אנציקלופדיה תלמודית:פוצע

הגדרת הערך - אב מלאכה, אחד מל"ט אבות מלאכות האסורים בשבת.

פתיחה

מלאכת הפוצע^[1], היא אב מלאכה, אחת מל"ט אבות-מלאכות* האסורים בשבת^[2], ובמלאכת המשכן – שממנה למדו את האבות מלאכות האסורות בשבת^[3] - היא היתה בהכנת היריעות^[4].

גדרה

בגדר המלאכה, נחלקו ראשונים ואחרונים:

סיום האריגה

יש סוברים שפוצע היינו שבסיום מלאכת האריגה חותך את האריג מן החוטים שנשתיירו במסכת, ואפילו לא חתך ממנו אלא שני חוטים חייב^[5], ופוצע הוא מלשון חיתוך^[6]. לדעה זו, הטעם שאינו בכלל מלאכת מכה-בפטיש* - שהיא מעשה של גמר מלאכה^[7] - משום שעדיין אינו גמר מלאכה, שמחוסר נטילת ראשי החוטים שבאריג^[8], או שעדיין נשארים חוטים מחוברים ולא סיים לחתוך אותם, ומשום מלאכת פוצע חייב על חיתוך שניים^[9]. ויש שכתבו שאף על פי שהוא גמר מלאכת האריגה, כיון שהיתה מלאכה זו במשכן, חשובה אב נפרד^[10]. ובהבדל שבין פוצע למחתך, יש שכתבו שמחתך היינו שחותך בשיעור ובמידה מסוימים, ואילו בפוצע כשחותך את האריג מהמסכת אין כוונתו על השיעור אלא רק להפרידו מן המסכת, ובדרך כלל אחר כך חותכים עוד ומוסיפים אימרא סביב^[11]. ויש חולקים, שחיתוך האריג מן החוטים אינו בכלל מלאכת פוצע אלא מכה בפטיש^[12], או שהוא תולדת מחתך^[13].

הפרדת השתי מהערב

יש סוברים שהפוצע היינו שמפריד את הארוג, בין שהוציא את חוט הערב מן השתי או שהעביר השתי מעל הערב, והוא שלא יקלקל אלא יתכוון לתקן^[14], ועושה זאת לצורך האריגה^[15]. וכעין זה יש שכתבו שפעמים שהיריעה רחבה יותר מדאי ומנתק ממנה חוטים להשוותה^[16], וכתבו אחרונים שלדעה זו אינו חייב אלא כשפוצע על מנת לחזור ולארוג^[17]. ועוד כתבו אחרונים שצריכים הרופאים להיזהר שכאשר הם צריכים חוטים מפורדים כדי להניח על המכה שלא לקחת חתיכת בגד פשתן ולהפריד את החוטים, שזו מלאכה דאוריתא^[18].

לדעה זו, מלאכת פוצע אינה בכלל מלאכת קורע – שאינו חייב אלא בקורע על מנת לתפור^[19] - שבקורע הוא חותך את החוטים שבאריג, ואילו בפוצע הוא מפריד את החוטים זה מזה^[20], או שפוצע הוא ההיפך מאורג, והיינו הפרדת שני הדברים המתחברים בלא דבר שלישי נוסף, ואילו הקורע הוא ההיפך מתופר, שקורע הדבר השלישי שבא לחבר בין שני דברים^[21]. ויש שכתבו שהפוצע דומה הוא לקורע על מנת לתפור^[22]. ויש חולקים וסוברים שהפרדת חוטי השתי מן הערב אינה בכלל מלאכת פוצע אלא היא מלאכת קורע^[23].

פציעת ראשי חוטים לשם שזירתם לחוט אחד

יש סוברים שהפוצע היינו כשחוט אחד ניתק פוצע ראשיו ושוזרם ביד עד שנארג^[24], ואינו קושרם^[25]. ולדעה זו יש שצידדו לומר שאינו בכלל מלאכת טווה*, ששזירה לחוד וחיבור חוט נפרד לחוד^[26]. ואותה שאמרו ששיעור מלאכת פוצע הוא שני חוטים^[27], לדעה זו היינו שיעשה את הפציעה בשני חוטים והיינו בשני חוטים שניתקו והם כעת ד' חוטים^[28], ויש שכתבו בדעת ראשונים שהיינו חוט אחד שנקרע לשניים, כשני חוטים, ופוצע את שני הראשים^[29]. ויש מן אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים על זה, ששזירת ב' ראשי החוטים ביחד אינה משום פוצע אלא משום טווה^[30].

