אנציקלופדיה תלמודית:נכסי מלוג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: נכסים שהאישה מכניסה לבעלה, והם עדיין ברשותה, ובעלה אוכל פירותיהם.

מהותם

נכסים שיש לאישה - בין קרקע בין מטלטלים בין עבדים[1] - שלא הכניסה לבעלה ולא כתבה אותם בכתובתה, אלא נשארו לה לעצמה, נקראים נכסי מלוג[2], שברשותה הם[3]. וכן נכסים שנפלו לה בירושה אחר שנתארסה, או ניתנו לה במתנה - או שחבלו בה ונתנו לה חלקה בבושתה ופגמה[4] - נקראים נכסי מלוג[5], שברשותה הם[6].

נכסים שמכנסת האישה לבעלה ונכתבו בכתובה, אם לא קיבל הבעל אחריות* עליהם, אלא הם ברשות האישה, יש מהגאונים וראשונים הסוברים שאינם נכסי מלוג[7]. ואף על פי שלא כתב אחריות כאילו כתוב בהם אחריות[8]. ויש מהראשונים הסוברים שאף הם נקראים נכסי מלוג[9], ואינו חייב באחריותם[10].

הנכסים הללו, כיון שהם ברשות האישה, אם מתו או הותירו או פחתו או נגנבו או נאבדו, הכל לה[11], ומכל מקום הבעל אוכל פירותיהם, ועל כך עי' להלן[12].

על עבד-כנעני* שהכניסה לו אשתו בנכסי מלוג, שנחלקו ראשונים אם יכול לומר: עשה עימי ואיני זנך, ע"ע עבד כנעני. ושם, על היציאה בראשי איברים של עבד כנעני שהכניסה לו אשתו בנכסי מלוג.

שמם

בטעם שנקראו הנכסים נכסי מלוג, נחלקו הדעות: רוב הראשונים והאחרונים מפרשים הטעם, שהוא כעין מליגת הראש[13], שתולשים השיער[14] לבד[15] ועוזבים הראש[16], כך הבעל אוכל פירות אותם נכסים[17], וגוזז אותם[18], ומולג[19] ולוקח שבחם[20] של אותם נכסים כמליגת התרנגולים[21] ומחסרם[22], והקרן קיים[23], שמניח הקרן[24] ואין לו רשות בה[25]. ויש מהראשונים המפרשים שנכסי מלוג נקראו כן, מלשון דיבור, שכן לוגו בלשון יון דיבור, והיינו נכסים שקיבל עליו בדיבור בלא אחריות כשכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה[26].

אכילת פירות

מתקנת-חכמים* שהבעל אוכל פירות נכסיה של אשתו[27], והיינו פירות נכסי מלוג[28], משום תקנת חכמים שיפדה אותה אם נשבית, שאם היינו מתקנים שיפדה את אשתו ולא יאכל פירות אלא יניחם עבור פדיונה[29], עד שלא יהא לו במה להתפרנס, ואז יקחם[30], שמא היה נמנע ולא פודה אותה[31], ולכן תיקנו שיאכל פירות שלפעמים דמי הפירות אינם מספיקים עבור פדיונה - ועכשיו כשהוא אוכל הפירות ואינו יודע שווים[32] - פודה אותה משלו[33], שכך תיקנו, שהוא אוכל בין רב בין מעט, והוא פודה כל כמה שהוא[34].

תקנה זו, נחלקו בה ראשונים: יש מהראשונים הסובר שתקנת הפירות היא העיקר, ותיקנו שיהיה חייב בפדיונה משום שאוכל בפירות[35], ועיקרה בשביל הבעל[36], ויכול לומר אי-אפשי-בתקנת-חכמים*[37], ולכן אם אמר איני מקבל עלי תקנת פדיונה ואיני חושש בפירות נכסי מלוג שתקנו לי, מועיל התנאי בעודה ארוסה*, שעדיין לא זכה בקרקעותיה לפירות[38]. ורוב הראשונים סוברים שתקנת הפדיון היא העיקר, ותיקנו שיאכל פירותיה משום שחייב בפדיונה[39], ועיקרה בשביל האישה[40], ואם אמר איני חפץ בפירותיה ולא אפדנה, אין שומעים לו[41], ששמא לא יספיקו דמי פירותיה לפדיונה[42]. וכן יש הגורסים בירושלמי, שהבעל שאמר שאינו רוצה לאכול פירותיה ולא לפדותה, אין שומעים לו[43]. וכן הלכה[44].

לסוברים - וכן הלכה[45] - שתקנת אכילת פירות היא עבור האישה[46], אם יכולה אישה לומר: איני נפדית ואיני נותנת פירות, נחלקו ראשונים: א) רוב הראשונים סוברים שאם אמרה כן, אין שומעים לה[47], שתקנת הפדיון היא כדי שלא תטמע בין הגוים[48]. ועוד, שיש בפדיונה אף משום טובת הבעל, שתעמוד לפניו לשרתו[49], ואינו דומה למזונות שיכולה לומר - לסוברים כן[50], וכן הלכה[51] - איני ניזונית ואיני עושה, שאפילו אמרה כן מכל מקום חייבת היא בכל המלאכות המחוייבות, והבעל אינו מפסיד כלום מכל המלאכות שהיא מחוייבת לו[52]. ועוד,שבמזונות כל שאומרת כן יודעת היא בעצמה שמספיקים לה וזו היא תקנתה, אבל פדיון אין דעתה גומרת בכך אלא סבורה היא שלא תבוא לידי כך וכשתבא לידי כך תתחרט ואין זו תקנתה[53]. ועוד, שאם תאמר איני נפדית ואיני נותנת פירות היא עוקרת את תקנת הפדיון לגמרי, שהרי פירות של כל ימיה הם תחת פרקונה, ואינו דומה לאיני נזונית ואיני עושה, שלמחר אם תרצה תעשה ותהא ניזונית, ועוד שהבעל כבר זכה בגוף הקרקע לפירות ואינה יכולה להפקיע במה שכבר זכה[54]. ועוד, ששונה הדין בפירות, משום שידו כידה, שהוא זוכה בגוף הקרקע, אבל מעשה ידיה היאך יזכה בהן, שאינם בעין, שלא שייך לומר שיזכה בגוף הידים[55]. וכן הלכה, שאם אמרה האישה איני נפדית ואיני נותנת פירות, אין שומעים לה[56]. ב) ויש מהראשונים הסובר שאם אמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות, רשאית[57].

