אנציקלופדיה תלמודית:צדוק הדין

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - פסוקים שאומרים לאחר פטירת אדם להצדיק את הדין, או: המצוה - לסוברים כן - לצדק את הדין על כל מאורע, או: המצוה - לסוברים כן - על הדיין לעשות צדקה בדין.

צידוק הדין בא במספר מובנים שונים: א) פסוקים שאומרים לאחר פטירת אדם, להצדיק עלינו את הדין[1]. ב) מצות-עשה* - לסוברים כן[2] - לצדק את הדין על כל מאורע[3]. ג) מצות עשה - לסוברים כן[4] - על הדיין, לעשות צדקה בדין[5].


לאחר פטירת אדם

שמו ומהותו

בתלמוד אמרו ששלושה פסוקים של צידוק הדין הם, מה שאין כן בכל הכתובים[6]: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט[7], אל אמונה ואין עָוֶל צדיק וישר הוא[8], גְּדֹל העצה ורב העליליה אשר עיניך פקֻחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו[9]. וכתבו ראשונים - וכן נראה מדברי גאונים[10] - שנהגו ישראל בכל מקום לאומרם על פטירת אדם[11], והוא קבלת דין שמים[12] וצידוק דינו של הקדוש ברוך הוא על הנבראים[13].

במקור המנהג, כתבו ראשונים שהוא מנהג נביאים[14], שנאמר: ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור[15], ודרשו חכמים: מהו על הצור - היה לו לומר: על ההר[16] - שהיתה אומרת: הצור תמים פעלו[17], והצדיקה עליה את הדין על מות בניה[18].

בצידוק הדין, כתבו גאונים שכל אחד מהחזנים אומר כפי חכמתו[19], וכן כתבו אחרונים שבצדוק הדין נחלקו הנוסחאות כולם[20], ונהגו במקומות השונים בנוסחאות שונות של צידוק הדין, בתוספת פיוטים* על הפסוקים הללו[21], ובאו בהם אף עניינים אחרים שהם לקונן ולעורר הבכי[22] והם ממין הספד*[23], וכל הפסוקים והפיוטים שאנו מאריכים בצידוק הדין אינו אלא לשבר ליבו של אדם ולהזכיר יום המיתה לפניו להכניע את יצרו[24]. וכתבו גאונים שעיקר צידוק הדין: אל דיין אמת, וחותמים: ברוך הצדיק בכל דרכיו[25]. וראשונים כתבו שעיקר צידוק הדין אינו אלא לברך ברוך דיין האמת[26]. ואחרונים כתבו שעיקר צידוק הדין: הצור תמים פעלו וגו'[27], ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבֹרך[28].

על ברכת דיין האמת, שאומרים על מיתת אדם, ע"ע ברכות הודאה[29].

זמן האמירה

אין פותחים בצידוק הדין על המת עד שתצא נפשו[30], ובדין הוא שיאמרו צידוק הדין בשעת יציאת נשמה[31], אכן מפני כבוד המת יש שאין אומרים אותו אז[32], אלא ממתינים לאסיפת עם[33], וכל שבעת ימי אבלותו[34] מצות אמירתו[35]. וכתבו גאונים, ראשונים ואחרונים, מנהגים מרובים בזמן האמירה: א) בשעת יציאת הנשמה[36]. ב) בעוד שעדיין המת בבית[37], מתקבצים כל הקהל והולכים לבית המת, ואומרים צידוק הדין[38]. ג) בחצר בית הקברות[39], מייד כשמגיעים לשם[40], כשנושאים את המת לבית הקברות מניחים אותו ברחבה שלפני בית הקברות ועומדים סביב לו ואומרים צידוק הדין[41]. ויש שכתבו שיהיה בריחוק שלושים אמות מהקבר[42]. ויש שכתבו שנהגו להכניסו לאוהל בנוי העומד לפני בית הקברות[43]. ד) בהיכנסם לבית הקברות פותחים בצידוק הדין ואומרים אותו דרך הליכתם עד הגיעם לקבר[44]. ה) בבית הקברות, בבית שמטהרים את המת[45]. ו) בבית הקברות, על הקבר[46]. ז) בבית הקברות, קודם הקבורה[47]. ח) בבית הקברות, לאחר הקבורה[48], חוזרים ויושבים ואומרים צידוק הדין[49]. ט) אומרים צידוק הדין פעמיים: פעם אחת לאחר יציאת הנשמה[50] או קודם הוצאת המת[51], ופעם שנייה מייד אחר סתימת הקבר[52].

הנוהגים לומר צידוק הדין מייד כשמגיעים לבית הקברות[53], ונוהגים לומר מעמדות-ומושבות* קודם הקבורה[54], יש מהם שנהגו שבפעם השלישית שמעמידים על הארץ אומרים צידוק הדין[55]. ויש מהם שנהגו לאומרו לאחר כל המעמדות ומושבות[56].

יש הנוהגים לומר צידוק הדין בכל שבעת ימי אבילות[57] אחר התפילות בבית האבל[58], שחרית וערבית[59], או - אם בא האבל להתפלל[60] - בבית הכנסת[61], ואומרו שם שליח-צבור*[62].

יש מהראשונים שכתב שכשאין מנין אנשים כשקוברים את המת, אין אומרים צידוק הדין[63].

על מעמדות-ומושבות*, שיש מקומות שנהגו בכך לפני קבורת המת או אחריה, ע"ע מעמדות ומושבות. על כך שבימים שאין אומרים צידוק הדין[64], יש הנוהגים שאין עושים מעמדות ומושבות, ע"ע הנ"ל.

האומרים

לסוברים שאומרים צידוק הדין בשעת יציאת נשמה[65], האבלים אומרים צידוק הדין[66]. לסוברים שמפני כבוד המת מאחרים את צידוק הדין[67], נחלקו המנהגים: יש שכתבו שהחזן אומר צידוק הדין[68], והקהל עונים אחריו[69]. ויש שכתבו שהאבל מתחיל צידוק הדין - ואומרים כל האבלים צידוק הדין בקול רם[70] - והקהל אומרים עימו[71] בקול מתון[72]. ויש שכתבו שאחד מן האבלים מתחיל[73], ואם אין שם אבל, המופלא אשר שם מתחיל[74], והכל עונים אחריו[75].

הנוהגים לומר צידוק הדין פעמיים[76], בפעם ראשונה בבית אומרים צידוק הדין רק האבלים, ואם אין אבלים אומרי בני החברא קדישא, ובפעם השנייה בבית הקברות אומרים צידוק הדין כל המתעסקים, היינו בני החברא קדישא והאבלים והקרובים[77].

על כך שבמועדים מסויימים, יש הסוברים שכל הקהל אומר צידוק הדין יחד, עי' להלן[78].

כשאין אומרים תחנון

צידוק הדין, מדברי גאונים וראשונים - שדנו באמירתו במועדים שונים - נראה שנאמר אף ביום שאין אומרים בו תחנון*[79]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאינו נאמר ביום שאין אומרים בו תחנון[80]. ויש מחלקים: בימים שהם מועד, ואין אומרים בהם תחנון מן הדין, כגון ראש-חודש*[81], חנכה*[82] ופורים*[83], וחודש ניסן*[84], אין לומר כלל צידוק הדין[85], ובימים שאין אומרים בהם תחנון רק מצד המנהג, כגון ל"ג-בעומר*[86] וחמשה-עשר-באב* - לסוברים שאין אומרים בו תחנון[87] - וחמשה-עשר-בשבט*[88], יש לאומרו רק על אדם גדול[89], בפניו[90]. ויש שכתבו שאין לסמוך על זה אלא לגדול הדור[91]. ויש מהאחרונים שכתבו שביום שאין אומרים בו תחנון נהגו לומר צידוק הדין בהליכה[92].

אף לסוברים שאין אומרים צידוק הדין ביום שאין אומרים בו תחנון[93], מכל מקום יש הסוברים שאומרים אותו בערב ראש חודש וערב חנוכה - וערב פורים[94] - אחר חצות[95], שאינם עדיפים כערב-שבת*[96] - שאין אומרים בו צידוק הדין אחר חצות, לסוברים כן[97] - ויש הסוברים שאין אומרים אותו בערב חנוכה - וערב ראש חודש[98] - אחר חצות היום[99].

לדעת הסוברים שבכל יום שאין אומרים תחנון אין אומרים צידוק הדין[100], לסוברים שצידוק הדין נאמר בלילה[101], נחלקו אחרונים: יש סוברים שבליל יום שאין אומרים בו תחנון, אין אומרים בו צידוק הדין, שלילו כיומו, ואפילו בליל ערב ראש-השנה* - שאין אומרים בו בתפילה תחנון* - אף על פי שבסליחות* אומרים תחנונים ונפילת-אפים*[102]. ויש סוברים שבמקום שאומרים צידוק הדין בלילה אומרים צידוק הדין בליל ערב ראש השנה[103]. ומכל מקום הכל מודים שאין אומרים צידוק הדין בליל ערב יום-הכפורים*[104]. ויש שכתבו שלחכם בפניו אומרים צידוק הדין אף בליל ערב יום הכיפורים[105].

