אנציקלופדיה תלמודית:נערה המאורסה

הגדרת הערך: דינים שנתייחדה בהם נערה מאורסה.

הערך שלפני עוסק בדינים שנתייחדה בהם נערה המאורסה, לעומת שאר נשים.

הגיל

נערה מאורסה, אמר רב יהודה אמר רב שנחלקו תנאים, ולדעת ר' מאיר היינו דוקא נערה^[1], שנאמר לענין האונס את הנערה המאורסה: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ וכו'^[2], ונערה היינו שהביאה שתי שערות לאחר שנעשתה בת י"ב שנה ויום אחד עד ששה חדשים לאחר מכן, ואפילו לא הביאה סימני בגרות*, שאז נעשית בוגרת^[3] - על הבאת סימנים ביום האחרון לששת החודשים, ובתוך אותם ששה חדשים, אם על ידי כך נעשית בוגרת*, ע"ע^[4] - ולדעת חכמים, אפילו קטנה בכלל הדין המיוחד של נערה מאורסה, והבא עליה מיתתו בסקילה^[5].

מאורסה

מאורסה, היינו שלא נכנסה לחופה, אבל נכנסה לחופה, אפילו לא נבעלה, אף על פי שחשובה בתולה, שוב אינה חשובה מאורסה^[6], ולמדו זאת מהכתוב לענין האונס את הנערה המאורסה: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּה^[7]ּ, ומאורסה בא למעט נכנסה לחופה ולא נבעלה, שנשואה שנבעלה נתמעט מ"בתולה"^[8]. וכן לענין הפרת-נדרים*, חילק הכתוב בין נערה המאורסה - שאביה ובעלה מפרים נדריה^[9] - לנשואה, ונחלקו תנאים במקור ממנו נלמד, ועל כך ע"ע הפרה (הפרת נדרים)^[10].

מסרה האב לשלוחי הבעל, שוב אין דינה כנערה מאורסה^[11], שכן לענין מיתתה כשזינתה, נאמר בכתוב: לזנות בית אביה^[12], ודרשו פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל, שאין לומר שבא למעט נכנסה לחופה שכן נתמעט "ממאורשה" ולא נכנסה לחופה^[13], וכן לענין הפרת-נדרים* נאמר: ונדר אלמנה וגרושה וגו' יקום עליה^[14], ודרשו: שאין תלמוד לומר, שהרי היא מוצאת מכלל אב ומכלל בעל, אלא בא לרבות מסר האב או שלוחיו לשלוחי הבעל, שכיון שיצאה מרשות האב שעה אחת, שוב אינו יכול להפר^[15].

לסוברים שבדין מוציא שם רע - היינו נערה בתולה שאחר נשואיה בעלה טוען שזינתה בעודה ארוסה והביא עדים על כך - עונשה בסקילה אף כשזינתה אחר שנכנסה לחופה^[16], יש מן האחרונים שכתבו שהכתוב "לזנות בית אביה" לא בא למעט אלא באופן שנמסרה לחופה ונתגרשה או נתאלמנה, ולאחר מכן נתארסה שוב למוציא שם רע וזינתה תחתיו, שבאופן זה כבר יצאה קודם נישואין אלו מרשות אביה, ואינה בכלל פרשת מוציא שם רע, ודינה בחנק, אבל כנשאת בנשואיה הראשונים למוציא ש"ר, אפילו זינתה אחרי שנכנסה לחופה, דינה בסקילה^[17]. ויש מן האחרונים שכתבו שנמסרה לשלוחי הבעל לא נתמעטה אלא מהדין שנסקלת בפתח בית אביה^[18]. ויש מן האחרונים שכתבו שבדין מוציא ש"ר נתחדש שהנשואין מתבטלים כשנתברר כשזינתה, משום שאסורה עליו ועומדת לגירושין, ואם כן הרי היא כארוסה לכל דיניה, ונתקיים בה "לזנות בית אביה", ורק כאשר זינתה אחר שנכנסה לחופה או נמסרה לשלוחי הבעל ובאו עדים על הזנות בלא הוצאת שם רע, אז נתמעטה מ"לזנות בית אביה" ודינה בחנק^[19].