בירושלמי אמרו בטעם התקנה שהבעל אוכל פירות נכסי מלוג של אשתו, שהוא כדי שיהא מפקח על נכסי אשתו[58], ולכך אוכל הבעל פירות כדי שיפקח וישגיח על נכסיה[59]. ולפיכך[60], הבעל שאמר שאינו רוצה לאכול פירותיה ולא לפקח על נכסיה, אין שומעים לו[61].

על דין פירות נכסי מלוג של מברחת*, דהיינו הנותנת מתנה לאחר קודם שנישאת, כדי להבריח מבעלה, ע"ע מברחת[62]. על הבעל שנתן מתנה לאשתו, שקנתה, ואינו אוכל פירות, אבל יש לפירות דין נכסי מלוג, ומוכרים אותם וקונים בהם דבר שעושה פירות והבעל אוכל פירות, ע"ע מתנה. ושם, שאם נתנה לה משנתארסו, שוב הם בכלל נכסי מלוג, ואוכל הפירות. על תקנת-אושא* שאישה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, הבעל מוציא מידי הלקוחות, ע"ע תקנת אושא.

פירי פירות

פירות אלו של נכסי מלוג שאוכל הבעל מתקנת חכמים, נחלקו בהם ראשונים: א) יש סוברים שאין בכללם פירי פירות, וזהו שאמרו: פירות תיקנו לו חכמים, פירי פירות לא תיקנו לו חכמים[63]. ומה שאמרו שהבעל אוכל פירי פירות[64], כגון שמכר הפירות ולקח בדמיהם קרקע, שכיון שלא אכל הפירות דין הוא שיאכל פירי פירות שהם במקום פירות[65]. ב) ויש מחלקים: בכלל הפירות שתיקנו לבעל אף פירי פירות שבאים מגוף הנכסים[66], כגון שמכר פירות ולקח מהם קרקע ועשתה פירות[67], או ולד ולדות בהמת מלוג[68], וזהו שאמרו שהבעל אוכל פירי פירות[69]. אבל פירי פירות שלא באו אלא ממקום אחר, כגון הגונב ולד בהמת מלוג, שחייב בתשלומי כפל*, אין לבעל זכות בהם, והרי הם לאישה[70], וזהו שאמרו: פירות תיקנו לו חכמים, פירי פירות לא תיקנו לו חכמים[71].

לסוברים שפירי פירות הם לבעל רק במקום שלא אכל פירות[72], נחלקו ראשונים בולד הולד של בהמת נכסי מלוג, אם הוא לבעל או לאישה, ועל כך ע"ע בעל[73].

דבר שאינו עושה פירות

היו לאישה נכסי מלוג שאינם עושים פירות, ימכרו וילקחו בהם דבר שעושה פירות[74], כגון שנפלו לה כספים, ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות, נפלו לה פירות התלושים מן הקרקע, ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות[75].

נפל לה דבר שגזעו מחליף - בכל שנה[76] - אין צריך למוכרו, כיון שגזעו מחליף אוכל הפירות והקרן קיימת לה[77], ודבר שהוא כלה, שאין גזעו מחליף, הוא כאילו נפלו לה פירות וילקח בהם קרקע[78]. ואפילו אין גזעו מחליף אם ישאר קצת מן הקרן אין צריך למוכרו[79], כגון שנפל לה אילן שקוצצים אותו לעצים ואין גזעו מחליף[80], קוצץ ואוכל כיון שישאר לה המקום[81], וכן אם נפל לה גלימה - בנכסי מלוג[82] - מכסה והולך עד שתכלה[83], שמשתמש בהם ולובש ומציע ומכסה עד שיכלה הקרן[84], כיון שישאר לה השחקים[85], וכשיגרש אינו חייב לשלם הבליות של נכסי מלוג[86].

הכניסה לו עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ודקל לפירותיו, אוכל והולך עד שתכלה הקרן[87]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שאף העז שלה[88], ונשאר כאן גוף הבהמה שאינו כלה[89], ונקט "חלבה", שסתם עז לכך עומדת[90], שהוא העיקר שלה[91], ואינו נקרא שגזעו מחליף אלא היכן שנשאר מן הקרן קיים[92]. ויש מפרשים שלא הכניסה אלא חלב וגיזה וביצה בלבד[93], ולמרות זאת אוכל והולך[94], שכיון שמקום החלב והגיזה קנוי לה החלב של כל יום ויום הוא פרי[95], והוא דבר שאין גזעו מחליף, שאף על פי שלא ישאר קצת מהקרן, אין צריך למוכרו[96]. וכן הלכה[97].

אומר הבעל: כך וכך ילקח בהם, והאישה אומרת: איני לוקחת בהם אלא כך וכך, לוקחים דבר שפירותיו מרובים ויציאתו מועטה, בין שהיה הדבר כרצונו או כרצונה[98]. כיצד, אם אחד מהם אומר לקנות קרקע ואחד אומר בית, שומעים לזה שאומר קרקע[99], בתים ודקלים, שומעים לזה שאומר לקנות בתים[100], דקלים ושאר אילנות, שומעים לזה שאומר לקנות דקלים[101], אילנות וגפנים, שומעים לזה שאומר לקנות אילנות[102].

נכסי מלוג שנמכרו מפני שאינם עושים פירות, אין קונים בהם דבר שאין גזעו מחליף[103], שכפרי הוא שכלה והולך[104], ואפילו גלימה וכיוצא בה, שאם היו נופלים לפניה, אין צריך למוכרם[105].

במקרים מיוחדים של דברים שנפלו לאישה בתורת נכסי מלוג שאינם עושים פירות, נחלקו תנאים אם מוכרים אותם וקונים דבר שעושה פירות:

עבדים זקנים

נפלו לה עבדים ושפחות זקנים - שאינם ראוים עוד למלאכה[106] כבדה, ומכל מקום ראויים הם למלאכה קלה[107] - נחלקו בהם תנאים: א) לדעת תנא קמא ימכרו וילקח מהם קרקע והוא אוכל פירות[108]. ונחלקו ראשונים לדעה זו, אם היינו שאם הבעל רוצה למוכרם אין האישה יכולה לעכב[109], לפי שהוא יכול לומר הרי אין אני אוכל אלא הפירות ואם ימותו מה לי לעשות[110], אבל אין האישה יכולה לכוף את הבעל למוכרם, כדי שתתקיים לה הקרן[111]. או שכמו שהוא יכול למוכרם בעל כורחה כך היא יכולה למוכרם בעל כורחו[112]. ב) ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, לא תמכור - דהיינו שיכולה היא לעכב שלא ימכרו[113] - מפני שהם שבח בית אביה[114], שכל זמן שהם קיימים הם לה ולבית אביה לשם ולתפארת[115], וישתמש בהם כמו שהם[116].