בלילה

יש מהראשונים ואחרונים שכתבו שהמנהג שאם נקבר בלילה אין אומרים צידוק הדין[106], כדפי הדין בנפילת-אפים*[107], כדי שלא להגביר הדין[108]. ויש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לומר צידוק הדין אף בלילה[109].

לנוהגים שלא לומר צידוק הדין בלילה[110], אומרים אותו בבין-השמשות*[111].

ראש חודש

צידוק הדין בראש-חודש*, נחלקו בו גאונים וראשונים:

א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שדינו כהספד*, שהנשים מענות בפני המת, דהיינו שכולן עונות כאחת, אבל לא מקוננות, דהיינו שאחת מדברת וכולן עונות אחריה[112], הלכך צידוק הדין, אם עונים כולם כאחד מותר, ואם אחד מדבר והכל עונים אחריו אסור[113], ועוד, שאין בו הספד רק הודאה לשם יתברך וקבלת עול מלכותו ודינו[114].

ב) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שאין אומרים צידוק הדין בראש חודש[115], שיום שמחה הוא, ככתוב: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם[116], ואומרים בו הלל*[117], לפיכך מבטלים צידוק הדין[118]. או משום שאינו עדיף צידוק הדין של הדיוט מצידוק הדין של משה רבינו - צדקתך צדק[119] - שמסלקים אותו בראש חודש שחל בשבת[120]. או משום שאנו אומרים בו כמה דברים של עגמת נפש, וכולו מלא דברים המעציבים ליבו של האדם, שכל הפסוקים והפיוטים* שאנו מאריכים בצידוק הדין אינו אלא לשבר ליבו של אדם ולהזכיר יום המיתה לפניו להכניע את יצרו, והילכך אין ראוי לאומרו בשום יום שאסרו חכמים להספיד בו[121]. או משום שלדעתם אין לאומרו ביום שאין אומרים בו תחנון*[122].

ג) ויש מהראשונים סוברים שאומרים צידוק הדין בראש חודש[123], שאין זה הספד, אלא קבלת דין שמים[124].

ד) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאומרים אותו - על כל אדם[125] - דרך הילוך[126], כשהולכים לבית הקברות[127], שכל שהוא דרך הילוך דומה לעינוי שכולן עונות כאחת[128].

ה) ויש מהראשונים סוברים שאין אומרים צידוק הדין בראש חודש, שהואיל ואין הספד* בפורים[129], כל שכן בראש חודש שהוא מדאורייתא[130], ואין לומר צידוק הדין כדי שלא להרגיל את ההספד[131], אלא על חכם גדול[132], אדם שמספידים אותו שהוא מופלג בדורו ויודעים הכל שהין שלו הין ולאו שלו לאו בהוריותיו[133].

להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאומרים בראש חודש צידוק הדין[134]. ויש פוסקים שאין אומרים בו צידוק הדין[135], שלדעתם בכל יום שאין אומרים תחנון* אין אומרים צידוק הדין[136].

על אמירת צידוק הדין בערב ראש חודש אחר חצות, עי' לעיל[137].

חול המועד

בחול-המועד*, אם אומרים צידוק הדין, נחלקו גאונים וראשונים ואחרונים:

א) יש מהגאונים וראשונים ואחרונים סוברים שאין אומרים צידוק הדין בחול המועד[138], שיום שמחה הוא, ככתוב: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם[139], ואומרים בו הלל[140], לפיכך מבטלים צידוק הדין[141]. או משום שאנו אומרים בו כמה דברים של עגמת נפש, וכולו מלא דברים המעציבים ליבו של האדם, שכל הפסוקים והפיוטים* שאנו מאריכים בצידוק הדין אינו אלא לשבר ליבו של אדם ולהזכיר יום המיתה לפניו להכניע את יצרו, והילכך אין ראוי לאומרו בשום יום שאסרו חכמים להספיד בו[142]. או משום שאינו עדיף צידוק הדין של הדיוט מצידוק הדין של משה רבינו - צדקתך צדק[143] - שמסלקים אותו בראש חודש שחל בשבת[144]. או משום שלדעתם אין אומרים צידוק הדין בכל יום שאין אומרים בו תחנון[145].

ב) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שדינו כהספד*, שהנשים מענות בפני המת, דהיינו שכולן עונות כאחת, אבל לא מקוננות, דהיינו שאחת מדברת וכולן עונות אחריה[146], כך בצידוק הדין בחול המועד אומרים כל הקהל כאחד צידוק הדין[147], ועוד, שאין בו הספד רק הודאה לשם יתברך וקבלת עול מלכותו ודינו[148].

ג) ויש מהראשונים סוברים שאומרים על המת צידוק הדין בחולו של מועד[149], שאין זה הספד* - ולא קינה[150], ואין כאן[151] חילול מועד[152] - אלא הודאה וקבלת דין שמים[153] וצידוק דינו של הקדוש ברוך הוא על הנבראים[154].

ד) ויש מהראשונים סוברים שאין אומרים צידוק הדין בחול המועד, שהואיל ואין הספד* בפורים[155], כל שכן בחולו של מועד שהוא מדאורייתא[156], ואין לומר צידוק הדין כדי שלא להרגיל את ההספד[157], אלא על חכם גדול[158], אדם שמספידים אותו שהוא מופלג בדורו ויודעים הכל שהין שלו הין ולאו שלו לאו בהוריותיו[159].

ה) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאומרים אותו דרך הליכה[160], כשהולכים לבית הקברות[161], שכל שהוא דרך הילוך דומה לעינוי שכולן עונות כאחת[162].

חנוכה

בחנכה*, אם אומרים צדוק הדין, נחלקו גאונים וראשונים ואחרונים: א) יש מהגאונים וראשונים ואחרונים סוברים שאין אומרים צידוק הדין בחנוכה[163], שימי שמחה הם, ככתוב: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם[164], ואומרים בהם הלל[165], לפיכך מבטלים צידוק הדין[166]. או משום שאינו עדיף צידוק הדין של הדיוט מצידוק הדין של משה רבינו - צדקתך צדק[167] - שמסלקים אותו בראש חודש שחל בשבת[168]. או משום שלדעתם אין אומרים אותו בכל יום שאין אומרים תחנון*[169]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאומרים אותו - על כל אדם[170] - דרך הליכה[171], שכל שהוא דרך הילוך דומה לעינוי שכולן עונות כאחת[172]. ג) ויש מהראשונים סוברים שאין אומרים אותו אלא על חכם גדול[173]. ד) ויש מהראשונים סוברים שדינו כהספד*, שהנשים מענות בפני המת, דהיינו שכולן עונות כאחת, אבל לא מקוננות, דהיינו שאחת מדברת וכולן עונות אחריה[174], כך בצידוק הדין בחנוכה אומרים כל הקהל כאחד צידוק הדין[175], ועוד, שאין בו הספד רק הודאה לשם יתברך וקבלת עול מלכותו ודינו[176].

אף לסוברים שאין אומרים צידוק הדין בחנוכה, אומרים אותו ביום שלפני חנוכה וביום שאחר חנוכה[177].

על אמירת צידוק הדין בערב חנוכה אחר חצות, עי' לעיל[178].

פורים

בפורים*, אם אומרים צדוק הדין, נחלקו גאונים וראשונים ואחרונים: א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שאין אומרים צידוק הדין בפורים[179], שימי שמחה הם, ככתוב: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם[180], לפיכך מבטלים צידוק הדין[181], וכשם שאין הספד* בפורים[182], אין צידוק הדין בפורים[183]. או משום שאינו עדיף צידוק הדין של הדיוט מצידוק הדין של משה רבינו - צדקתך צדק[184] - שמסלקים אותו בראש חודש שחל בשבת[185]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאומרים אותו - על כל אדם[186] - דרך הליכה[187], שכל שהוא דרך הילוך דומה לעינוי שכולן עונות כאחת[188]. ג) ויש מהראשונים סוברים שאין אומרים אותו אלא על חכם גדול[189], אדם שמספידים אותו, שהוא מופלג בדורו, ויודעים הכל שהין שלו הין ולאו שלו לאו בהוריותיו[190]. ד) ויש מהראשונים סוברים שדינו כהספד*, שהנשים מענות בפני המת, דהיינו שכולן עונות כאחת, אבל לא מקוננות, דהיינו שאחת מדברת וכולן עונות אחריה[191], כך בצידוק הדין בחול המועד אומרים כל הקהל כאחד צידוק הדין[192], ועוד, שאין בו הספד רק הודאה לשם יתברך וקבלת עול מלכותו ודינו[193].

לסוברים שאין אומרים צידוק הדין בפורים[194], הוא הדין בשושן פורים[195], שאף הוא אסור בהספד[196]. אכן ביום שאחריו, מותר[197].