בתולה

נערה מאורסה לענין מיתה המיוחדת לה כשזינתה, היינו דוקא כשהיא בתולה^[20]. על גדר בתולה, ואם כשנבעלה שלא כדרכה עדיין חשובה בתולה*, ע"ע.

נקרא שמו עליה

נערה מאורסה, כתבו אחרונים אין שם הארוס נקרא עליה, ואינה קרויה "נערתו של פלוני" ("רביתא דפלניא"), ולדעתם זה הטעם שבן נח הבא על נערה מאורסה אינו חייב מיתה משום איסור גזל, ואינו כבן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה שחייב משום גזל לסוברים כן^[21], שבייחד שפחה לעבדו היא קרויה "רביתא דפלניא" ולכן יש בה איסור גזל, אבל נערה מארוסה אינה קרויה כן^[22].

איסורה לאחר

נערה מאורסה, אסורה לאחר, והרי היא בכלל הנשים האסורות משום אשת איש שנאסרו בכתוב "לא תנאף"^[23].

עונשה בסקילה כשזינתה

הבא על נערה מאורסה - ונתברר זנותה קודם שנשאת שלא על ידי טענת הבעל^[24] - שניהם בסקילה, שנאמר: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ וכו'^[25] ואינם חייבים בסקילה עד שתהיה נערה בתולה מאורסה בבית אביה, היתה בוגרת או שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה ואפילו מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה, הרי זו בחנק^[26]. כאשר היא קטנה מאורסה בבית אביה, לדעת ר' מאיר אינה בכלל דין נערה מאורסה שהבא עליה בסקילה, ולדעת חכמים, וכן הלכה, הבא עליה דינו בסקילה^[27].

באו עליה כמה בני אדם, באופן שהראשון בא עליה כדרכה ועשאה בעולה, הראשון בסקילה, שהיתה בתולה קודם ביאתו, והשאר בחנק, שכבר היא בעולה^[28].

באו עליה כמה בני אדם, ועדיין היא בתולה - כגון שבאו עליה שלא כדרכה^[29] - לדעת רבי הראשון בסקילה - ואף על פי שבא עליה שלא כדרכה, משום שנאמר "משכבי אשה", לרבות שלא כדרכה^[30], או שנלמד מהכתוב "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו"^[31], לבדו מלמד שרק הראשון חייב סקילה^[32] - והשאר בחנק^[33], שכבר אינה בתולה^[34], ולדעת חכמים כולם נידונים בסקילה^[35], וכן הלכה^[36].

כשנתבררה הזנות בטענת הבעל (מוציא ש"ר)

נשאת לבעלה וטען שלא היתה בתולה ובאו עדים שזינתה בעודה ארוסה - שבאופן שמתברר ששיקר בטענתו, נידון בדין מוציא-שם-רע* - יש מן הראשונים שכתבו שאפילו זינתה אחר שיצאה מבית אביה ואפילו זינתה אחר שנכנסה לחופה קודם שנבעלה לבעלה, מיתתה בסקילה^[37], וזוהי אשת איש שמיתתה בסקילה^[38], ולדעתם זהו שאמר רבא - לגירסתם בתלמוד^[39] - שמוציא שם רע חידוש הוא, שהרי נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה, דינה בחנק, ואילו מוציא שם רע - היינו מיתה שבאה עליה על ידי טענת בעלה אחר שנשאת שזינתה^[40] - בסקילה^[41]. בטעם שלדעה זו אחרי שנכנסה לחופה דינה בסקילה, ואף על פי שמהכתוב "לזנות בית אביה" שנאמר בפרשת מוציא ש"ר למדנו למעט נמסרה לשלוחי הבעל שאין דינה בסקילה, וכל שכן נכנסה לחופה^[42], יש מן האחרונים שכתבו שהחידוש במוציא ש"ר שהנשואין מתבטלים, כיון שעומדת לגרושין, וחשובה ארוסה, ושוב מתקיים בה "לזנות בית אביה"^[43].