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים שהעבדים לא ימכרו[117], דהיינו שהבעל לא ימכור[118], וכן האישה אינה יכולה לכופו למכור[119], שלדעתם ההלכה כרבן שמעון בן גמליאל[120], שכן - לסוברים כן[121] - כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו[122]. ויש הפוסקים שאם הבעל רוצה למוכרם אינה יכולה לעכב עליו, וגם אינה יכולה לכופו למוכרם[123], שלדעתם ההלכה כתנא קמא[124].

יש מהאחרונים המפרשים בירושלמי, שאין המשנה מדברת אלא כשהעבדים והשפחות אינם עושים כדי טפילתם - דהיינו כדי הטורח וההוצאה שהוא מטפל בהם[125] - אבל אם היו עושים כדי טפילתם הכל מודים שלא תמכור, שעדיין כבוד בית אביה קיים[126].

זיתים וגפנים

נפלו לה זיתים וגפנים זקנים, נחלקו בהם תנאים: א) לדעת תנא קמא, ימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות[127]. ונחלקו ראשונים לדעה זו, אם היינו שאם הבעל רוצה למוכרם אין האישה יכולה לעכב[128], לפי שהוא יכול לומר הרי אין אני אוכל אלא הפירות ואם ימותו מה לי לעשות[129], אבל אין האישה יכולה לכוף את הבעל למוכרם, כדי שתתקיים לה הקרן[130]. או שכמו שהוא יכול למוכרם בעל כורחה כך היא יכולה למוכרם בעל כורחו[131]. ב) ולדעת ר' יהודה - ויש גורסים: רבן שמעון בן גמליאל[132] - לא תמכור - דהיינו שיכולה היא לעכב[133] - מפני שהם שבח בית אביה[134], שכל זמן שהם קיימים הם לה ולבית אביה לשם ולתפארת[135].

במה דברים אמורים - כשהגפנים והזיתים נטועים[136] - בשדה שאינה שלה[137], שלדעת תנא קמא תמכור, משום שהקרן כלה[138], אבל - נטועים[139] - בשדה שלה דברי הכל לא תמכור, מפני שבח בית אביה[140].

בירושלמי נחלקו אמוראים בדבר: לדעת ר' אבון בשם חכמי בבל, המשנה מדברת בשנפלו לה זיתים ולא קרקעם, גפנים ולא קרקעם, אבל אם נפלו לה זיתים וקרקעם, גפנים וקרקעם, הכל מודים שלא תמכור, שעדיין שבח בית אביה קיים[141]. ולדעת ר' אבון בשם חכמי ארץ ישראל, אפילו נפלו זה זיתים וקרקעם, גפנים וקרקעם, נחלקו תנאים, ולדעת תנא קמא ימכרו לעצים[142].

עוד כתבו ראשונים בדעת הירושלמי, שמחלוקת התנאים אינם אלא כשאינם עושים כדי טיפולם, אבל כשעושים כדי טיפולם הכל מודים שלא תמכור, שעדיין שבח בית אביה קיים[143].

להלכה נחלקו ראשונים: א) יש פוסקים שאם נפלו לה זיתים וגפנים זקנים, ולא היה לה בגוף הקרקע שהאילנות בה כלום, אם עושים כדי טיפולם לא ימכרו, מפני שבח בית אביה, ואם לאו הרי אלו ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות[144], שההלכה כתנא קמא[145]. ואף על פי - שלסוברים כן[146] - כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו, הם גורסים בדעה החולקת ר' יהודה[147]. וכן הלכה[148]. ב) ויש מהראשונים הפוסקים הלכה כר' יהודה[149], שכיון שהוא עומד בדעה אחת עם רבן שמעון בן גמליאל החולק לגבי עבדים, וכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו, הרי שההלכה כר' יהודה[150]. ואפילו לסוברים שאין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, אלא במקום שיש טעם לדבריו[151], כאן מסתבר טעמו, שהרי אף תנא קמא מודה לסברת ר' יהודה במקום שהנטיעות נטועות בשדה[152].

פירות המחוברים לקרקע

נפלו לה פירות המחוברים לקרקע, נחלקו תנאים: לדעת ר' מאיר, שמים אותה כמה היא יפה בפירות וכמה היא יפה בלא פירות, ומותר ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות[153], שלדעתו מה שגדל ברשותו הוא פירות, ומה שלא גדל ברשותו, הוא קרן, לפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו צריך ליתן לה דמים ויקנו מהן קרקע ויאכל הוא פירותיה[154]. ולדעת חכמים, אם נפלו לה פירות המחוברים לקרקע, הפירות של הבעל[155], שלדעתם אף אלו שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהם, הואיל והקרקע קיימת לה[156]. וכן הלכה[157].

מכרה כתובתה

אישה המוכרת כתובתה - ונדונייתה[158] - לאחרים בטובת הנאה - דהיינו בדבר מועט, שאם תתאלמן או תתגרש יקח הלוקח אותם הדמים[159] - הדמים שלה ואין לבעל בהם כלום[160], שפירות תיקנו לו חכמים, פירי פירות לא תיקנו לו חכמים[161], דהיינו - לסוברים כן - בפירות שבאו ממקום אחר[162]. או שקורא כאן לטובת הנאה "פירי פירות", שנראה כפרי, מפני שהגוף קיים לאיש[163], שהכתובה קיימת לפניו, שהיא אינה מוכרת הנכסים אלא לאחר מיתת הבעל או לאחר גרושיה ובאותה שעה אין לו בהם כלום[164].

