אנציקלופדיה תלמודית:ספק איסור
|
הגדרת הערך - הכרעת הדין במקרה של ספק* אם עבר אדם על איסור של תורה.
הדין
כל ספק איסור של התורה, מחמירים בו[1], וכל ספק-דרבנן* - איסור מתקנת חכמים - מקילים בו[2].
על ספקו של אדם אם קיים מצות-עשה* שחוזר ומקיימה, אם חוזר ומקיימה מן התורה או מתקנת חכמים, ע"ע מצות עשה. על הטעמים שספק-דרבנן* מקילים בו, ע"ע ספק דרבנן. על ספק-טומאה* ברשות-היחיד* שהוא טמא, ועל ספק טומאה ברשות הרבים שהוא טהור, ע"ע ספק טומאה. על ספק-ספקא*, שאף כשהוא ספק בספק של תורה, ספיקו מותר, ע"ע ספק ספקא. ושם, שאם רוב צדדים להחמיר, ספיקו אסור.
מקור הדין
במקור הדין שספק איסור של התורה מחמירים בו, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שספק איסור של תורה דבר תורה הוא שהוא כודאי מן התורה[3], שהרי מזה שהתורה לימדה לימוד מיוחד על ספק ממזר שהוא מותר[4], מוכח ששאר הספיקות אסורים מן התורה[5]. ועוד, שספק ערלה* בסוריא* מותר מהלכה-למשה-מסיני*[6], הרי שהוצרכה הלכה להתיר את ספיקה, הרי שכל שנאסר הודאי מן התורה נאסר הספק מן התורה, אלא שאין לוקים עליו[7]. ב) ויש סוברים שמן התורה אינו אסור אלא מי שעובר על איסור ודאי, ומדברי-סופרים* שאף הספיקות של התורה אסורים[8], ובבאור אמרו: ממזר* ודאי אסרה תורה[9], והוא הדין לאיסורי לאוין כולם[10], שגילתה התורה בממזר שספקו מותר, כדי ללמוד משם לכל שאר האיסורים שבתורה[11]. ועוד, שאמרו בתלמוד שבא כתוב מיוחד לפטור טומטום* מן הראיה*, אף על פי שיש להסתפק שמא הוא זכר, כדי לפטור טומטום שביציו מבחוץ[12], הרי שאם לא היו ביציו מבחוץ היה נפטר מהראיה, אף על פי שהוא ספק זכר[13].
מהות האיסור
לסוברים שספק איסור של התורה אסור מן התורה[14], כתבו אחרונים שאיסורו ודאי, שאף אם לא פגע בעצם האיסור, מכל מקום עבר על איסור נוסף, שעבר על רצון התורה שהכניס עצמו לבית הספק[15], שכל הספיקות שם אחד הם, ואיסור אחד[16]. ולסוברים שספק איסור של התורה מותר מן התורה[17], נחלקו אחרונים: יש סוברים שמותר מדין ודאי ואין בו שום איסור[18], שלא הזהירה התורה על זה, והבחירה נתונה לאדם העושה אם רוצה להכניס עצמו אל הספק רשאי וזכאי, אבל אם יפגע בעצם האיסור יקבל עונשו בין בדין שמים ובין בבית דין, כפי הדין הראוי, ואין טענת אונס ושוגג בזה שלא ידע בשעת מעשה[19]. ויש סוברים שאין האיסור היתר, אלא שמותר לסמוך על הצד שמא הוא מותר באמת[20].
כשיש חזקת היתר
אף לסוברים שספק איסור של תורה אסור מן התורה[21], כשיש חזקת היתר, אין איסורו אלא מדרבנן[22].
כשהוחזק האיסור
אף לסוברים שספק איסור של תורה מותר מן התורה[23], במקום שהוחזק האיסור, ספיקו אסור מן התורה[24], ולכן נצרכה הלכה-למשה-מסיני* להתיר ספק ערלה* בסוריא*[25]. וכן במקום שיש אקבע-אסורא* ספיקו אסור מן התורה[26].
כשאפשר לברר הדין
אף לסוברים שספק איסור של תורה מותר מן התורה[27], אין הדברים אמורים אלא בספק שאינו יכול להתברר, כגון חתיכה ספק של חֵלב* ספק של שומן, אבל ספק שניתן לבררו, כגון אם טרפה* הבהמה או לא, אסור מן התורה[28].