על אמירת צידוק הדין בערב פורים אחר חצות, עי' לעיל[198].

בתשעה באב

בתשעה-באב*, אם אומרים צידוק הדין, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאומרים עליו צידוק הדין, אף על פי שנקרא מועד[199], שהרי יום אבילות הוא ואינו צריך למעט בהספד*[200]. ויש סוברים שאין אומרים עליו צידוק הדין, שהרי נקרא מועד[201]. וכן כתבו אחרונים להלכה[202], לדעתם שאין אומרים צידוק הדין בכל יום שאין אומרים בו תחנון*[203].

חודש ניסן

בחודש ניסן*, אם אומרים צידוק הדין, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאומרים אותו דרך הליכה[204]. ויש סוברים שאין אומרים אותו[205]. וכן כתבו אחרונים להלכה[206], לדעתם שאין אומרים צידוק הדין בכל יום שאין אומרים בו תחנון*[207].

אף לדעת הסוברים שבחודש ניסן אומרים צידוק הדין דרך הליכה[208], יש מהראשונים שכתבו שנהגו שבערב-פסח* אין מצדיקים[209], מפני שהיו קוראים הלל* על שחיטת הפסח[210].

חודש תשרי

יש מהראשונים שכתבו שמערב-יום-הכפורים* עד ראש חודש מרחשון מצדיקים דרך הליכה[211].

חודש סיון

בחודש סיון*, אם אומרים צידוק הדין, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאומרים צידוק הדין דרך הליכה מראש חודש סיון עד תום אסרו-חג*[212], שהוא יום-טבוח*[213]. ויש סוברים שאומרים צידוק הדין דרך הליכה מראש חודש סיון עד י"ב סיון, מפני שחג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה[214].

שבת ויום טוב

ביום-טוב*, אם אומרים צידוק הדין, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין אומרים בו צידוק הדין[215], אף על פי שאין צידוק הדין הספד* ולא קינה, אלא הודאה וקבלת דין שמים, אין אומרים אותו בשבת* ויום טוב מפני עגמת נפש[216], ומפני שהוא ממעט בעונג היום[217], ועוד, שכל שבעת ימי אבלותו מצות אמירתו[218]. או שאין אומרים בו צידוק הדין כיון שאין מתעסקים בו במת[219], וכן הלכה[220]. ב) ויש סוברים שאומרים צידוק הדין ביום טוב[221], שאין בו משום הספד, ולמה לא יצדק דין שמים ביום טוב כמו בחול, וכל שכן בראש-השנה* שהוא יום הדין[222], ואין טעם לחלק בין חול-המועד*, שאומרים בו צידוק הדין - לסוברים כן[223] - ויום טוב[224].

ביום-טוב-שני-של-גליות*, אם אומרים צידוק הדין, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאומרים בו צידוק הדין[225], כיון שמתעסקים בו ישראל בקבורה*[226]. ויש סוברים שאין אומרים בו צידוק הדין[227], אם משום שהוא יום טוב[228], או משום שלדעתם כל יום שאין אומרים בו תחנון*, אין אומרים בו צידוק הדין[229].

אסרו חג

באסרו-חג*, כתבו ראשונים שנוהגים לומר בו צידוק הדין ביחד, שלא כדרך הספד[230]. ואחרונים כתבו שאין לומר בו צידוק הדין[231], שלדעתם אין אומרים צידוק הדין ביום שאין אומרים בו תחנון[232].

ערב שבת ויו"ט

ראשונים כתבו שיש הנוהגים שלא לומר צידוק הדין בערב-שבת* לאחר חצות[233], וכן כתבו אחרונים שנוהגים שלא לומר צידוק הדין אם נקבר המת בערב שבת - או בערב יום טוב[234] - אחר חצות[235], שלדעתם אין אומרים צידוק הדין בימים שאין אומרים בהם תחנון[236]. ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שאומרים בערב שבת אחר חצות צידוק הדין בהליכה[237].

כהן שנשא גרושה

כהן* שנשא גרושה*[238], יש מהראשונים שכתבו שקוברים אותו בלא צידוק הדין[239].

אישה

אומרים צידוק הדין אף על אשה*[240].

קטן

צידוק הדין, כתבו גאונים ראשונים ואחרונים שאומרים על תינוק משעברו עליו שלושים יום[241], שיצא מכלל נפל*[242], אף על פי שאין אומרים עליו הספד*[243], שעדיף צידוק הדין מהספד[244], וביארו ראשונים שדברי צידוק הדין שיש בהם ממין הספד, אין לומר בזמן שהוא תינוק, ואם הם דברי צידוק הדין בלבד, אומרים כל שהוא מעל שלושים יום[245]. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שהספד הוא משום כבוד המת, ויש מהקטנים שלא שייך בהם חלוקת כבוד, אבל צידוק הדין שהחי מצדיק עליו את הדין זה תלוי מזמן חיוב האבלות*[246], שענין צידוק הדין הוא הודאה וקבלת דין שמים[247]. ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שצידוק הדין שווה להספד, ואינו נאמר על קטנים שאין מספידים[248]. ויש מהאחרונים שכתבו שנוהגים שלא לומר עליו צידוק הדין עד שיהיה בן י"ב חודש[249]. ויש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לומר צידוק הדין בפתח הקבר על בן שלושים, ולא בבית בעשרה - בשבעת ימי אבילות - עד שיהא בר-מצוה*[250].

איברים ואפר

אין אומרים צידוק הדין כשקוברים איברים, גם לא כשקוברים אפר מת שנשרף לגמרי, אף שהוא מהקדושים[251].

עבד כנעני

עבד-כנעני*, אין אומרים עליו צידוק הדין[252].

צדקתך צדק

צדקתך צדק, שאומרים במנחה בשבת*[253], כתבו גאונים וראשונים ואחרונים שהוא צידוק הדין[254] על משה רבינו שנפטר - באותה שעה[255] - בשבת[256], ועל כך ע"ע תפלת שבת[257]. ושם, שאם חל ביום שאין אומרים בו תחנון*, אין אומרים אותו.

על ראש-השנה* ויום-הכפורים*, החלים בשבת, שנחלקו הדעות אם אומרים בהם צדקתך, שימי הדין הם, או שאין אומרים כיון שיום טוב הם, ע"ע יום הכפורים[258] וע' ראש השנה.

על כל מאורע

יש ממוני המצוות המונים במנין-המצות* מצות-עשה* של צדוק הדין[259], להצדיק דינו של ה'[260] על כל המאורע[261], שנאמר: וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסְּרֶךָּ[262]. ויש ממוני המצוות שלא מנאוה[263], שהיא נכללת לדעתם במצות אהבת-ה'*[264].

צידוק הדין כיצד[265], אם אחר שעשה תשובה לא יבוא עניינו בטוב כאשר בתחילה, מצות עשה לחשב בלבו כי לטובתו נשתנו ענייניו, כי קודם שעשה תשובה היה הקדוש ברוך הוא משלם לו שכר המצות שעשה בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם-הבא*, שנאמר: ומשלם לשֹׂנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשֹׂנאו אל פניו ישלם לו[266], וכדרך שהוא עושה לשונאיו לשלם להם שכר המצות שעשה בעולם הזה, כך משלם לאוהביו עונש העבירות שעשו בעולם הזה, כדי שיהיו זכאים וקיימים לחיי העולם הבא[267]. יהיה שמח ביסורים כשבאים עליו[268], ולעולם יהא אדם רגיל לומר - על כל מה שאירע לו[269] - כל שעושה ה' לטוב עושה[270], ולא יבעט ביסורים הבאים עליו[271], ורק יבקש רחמים שיסורו ממנו[272], והתורה נקנית בקבלת היסורים[273], ומצינו דורות ראשונים שהיו מחבבים היסורים[274], שכן אמרו תנאים: חביבים יסורים[275]. ואף אם אינו יכול לסובלם, מכל מקום לאחר שיעברו ישמח בהם[276], וישתוק ואל יתפאר בהם[277]. ואם הריעוך הרבה יהי בעיניך מעט[278], ואמור: מעט מחובי נגבתי[279] והלא יתר מכאן הייתי ראוי[280]. וכל אדם צדיק או בעל תשובה שמהרהר על המאורעות שאינם לטובתו, עליו הכתוב אומר: ואני יסרתי חזקתי זרועֹתם ואלַי יחשבו רע[281], אמר הקדוש ברוך הוא: אני שלחתי להם יסורים בעולם הזה כדי לחזק זרועותם לעולם הבא, ואלי יחשבו רע[282], והיה להם לחשוב, כי את אשר יאהב ה' יוכיח[283].

בכלל מצוה זו לברך על הרעה דיין האמת[284], ועל כך ע"ע ברכות הודאה: ברכת דיין האמת.