הוזקו הנכסים בזמן שימוש הבעל

אף על פי שהבעל אוכל פירות נכסי מלוג של אשתו[165], אינו כבעליו לענין שאלה בבעלים[166], והבעל שהיה משתמש בנכסי-מלוג* של אשתו, ונאנסה תחת ידו ומתה או נגנבה ואבדה אפילו בפשיעה, פטור[167], שהרי אפילו תמצא לומר שהוא נקרא שואל* או שוכר* מחמת פדיונה שתחת פירות[168], מכל מקום[169] השואל מאשתו הוא שאלה בבעלים[170] - וארבעת השומרים* פטורים באונס ואף, בפשיעה, לסוברים כן[171], וכן הלכה[172], כשהיה הבעלים עימם בשעת ההיזק[173] - שהרי משנישאת לו נשאלה לו למלאכתו[174], והיא שכורה עם הבעל בכל שעה[175], שהרי היא - תדיר[176] - עמו במלאכתו[177]. ואפילו שאל ממנה בשעת שאינה עוסקת עמו במלאכתו, פטור, כיון שהיא מוכנת ועומדת לעסוק במלאכתו תדיר[178]. ואפילו סילק עצמו מפירות ומירושה[179], פטור משום שמירה בבעלים[180]. ואפילו היו שאולים או שכורים בידו קודם שנשאה, שלא בבעלים, ואחר כך נשאה, מאותה שעה ואילך חשוב שאלה או שכירות בבעלים, ונסתלקה שאלה או שכירות הראשון שלא היה בבעלים, ופטור[181].

השאילה האשה לאחר פרה של נכסי מלוג, ונשאל בעלה עימה, הדבר תלוי במחלוקת האמוראים, בקנין-פירות* אם הוא כקנין הגוף או לא, ועל כך ע"ע קנין פירות.

הרשאה

לסוברים - וכן הלכה[182] - שקנין-פירות* אינו כקנין הגוף[183], הבעל שבא לדון עם אחד שמחזיק בנכסי מלוג של אשתו, צריך הרשאה*[184] מאשתו, שאם אין הרשאה יכול לומר לו: אינך בעל דברים איתי[185]. במה דברים אמורים שאין פירות באותו דבר שרוצה להוציא[186], שאין לו טענה עם אותו האיש בפירות כלל[187]. אבל בדבר שיש בו פירות, כגון קרקע[188], מתוך שיש לדון על הפירות - שהרי הן שלו[189] - דן על העיקר[190], צריך לדון על גוף הדבר[191], ואין צריך הרשאה מאשתו[192], שאם אין לה קרקע אין לו פירות[193], ותובע בדין זכות אשתו עם זכות שלו[194].

בא לעשות פשרה*, צריך הרשאה[195], שהוא אינו יכול לוותר משלה בלא רשותה[196], ואפילו על הפירות, שאין כח בידו למחול הפירות משום ריוח הבית[197].

בא לדון על מעות מזומנים של אשתו, אינו צריך הרשאה, שהרי הם כקרקע שיש בה פירות[198], שבכל שעה מצוי לו ליקח קרקע מהן שיאכל ממנה פירות[199].

מכירה לאחר

רצה הבעל למכור קרקע של נכסי מלוג לאחר - שיקח פירותיו לשנים מרובות[200] - ומקדים לו המעות, אין שומעים לו[201], מפני שלא התקינו פירות לאיש אלא כדי להרויח בהוצאת הבית[202], שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטיב לה[203], שטוב לה יותר שישאר בידו כדי שיהיה הוצאת הבית מרווחת, שאם מוכר הפירות לשנים מרובות ונוטל הדמים ביחד אין ריוח לבית[204], ואין לו לבעל זכייה בפירות של נכסי מלוג אלא כדי שיהיה לו הרוחה בתוך ביתו[205].

כיון שאין לו לבעל זכייה בפירות של נכסי מלוג אלא כדי שיהיה לו הרוחה בתוך ביתו[206], הלכך אם ימכור בענין שירויח בתוך ביתו ממכרו ממכר[207], ומספר דרכים נמנו בהם יכול הבעל למכור הפירות: א) מותר לו למכור הפירות לשנים מרובות[208], אם עושה סחורה במעות[209], אבל אם מכר ופרע מן הדמים חוב שהיה עליו או לשום הוצאה, אין ממכרו ממכר[210]. ב) יכול הבעל למכור הפירות בכל שנה ושנה, אחר שליקטם[211], שכשמוכר פירות בכל שנה ושנה יש ריוח בדמים[212], וגם נהנו מן הפירות קודם שמכרם[213]. ג) יש מהגאונים וראשונים הסוברים, שמותר לו למכור הקרקע, אם הוא בעצמו אריס* באותו הקרקע, שנוטל מן הפירות את מחציתם ומביאם לתוך ביתו ומרויח בתוך ביתו[214]. ויש מהראשונים הסוברים, שמותר לו למכור הקרקע, אם הוא אריס בקרקעות אחרות, שאז יש ריוח לבית ממה שבא לו משדות אחרות[215]. ויש מהראשונים סוברים שלעולם אין היתר באריס[216]. וכן הלכה[217]. ד) יש מהגאונים הסוברים, שאם היה אותו קרקע בקרוב לעיר שיכול לבוא תדיר ולהביא פירותיו לתוך ביתו והרויח בתוך ביתו, אם מכר את הקרקע לפירות אין ממכרו ממכר, אבל אם היה רחוק אותו קרקע שאינו יכול לטרוח ולהביא הפירות בתוך ביתו, מרוב שהיה רחוק, אם מכרו לפירות ממכרו ממכר[218]. ויש מהראשונים הסוברים שאין היתר בזה[219].

על תקנת-אושא* שאישה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, הבעל מוציא מידי הלקוחות, ע"ע תקנת אושא. ושם, על מכירת נכסי מלוג בחיי האישה.