ספק בדין
ספק שלא נולד על ידי מעשה - שהוא ספק במציאות[29] - אלא הוא ספק בדין - שנחלקו בו חכמים[30], שהוא כספק הבא מחוסר ידיעה[31], שנסתפק לנו בדעת התורה האיך הדין[32] - נחלקו בו אחרונים בדעת ראשונים: יש סוברים שלדעת הסוברים שספק איסור של תורה ספיקו מותר מן התורה[33], אף בספק בדין ספיקו מותר מן התורה[34]. ויש הסוברים שאף הסוברים שספק איסור של תורה ספיקו מותר מן התורה, מכל מקום מודים בספק בדין שספיקו אסור מן התורה[35], שלדעתם ספק ממזר, שממנו לומדים שספק איסור של תורה ספיקו מותר מן התורה[36], הוא ספק בדין[37].
הערות שוליים
- ↑ עי' ביצה ג ב; עי' נדה מו א; עי' רי"ף שבת קלה ב (נד א) ופסחים מ א (יב א) וכתובות ט א (ג א) וחולין קד א (לז א); עי' רש"י ערובין לה ב ד"ה תחומין דאורייתא ור"ה טו א ד"ה א"ל אביי; עי' רשב"ם ב"ב נז ב ד"ה לחומרא ופ ב ד"ה הלכך גבי; עי' רמב"ם טו"מ פ"ט הי"ב וכלאים פ"י הכ"ז ותשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שי; עי' ראב"ד בהשגות שם ושם; עי' תוס' שם סו ב ד"ה (סו א) מכלל וקנו א ד"ה וכי; עי' רמב"ן ערובין מג א; עי' רא"ש ורע"ב ערלה פ"ג מ"ט, ע"פ קדושין לט א; ועוד.
- ↑ עי' ביצה שם; עי' ר"ח שם ד א; עי' רי"ף ברכות יא ב (ו א) ושבת לד א (יד ב) ויבמות קט ב (לח א); עי' ס' הישר (החידושים) סי' לח; עי' ראב"ד בהשגות שם ושם; עי' תוס' ערובין לה ב ד"ה כל ופסחים יז ב ד'"ה אלא; עי' יד רמ"ה ב"ב קנו א, ע"פ נדה שם; עי' רמב"ן יבמות כא א, בשם ר"ח, וערובין שם; ועוד.
- ↑ רש"י קדושין עג א ד"ה ואיבעית אימא, לפי ר"ן שם לט א (טו ב) ומאירי חגיגה ד א (בד' גדולי הרבנים) וחי' חת"ס חי' סוגיות סי' יג, ורש"י יבמות פח ב ד"ה היכי דמי, לפי חי' חת"ס שם (וצ"ב, שהחת"ס סותר לחי' חת"ס שבציון 8, בד' רש"י), ועי' חי' חת"ס חי' סוגיות סי' ז, ביישוב רש"י חגיגה ד א ד"ה אתא קרא, שלא יסתור לזה; תוס' שבע' טומטום ציון 174, לפי שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' א; עי' רשב"א קדושין עג א ותוה"א שם, בשם רש"י, והסכים לו, ותוה"ק שם; עי' מאירי חגיגה שם, בשם יש חולקין.
- ↑ עי' קדושין שם.
- ↑ עי' רשב"א קדושין שם ותוה"א שם; עי' מאירי חגיגה שם, לד' זו. ועי' מאירי שבציון 11 ושו"ת מהרי"ט שם ופנ"י קדושין שם וש"ש ש"א פ"א ופ"ב ושער"י ש"א פ"א, יישוב ד' החולקים.
- ↑ עי' ר' אסי בקדושין לט א.
- ↑ ע"ע מלקות. מאירי חגיגה שם, לד' זו. ועי' מאירי שבציון 3 ואילך, יישוב ד' החולקים.
- ↑ עי' רמב"ם טו"מ פ"ט הי"ב וכלאים פ"י הכ"ז ותשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שי, בתוספות והערות שבכרך ג עמ' 175 (ועיי"ש עמ' 171) ונדמ"ח מתורגם לעברית באגרות הרמב"ם (שילת) ח"א עמ' שפח; עי' ראב"ד בהשגות שם ושם, ועי' כס"מ טו"מ שם ושו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' א וכפו"ת בהשמטות שבסוה"ס; עי' רשב"א קדושין עג א, בשם הרמב"ם בתשו' שאלה ובחיבורו הגדול, ודחה, ותוה"א ב"ד ש"א, בשם הרמב"ם, ודחה; עי' מאירי חגיגה ד א, בשם קצת גאונים, ובסו"ד שם, בשם גדולי המחברים; עי' ר"ן קדושין לט א (טו ב), בשם הרמב"ן, ודחה; עי' חי' חת"ס גיטין ב ב, בשם שו"ת מהרי"ט, בד' רש"י (וצ"ב, שאינו בשו"ת מהרי"ט), ושכ"כ החת"ס להוכיח בכמה מקומות, וצ"ב שסותר לחי' חת"ס שבציון 3 בד' רש"י, ולראשונים שבציון הנ"ל בד' רש"י.
