208. ↑ ירו' שם.
  209. ↑ עי' ת"ק במשנה שם, ועי' גמ' שם יא א, שכולה ר' יהודה היא, ועי' ירו' שם, שלכאו' חולק; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  210. ↑ עי' ירו' שם, בד' ת"ק; עי' ר"ן שם יא א ד"ה כירושלים.
  211. ↑ ר' יהודה במשנה שם י ב, לגי' ירו' שם: האומר כירושלים, ועי' ציון 215, שי"ג בע"א; ר' יהודה בברייתא שם יא א, ועי' גמ' שם, שלא יסתור לר' יהודה שבציון הנ"ל, שמסיק: תרי תנאי אליבא דר' יהודה.
  212. ↑ ר' יהודה בברייתא שם.
  213. ↑ ירו' שם.
  214. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  215. ↑ עי' ר' יהודה במשנה שם י ב, לגירסתנו וגי' גמ' שם יא א: האומר ירושלים, ועי' ציון 211, שי"ג בע"א.
  216. ↑ ע"ע נקוד; נקודות. עי' פי' הרא"ש שם י ב ד"ה האומר ירושלים; ר"ן שם יא א ד"ה מדסיפא ר' יהודה, וכעי"ז בר"ן שם ד"ה טהור טמא.
  217. ↑ עי' ר"ן שם.
  218. ↑ משנה שם י ב; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  219. ↑ ירו' שם; עי' מפרש שם ד"ה או נדר.
  220. ↑ רמב"ם שם.
  221. ↑ תשו' מהר"ם בהגמ"ר שבועות רמז תשפח.
  222. ↑ תשו' מהר"ם שם: זו היא, ע"פ המשנה שבציון 218; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד רד ב.
  223. ↑ עי' ציון 167 ואילך. תשו' מהר"ם שם.
  224. ↑ תשו' מהר"ם שם; רמ"א שם.
  225. ↑ תשו' מהר"ם שם, ע"פ הגמ' שבציון 235.
  226. ↑ עי' רמ"א שם.
  227. ↑ עי' תשו' מהר"ם שם; רמ"א שם: יהא.
  228. ↑ רמב"ם נדרים פ"א הכ"ז; טור יו"ד סי' ריב, בשמו, ועי' טור שם, שפי' בע"א, שהמדובר לא בנדר אלא בשבועה (ע"ע), ונשבע בתורה עצמה, וע"ע שבועה; סמ"ג לאוין רמב; שו"ע יו"ד ריב.
  229. ↑ עי' רב נחמן בנדרים יד ב; טור שם.
  230. ↑ עי' גמ' שם; עי' ירו' נדרים פ"ג ה"ג; טור שם.
  231. ↑ ברייתא שם א; ברייתא שם ב; עי' ירו' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  232. ↑ עי' ציון 161 ואילך. עי' מפרש שם א ד"ה לא אמר כלום מדדאורייתא.
  233. ↑ עי' רב נחמן בגמ' שם א; עי' טור שם; שו"ע שם.
  234. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם.
  235. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  236. ↑ עי' ברייתא שם ב; רמב"ם שם הכ"ח; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  237. ↑ עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  238. ↑ עי' רב נחמן בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  239. ↑ עי' גמ' שם.
  240. ↑ ירו' נדרים פ"א ה"ג, בסתם, והוא לכאו' ברייתא (עי' ציון הבא).
  241. ↑ אית תניי תני בירו' שם.
  242. ↑ עי' ר' יוסי בירו' שם, וכ"מ שהוא מסקנת הירו'. ועי' ר' אבין בר כהנא בירו' שם, שפי' בע"א.
  243. ↑ עי' פי' הרא"ש נדרים ב א ד"ה כל כנויי. ועי' שלמי נדרים שם.
  244. ↑ כ"מ מר"ן שם ד"ה כל כנויי.
  245. ↑ עי' ציון 158 ואילך.
  246. ↑ עי' שו"ת מהרלב"ח סי' כז; עי' מחנ"א נדרים סי' יא, בשמו, ודחה; עי' שלמי נדרים ב א, בשם מהרלב"ח, והסכים לו.