הקלשת עובי החוטים

יש סוברים שהפוצע היינו שאם רואה שיש בשני חוטים יותר מדאי, מנתק מהן ומקלישן לצורך^[31], שמפחית מעובי החוטים^[32]. וכתבו בדעתם, שעצם הפציעה היא תיקון, ולכן אין צריך שיהיה פוצע על מנת לארוג^[33]. ובטעם שאינו בכלל מלאכת קורע, יש שכתבו שאין בו שיעור כדי לתפור ב' תפירות^[34].

קיצור החוטים

יש סוברים שהפוצע היינו שחוטי השתי במקומות מסוימים רפויים ולא מתוחים, ופוצעם ומקצרם כדי שיהיו מתוחים^[35].

שיעור המלאכה

הפוצע אינו חייב אלא בשני חוטים^[36], וכתבו אחרונים שחוט אחד אינו אסור משום חצי שיעור^[37]. שיעור החוט, יש שכתבו שלא נתבאר אם הוא כמלא הסיט הוא כרוחב הסיט כפול^[38], ויש שכתבו שהוא שיעור ב' אצבעות^[39], שהפוצע הוא לצורך אריגה ושיעורו כאורג^[40].

סתירת קליעה

הסותר את הקליעה כדי לתקן, יש מן הראשונים שכתבו שהיא תולדת פוצע^[41], שכיון שהקליעה אסורה משום אורג*, הסתירה היא כפוצע^[42], ולדעה זו כתבו אחרונים שסתירת קליעה של שיער תלוש – כגון פאה נכרית – אסור משום שדומה לתולדת פוצע^[43]. וכעין זה, סתירת קליעת הפתילה, שכתבו אחרונים שהיא אסורה^[44], יש מן האחרונים שכתבו שאיסורה משום שהוא כפוצע כמוציא חוטי השתי מן הערב^[45], ויש מן האחרונים שכתבו שאיסורה אינו משום פוצע^[46].

קריעת צמר גפן

קריעת צמר גפן, יש שכתבו שאסורה משום מלאכת פוצע^[47], שפוצע הוא שמוציא חוטים מן האריג וגם תולש צמר גפן דומה לזה שמוציא קצת מסיבי הצמר גפן שישמשו בפני עצמם^[48], או שתלישת צמר גפן ממקום חיבורו דומה להסרת בד ארוג ממקום אריגתו, שאסורה משום פוצע, לסוברים כן^[49] ויש שצידדו לומר שאין בזה משום פוצע, שצמר גפן אין עליו תורת בד או יריעה או לֶבֶד כלל, אפילו הוא מסודר בשכבות, ולכן לא שייכת בו מלאכת פוצע שענינה פירוק האריג^[50], אך כתבו שלמעשה אין לקרוע צמר גפן בשבת, כיון שיש שחששו בזה לאיסור תורה^[51]. ויש שהתירו בשעת הצורך לקרוע צמר גפן^[52]. ויש שהתירו באופן שאינו מקפיד על המידה^[53].

הסרת חוטי תפירה

חוטי תפירה ששימשו לחבר כפתור לבגד ונשר הכפתור ונשארו החוטים מחוברים לבגד, יש שכתבו שאסור להסירם משום פוצע או משום קורע^[54], ויש שכתבו שאין בהוצאת החוטים משום פוצע, שהרי אין בתפירתם משום אורג, ופוצע הוא דוקא בהוצאת חוטי השתי מהערב ולהיפך, לסוברים כן^[55].

בדבר שאינו חוט

דבר שאינו חוט, כגון קנים, יש מן האחרונים שכתבו דעת ראשונים ששייכת בהם מלאכת פוצע, שלדעתם המלאכות ששייכות באריגה שייכות גם בקנים^[56], ואף בדעת הסוברים שמלאכת פוצע היא הפרדת חוטי האריגה זה מזה^[57], וכן בדעת הסוברים שפוצע היינו חיתוך האריג בסוף האריגה^[58], יש מן האחרונים שכתבו שמלאכת פוצע שייכת גם בקנים^[59]. ובדעת הראשונים הסוברים שמלאכת פוצע היינו הקלשת החוטים^[60], יש שכתבו שאין מלאכת פוצע אלא בחוטים ולא בקנים^[61].

הערות שוליים