הערות שוליים

  1. ↑ רמב"ם אישות פט"ז ה"א; סמ"ג עשין מח.
  2. ↑ עי' רש"י כתובות מז ב ד"ה תחת פירות; עי' רמב"ם שם ה"ב; עי' סמ"ג שם; עי' רע"ב יבמות פ"ז מ"א.
  3. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם.
  4. ↑ טוש"ע אה"ע פה ז.
  5. ↑ עי' ס' הערוך ע' מלג; עי' רש"י שם; עי' רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם; עי' טוש"ע שם.
  6. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם.
  7. ↑ עי' ס' המקח לרב האי ש"ד; עי' רש"י כתובות מז ב ד"ה תחת פירות; עי' ס' הערוך ע' מלג; עי' ס' העיטור כ - כתובות (ל ג במהד' רמ"י); עי' טור אה"ע סי' פה, בשמו.
  8. ↑ עי' ס' העיטור שם; עי' טור שם, בשמו.
  9. ↑ עי' רמב"ם אישות פט"ז ה"א; עי' סמ"ג עשין מח; עי' טור אה"ע סי' פה.
  10. ↑ עי' טור שם.
  11. ↑ עי' רמב"ם אישות פט"ז ה"א; עי' סמ"ג עשין מח; עי' רע"ב יבמות פ"ז מ"א; עי' טוש"ע אה"ע פה ב.
  12. ↑ ציון 27 ואילך.
  13. ↑ ס' הערוך ע' מלג, בפי' הא', ושיש לזה ראיה מ(ירו' יבמות פ"ז ה"א ו)בר"ר פמ"ה סי' א; עי' סמ"ג עשין מח, בשמו; רשב"ם ב"ב ד"ה האשה שמכרה; הגמ"י אישות פט"ז ה"ב, בשם ס"ה בשם הערוך; הגה בשו"ע יו"ד רסז כ; עי' מלא"ש יבמות פ"ז מ"א; עי' ח"מ סי' פה סק"ג; עי' ב"ש שם סק"ג, בשם הגמ"י; פ"מ לירו' שם, בפי' הירו' שם.
  14. ↑ ס' הערוך שם; סמ"ג שם, בשמו; הגמ"י שם, בשם ס"ה בשם הערוך; הגה בשו"ע יו"ד שם; מלא"ש שם; עי' ח"מ שם; ב"ש שם, בשם הגמ"י.
  15. ↑ הגמ"י שם, בשם ס"ה בשם הערוך.
  16. ↑ ס' הערוך שם; סמ"ג שם, בשמו; הגה בשו"ע יו"ד שם; מלא"ש שם; עי' ח"מ שם.
  17. ↑ עי' ס' הערוך שם; עי' סמ"ג שם, בשמו; עי' רשב"ם שם; עי' הגמ"י שם, בשם ס"ה בשם הערוך; עי' רע"ב יבמות שם; עי' הגה בשו"ע שם; עי' מלא"ש שם; עי' ח"מ שם; עי' פ"מ שם.
  18. ↑ עי' מלא"ש שם.
  19. ↑ עי' רשב"ם שם; רע"ב שם; יפ"ת לבר"ר שם, בפי' הבר"ר שם.
  20. ↑ עי' יפ"ת שם.
  21. ↑ עי' רע"ב שם.
  22. ↑ רשב"ם שם.
  23. ↑ פ"מ שם.
  24. ↑ עי' ס' הערוך שם; עי' סמ"ג שם, בשמו; עי' הגמ"י שם, בשם ס"ה בשם הערוך; עי' הגה בשו"ע יו"ד שם; עי' מלא"ש שם; עי' ח"מ שם.
  25. ↑ עי' ס' הערוך שם; עי' הגה בשו"ע יו"ד שם; עי' מלא"ש שם.
  26. ↑ עי' ס' הערוך שם, בפי' הב'.
  27. ↑ עי' כתובות מז א; עי' ברייתא שם ב, לפי גמ' שם; עי' טור אה"ע סי' פה.
  28. ↑ עי' רש"י שם ד"ה תחת פירות.
  29. ↑ עי' גמ' שם.
  30. ↑ תוס' שם ד"ה אנוחי, עיי"ש ההכרח לזה.
  31. ↑ עי' גמ' שם; עי' תוס' שם ד"ה זימנין, בפי' הגמ' שם א.
  32. ↑ רש"י שם ב ד"ה דלא מלו.
  33. ↑ עי' גמ' שם ב.
  34. ↑ רש"י שם.
  35. ↑ עי' תוס' ב"ב מט ב ד"ה יכולה, בד' רשב"ם שבציון הבא; עי' מאירי כתובות מז ב, בשם גדולי הרבנים שכתבו בשלישי של בתרא, ודחה.
  36. ↑ עי' רשב"ם ב"ב שם ד"ה כדרב הונא אמר רב; עי' תוס' שם.
  37. ↑ עי' רשב"ם שם.
  38. ↑ רשב"ם שם. ועי' מאירי כתובות שם, בשם גדולי הרבנים שכתבו בשלישי של בתרא.
  39. ↑ עי' תוס' ב"ב שם, בשם רשב"א, במסקנה, ע"פ הגמ' שבציון 29 (ועי' רמב"ן ורשב"א וחי' הר"ן כתובות מז ב); עי' רמב"ן שם, והביא ראיות רבות לזה; עי' רשב"א שם; עי' חי' הר"ן שם.
  40. ↑ עי' תוס' שם, בשם רשב"א, במסקנה, ותוס' כתובות מז ב ד"ה זימנין.
  41. ↑ עי' תוס' ב"ב שם; טור אה"ע סי' פה; מ"מ אישות פי"ב ה"ד, בד' רמב"ם שם, ובשם תוס' ורמב"ן ורשב"א.
  42. ↑ טור שם.
  43. ↑ ירו' כתובות פ"ד ה"ו, לגי' תוס' ב"ב שם: אי אפשי לאכול ולא לפרוק, ועי' ציון 61, שי"ג בע"א.
  44. ↑ טוש"ע שם א.
  45. ↑ עי' ציון הקודם.
  46. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  47. ↑ תוס' כתובות מז ב ד"ה זימנין, ע"פ גמ' שם וגיטין עז א וב"ב מט א, ותוס' ב"ב שם ד"ה יכולה, ע"פ גמ' שם; רמב"ן כתובות שם, במסקנה; עי' רשב"א שם; עי' חי' הר"ן שם; מ"מ אישות פי"ב ה"ד, בד' רמב"ם שם, ובשם תוס' ורמב"ן ורשב"א.
  48. ↑ עי' תוס' ב"ב שם, בטעם הא'; עי' תוס' כתובות שם, בטעם הב'.
  49. ↑ עי' חי' הר"ן שם.
  50. ↑ ע"ע בעל ציון 191.
  51. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 200.
  52. ↑ חי' הר"ן שם.