על החיוב להודות לה' על כל מידה שהוא מודד לך, בין טובה ובין רעה, ע"ע אהבת ה': אהבה בעת צרה וע' ברכות הודאה[285].

בדין

יש ממוני המצוות המונים במנין-המצות* מצות-עשה* של צדוק הדין[286], שיעשה הדיין צדקה בדין[287], לצדק את הדין בין איש ובין אחיו ובין גרו[288], שנאמר: ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו[289]. ורוב מוני המצוות לא מנאוה[290].

כיצד יעשה הדיין צדקה בדין, נתחייב אדם בדין, אל יאמר: מכור שדותיך מיד ותן לו, נמצא מוכר שדותיו בזול ומפסיד שדותיו[291], מכאן למדו חכמים, שכשהמלוה הוציא שטר מקויים וטען הלווה מזוייף הוא ויביא עדים פלוני ופלוני שבמקום פלוני לבטלו, ועבר הזמן ששיערו שנצרך לו ולא בא, וכתבו עליו פתיחה*, ממתינים לו עוד תשעים יום, שלושים הראשונים שמא טורח הוא ללוות, האמצעים שמא טורח הוא למכור מנכסיו, והאחרונים שמא הלוקח ממנו טורח הוא להביא מעות, ורק אם שלמו תשעים יום ולא בא, בית דין כותבים למלוה אדרכתא* על נכסי הלוה[292]. וצריך הדיין לצדק את הדין בין איש ובין אחיו ובין גרו[293], בין איש ובין אחיו[294] - ולא נאמר: בין אנשים, או: בין אחים, אלא בין איש שהוא גדול ובין אחיו שהוא קטן[295] -אפילו בין בית לעלייה[296], ששני אחים שבאים לחלוק בית ועלייה שהניח להם אביהם[297], אל תאמר: טול אתה בית ואחיך עלייה, ומה בכך, הרי לכל אחד יש לו דירה[298], מהראוי שהבית שהוא מעולה מעלייה יהיה לירושה לאיש והעלייה ירש הקטן[299], אלא צדק את החלוקה, תדקדק כמה עלייה מפסדת לבית וכמה בית נוח תשמישו מעלייה[300], והעלה אותם בדמים, והשווה חלוקתם על ידי מעות[301]. ובין גרו[302] - לשון מגור, תשמישי דירה[303], אף על עסקי דירה בין חלוקת אחים[304] - אפילו בין תנור לכירים[305], שאם באים לחלוק כלי תשמיש של בית, תעיין אפילו בין תנור שהוא מקום שפיפת שתי קדירות לכיריים שהוא מקום שפיפת קדירה אחת[306], אל תאמר יטול זה תנור וזה כירה[307], זה האח שיש לו דיורים הרבה ראוי לירש התנור שהוא צריך לאפות ולבשל הרבה והאח שאין לו דיורים די לו לאפות ולבשל בכירים[308], שהרי תנור עודף על הכירה וצריך להוסיף דמים[309].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן: לאחר פטירת אדם.
  2. ↑ עי' ציון 259 ואילך.
  3. ↑ עי' להלן: על כל מאורע.
  4. ↑ עי' ציון 286 ואילך.
  5. ↑ עי' להלן: בדין.
  6. ↑ רבי בספרי האזינו פיס' שז וע"ז יח א וילק"ש האזינו רמז תתקמב.
  7. ↑ דברים לב ד. עי' ספרי שם וגמ' שם וילק"ש שם, שר' חנניה בן תרדיון קרא מקרא זה כשנגזרה עליו גזירה לישרף; עי' ירו' שבציון 17; עי' ר"ח פלטיאל דברים שם, שמשה רבינו הצדיק עליו את הדין באמירת מקרא זה, ולכן אמרו לפני פטירתו.
  8. ↑ דברים שם. עי' ספרי שם וגמ' שם וילק"ש שם, שאשתו של ר' חנניה בן תרדיון קראה מקרא זה כשנגזרה גזירה על בעלה לישרף ועליה ליהרג.
  9. ↑ ירמיהו לב יט. עי' ספרי שם וגמ' שם וילק"ש שם, שבתו של ר' חנניה בן תרדיון קראה מקראה זה כשנגזרה גזירה על אביה לישרף, ועל אימה ליהרג ועליה לעשות מלאכה.
  10. ↑ עי' סדר"ע שבציון 21; עי' תשוה"ג שע"ת סי' ל.
  11. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין ההוצאה. ועי' ציון 30 ואילך, אימתי אומרים צידוק הדין.
  12. ↑ עי' ראשונים שבציון 153.
  13. ↑ סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף תנא ע"ב, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו.
  14. ↑ א"ח הל' אבל סי' ה.
  15. ↑ שמ"ב כא י.
  16. ↑ קה"ע לירו' קדושין פ"ד ה"א.
  17. ↑ דברים לב ד. ר' אושעיה בירו' שם וסנהדרין פ"ו ה"ז. א"ח שם.
  18. ↑ עי' קה"ע קדושין שם. ועי' עלי תמר לירו' שם.
  19. ↑ תשוה"ג החדשות סי' סח.
  20. ↑ סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף תנא ע"ב.
  21. ↑ עי' סדר"ע (מהד' גולדשמידט) ח"ב סי' קנו שתי נוסחאות משני כ"י שונים; עי' מחז"ו סי' רעז; עי' מחזור כפי מנהג ק"ק רומא עם פי' קמחא דאבישונא ד' בולוניא ח"ב, בסוה"ס; עי' מעבר יבק שפת אמת פכ"ט; עי' תוצאות חיים (בער) עמ' 77 ועמ' 79; עי' גשר החיים ח"א פ"ג סי' א ס"ה ופט"ז סי' ו ס"א; ועוד.
  22. ↑ עי' סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא שם, בשם רבינו ישעיה (עי' ציון 24).
  23. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הספד. ועי' ציון 245.
  24. ↑ תשו' רבינו ישעיה בשבה"ל סי' קצב והל' שמחות סי' יג: הפסוקין והחיזונין. ועי' ציונים 121, 142.
  25. ↑ תשוה"ג החדשות שם.
  26. ↑ ע"ע ברכות הודאה ציון 188 ואילך. עי' שבה"ל הל' שמחות שם, שמצא בשם רבינו שלמה; תשו' רבינו ישעיה שם ושם: הצדקת הדין.
  27. ↑ דברים לב ד. סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא שם; כ"מ מגשר החיים שבציון 50.
  28. ↑ איוב א כא. עי' סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא שם; כ"מ מגשר החיים שבציון הנ"ל.
  29. ↑ ציון 188 ואילך.
  30. ↑ תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הפטירה: כדתניא (ועי' בהגר"א יו"ד סי' שלט סק"ב, שהיא גי' הרמב"ן במס' שמחות פ"ח), והובא בב"י שם.
  31. ↑ רוקח סי' שטז; עי' ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא (סס"ח במהד' דבליצקי); הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז: אחר; עי' חכ"א שבציון 36.
  32. ↑ עי' ציון 37 ואילך. כ"מ משבה"ל הל' שמחות סי' יג, שמצא בשם רבינו שלמה; עי' רוקח שם.
  33. ↑ ראבי"ה שם; הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג שם.
  34. ↑ ע"ע אבלות: אבלות שבעה.
  35. ↑ שבה"ל שם, שמצא בשם רבינו שלמה.
  36. ↑ שבה"ל הל' שמחות סי' יג, שמצא בשם רבינו שלמה, במנהג הא'; שו"ע או"ח שלט ג; חכ"א כלל קנא סי"ח, שכן ראוי לנהוג כי כן עיקר הדין; מעבר יבק אמרי נעם פכ"ו, ע"פ תוה"א לרמב"ן שבציון 30, שכן היה מנהג בכל מקום בימי הקדמונים; דרכי נעם (גוטליב) פרע"ד ס"ג (והעיר שאי"ז מנהג כל המקומות, ועי' ציונים 40, 42 ואילך).
  37. ↑ רוקח שם, בשם י"א; עי' כלבו שבציון הבא; חכ"א שם, בשם י"א.
  38. ↑ כלבו סי' קיד, והובא בב"י שם.
  39. ↑ שבה"ל שם, שמצא בשם רבינו שלמה, במנהג הב'. ועי' רוקח שם וראבי"ה שם ותשו' ר"י במרדכי מו"ק רמז תתלח והל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג שם וחכ"א שם, שכתבו בסתם שנהגו לאומרו בבית הקברות.