ויש מן הראשונים שכתבו - וכן גירסתם בתלמוד^[44] - שאף במוציא שם רע, אין עונשה בסקילה אלא באופן שזינתה קודם שנכנסה לחופה, אבל נכנסה לחופה, שוב דינה כשאר נערה מאורסה שזינתה שדינה בחנק ולא בסקילה^[45]. וכן בדעת ר' יהודה הסובר שבהתראה* שמתרים בחוטא, צריך לפרש את המיתה בה יומת, ואם לא פירשו זאת, אינה התראה^[46], יש מן האחרונים שכתבו שאף בדין מוציא ש"ר, דוקא אם זינתה לפני כניסתה לחופה היא בסקילה, אבל אם זינתה אחר כניסתה לחופה דינה בחנק, שאם לא כן, ואחר כניסתה לחופה דינה בסקילה, הרי שאי אפשר להתרות בה, שבשעת העבירה אין ידוע מה יהיה מיתתה, שאם יבואו עדים, מיתתה בחנק, ואם יטען הבעל, מיתתה בסקילה^[47]. על הסוברים שאף לדעת ר' יהודה בהוצאת ש"ר בזנות אחר כניסה לחופה, מיתתה בסקילה, עי' להלן^[48].

בטעם שנערה מאורסה שזינתה אחר כניסה לחופה שנסקלת בדין מוציא ש"ר, לסוברים כן^[49], וההתראה שמתרים בה מועילה, לסוברים שצריך להתרות בחוטא במיתה המסוימת שבה ייענש^[50] - שהרי אם יבואו עדים שזינתה, בלא שהבעל טוען כן, דינה בחנק, ואם תתברר הזנות על ידי טענת הבעל, דינה בסקילה, ואם כן בשעת העבירה דינה אינו ידוע - יש מן האחרונים שכתבו שבדין מוציא ש"ר נתחדש שההתראה בה מועילה ואף על פי שלא היה ידוע בשעת עבירה באיזו מיתה תענש, היא נסקלת^[51]. ויש מן האחרונים שכתבו שמתרים בה שאם בעלך יטען שאינך בתולה, תהיה מיתתך בסקילה^[52].

על נערה מאורסה שזינתה, ובגרה קודם שעמדה בדין, אם נשתנה דינה מסקילה לחנק, כיון שאילו היתה מזנה עכשיו היתה מיתתה בחנק, ומחלוקת האמוראים בדבר, ע"ע אשתני גופא^[53].

בת כהן

נערה מאורסה והיא בת כהן שזינתה, נחלקו תנאים בדינה: לדעת ר' ישמעאל ור' עקיבא ור' שמעון דינה בשריפה, ולדעת חכמים נידונית בסקילה, שאינה נידונית בשריפה אלא בת כהן נשואה^[54], והלכה כחכמים^[55].

בבן נח

בן-נח* אינו מוזהר על נערה מאורסה^[56], שאם זינה עמה אינו במיתה^[57]. יש מן האחרונים שכתבו שאינו חייב עליה מיתה מדין איסור עריות, אבל חייב עליה מיתה מדין איסור גזל, כאותה שאמר רב דימי בשם ר' אלעזר בשם ר' חנינא שבן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה, נהרג עליה משום גזל, לסוברים כן^[58], ויש שכתבו שאינו חייב עליה מיתה אף מדין איסור גזל, ואותה שאמרו שבן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג משום גזל, היינו משום שנקרא שמו עליה ("רביתא דפלניא"), אבל בנערה מאורסה אין שמו עליה^[59], ויש שכתבו שכיון שלא בא עליה הארוס, אין בה משום איסור גזל, ובמייחד שפחה לעבדו שחייב, היינו דוקא כשכבר בא עליה העבד^[60].

