אנציקלופדיה תלמודית:סיון

הגדרת הערך - החודש השלישי למנין החדשים.

זמנו וקביעותו

שמו

חודש* סיון נזכר במקרא בשמו^[1], וכן נזכר בשם "חדש השלישי"^[2], לפי שהוא שלישי לניסן שממנו מונים את החדשים^[3]. השם "סיון" הוא כשאר שמות החדשים שעלו מבבל^[4], שהם מלשון הפרסים^[5].

"סיון" נכתב במקרא עם יו"ד אחר הסמ"ך^[6], וכן נזכר בלשון חז"ל^[7], וכך כותבים בגט סיון ביו”ד^[8].

זמנו וקביעותו

בזמן הזה שקביעות החדשים היא על פי חשבון^[9], חודש סיון לעולם מלא^[10], לפי שהוא מלך שבו חג השבועות^[11], ואי אפשר שהמלכים יהיו חסרים^[12]. ראש חודש סיון הוא יום אחד, לפי שחודש אייר הסמוך לסיון לעולם חסר^[13], ולכן ראש חודש סיון תמיד יום אחד^[14], וסימן לדבר כל שסמוך למלך חסר, שסיון הוא מלך שבו חג השבועות, ולכן אייר הסמוך לו חסר^[15]. חודש סיון יכול לחול בימים ראשון שלישי רביעי ושישי, סימן: אגד"ו^[16].

חציו הראשון של סיון הוא סוף זמן ה"קציר", וחציו השני הוא תחילת זמן ה"קיץ"^[17] - היינו חוזקם של ימי היובש, ונקרא כך מפני שמייבשים באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין קיץ, ככתוב הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'^[18] -, שנזכרו בכתוב: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו^[19]. ויש תנאים סוברים שכולו מהקיץ^[20], ויש תנאים סוברים שכולו מהקציר^[21].

דיני החודש

מראש חודש עד שבועות

בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה^[22], שבחדשים מסויימים היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים כדי להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש, שידעו מתי לעשות את המועדות שבאותו החודש^[23], לא היו השלוחים יוצאים בחודש סיון^[24], אף שיש בו את חג השבועות, מפני שזמנו תלוי בספירת העומר שהיא מ"ט יום וביום נ' יהיה עצרת, ואינו תלוי בקביעות החודש^[25].

יש סוברים שמיום א' סיון יש לדרוש בהלכות חג השבועות*^[26], ויש סוברים שמספיק לדרוש יום או יומיים קודם החג^[27], ויש סוברים שצריך לדרוש בהלכות חג השבועות ל' יום קודם החג^[28].

יום ב' בסיון נקרא "יום המיוחס", שבאותו יום אמר משה לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש^[29], לקדשם לתורה^[30], ועוד מפני שביום זה חל יום הכיפורים^[31], ועוד שהוא בין שני ימים מקודשים, בין ר"ח ובין ימי הגבלה^[32], והוא יום שמחה^[33]. ומפני זה נהגו שלא לומר בו תחנון^[34] ושלא להתענות בו^[35], אבל אומרים א-ל ארך אפים, ולמנצח^[36], ויש שנהגו שלא לומר למנצח^[37]. ויש שנהגו לומר בו תחנון^[38].

מג' בסיון עד ה' בו הם שלשת ימי ההגבלה של מתן תורה^[39], שנאמר: היו נכנים לשלשת ימים^[40], והם ימי שמחה^[41], ואין אומרים תחנון בימים אלו^[42], וכן אין מתענים^[43] ואין מספידים בהם^[44], אבל אומרים א-ל ארך אפים, ולמנצח^[45], ויש שנהגו שלא לומר בהם למנצח^[46].

בה' בסיון יצא רוח^[47] ששמו טבוח, ואילו לא היו ישראל מקבלים את התורה היה טובח בשרם ודמם^[48]. ולכן גזרו חכמים שלא להקיז דם בערב שבועות משום סכנה, וגזרו אף על ערבי שאר ימים טובים משום ערב שבועות^[49].

ביום ו' בסיון שהוא יום החמשים לעומר, חל חג השבועות^[50], על קביעות החג ודיניו, ע"ע שבועות (חג).

הימים שאחר שבועות

יום ז' בסיון הוא אסרו חג של שבועות, על דיני יום זה, ועל איסור הספד ותענית בו, ע"ע אסרו חג. בזמן שחל שבועות בשבת – וכן לדעת הסוברים שאסור להקריב עולת ראיה ושלמי חגיגה ביום טוב^[51] - מקריבים את קרבנות החג ביום שאחר שבועות, ונקרא יום טבוח, על דיני יום זה ע"ע יום טבוח.

ו' ימים שאחר חג שבועות, היינו מז' סיון עד י"ב סיון, הם ימי תשלומים של חג השבועות, ומי שלא הביא קרבנות החג ביום טוב, יכול להביאם בימים אלו^[52], ואף הם נקראים ימי טבוח^[53], ונקראים חג^[54], ונוהגים בהם קצת שמחה^[55], על דיני ימים אלו ע"ע יום טבוח.

על מנהגי אבלות של ימי ספירת העומר, אם נוהגים בימים שבין ראש חודש סיון לשבועות, ע"ע בין פסח לעצרת^[56].

על אמירת אב הרחמים בשבת שמברכים בו ראש חודש סיון, ע"ע בין פסח לעצרת^[57], וע' הזכרת נשמות^[58].