  40. ↑ עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רמח ומנהגות וורמייזא הל' אבילות; כ"מ מדרכי נעם (גוטליב) פרע"ו ס"ד.
  41. ↑ מחז"ו סי' רעו.
  42. ↑ דרכי נעם שם.
  43. ↑ דרכי נעם שם, שכן המנהג במקומותינו.
  44. ↑ א"ח הל' אבל סי' יא, בשם יש מקומות.
  45. ↑ עי' מהרי"ל הל' שמחות סי' כב.
  46. ↑ עי' שכל טוב בראשית נ כו; עי' שבה"ל שם, שמצא בשם רבינו שלמה, במנהג הג'.
  47. ↑ עי' דרישה יו"ד סי' שעו סק"ד; לבוש שם ס"ד.
  48. ↑ עי' סדר"ע ח"ב סי' קנז; עי' תשוה"ג החדשות סי' סח; עי' מעשה אברהם יו"ד סי' נט.
  49. ↑ תשוה"ג שם.
  50. ↑ גשר החיים ח"א פ"ג סי' א ס"ה, ופט"ז סי' ו ס"א, במנהג הא', ועי' פ"ג שם, שאין אומרים כל צדוק הדין, רק הפסוקים העיקריים, ועי' ציון 27 ואילך.
  51. ↑ גשר החיים פט"ז שם, במנהג הב'.
  52. ↑ שם.
  53. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  54. ↑ ע"ע מעמדות ומושבות.
  55. ↑ ד"מ יו"ד סי' שנב סק"ב (והוא תוס' של הד"מ על המובא שם משו"ת בנימין זאב); כ"מ מרמ"א בשו"ע שם שנח ג.
  56. ↑ עי' ס' בקורים לב ע"ב ולג ע"א; עי' קצש"ע סי' קצח סי"ב וסי"ד.
  57. ↑ ע"ע אבלות: אבלות שבעה.
  58. ↑ כ"מ משבט יהודה שבציון 250; עי' מעשה אברהם יו"ד סי' נט. ועי' ציון 34 ואילך.
  59. ↑ מעשה אברהם שם.
  60. ↑ מעשה אברהם שם.
  61. ↑ מעשה אברהם שם; שד"ח שד"ח אסיפת דינים מע' אבילות סוס"י ריב.
  62. ↑ עי' מעשה אברהם שם.
  63. ↑ מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' שסח.
  64. ↑ עי' ציון 79 ואילך.
  65. ↑ עי' ציון 36.
  66. ↑ קצש"ע סי' קצד ס"ה.
  67. ↑ עי' ציונים 32, 37 ואילך.
  68. ↑ עי' תשוה"ג שבציון 19; מחז"ו סי' רעו.
  69. ↑ עי' מחז"ו שם.
  70. ↑ עי' מהרי"ל הל' שמחות סי' כב.
  71. ↑ עי' חי' הר"ן מו"ק כז ב, בשם הגאונים, שיש מקומות הנוהגים כן; עי' מהרי"ל שם; מנהגות וורמייזא הל' אבילות; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רמח; תוצאות חיים (בער) עמ' 77 וסדור עבודת ישראל בצדוק הדין; גשר החיים ח"א פט"ז סי' ו ס"א.
  72. ↑ מהרי"ל שם.
  73. ↑ עי' חי' הר"ן שם, בשם הגאונים, שיש מקומות הנוהגים כן; קצש"ע סי' קצח סי"ד.
  74. ↑ קצש"ע שם. ועי' דרכי נעם (גוטליב) פרע"ו ס"ד, שמ' שאין קפידא אם אבל מתחיל או הגדול שבמלווים.
  75. ↑ עי' חי' הר"ן שם; דרכי נעם שם.
  76. ↑ עי' ציון 50 ואילך.
  77. ↑ גשר החיים ח"א פט"ז סי' ו ס"א.
  78. ↑ 112 ואילך, 146 ואילך, 174 ואילך, 191 ואילך, 230.
  79. ↑ עי' גאונים וראשונים שבציונים 112 ואילך, 138 ואילך, 163 ואילך, 179 ואילך, 199 ואילך.
  80. ↑ עי' ס' המנהגים (טירנא) חודש ניסן; ד"מ יו"ד סי' תא סק"א, בשמו, ושכן המנהג; רמ"א בשו"ע או"ח תכ ב ויו"ד תא ו, שכן המנהג, ובציונים שהוא בשם ס' מנהגים; חכ"א כלל קסט סכ"ו, שכן המנהג; תוצאות חיים (בער) עמ' 77 וסדור עבודת ישראל בצדוק הדין. ועי' קונ' חסד אמת (ברוקלין תשל"ט) עמ' לג, שאין הדברים אמורים אלא ביום שאין אומרים תחנון מן הדין, אבל ביום שאין אומרים תחנון משום מנהג (ע"ע תחנון), אומרים צידוק הדין, ועי' ט"ז שבציון הבא ואילך, שמוכח לא כן.
  81. ↑ ע"ע.
  82. ↑ ע"ע ציון 820 ואילך.
  83. ↑ ע"ע.
  84. ↑ ע"ע.
  85. ↑ ט"ז או"ח שם סק"א; א"ר שם סק"ב, בשמו; עי' מ"ב שם סק"ד, בשם ט"ז. ועי' ט"ז שם, שהוסיף שכן הדין אף בחודש ניסן (ע"ע), ועי' א"ר שם, מה שתמה.
  86. ↑ ע"ע ציון 28 ואילך.
  87. ↑ ע"ע חמשה עשר באב ציון 89 ואילך. ושם, ציון 87 ואילך, שי"ח.
  88. ↑ ע"ע חמשה עשר בשבט ציון 94 ואילך.
  89. ↑ עי' ט"ז שם, ששמע מזקן אחד שהעיד שכשנפטר הרמ"א בל"ג בעומר העיד אדם חשוב ששמע מפי הרמ"א שאומרים צידוק הדין על אדם גדול, ויש לסמוך ע"ז בימים שא"א תחנון שלא מצד הדין; עי' א"ר שם ומ"ב שם, בשם ט"ז; עי' קצש"ע סי' קצח סי"ד. ועי' א"ר שם, מה שתמה.
  90. ↑ אלף המגן סי' תרד סק"מ, בשם הפוסקים.
  91. ↑ א"ר שם, ע"פ המעשה שבציון 89.
  92. ↑ מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רנו.
  93. ↑ עי' ציון 80.
  94. ↑ א"ר סי' תכ סק"ב, ע"פ לבוש וש"ך שבציון הבא; חכ"א כלל קסט סכ"ו, בשמו.
  95. ↑ לבוש יו"ד סי' תא ס"ו; ש"ך שם סק"ג, בשמו; א"ר שם, בשם לבוש וש"ך; חכ"א שם, בשם ש"ך.
  96. ↑ לבוש שם; ש"ך שם, בשמו.
  97. ↑ עי' ציון 233 ואילך.
  98. ↑ א"ר שם, שכן המנהג בפראג, ודחה, שהרי יש הפוסקים שאפי' ביו"ט יש לאומרו (עי' ציון 221 ואילך).
  99. ↑ עי' רמ"א בשו"ע או"ח תרפג.
  100. ↑ עי' ציון 80.
  101. ↑ עי' ציון 109.
  102. ↑ שכנה"ג הגה"ט או"ח סי' תקפא אות ח.
  103. ↑ מטה אפרים סי' תקפא ס"נ.
  104. ↑ מטה אפרים סי' תרד סי"ד.
  105. ↑ אלף המגן שם סק"מ, בשם הפוסקים.
  106. ↑ א"ח הל' אבל סי' יא; בדה"ב יו"ד סי' שעו, בשמו; כנה"ג שם הגב"י אות ג, בשם בדה"ב בשם א"ח; ש"ך שם סק"ג, בשם כנה"ג בשם א"ח; כלבו סי' קיד; ב"י יו"ד סי' שעו, בשמו, שכן מנהג נרבונה; ד"מ שם סי' תא סק"א; רמ"א בשו"ע שם ו ואו"ח סי' תכ ב, ולבוש יו"ד שם, בשם י"א; מנהגות וורמייזא הל' אבילות; באה"ט למהר"י טיקטין שם סי' שסז סק"ג, בשם כלבו; יפה ללב ח"ג יו"ד סי' שמד אות ג, בשם רמ"א ובאה"ט בשם כלבו, והובא בשד"ח אסיפת דינים מע' אבילות סי' ריב; קצש"ע סי' קצח סט"ו; גשר החיים ח"א פט"ז סי' ו ס"ב, שכן המנהג בא"י.
  107. ↑ בהגר"א או"ח שם ד"ה י"א שאם, לפי שעה"צ שם אות ג.
  108. ↑ לבוש יו"ד שם: ונ"ל; מנהגות וורמייזא שם, בהגהות, ושד"ח שם, בשמו.
  109. ↑ עי' מטה אפרים סי' תקפא ס"נ וסי' תרד סי"ד, שיש הנוהגים כן; יפה ללב שם, שכן המנהג באיזמיר, והובא בשד"ח שם; שד"ח שם, בד' שכנה"ג שבציון 102, ושכן המנהג; גשר החיים שם, שכן המנהג בארצות ספרד.
  110. ↑ עי' ציון 106 ואילך.
  111. ↑ מ"ב סי' תכ סק"ה, ובשעה"צ שם אות ג, שהוא ע"פ הדין בנפילת-אפים (ע"ע), לשיטתו שבציון 107.
  112. ↑ ע"ע הספד ציונים 221, 225. עי' תשו' רב נטרונאי בתשו' רב נטרונאי גאון או"ח סי' קיח ותשוה"ג שע"ת סי' ריט וחמדה גנוזה סי' כד ושבה"ל סי' קצב והל' שמחות סי' יג (והובא בתוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין ההוצאה וטור יו"ד סי' תא, בשם תשוה"ג); עי' תשו' רב האי ברי"ץ גיאת הל' אבל (עמ' רמא במהד' מכון החת"ס), בשם גאונים הראשונים; עי' א"ח הל' אבל סי' יא.
  113. ↑ גאונים שבציון הקודם; אהל מועד שער משפיל גאים דרך ב, בדעה הא'; עי' חי' הר"ן מו"ק כז ב, בשם הגאונים; עי' א"ח שם.