גיורת

נערה מאורסה שהיתה גיורת*, אף על פי שנתגיירה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אם זינתה הרי זו בחנק, ככל אשת איש, ולא כנערה המאורסה בת ישראל שדינה בסקילה^[61], לפי שנאמר בנערה המאורסה: כי עשתה נבלה בישראל^[62], למדנו שאין לדון דין נערה המאורסה אלא בבת ישראל ולא בגיורת^[63]. וכשדנים אותה בחנק אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה, כבת ישראל שהיו סוקלים אותה על פתח בית אביה^[64], שהרי אין אביה ידוע לנו, שנכרית בחזקת זונה היא^[65], ועוד שאינה מיוחסת אחר אביה, כיון שהוא נכרי והיא גיורת^[66], ועוד שאין דין "פתח בית אב" נוהג אלא במי שמיתתה בסקילה^[67].

היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, הרי זו בסקילה^[68], שנאמר: ומתה^[69], לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה^[70]. אבל כשסוקלים אותה אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה^[71], וכשמוציאים אותה לסקילה הרי היא נסקלת על פתח שער העיר, ולא כבת ישראל שאין לה פתח בית אב או שאין לה אב שהיא נסקלת בבית הסקילה^[72].

היתה הורתה ולידתה בקדושה, הרי היא כבת ישראל לכל דבריה^[73], ויש לה פתח בית אב ומאה סלעים אם נמצא הבעל שקרן^[74].

מקום הסקילה

נערה מאורסה שזינתה שדינה בסקילה, נחלקו ראשונים בדעת אמוראים במקום הסקילה: יש מן הראשונים סוברים שמקום הסקילה נקבע לפי זמן הגעת העדים להעיד על זנותה, שאם העדים באו להעיד אחרי שנכנסה לבית חמיה, הרי היא נסקלת על פתח בית אביה^[75], כדי להודיע לכל שזינתה כשהיתה ברשות אביה ולא בבית חמיה^[76], ואם העדים מעידים כאשר היא עדיין בבית אביה, נסקלת על פתח שער העיר^[77], שכיון שהכל יודעים שזינתה בבית אביה רצתה תורה לפרסמה לידון על שער העיר ההיא^[78], וזהו ששנה שילא - לגירסתם בתלמוד - באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה, סוקלים אותה על פתח בית אביה, כלומר, ראו גידולים שגידלתם, באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה, סוקלים אותה על פתח שער העיר^[79].

ויש מן הראשונים סוברים שמקום הסקילה נקבע לפי הזמן בו אירעה הזנות, שאם זינתה בבית אביה, אזי אפילו באו העדים אחרי שנכנסה לבית חמיה, הרי היא נסקלת על פתח בית אביה, ואם זינתה בבית חמיה קודם שימסור אותה האב, אף על פי שהעידו עליה אחר שחזרה לבית אביה, הרי זו נסקלת על פתח שער העיר^[80], ולדעתם זהו ששנה שילא - לגירסתם בתלמוד - באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה^[81], סוקלים אותה על פתח בית אביה, כלומר ראו גידולים שגדלתם, באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית חמיה, סוקלים אותה על פתח שער העיר^[82], ולדעה זו, כתבו אחרונים שפרשת מוציא ש"ר שנכתב בה שנסקלת פתח בית אביה^[83], מדברת דוקא בזינתה בבית אביה, ונרמז בכתוב "לזנות בית אביה"^[84], ומאידך פרשת נערה מאורסה שמיתתה בפתח שער העיר^[85], מדברת דוקא בזינתה שלא בבית אביה, ונרמז בכתוב "ומצאה איש בעיר"^[86] ותיבת "בעיר" מיותרת, ובאה לומר שנערה זו נמצאה בעיר אחרת שאינה מקומה ושם זינתה^[87].

זינתה אחר נשואין, ונתברר הזנות על ידי טענת הבעל - דין מוציא שם רע - לסוברים שדינה בסקילה^[88], יש מן הראשונים שכתבו שאף היא נסקלת בפתח בית אביה^[89], ויש מן הראשונים שכתבו שנסקלת בפתח שער העיר, שכיון שנאת ויצאה מרשות האב הרי היא כנערה שאין לה אב שנסקלת בשער העיר^[90].