על שבת שקודם עצרת שיש נוהגים להזכיר נשמות של הרוגי הגזירות ולומר אב הרחמים, ע"ע בין פסח לעצרת^[59].

על חתן וכלה אם מתענים ביום החופה כשחל בין ראש חודש סיון לשבועות, ע"ע חתן וכלה^[60].

על נפילת אפים בי"ב הימים הראשונים לחודש סיון, ע"ע יום טבוח^[61], וע' נפילת אפים.

על קביעות זמן לבא לבית דין, אם קובעים בימי סיון, ע"ע הזמנה (לבי"ד)^[62].

על תענית בה"ב אם נוהגת אחר שבועות, ע"ע בה"ב^[63].

מאורעות שארעו בחודש

בא' בסיון באו ישראל למדבר סיני לקבל את התורה^[64], ודרשו על הכתוב: בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני^[65], ולמדים גזירה שוה הזה הזה מהכתוב: החדש הזה לכם ראש חדשים^[66], מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש^[67].

בא' סיון בשנת ד' אלפים תתנ"ו, היו פרעות ביהודי וורמיזא^[68], ויש מקומות שנהגו להתענות ביום זה^[69] עד אחר חצות^[70]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין לנהוג כן מפני איסור התענית בראש חודש^[71].

בג' סיון בשנת ד' אלפים תתנ"ו היו פרעות ביהודי מגנצא^[72].

ביום ו' בסיון ניתנו עשרת הדברות לישראל לדעת חכמים, ורבי יוסי אומר שניתנו בז' בחודש^[73].

בו' בסיון, בעצרת, שחל בשבת^[74], מת דוד המלך^[75].

י"ד בסיון^[76] נזכר במגילת-תענית* שעשאוהו יום טוב לפי שבאותו יום כבשו את מגדל צור^[77] - ויש גורסים מגדל שיר^[78], ויש גורסים מגדל שד^[79] - היא קסרי בת אדום היושבת בין החולות, היינו שהיתה יושבת על שרטון שבתוך הים ונמצא חול שעל שפת הים מקיף לה מכל הצדדים^[80], והיא היתה יתד תקועה לישראל לרעה^[81] בימי יון מפני שלא היו יכולים לכבשה שהיו בה גבורים, וכשגברה יד בני חשמונאי כבשוה, והוציאום משם והושיבוה ישראל, ויום שכבשוה עשאוהו יום טוב^[82], ויש גורסים בי"ז בסיון^[83]. על דיני מגילת-תענית* בזמן הזה, ע"ע.

ט"ו וט"ז בסיון נזכר במגילת תענית שבו גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא, ואף הם היו לישראל יתד תקועה בימי יון ותקפה יד בני חשמונאי עליהם והגלו אותם, ויום שהגלו אותם עשאוהו יום טוב^[84].

בי"ז סיון נחה תיבת נח על הרי אררט שכתוב: ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט^[85], ושביעי זה הוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים^[86], וזהו לדעת רבי אליעזר הסובר שהמבול התחיל לירד בי"ז חשוון^[87], אבל לדעת רבי יהושע הסובר שהמבול התחיל לירד בי"ז אייר^[88], שביעי זה הוא כסליו^[89].

ביום כ' סיון היתה גזירה בצרפת בשנת ד' אלפים תתקל"א^[90], וכן בשנת ה' אלפים ת"ח היו ביום זה פרעות גדולות מאוד ביהודי אוקראיינה ופולין^[91], ובמקומות רבים נהגו להתענות ביום זה^[92]. ובזמנינו התענית של כ' סיון אינה קבוע כל כך, ומתענים בו רק יחידים^[93].

בכ"ב סיון פסק השליו לאחר חודש ימים, ופסקה המיתה בקברות התאוה^[94], ובאותו היום נסעו לחצרות^[95].

למחרת בכ"ג סיון נצטרעה מרים ונסגרה מחוץ למחנה עד כ"ט סיון^[96].

בכ"ג סיון נשלחו האגרות האחרונות בימי מרדכי שבהם היתה התשועה, ויש מהאחרונים שכתב שיש לזכור בו נס פורים ולהרבות בו שמחה^[97].

בכ"ג בסיון בטלו הבכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט, בכ"ה נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים, והם מהימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם^[98].

כ"ה סיון נזכר במגילת תענית שבו ניטלו דימוסנאי – הם ניטלו עוררין בעלי חמס, שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים^[99], ויש מפרשים שלטונים, שעד היום ההוא היו בני אפריקא שולטין ביהודה ובירושלם^[100] - שבאו בני אפריקה לדון בימי אלסכנדרוס מוקדון לאמר ארץ כנען שלנו היא שכן כתוב בתורת משה ארץ כנען לגבולותיה, ונצחום, וברחו משם, ויום שברחו עשאוהו יום טוב^[101]. ויש גורסים שהיה מעשה זה בכ"א סיון^[102], ויש גורסים שהיה בכ"ד ניסן^[103].

אמרו בגמרא כל ימיה של דיומסת –הוא שם נהר שמימיו מלוחים והוא מרפא^[104] - עשרים ואחד יום ועצרת מן המנין, שבימים אלו היא מרפא^[105]. והסתפקו בגמ' אם ימים אלו מתחילים קודם עצרת ומסתיימים בעצרת, או שמתחילים אחר עצרת ומסתיימים בכ"ו בסיון^[106].

בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו^[107], והם מהימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם^[108].

בכ"ט בסיון שלח משה את המרגלים^[109].

הערות שוליים