  53. ↑ מאירי שם.
  54. ↑ עי' תוס' ב"ב שם, בטעם הב'; עי' תוס' כתובות שם, בטעם הא'.
  55. ↑ תוס' ב"ב שם, בטעם הג'; עי' תוס' כתובות שם, בטעם הג'. וע"ע בעל ציון 88, נפק"מ בין הטעמים.
  56. ↑ טוש"ע אה"ע פה א ושו"ע שם סט ה.
  57. ↑ רמב"ן שם, בשם מקצת מחכמי הדורות.
  58. ↑ עי' ירו' כתובות פ"ד ה"ו.
  59. ↑ קה"ע שם.
  60. ↑ עי' ירו' שם.
  61. ↑ ירו' שם, לגירסתנו: אי איפשי לא לוכל ולא לפקח, וקה"ע שם, ועי' ציון 43, שי"ג בע"א.
  62. ↑ ציון 88 ואילך.
  63. ↑ כתובות עט ב. רי"ף שם (לח א), לפי רא"ש שם פ"ח סי' ו, ודחה. ועי' ציונים 71, 163 ואילך.
  64. ↑ עי' משנה שם פג א: לעולם אוכל פירי פירות.
  65. ↑ רי"ף עט ב שם. ועי' ציון 69, שי"מ המשנה בע"א.
  66. ↑ עי' תוס' כתובות עט ב ד"ה פירא וב"ק פט א ד"ה פירא; עי' רשב"א שם; עי' רא"ש כתובות שם.
  67. ↑ עי' ברייתא כתובות עט ב.
  68. ↑ תוס' ב"ק שם; עי' רא"ש כתובות שם.
  69. ↑ משנה שם פג א. עי' תוס' כתובות שם וב"ק שם ורשב"א שם. ועי' ציון 65, שי"מ המשנה בע"א.
  70. ↑ עי' תוס' ב"ק שם, ע"פ כתובות עט א-ב; עי' תוס' כתובות שם.
  71. ↑ כתובות שם ב, לפי תוס' שם ושם; ב"ק שם, לפי תוס' שם ושם, ועי' ציון 163 ואילך, שי"מ בע"א.
  72. ↑ עי' ציון 63 ואילך.
  73. ↑ ציון 369 ואילך.
  74. ↑ עי' רמב"ם אישות פכ"ב הכ"א; עי' טוש"ע אה"ע פה יג.
  75. ↑ עי' משנה כתובות עט א.
  76. ↑ ר"ן כתובות עט א (לח א).
  77. ↑ עי' תוס' שם ד"ה כללא, בפי' הגמ' שם, לגי' ר"ח שם (וכ"מ מרש"י שם ד"ה אילן), ורי"ף שם בשם נוסחא אחרינא, ותוס' שם בשם ר"ת, ורא"ש שם פ"ח סי' ה, בשם נוסחא בתרייתא: גזעו מחליף קרנא אין גזעו מחליף פירא (ועי' להלן, שי"ג בע"א) ועי' ציון 103, שי"מ בע"א; רא"ש שם, שכ"ה פי' הגמ' לגירסתנו וגי' רי"ף שם (לח א), בסתם, ורא"ש שם, בשם נוסחא קמייתא: גזעו מחליף פירא אין גזעו מחליף קרנא; טור אה"ע סי' פה. הרמב"ם ושו"ע השמיטו, שפסקו להלכה כראשונים שבציון הנ"ל (והטור פסק להלכה כב' הפירושים).
  78. ↑ תוס' שם, בפי' הגמ' שם, לגי' ר"ח שבציון הקודם; רא"ש שם, בפי' הגמ' שם, לגי' נוסחא קיימתא שבציון הקודם.
  79. ↑ טור שם.
  80. ↑ עי' גמ' שם: אמרי לה פירא, ורש"י ד"ה זרדתא וד"ה אילן; טור שם. ועי' גמ' שם: אמרי לה פירא ואמרי לה קרנא, ועי' ב"י שם, שפסק הטור כלשון הא', משום הגמ' שבציון 83, ועי' ראשונים שבציון 103, שלפירושם הגמ' עצמה מסיקה כלשון הא'.
  81. ↑ טור שם.
  82. ↑ רש"י שם ב ד"ה עיילא ליה גלימא.
  83. ↑ עי' רב נחמן בגמ' שם; טור שם.
  84. ↑ שו"ע שם יג.
  85. ↑ טור שם.
  86. ↑ עי' רבא אמר רב נחמן בגמ' שם; שו"ע שם.
  87. ↑ רבא אמר רב נחמן בגמ' שם.
  88. ↑ עי' רש"י שם ד"ה לגיזותיה; כ"מ מרא"ש שם פ"ח סי' ז, בד' רש"י, והסכים לו.
  89. ↑ כ"מ מרא"ש שם פ"ח סי' ז, והסכים לו; עי' טור אה"ע סי' פה, בד' רש"י. ועי' בהגר"א אה"ע סי' פח ס"ק לו, שרש"י לשיטתו שבציון 77.
  90. ↑ עי' רש"י שם ד"ה לגיזותיה; טור שם, בד' רש"י.
  91. ↑ עי' רש"י שם.
  92. ↑ רא"ש שם, עיי"ש שמטעם זה דחה הראב"ד שבציון 95.
  93. ↑ רי"ף שם (לח א); רא"ש שם, בשמו, ודחה; טור שם, בשם הרי"ף, ושהרא"ש דחה.
  94. ↑ עי' רי"ף שם; טור שם, בשם הרי"ף.
  95. ↑ רא"ש שם, בשם הראב"ד, ודחה.
  96. ↑ שו"ע שם יג, לפי בהגר"א שם, ושהרי"ף לשיטתו שבציון 103.
  97. ↑ עי' שו"ע שבציון הקודם.
  98. ↑ רמב"ם אישות פכ"ב הל"ג; טוש"ע אה"ע פה יג.
  99. ↑ עי' כתובות עט א, לגירסתנו, וגי' רש"י שם שם ד"ה פשיטא וד"ה ארעא ופסקי רי"ד שם (ועי' שטמ"ק שם, בשם רש"י במהדו"ק שגרס בע"א); טור שם. ועי' רש"י שם ושם ופסקי רי"ד שם, הטעם ליתרון קרקע על בית.
  100. ↑ עי' גמ' שם; עי' טור שם, לגי' ב"ח שם (ועי' טור שם, לגירסתנו, שהוא להיפך). ועי' רש"י שם ד"ה בתי ופסקי רי"ד שם, ושטמ"ק שם, בשם רש"י במהדו"ק, הטעם ליתרון הבית על הדקל.
  101. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה אילני; עי' טור שם. ועי' פסקי רי"ד שם, ושטמ"ק שם, בשם רש"י במהדו"ק, הטעם ליתרון דקלים על שאר אילנות.
  102. ↑ עי' גמ' שם; עי' טור שם. ועי' רש"י שם ד"ה ארעא ופסקי רי"ד שם, לגבי עיכוב א' מהצדדים.