בטעם שנהרגת פתח בית אביה, אמרו בתלמוד שהוא משום ראו גידולים שגידלתם^[91], כלומר מבית זה יצאת הנבלה שבו זינתה^[92], וכתבו אחרונים שנצרכו לומר טעם הדין, כדי לרבות נערה מאורסה שנהרגת על פי עדים שלא בהוצאת ש"ר, שהיה מקום לומר שדין פתח בית אב לא נאמר אלא בנהרגת בהוצאת ש"ר, ולכן דרשו הטעם, שכל נערה מאורסה שזינתה בית אביה, נסקלת בפתח בית אביה^[93].

נערה מאורסה שזינתה, ובגרה קודם שעמדה בדין, לסוברים, וכן הלכה, שדינה בסקילה^[94], כתבו ראשונים שנסקלת בבית הסקילה^[95], שלא נאמר "פתח בית אביה" אלא כשהיא עדיין נערה^[96].

נערה מאורסה שזינתה, ובאו עדים על זנותה, אחרי שנבעלה לבעלה, כתבו ראשונים ואחרונים, שיש לחלק, שכאשר העדות על הזנות באה על ידי טענת הבעל - מוציא שם רע - הרי היא נסקלת על פתח בית אביה, שהרי היא בכלל פרשת מוציא שם רע שנאמר בה שאם אמת היה דבר נסקלת על פתח בית אביה^[97], ואם העדות על הזנות היא כשהעדים באו מעצמם להעיד, בלא טענת הבעל, הרי היא נסקלת בבית הסקילה^[98], וביארו אחרונים, שכשם שנתחדש בפרשת מוציא ש"ר שאף שזינתה אחר שנכנסה לחופה דינה בסקילה, לסוברים כן^[99], כמו כן נתחדש שאף שבאו עדים אחר שנבעלה דינה להיסקל על פתח בית אביה^[100]. ויש מן האחרונים סוברים שבין כשבאו עדים מעצמם ובין כשבאו על ידי טענת הבעל, דינה להיסקל על פתח בית אביה^[101]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבין כשבאו עדים מעצמם ובין שבאו עדים על ידי טענת הבעל, אינה נסקלת אלא בבית הסקילה^[102], שכשם שאם בגרה בין זנותה לעדות, נשתנה דינה מפתח בית אביה לבית הסקילה^[103], כך אם נבעלה בין זנותה לעדות, נשתנה דינה מפתח בית אביה לבית הסקילה^[104].

גדר דין פתח בית אביה

בגדר דין פתח בית אביה, יש שכתבו שאינו דין מדיני נערה, כך שהולכים לפי שעת החטא, וכיון שבשעת החטא היתה נערה אז גם השתנה גופה או דינה יש לה דין פתח בית אב, אלא הוא מדיני בית דין באופן קיום מצות הסקילה, שבסקילה של נערה מאורסה צריך לעשותה בפתח בית אביה, ותלוי בשעת הסקילה, ואם היא נערה, נסקלת בפתח בית אביה, ואם היא בוגרת או בעולה נסקלת בבית הסקילה, ולדעתם זהו שכתבו ראשונים שאם באו עדים אחר שבגרה או שנבעלה, נסקלת בבית הסקילה^[105]. ויש שכתבו שדין פתח בית אביה תלוי בשייכותה לרשות האב, וכדי לקיים דין פתח בית אב צריך שני תנאים: שיהיה הזנות בבית אביה, ושבשעת הסקילה תהיה ברשות אביה, וזהו שכתבו ראשונים שאם בגרה או נבעלה ואחר כך באו עדים אינה נסקלת אלא בבית הסקילה^[106].

על החשוב "בית" לענין פתח בית אביה, ע"ע בית.