- ↑ עי' קדושין עג א.
- ↑ תשו' הרמב"ם שם, בתרגום שילת; עי' רשב"א שם, בשם הרמב"ם בתשו' שאלה, ודחה, ותוה"א שם, בשם הרמב"ם, ודחה; עי' מאירי חגיגה שם; עי' ר"ן קדושין לט א (טו ב), בשם הרמב"ן, ודחה. ועי' שער"י שם, ראיה אחרת לד' זו, מגמ' שם עג א (וכתב כן בד' הרשב"א בשם הרמב"ם, ולא ראה תשו' הרמב"ם שם).
- ↑ עי' מאירי חגיגה שם, בסו"ד, לד' זו.
- ↑ ע"ע טומטום ציון 166 ואילך.
- ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבע' הנ"ל ציון 179. ועי' ראשונים שבע' הנ"ל ציון 174, ולדבריהם אין מכאן ראיה.
- ↑ עי' ציון 3 ואילך.
- ↑ שער"י ש"א פ"ג; עי' חי' הגרנ"ט סי' כה.
- ↑ עי' צפ"פ מתנ"ע פ"ד ה"ט ומהדו"ת עמ' טו.
- ↑ עי' ציון 8 ואילך.
- ↑ עי' שער"י שם.
- ↑ שער"י שם.
- ↑ קובץ ביאורים ש"ש סי' יג.
- ↑ עי' ציון 3 ואילך.
- ↑ עי' שעה"מ גרושין פ"ח הי"א; עי' שו"ת פנ"י סי' יא.
- ↑ עי' ציון 8 ואילך.
- ↑ עי' מאירי חגיגה ד א.
- ↑ עי' ר' אסי בקדושין לט א. עי' מאירי חגיגה שם.
- ↑ פר"ח יו"ד סי' קי כללי ס"ס ס"א, בד' הרמב"ם. ועי' רמב"ם טו"מ פ"ט הי"ב, בדפוסים המצויים, שנוסף בסוגריים שעל דבר שחייבים על זדונו כרת (ע"ע) ספיקו אסור מה"ת, ועי' רמב"ם מהד' ר"י קאפח שם, שהוא תוספת המדפיסים ואינם בכתה"י.
- ↑ עי' ציון 8 ואילך.
- ↑ עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' א; שעה"מ טו"מ פ"ט הי"ב, בשמו.
- ↑ שו"ת תורת חסד אה"ע סי' לז אות ד.
- ↑ שו"ת משכנ"י אה"ע סי' מג.
- ↑ פר"ח יו"ד סי' קי כללי ס"ס ס"א.
- ↑ שו"ת תורת חסד שם.
- ↑ עי' ציון 8 ואילך.
- ↑ פר"ח שם, בד' הרמב"ם, ע"פ שו"ת הר"ן סי' נא, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; שו"ת משכנ"י שם, בד' הרמב"ם; שו"ת תורת חסד שם, בשם תשו' הב"י ושו"ת הר"ן שם, בד' הרמב"ם; שו"ת חלק"י אה"ע סי' ג; שו"ת תורת חסד שם, בשם מהרי"ט בד' הרי"ף; עי' שו"ת באר יצחק אה"ע סי' ד ריש ענף ב; המאיר לעולם ח"א סי' כ, בד' שו"ת הר"ן שם וש"ש ש"א פ"ג, בד' הרמב"ם; כ"מ משער"י ש"א פ"א, בד' הרמב"ם.
- ↑ כפו"ת בהשמטות שבסוה"ס, בד' הרמב"ם, ועי' ציון הקודם שי"מ בע"א; המאיר לעולם שם, בד' הרמב"ם.
- ↑ עי' ציון 4 ואילך.
- ↑ המאיר לעולם שם. עיי"ש ראיות לזה. ועי' נודע בשערים ח"ב אה"ע סו"ס כז ואבנ"ז סי' יז אות טו.