  247. ↑ עי' שלמי נדרים שם.
  248. ↑ עי' מחנ"א שם.
  249. ↑ ציון 149 ואילך.
  250. ↑ ריטב"א נדרים ב א (א א).
  251. ↑ עי' משנה נדרים טז א; עי' תוספ' נדרים פ"א; ברייתא בגמ' שם יג ב: על המצוה; רמב"ם נדרים פ"ג ה"א וה"ו; טוש"ע יו"ד רטו א.
  252. ↑ עי' תוספ' שם: ברשות ובמצוה; ברייתא שם: כברשות; רמב"ם שם ושם.
  253. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ו; טוש"ע שם.
  254. ↑ רמב"ם שם.
  255. ↑ עי' משנה שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  256. ↑ עי' משנה שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  257. ↑ עי' משנה שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  258. ↑ רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  259. ↑ ע"ע ציון 5.
  260. ↑ רמב"ם שם.
  261. ↑ במדבר ל ג. גמ' שם טז ב.
  262. ↑ מפרש שם ד"ה דכתיב כי ידור; עי' פי' הרא"ש שם ד"ה מ"ש נדר.
  263. ↑ ר"ן שם ד"ה לה' לא יחל דברו; נמוק"י שם (ה ב).
  264. ↑ תוס' שם ד"ה הא.
  265. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  266. ↑ עי' ראב"ד לספרי מטות פיס' קנג; עי' תוס' שם; כ"מ מריטב"א שם; עי' נמוק"י שם; כ"מ ממחנ"א נדרים סי' א.
  267. ↑ רמב"ם נדרים פ"ג ה"ז.
  268. ↑ שו"ת מהרי"ט ח"א סי' נג; שלמי נדרים ב ב, בשמו.
  269. ↑ פי' הרא"ש נדרים טז ב ד"ה אמר אביי; ר"ן שם ד"ה הא דאמר.
  270. ↑ רמב"ם שם.
  271. ↑ ע"ע אסור חפצא; אסור גברא ציון 15 ואילך וע' שבועה.
  272. ↑ עי' ספרי מטות פיס' קנג, לפי ראב"ד לספרי שם, ועי' ציון 93, שי"מ בע"א. ועי' ראב"ד שם, שהוא טעם אחר מהטעם שבציון 264 ואילך.
  273. ↑ ראב"ד שם.
  274. ↑ עי' ציון 19 ואילך.
  275. ↑ ע"ע עשה דוחה לא תעשה. עי' רשב"א נדרים טז ב; עי' חינוך מ' ל.
  276. ↑ כ"מ מריטב"א שם.
  277. ↑ במדבר ל ג. גמ' שם טז ב.
  278. ↑ עי' קר"א שם.
  279. ↑ עי' ציון 61 ואילך. עי' הג"ה בשטמ"ק נדרים טו ב; עי' מחנ"א נדרים סי' א, בד' תוס' שבועות כה א ד"ה חומר, ועי' ציון 281, שי"מ בע"א.
  280. ↑ עי' מחנ"א שם.
  281. ↑ עי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' נד, בשם מהר"י בסאן, בד' תוס' שם, ועי' ציון 279, שי"מ בע"א.
  282. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרטו וח"ד סי' קט; עי' טוש"ע יו"ד רטו ה-ו.
  283. ↑ רש"י שבועות כ ב ד"ה ה"ג סד"א, בפי' הב', לפי ב"ח שם, ועי' ב"י שם, שכ"מ מרש"י בריש נזיר, ועי' ב"ח שם, שהוא ט"ס ור"ל רש"י שבועות הנ"ל; תוס' שם ד"ה דכי, בסו"ד: ומיהו לר' יהודה בן בתירא וכו', לפי ב"ח שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"א שם, שכ' על הדעה שבציון הבא ואילך: אע"פ שאין דעת כל רבותי ז"ל; רא"ש שם פ"ג סי' ג, לפי ב"ח שם; עי' טור שם; עי' ריטב"א נדרים טו א (ג א); עי' שו"ע שם ו, בשם י"א; ב"ח שם, במסקנה.