אין לה פתח בית אב

נערה מאורסה שאין לה פתח בית אב, כגון שאביה מת או שאין לו בית, הרי זו נסקלת, שלא נאמר פתח בית אב אלא למצוה^[107]. ואף לסוברים צריך "קרא כדכתיב" - היינו לקיים המקרא כפשוטו, ואם כן היה מקום לומר שאם אין לה פתח בית אב, אינה נסקלת^[108] - התורה גילתה שנסקלת אף באופן שאין לה בית אב, שהרי אמרה תורה "ומתה"^[109] ודרשו לרבות מי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה^[110], והיינו גם מי שאין לה אב^[111]. ויש מן הראשונים שכתבו בטעם שאין פתח בית אב מעכב משום שהן שתי מצוות, הסקילה ופתח בית אב^[112]. ובספרי דרשו מהכתוב: והוציאו את הנערָ^[113], מכל מקום, אף שאין לה בית אב^[114], והיינו "הנערה" שהוזכרה לעיל בפרשה לגבי חיוב קנס, שהיא אף נערה שאין לה אב^[115].

מקום הסקילה, כתבו ראשונים שהוא שער העיר שזינתה בה^[116]. ויש מן הראשונים שכתבו שנסקלת בשער העיר שדר שם אביה^[117]. ויש מן הראשונים שכתבו שנסקלת בבית הסקילה^[118], ובטעם הדבר, יש מן האחרונים שכתבו שנערה שהיה לה אב בשעת הזנות, הרי הוא אשם בזנותה, שהיה לו לשמרה, ומעיקר הדין צריכה להיסקל בפתח בית אביה, אך כיון שאי אפשר לקיים דין זה נסקלת ככל הנסקלים, ודוקא מי שלא היה לה אב לשמרה - כגון גיורת - שיש לאנשי עירה לשמרה, נסקלת בשער העיר^[119].

עונש הבועל

נערה מאורסה שזינתה, שדינה בסקילה, אף הבועל דינו בסקילה^[120].

נתבררה הזנות בטענת הבעל, לסוברים שאף כשזינתה אחר שנכנסה לחופה דינה בסקילה^[121], כתבו אחרונים שדין הבועל בחנק ולא בסקילה^[122], שאין לך בו אלא חידושו ולא חידשה התורה דין סקילה אלא לגבי הנערה^[123].

כאשר הבועל נסקל אף הוא, הרי הוא נסקל בפתח שער העיר^[124].

זוממי נערה מאורסה

זוממי נערה מאורסה, היינו עדים שהעידו שזינתה כדי לחייבה בסקילה על פתח בית אביה, והוזמו, הרי הם נסקלים^[125]. וכתבו אחרונים שהעדים נהרגים בבית הסקילה, ולא בפתח בית אביה, משום שמקיימים בהם כאשר זממו לעשות לבועל^[126].

הצלתה

נערה מאורסה, הרואה אדם מחזיק בה לאנסה, מותר להצילו בנפשו, שנאמר: כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ^[127], ודרש תנא דבי ר' ישמעאל: ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה, בכל דבר שיכול להושיע^[128].

בקבלת גט

נערה המאורסה, נחלקו תנאים מי מקבל את גיטה: חכמים סוברים היא ואביה - או היא או אביה^[129] - מקבלים את גיטה, ור' יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה ולא היא^[130]. טעם חכמים הוא, שהתורה זכתה לנערה המאורסה יד יתרה^[131], והיא יד אביה^[132], שהוא מקבל את גיטה כשם שמקבל את קדושיה^[133], לפי שנאמר: ויצאה וכו' והיתה^[134], שהקיש הכתוב יציאה להויה, היינו גרושין לקדושין^[135], אבל יד עצמה היא העיקר, שיש לה בבגרות, ולא ניתנה לה יד האב לבטל כח ידה^[136], ויש מפרשים שיד עצמה נוספת לה לנערה המאורסה, שבעודה קטנה לא היתה לה אלא יד אביה בלבד, שהיא אינה יכולה לקבל את גיטה בעודה קטנה כשאביה חי והיא ברשותו^[137], והעיקר היא יד אביה, אלא שהנערה כשלוחו של אב כשמקבלת היא את גיטה^[138], וטעם ר' יהודה הוא שבמקום אביה יד שלה אינה כלום^[139], שלגמרי העמידה אותה התורה ברשות האב כל ימי נערותה, אלא אם כן נישאת^[140]. הלכה כחכמים^[141].

על נערה אם יכולה לעשות שליח לקבל את גיטה, ע"ע שליח לקבלה.

הערות שוליים