  103. ↑ עי' רי"ף כתובות עט א (לח א), ותוס' שם ד"ה כללא, בשם ר"ת, בפי' הגמ' שם, ורא"ש שם פ"ח סי' ה, בפי' הגמ' שם, לגי' נוסחא בתרייתא שבציון 77 (ועי' ר"ן שם, שפי' בע"א, שפי' הרי"ף מתאים לב' הגירסאות שבציון הנ"ל), ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם אישות פכ"ב הל"ג; עי' טוש"ע אה"ע פה יג.
  104. ↑ שטמ"ק שם.
  105. ↑ עי' ציון 79 ואילך. עי' טור שם.
  106. ↑ טור אה"ע סי' פה.
  107. ↑ ב"י שם, בפי' הטור שבציון הקודם.
  108. ↑ משנה כתובות עט ב.
  109. ↑ עי' ראשונים שבציון 113; רא"ש שם פ"ח סי' ח; עי' טור שם, בסתם, ובשם הרא"ש.
  110. ↑ תוי"ט כתובות פ"ח מ"ה.
  111. ↑ רא"ש שם; עי' טור שם, בסתם, ובשם הרא"ש.
  112. ↑ טור שם, בשם הרמ"ה.
  113. ↑ עי' רש"י שם ד"ה לא תמכור; עי' ר"ן שם (לח ב); עי' רע"ב שם פ"ח מ"ה.
  114. ↑ משנה שם.
  115. ↑ רש"י שם ד"ה והא עבדים; תוי"ט שם, בשמו.
  116. ↑ טור שם.
  117. ↑ רמב"ם אישות פכ"ב הכ"ג.
  118. ↑ עי' שו"ע אה"ע פה יד.
  119. ↑ ח"מ שם ס"ק לד.
  120. ↑ פהמ"ש לרמב"ם כתובות עט ב; הגמ"י שם ור"ן שם (לח ב) ומ"מ וכס"מ שם וב"י שם, בד' רמב"ם שבציון 117.
  121. ↑ ע"ע הלכה: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל ציונים 677 ואילך, 686. ושם, ציונים 685, 687 ואילך, שי"ח.
  122. ↑ עי' ר"ן ומ"מ וב"י שם, בד' רמב"ם שבציון 117.
  123. ↑ קצור פסקי הרא"ש שם פ"ח סי' ח; עי' טור שם, בד' הרא"ש, והסכים לו.
  124. ↑ עי' טור שם, בד' הרא"ש.
  125. ↑ קה"ע לירו' כתובות פ"ח ה"ו; עי' פ"מ שם.
  126. ↑ ירו' שם: מתניתא בשאינן עושין וכו', לפי פ"מ שם (וכ"מ מקה"ע שם), והיינו כסידור שלפנינו שהוא מוסב על מח' זו, ועי' ציון 143, שי"מ בע"א.
  127. ↑ משנה כתובות עט ב.
  128. ↑ עי' ראשונים שבציון 113; רא"ש שם פ"ח סי' ח; עי' טור שם, בסתם, ובשם הרא"ש.
  129. ↑ תוי"ט כתובות פ"ח מ"ה.
  130. ↑ רא"ש שם; עי' טור שם, בסתם, ובשם הרא"ש.
  131. ↑ טור שם, בשם הרמ"ה.
  132. ↑ משנה שם, לגי' ר"ן שם (לח ב) ומ"מ אישות פכ"ב הכ"ג.
  133. ↑ עי' ראשונים שבציון 113; טור אה"ע סי' פה.
  134. ↑ משנה שם, לגירסתנו וגי' פהמ"ש לרמב"ם ורע"ב שם, ולגי' ר"ן שם, בשם מקצת נוסחאות, ומ"מ שם, בשם מקצת ספרים, ושהיא גי' הרמב"ם שבציון 144, לשיטתם שבציון 147.
  135. ↑ רש"י שם ד"ה והא עבדים; תוי"ט שם, בשמו.
  136. ↑ עי' טור אה"ע סי' פה.
  137. ↑ רב כהנא אמר רב בכתובות עט ב, למסקנת הגמ' שם; עי' טור שם.
  138. ↑ עי' רי"ף שם (לח ב).
  139. ↑ טור שם.
  140. ↑ רב כהנא אמר רב בגמ' שם, למסקנת הגמ' שם; עי' טור שם.
  141. ↑ עי' ירו' כתובות פ"ח ה"ז, וקה"ע ופ"מ שם. ועי' ירו' שם, ראיה לד' זו מברייתא.
  142. ↑ עי' ירו' שם, וקה"ע ופ"מ שם.
  143. ↑ עי' ירו' כתובות פ"ח ה"ו, מתניתא בשאינן עושין וכו', לפי רי"ף כתובות עט ב (לח ב) ורמב"ם אישות פכ"ב הכ"ג ורא"ש שם פ"ח סי' ח וטור אה"ע סי' פה (ולפי"ז נסדר לפנינו על המשנה הלא נכונה), ועי' ציון 126, שי"מ בע"א.
  144. ↑ עי' רמב"ם אישות פכ"ב הכ"ג, וסותר לרמב"ם שבציון 149, וצ"ב; עי' קצור פסקי הרא"ש כתובות פ"ח סי' ח; עי' טור אה"ע סי' פה, בשמו, ובסתם, ובד' הרא"ש.
  145. ↑ עי' טור שם ומ"מ שם, בד' הרמב"ם שבציון הקודם; עי' טור שם, בד' הרא"ש.
  146. ↑ ע"ע הלכה: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל ציונים 677 ואילך, 686. ושם, ציונים 685, 687 ואילך, שי"ח.
  147. ↑ ר"ן כתובות עט ב (לח ב) ומ"מ שם, בד' רמב"ם שבציון 144.
  148. ↑ עי' טוש"ע שם יד.
  149. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם, וסותר לרמב"ם שבציון 144, וצ"ב; רע"ב כתובות פ"ח מ"ה.
  150. ↑ תוי"ט שם.
  151. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 689 ואילך.
  152. ↑ עי' לעיל ציון 140. עי' תוי"ט שם.
  153. ↑ משנה כתובות עט א.
  154. ↑ רש"י שם ד"ה שמין אותה.
  155. ↑ עי' משנה שם.
  156. ↑ רש"י שם ד"ה וחכ"א.
  157. ↑ רמב"ם אישות פכ"ב הכ"ד; טוש"ע אה"ע פה טו.
  158. ↑ טוש"ע אה"ע פה ז.
  159. ↑ עי' טור שם.
  160. ↑ עי' אביי ורבא בב"ק פט א, ורש"י ד"ה טובת הנאה; עי' טוש"ע שם.