  284. ↑ ציון 49 ואילך.
  285. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א שם, שכך מקובל ומוסכם בידינו, וח"ד שם; עי' שו"ע שם ה. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א שם, בפי' הירו' נדרים פ"א ה"א.
  286. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ד שם.
  287. ↑ שו"ת הרשב"א שם ושם; שו"ע שם.
  288. ↑ שו"ע שם.
  289. ↑ ציון 45 ואילך.
  290. ↑ ע"ע שבועה.
  291. ↑ ע"ע אסור חפצא; אסור גברא ציונים 3 ואילך, 8 ואילך.
  292. ↑ ציון 15 ואילך.
  293. ↑ ושם, טעם נוסף, שהוא כנודר במלך עצמו ולא בחיי המלך.
  294. ↑ עי' משנה נדרים יג ב, לפי גמ' שם, ומפרש ד"ה דיקא נמי; עי' תוספ' נדרים פ"א; עי' ברייתא בגמ' שם וטו א; עי' רמב"ם נדרים פ"ג הי"ב; טוש"ע יו"ד ריג א.
  295. ↑ מפרש שם יג ב ד"ה מה שאין כן בנדרים.
  296. ↑ עי' ציון 61 ואילך. עי' ר"ן שם ד"ה מה שאין כן בנדרים. וע"ע אסור חפצא; אסור גברא.
  297. ↑ ר"ן שם.
  298. ↑ עי' משנה שם יד ב, לפי רבינא בגמ' שם טו א, ור"ן שם יד ב ד"ה קונם שאני ישן; עי' טור שם; שו"ע שם.
  299. ↑ טוש"ע שם.
  300. ↑ עי' רמב"ם שם.
  301. ↑ עי' רבינא בגמ' שם טו א; טוש"ע שם. ועי' תוס' שם ד"ה רבינא, בתי' הב', דכ"ע ס"ל כרבינא (וכ"מ מר"ן שם יג ב ד"ה באומר יאסר), ועי' תוס' טו א שם, שהגמ' שם דוחקת שלא להעמיד כמותו, ועי' תוס' שם, בתי' הא', שהלכה כמות שהוא "בתראה", וע"ע הלכה כבתראי: באמוראים.
  302. ↑ רמב"ם שם.
  303. ↑ רמב"ם שם: אלא פותחין.
  304. ↑ רמב"ם שם.
  305. ↑ עי' משנה שם יג ב, לפי רב יהודה בגמ' שם; טוש"ע שם.
  306. ↑ טוש"ע שם.
  307. ↑ עי' ציון 132 ואילך.
  308. ↑ עי' ר"ן שם ד"ה באומר יאסר.
  309. ↑ ע"ע שבועה.
  310. ↑ ע"ע אסור חפצא; אסור גברא ציונים 3 ואילך, 8 ואילך.
  311. ↑ ציון 20 ואילך.
  312. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  313. ↑ ע"ע אסור חפצא; אסור גברא ציונים 3 ואילך, 8 ואילך. עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרטו, וסותר לרשב"א שבציון 323, וצ"ב; עי' ר"ן נדרים יח א ד"ה הלכך נקטינן.
  314. ↑ עי' ר"ן שם.
  315. ↑ עי' ציון 251 ואילך. עי' ר"ן שם, ע"פ משנה שם טז א.
  316. ↑ עי' ר"ן יח א שם: ואפשר, ע"פ ר' יודן בירו' נדרים פ"א ה"א.
  317. ↑ ע"ע ציון 1 ואילך.
  318. ↑ עי' ר"ן שם.
  319. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  320. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 45. ושם ציון 46, שי"ח.
  321. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 47.
  322. ↑ עי' ר"ן שם.
  323. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קט, וסותר לרשב"א שבציון 313, וצ"ב; עי' שו"ע יו"ד רטו ה.
  324. ↑ ע"ע שבועה.
  325. ↑ ע"ע אסור חפצא; אסור גברא ציונים 3 ואילך, 8 ואילך.
  326. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  327. ↑ ציון 23 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נדר&oldid=160604"