  114. ↑ עי' א"ח שם: וי"א בו טעם אחר וכו', וצ"ב, שהוא לכאו' טעם למה יאמרו צידוק הדין ללא שינוי.
  115. ↑ תשוה"ג שע"ת סי' ל, שכן המנהג מימות זקנים הראשונים, והובא ברי"ץ גיאת הל' אבל (עמ' רמא במהד' מכון החת"ס); עי' תשו' רב האי ברי"ץ גיאת שם; תשו' רבינו ישעיה בשבה"ל סי' קצב והל' שמחות סי' יג; תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין ההוצאה, בשם רי"ץ גיאת; שבה"ל סי' קצב, בשם רבינו משולם, וסותר לרבינו משולם שבציון 132, וצ"ב; רא"ש מו"ק פ"ג סי' פז, בשם רי"ץ גיאת, והובא בטור שם; אהל מועד שער משפיל גאים דרך ב, בשם יש מקומות; סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף תנא ע"ב, בשם רבינו ישעיה; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נז בהג"ה; מהרי"ל הל' חוה"מ סי' טו, בשם הג"ה במהרא"ק.
  116. ↑ במדבר י י. עי' תשוה"ג שם; עי' תוה"א לרמב"ן שם, בשם רי"ץ גיאת (עי' ציון הקודם); עי' רא"ש שם, בשם רי"ץ גיאת.
  117. ↑ ע"ע הלל ציון 195 ואילך.
  118. ↑ עי' תשוה"ג שם; עי' תוה"א לרמב"ן שם, בשם רי"ץ גיאת (עי' ציון 115); עי' רא"ש שם, בשם רי"ץ גיאת; עי' אהל מועד שם.
  119. ↑ עי' ציון 253 ואילך.
  120. ↑ אהל מועד שם; עי' עטרת צבי סי' תכ סק"א. וע"ע תפלת שבת.
  121. ↑ תשו' רבינו ישעיה שם: הפסוקין והחיזונין; סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא שם, בשם רבינו ישעיה.
  122. ↑ עי' ציון 80. עי' רמ"א בשו"ע או"ח תכ ב.
  123. ↑ עי' שבה"ל סי' קצב, בד' רבינו שלמה בפרדס בשם רבו; כ"מ מאהל מועד שער משפיל גאים דרך ב, בשם רש"י; סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף תנא ע"ב, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו. ועי' ציון 149.
  124. ↑ אהל מועד שם, בשם רש"י: ספד; עי' מ"ב סי' תכ סק"ב. ועי' ציון 150 ואילך.
  125. ↑ ק"נ לרא"ש מו"ק פ"ג סי' פז סק"ז.
  126. ↑ מעשה הגאונים סי' נח, שכן המנהג בוורמוישא; ס' הפרדס לרש"י (מהד' עהערנרייך) עמ' רסא והל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז, שכן המנהג בוורמשא; רוקח סי' שטז, שכן המנהג בויר"משא; עי' ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא, שכן המנהג בוורמיישא; רא"ש שם, בשם חכמי גרמיזא, והובא בטור יו"ד סי' תא; מנהגות וורמייזא הל' אבילות; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רנו.
  127. ↑ רוקח שם.
  128. ↑ עי' ציון 112. ב"י שם: נראה; ק"נ שם, בשמו.
  129. ↑ ע"ע הספד ציון 184 וע' פורים.
  130. ↑ ע"ע ראש חודש. תשו' רבינו משולם בס' הפרדס לרש"י (מהד' עהערנרייך) עמ' רסב ומעשה הגאונים סי' נט ושבה"ל הל' שמחות סי' יג.
  131. ↑ תשו' רבינו משולם שם ושם ושם; כ"מ מראבי"ה הל' אבל סי' תתמא, בשם ר' משולם ב"ר משה; עי' הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז, בשם ר' משולם ב"ר משה; רא"ש מו"ק פ"ג סי' פז, בשם ה"ר משולם ב"ר משה, והובא בטור יו"ד סי' תא.
  132. ↑ עי' תשו' רבינו משולם שבציון הבא, וסותר לשבה"ל בשם רבינו משולם שבציון 115, וצ"ב; מעשה הגאונים סי' נח ורוקח סי' שטז, שכן המנהג במגנצא: תלמיד חכם; ס' הפרדס לרש"י (מהד' עהערנרייך) עמ' רסא, שכן המנהג במגנצא: תלמיד חכם גדול; ראבי"ה שם, שכן המנהג במגנצא: חכם גדול; רא"ש שם, בשם חכמי מגנצא, ובשם ה"ר משולם ב"ר משה, והובא בטור יו"ד סי' תא.
  133. ↑ עי' תשו' רבינו משולם שם ושם ושם, לגבי חוה"מ, ולכאו' ה"ה ר"ח.
  134. ↑ שו"ע או"ח תכ ב.
  135. ↑ רמ"א בשו"ע שם, שכן המנהג; לבוש שם ס"ב; עטרת צבי שם סק"א.
  136. ↑ עי' ציון 80. עי' רמ"א שם.
  137. ↑ ציון 93 ואילך.
  138. ↑ תשוה"ג שע"ת סי' ל, שכן המנהג מימות זקנים הראשונים, והובא ברי"ץ גיאת הל' אבל (עמ' רמא במהד' מכון החת"ס); ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא (ס"ע במהד' דבליצקי) והל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז, בשם חילוף ניהוגין שבין בני א"י לבני בבל, שכן המנהג לדברי שניהם; תשו' רבינו ישעיה שבשבה"ל סי' קצב; תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין ההוצאה, בשם רי"ץ גיאת; שבה"ל שם, בשם רבינו משולם; רא"ש מו"ק פ"ג סי' פז, בשם חילוף ניהוגין שבין בני בבל ובני א"י, שכן המנהג לדברי שניהם, ובשם רי"ץ גיאת, והובא בטור יו"ד סי' תא; אהל מועד שער משפיל גאים דרך ב, בשם יש מקומות; סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף תנא ע"ב, בשם רבינו ישעיה; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נז בהג"ה; מהרי"ל הל' חוה"מ סי' טו, בשם הג"ה במהרא"ק; רמ"א בשו"ע יו"ד תא ו, בשם י"ח, ושכן המנהג.
  139. ↑ במדבר י י.
  140. ↑ ע"ע הלל ציונים 81 ואילך, 220 ואילך, וע' סכות וע' פסח.
  141. ↑ עי' תשוה"ג שם; עי' תוה"א לרמב"ן שם, בשם רי"ץ גיאת (עי' ציון 138); עי' רא"ש שם, בשם רי"ץ גיאת.
  142. ↑ תשו' רבינו ישעיה שם: הפסוקין והחיזונין; סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא שם, בשם רבינו ישעיה.
  143. ↑ עי' ציון 253 ואילך.
  144. ↑ אהל מועד שם. וע"ע תפלת שבת.
  145. ↑ רמ"א שם.
  146. ↑ ע"ע הספד ציונים 221, 225.
  147. ↑ עי' חי' הר"ן מו"ק כז ב, בשם הגאונים; עי' א"ח הל' אבל סי' יא.
  148. ↑ עי' א"ח שם: וי"א בו טעם אחר וכו', וצ"ב, שהוא לכאו' טעם למה יאמרו צידוק הדין ללא שינוי.
  149. ↑ מחז"ו סי' רעו, בשם ר'; רוקח סי' שטז, בשם ר'; ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא (ס"ע במהד' דבליצקי), בשם רבינו שלמה; תשו' ר"י במרדכי מו"ק רמז תתלח, בשם מחז"ו, שכן נהג רש"י; תשו' רבינו ישעיה שבשבה"ל סי' קצב, בשם רבינו שלמה בפרדס בשם רבו; תוה"א לרמב"ן שם, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו, והסכים לו; שבה"ל הל' שמחות סי' יג, שכן מצא בשם רבינו שלמה, בשם ר'; עי' הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז, בשם ר' שלמה; רא"ש מו"ק פ"ג סי' פז, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו, והובא בטור יו"ד סי' תא; סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף תנא ע"ב, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו.
  150. ↑ תשו' רבינו ישעיה שם, בשם רבינו שלמה בפרדס בשם רבו; שבה"ל הל' שמחות שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה, בשם ר'; סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא שם, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו.