  161. ↑ גמ' שם.
  162. ↑ עי' תוס' כתובות עט ב ד"ה פירא וב"ק פט א ד"ה פירא; עי' רשב"א ב"ק שם, בד' ראב"ד שבציון הבא.
  163. ↑ ראב"ד ב"ק שם.
  164. ↑ רשב"א שם, בד' ראב"ד שבציון הקודם.
  165. ↑ ציון 27 ואילך.
  166. ↑ עי' טור אה"ע סי' פה.
  167. ↑ עי' רבא בב"מ צו ב; מאירי שם: בפרת מלוג; עי' תלמיד הרשב"א שם; עי' טור חו"מ סי' שמו סי"ט; עי' שו"ע שם טז; עי' לבוש שם ס"ח וסט"ז.
  168. ↑ ע"ע בעל ציון 78 ואילך. מאירי שם: פרקונה; עי' טור שם.
  169. ↑ מאירי שם.
  170. ↑ רמב"ם שאלה פ"ב ה"ז; עי' מאירי שם; עי' טור שם ס"י וסי"ט.
  171. ↑ ע"ע שומרים.
  172. ↑ ע"ע הנ"ל.
  173. ↑ ע"ע הנ"ל.
  174. ↑ מאירי שם; עי' טור שם ס"י.
  175. ↑ מ"מ אישות פכ"א ה"ט.
  176. ↑ לבוש שם ושם; באה"ג שם סק"כ.
  177. ↑ טור שם סי"ט; שו"ע שם; לבוש שם ושם; באה"ג שם.
  178. ↑ סמ"ע שם ס"ק כו; באה"ט שם ס"ק טז, בשמו.
  179. ↑ ע"ע בעל ציון 82 ואילך וע' סלוק.
  180. ↑ נתה"מ שם באורים סק"ו. עיי"ש שלכן לא נקט השו"ע הטעם שהוא כלוקח, ועי' תלמיד הרשב"א שם, שנקט הטעם שהוא כלוקח.
  181. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה; טור שם.
  182. ↑ ע"ע קנין פירות.
  183. ↑ ע"ע הנ"ל. עי' רש"י גיטין מח ב ד"ה צריך הרשאה; עי' לבוש אה"ע סי' פה ס"ד; עי' באה"ג שם סק"ט.
  184. ↑ עי' אביי בגיטין מח ב, ורש"י שם; עי' רמב"ם שלוחין פ"ג ה"ד; עי' טור חו"מ סי' קכב סט"ו ואה"ע שם; שו"ע חו"מ שם ח; עי' שו"ע אה"ע שם ד; עי' לבוש שם ושם.
  185. ↑ רש"י שם; לבוש אה"ע שם.
  186. ↑ עי' אביי בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור חו"מ שם; עי' שו"ע שם ושם; עי' לבוש חו"מ שם; לבוש אה"ע שם.
  187. ↑ רש"י שם ד"ה דלא נחית.
  188. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור חו"מ שם; עי' שו"ע שם ושם; עי' לבוש חו"מ שם; לבוש אה"ע שם.
  189. ↑ רמב"ם שם; שו"ע אה"ע שם: שהם שלו.
  190. ↑ אביי בגמ' שם; רמב"ם שם; שו"ע שם ושם.
  191. ↑ לבוש אה"ע שם.
  192. ↑ רמב"ם שם; טור חו"מ שם; עי' שו"ע שם; שו"ע אה"ע שם.
  193. ↑ רמב"ם שם: לו קרקע; שו"ע חו"מ שם; עי' לבוש אה"ע שם.
  194. ↑ שו"ת ריב"ש סי' תצו.
  195. ↑ שו"ת ריב"ש סי' תצו; רמ"א בשו"ע אה"ע פה ד; לבוש שם.
  196. ↑ לבוש שם.
  197. ↑ עי' ח"מ שם סק"י: אפשר.
  198. ↑ עי' תה"ד סי' שיב; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע פה ד; עי' לבוש שם.
  199. ↑ תה"ד שם; עי' בהגר"א שם סק"י. ועי' תשו' הרא"ש שבטור חו"מ סי' קכב סט"ז ותה"ד שם וח"מ שם ס"ק יא.
  200. ↑ רא"ש כתובות פ"ח סי' יא, ע"פ כתובות פ ב; טוש"ע אה"ע פה יז.
  201. ↑ גמ' שם, למסקנת הגמ', שיהודה מר בר מרימר החולק בשמו של אבא ע"ז, לא הבין ד' רבא; עי' רמב"ם אישות פכ"ב ה"כ; עי' רא"ש שם; טוש"ע שם.
  202. ↑ עי' סתמא דגמ' שם, בתחי' האבעיא; עי' רבא בגמ' שם, ועי' רא"ש שם והגמ"י שם, שהלכה כמותו; רמב"ם שם. ועי' אביי בגמ' שם, החולק.
  203. ↑ רש"י שם ד"ה משום רווח ביתא.
  204. ↑ טור שם.
  205. ↑ ס' המקח לרב האי ש"ד.
  206. ↑ עי' ציון הקודם.
  207. ↑ ס' המקח לרב האי ש"ד.
  208. ↑ טוש"ע אה"ע פה יז.
  209. ↑ עי' כתובות פ ב: איכא בינייהו וכו' זוזי וקא עביד בהו עיסקא; עי' ס' המקח לרב האי ש"ד; טוש"ע שם.
  210. ↑ ס' המקח שם.
  211. ↑ עי' רא"ש כתובות פ"ח סי' יא, ע"פ גמ' שם; טור שם; שו"ע שם: שנה.
  212. ↑ רא"ש שם; עי' טור שם.
  213. ↑ רא"ש שם.
  214. ↑ עי' גמ' שם: איכא בינייהו וכו' בעל אריס הוא, לפי רשב"א שם, בשם ר"ח; עי' ס' המקח לרב האי שם.
  215. ↑ עי' גמ' שם, לפי שטמ"ק שם, בשם תר"י, בפי' הב'.
  216. ↑ עי' גמ' שם, לפי רשב"א שם, ושטמ"ק שם, בשם תר"י, שדוקא אביי הוא המתיר בכה"ג.
  217. ↑ עי' טוש"ע שם, שהשמיטו ההיתר באריס.
  218. ↑ עי' גמ' שם: איכא בינייהו ארעא דמקרב למתא, לפי ס' המקח שם, ועי' ב"ח שם; עי' רא"ש שם וטור שם, בשמו; עי' שו"ע שם יח, בשם יש מי שאומר.
  219. ↑ עי' גמ' שם, לפי רש"י שם ד"ה דמקרב למתא, ועי' ב"ח שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נכסי_מלוג&oldid=159874"