  151. ↑ תשו' רבינו ישעיה שם, בשם רבינו שלמה בפרדס בשם רבו; שבה"ל שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה, בשם ר';
  152. ↑ מחז"ו שם; תשו' רבינו ישעיה שם, בשם רבינו שלמה בפרדס בשם רבו; תוה"א לרמב"ן שם, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו: יום טוב; שבה"ל הל' שמחות שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה, בשם ר'; טור שם, בשם רא"ש בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו: יום טוב.
  153. ↑ מחז"ו שם; רוקח שם: אלא קבלת; תשו' רבינו ישעיה שם, בשם רבינו שלמה בפרדס בשם רבו; תוה"א לרמב"ן שם ורא"ש שם, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו; שבה"ל הל' שמחות שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה, בשם ר'.
  154. ↑ סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא שם, בשם תלמידי רש"י שכתבו בשמו.
  155. ↑ ע"ע הספד ציון 184 וע' פורים.
  156. ↑ ע"ע חול המועד ציון 3 ואילך.
  157. ↑ תשו' רבינו משולם בס' הפרדס לרש"י (מהד' עהערנרייך) עמ' רסב ומעשה הגאונים סי' נט ושבה"ל הל' שמחות סי' יג; עי' ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא, בשם ר' משולם ב"ר משה.
  158. ↑ פסקי תוס' מו"ק סי' קמו, בשם י"א: אדם מופלג; ראבי"ה שם, שכן המנהג במגנצא.
  159. ↑ תשו' רבינו משולם שם ושם ושם.
  160. ↑ פסקי תוס' מו"ק סי' קמו, בשם י"א; ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא, שכן המנהג בוורמיישא; עי' מנהגות וורמייזא הל' אבילות.
  161. ↑ עי' רוקח שבציון 127.
  162. ↑ עי' ציון 146. עי' אחרונים שבציון 128.
  163. ↑ תשוה"ג שע"ת סי' ל, שכן המנהג מימות זקנים הראשונים; ס' הפרדס לרש"י (מהד' (מהד' עהערנרייך) עמ' רסב; שבה"ל סי' קצב, בשם מעשה הגאונים ובשם רבינו משולם, ושכן המנהג בכל העולם, והל' שמחות סי' יג, בשם מנהגות הגאונים; אהל מועד שער משפיל גאים דרך ב, בשם יש מקומות; רמ"א בשו"ע או"ח תרפג.
  164. ↑ במדבר י י.
  165. ↑ ע"ע הלל ציונים 98 ואילך וע' חנכה ציון 722 ואילך. תשוה"ג שם; אהל מועד שם.
  166. ↑ עי' תשוה"ג שם.
  167. ↑ עי' ציון 253 ואילך.
  168. ↑ אהל מועד שם. וע"ע תפלת שבת.
  169. ↑ עי' ציון 80. עי' רמ"א שם.
  170. ↑ ק"נ לרא"ש שם סק"ז.
  171. ↑ ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא, שכן המנהג בוורמיישא; עי' הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז, שכן המנהג בוורמשא; רא"ש שם, בשם חכמי גרמיזא, והובא בטור שם; מנהגות וורמייזא הל' אבילות; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רנו.
  172. ↑ עי' ציון 174. ב"י שם: נראה; ק"נ שם, בשמו.
  173. ↑ ראבי"ה שם והל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג שם, שכן המנהג במגנצא; פסקי תוס' מו"ק סי' קמו, בשם י"א: אדם מופלג; רא"ש שם, בשם חכמי מגנצא, והובא בטור שם.
  174. ↑ ע"ע הספד ציונים 221, 225.
  175. ↑ עי' א"ח הל' אבל סי' יא.
  176. ↑ עי' א"ח שם: וי"א בו טעם אחר וכו', וצ"ב, שהוא לכאו' טעם למה יאמרו צידוק הדין ללא שינוי.
  177. ↑ שבה"ל הל' שמחות סי' יג, בשם רבינו ישעיה; מ"ב סי' תרע ס"ק יב.
  178. ↑ ציון 93 ואילך.
  179. ↑ תשוה"ג שע"ת סי' ל, שכן המנהג מימות זקנים הראשונים; תשו' רבינו משולם בס' הפרדס לרש"י (מהד' עהערנרייך) עמ' רסב ומעשה הגאונים סי' נט ושבה"ל הל' שמחות סי' יג; שבה"ל סי' קצב, בשם רבינו משולם, ושכן המנהג בכל העולם; אהל מועד שער משפיל גאים דרך ב, בשם יש מקומות.
  180. ↑ במדבר י י.
  181. ↑ עי' תשוה"ג שם.
  182. ↑ ע"ע הספד ציון 184 וע' פורים.
  183. ↑ תשו' רבינו משולם שם ושם ושם.
  184. ↑ עי' ציון 253 ואילך.
  185. ↑ אהל מועד שם. וע"ע תפלת שבת.
  186. ↑ ק"נ לרא"ש שם סק"ז.
  187. ↑ ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא, שכן המנהג בוורמיישא; הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז, שכן המנהג בוורמשא; עי' רא"ש שם, בשם חכמי גרמיזא, והובא בטור שם; עי' מנהגות וורמייזא הל' אבילות; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רנו.
  188. ↑ עי' ציון 191. ב"י שם: נראה; ק"נ שם, בשמו.
  189. ↑ עי' ראבי"ה שם והל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג שם, שכן המנהג במגנצא; פסקי תוס' מו"ק סי' קמו, בשם י"א: אדם מופלג; רא"ש שם, בשם חכמי מגנצא, והובא בטור שם.
  190. ↑ תשו' רבינו משולם שם ושם ושם, לגבי חוה"מ, ולכאו' ה"ה פורים, וצ"ב.
  191. ↑ ע"ע הספד ציונים 221, 225.
  192. ↑ עי' א"ח הל' אבל סי' יא.
  193. ↑ עי' א"ח שם: וי"א בו טעם אחר וכו', וצ"ב, שהוא לכאו' טעם למה יאמרו צידוק הדין ללא שינוי.
  194. ↑ עי' ציון 179 ואילך.
  195. ↑ עי' שבה"ל הל' שמחות סי' יג; מהרי"ל הל' פורים סי' יז; עי' עט"ז סי' תרצו סק"א.
  196. ↑ ע"ע הספד ציון 184 וע' פורים. עי' שבה"ל שם.
  197. ↑ עי' שבה"ל שם, בשם רבינו ישעיה.
  198. ↑ ציון 93 ואילך.
  199. ↑ ע"ע תשעה באב.
  200. ↑ שבה"ל הל' שמחות סי' יג, בשם ר' בנימין אחיו.
  201. ↑ תשב"ץ קטן (מהד' מכון תורה שבכתב) סי' תסא, בשם רבינו יעקב בן רבינו יצחק סגן לויה (ואינו בדפוסים המצויים), והובא בב"י או"ח סי' תקנט.
  202. ↑ רמ"א בשו"ע שם י; תוצאות חיים (בער) עמ' 77 וסדור עבודת ישראל בצדוק הדין.
  203. ↑ עי' ציון 80. תוצאות חיים וסדור עבודת ישראל שם.
  204. ↑ עי' ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא (סס"ח במהד' דבליצקי), שכן מצא; פסקי תוס' מו"ק סי' קמו, בשם מנהגים; הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז; הג"א מו"ק פ"ג סי' פז, בשם או"ז.
  205. ↑ ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נז בהג"ה; מהרי"ל הל' חודש ניסן סי' א, בשם מהרא"ק.
  206. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח סי' תכט ס"ב.
  207. ↑ עי' ציון 80.
  208. ↑ עי' ציון 204.
  209. ↑ ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא (סס"ח במהד' דבליצקי); הג"א מו"ק פ"ג סי' פז, בשם או"ז.
  210. ↑ ע"ע הלל ציון 161 ואילך. ראבי"ה שם.
  211. ↑ ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא (סס"ח במהד' דבליצקי); הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז.
  212. ↑ ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא (סס"ח במהד' דבליצקי), שכן מצא, ודחה; פסקי תוס' מו"ק סי' קמו, בשם מנהגים; הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' פז, והג"א מו"ק פ"ג סי' פז בשם או"ז, בדעה הא'.
  213. ↑ הג"א שם, בשם או"ז, בדעה הא'.
  214. ↑ ע"ע חגיגה ציון 95 ואילך. ראבי"ה שם, בשם אביו; פסקי תוס' שם, בשם ראבי"ה; הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג שם, והג"א שם בשם או"ז, בשם ר' יואל הלוי.
  215. ↑ שבה"ל הל' שמחות סי' יג, שמצא בשם רבינו שלמה בשם ר'; תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין ההוצאה; א"ח הל' אבל סי' יא, בשם הרמב"ן, ובסתם; טור יו"ד סי' תא, לגי' ב"י שם, בשם הרמב"ן (ובד' המצויים בטה"ד: הרמב"ם).
  216. ↑ שבה"ל שם, שמצא בשם רבינו שלמה בשם ר'. עיי"ש שנאה היה לאומרו בשבת ויו"ט, ולכאו' היינו שהיה נאה מטעם קבלת דין שמים, אם לא משום עגמת נפש.
  217. ↑ עי' שבה"ל שם, שמצא בשם רבינו שלמה בשם ר'. וע"ע ענג שבת ויום טוב.
  218. ↑ עי' ציון 34 ואילך. עי' שבה"ל שם, שמצא בשם רבינו שלמה. עיי"ש שעכ"פ עיקר מצותו היא ברכת דיין האמת (עי' ציון 26), וזו נאמרת אפילו בשבת.
  219. ↑ ע"ע קבורה. תוה"א לרמב"ן שם; א"ח שם וטור שם, לגי' ב"י שם, בשמו.
  220. ↑ שו"ע יו"ד תא ו.
  221. ↑ תשו' ר"י במרדכי מו"ק רמז תתלח.
  222. ↑ תשו' ר"י שם.
  223. ↑ עי' ציון 149 ואילך.
  224. ↑ עי' תשו' ר"י שם.
  225. ↑ תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין ההוצאה; טור יו"ד סי' תא, לגי' ב"י שם, בשמו (ובד' המצויים בטה"ד: הרמב"ם); שו"ע שם ו.
  226. ↑ ע"ע יום טוב שני של גליות: בצרכי המת. עי' תוה"א לרמב"ן שם; עי' טור שם, בשמו.
  227. ↑ א"ח הל' אבל סי' יא; רמ"א בשו"ע שם ואו"ח תכ ב, שכן המנהג; עי' מנהגות וורמייזא הל' אבילות; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רנו.
  228. ↑ עי' א"ח שם.
  229. ↑ רמ"א שם ושם.
  230. ↑ שבה"ל סי' רסב. וע"ע אסרו חג ציון 27.
  231. ↑ עי' א"ר סי' תכ סק"ב.
  232. ↑ עי' ציון 80. עי' א"ר שם.
  233. ↑ שבה"ל הל' שמחות סי' יג, שמצא בשם רבינו שלמה, בשם יש שמחמירים, ושרבינו שלמה תמה, והסיק שמנהגם תורה היא, ועכ"פ עיקר מצותו היא ברכת דיין האמת (עי' ציון 26), וזו נאמרת אפילו בשבת, וצידוק הדין כל שבעת ימי אבלותו מצות אמירתו (עי' ציון 34 ואילך).
  234. ↑ ד"מ יו"ד סי' תא סק"א; ש"ך שם סק"ג, ע"פ לבוש שבציון הבא; קצש"ע סי' קצח סי"ד.
  235. ↑ ד"מ שם ורמ"א בשו"ע או"ח סי' תכח ס"ב ויו"ד תא ו; עי' לבוש יו"ד שם ס"ו; עי' ש"ך שם, בשמו; דרישה יו"ד סי' שעו סק"ד; חכ"א כלל קסט סכ"ו; קצש"ע שם.
  236. ↑ עי' ציון 80. חכ"א שם; קצש"ע שם.
  237. ↑ ס' המנהגים (טירנא) חודש ניסן בהג' מנהגים, בשם הג"א סו"פ אלו מגלחין בשם או"ז ובשם פסקי תוס', וצ"ב, שאינו שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שבציון 92.
  238. ↑ ע"ע גרושה לכהן.
  239. ↑ א"ח הל' ביאות אסורות סי' יז, בשם תשו' הרמב"ם.
  240. ↑ גשר החיים ח"א פט"ז סי' ו ס"ב, והוסיף: שלא כמ"ש השד"ח בשם איזה אחרונים.
  241. ↑ תוה"א שער הסוף ענין ההספד ורא"ש מו"ק פ"ג סי' פח וטור יו"ד סי' שמד, בשם רב האי; א"ח הל' אבל סי' יא, שכן המנהג בקטלוניא ובשם רב נטרונאי, וסי' ה, בשם רב האי, וסי' א; סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף תנא ע"ב; שו"ע יו"ד שמד ד; ש"ך שם סק"ג, שכן המנהג בלובלין ושכמדומה לו שכן המנהג בשאר קהילות וכן ראוי לנהוג; מעשה אברהם יו"ד סי' נט, שכן המנהג; עי' יפה ללב ח"ג יו"ד סי' שמד אות ג, שכן המנהג; קצש"ע סי' קצח סט"ז; שד"ח אסיפת דינים מע' אבילות סי' ריב, שכן המנהג; גשר החיים ח"א פט"ז סי' ו ס"ב.
  242. ↑ ע"ע. א"ח שם סי' א ויא.
  243. ↑ ע"ע ציון 83 ואילך. עי' תוה"א לרמב"ן ורא"ש וטור שם, בשם רב האי.
  244. ↑ נמוק"י מו"ק כד ב (יז ב בדפי הרי"ף), בשם יש מי שכתב, והובא בב"י שם.
  245. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שם.
  246. ↑ עי' שבט יהודה סי' שמד סק"ח, בד' רב האי והרא"ש שבציון 241 ואילך והרמב"ן שבציון 245. וע"ע אבלות ציון 55.
  247. ↑ עי' ציון 153. שבט יהודה שם, לד' זו.
  248. ↑ עי' שבט יהודה שם, בד' נמוק"י שם (והוא לכאו' מזה שהביא בציון 244 הד' החולקת בשם יש מי שכתב).
  249. ↑ רמ"א בשו"ע שם; ערה"ש שם ס"ח; תוצאות חיים (בער) עמ' 77 וסדור עבודת ישראל בצדוק הדין, שיש הנוהגים כן. ועי' שבט יהודה שם, שתמה, שאם סובר שצדוק הדין תלוי בהספד, היה לו לאחר עד שיהיה בן ה' או ו', ואם סובר שצדוק הדין אינו תלוי בהספד, היה לו להקדים משיהיה התינוק בן ל' יום.
  250. ↑ שבט יהודה שם: ומנהגינו; מעשה אברהם שם, בשמו, והוסיף: הוא דיבר על מנהג מקומו.
  251. ↑ גשר החיים ח"א פט"ז סי' ו ס"ב.
  252. ↑ עי' ראבי"ה ברכות סי' נז: נ"ל.
  253. ↑ ע"ע תפלת שבת.
  254. ↑ כ"מ מתשוה"ג שע"ת סי' ל; סדור רש"י סי' תקטז ומחז"ו סי' קמא: לשם צדוק הדין; אהל מועד שער התפילה דרך ד: כעין צדוק הדין; ר"ן ר"ה לב ב (ט א); לבוש או"ח סי' תרכד ס"ה.
  255. ↑ סדור רש"י ומחז"ו שם.
  256. ↑ מחז"ו שם; אהל מועד שם; לבוש שם. וע"ע תפלת שבת, ושם, טעם נוסף לאמירת צדקתך.
  257. ↑ וע"ע שבט יהודה סי' שמד סק"ח.
  258. ↑ ציון 2038 ואילך.
  259. ↑ בה"ג מ"ע קמג, ועי' ציון 260; עי' אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 656): ולצדק מפעלי; כ"מ מאזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) עשין א"ב שני: ולצדק את הדין באמתו תסובב (אך אולי נתכווין לד' שבציון הנ"ל ואילך); אזהרות ר' שלמה ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" עשין יא: לצדק דינהו; מאמר השכל מ' מא; עי' סמ"ג עשין יז; עי' סמ"ק סי' ה.
  260. ↑ עי' אזהרות ר' שלמה ן' גבירול שבציון הקודם; מאמר השכל שם; עי' סמ"ג שם; עי' סמ"ק שם; עי' זוהר רקיע לרשב"ץ סי' טו, בשם י"א, בד' בה"ג שבציון הנ"ל, ועי' ציון 287, שי"מ בע"א.
  261. ↑ עי' אזהרות ר"א הזקן שבציון 259; סמ"ג שם; סמ"ק שם; עי' זוהר הרקיע שם, בד' בה"ג.
  262. ↑ דברים ח ה. מאמר השכל שם; סמ"ג שם; סמ"ק שם.
  263. ↑ רס"ג; רמב"ם; יראים; חינוך; ס' הבתים; זוהר הרקיע שם.
  264. ↑ עי' זוהר הרקיע שם.
  265. ↑ עי' סמ"ג עשין יז; עי' סמ"ק סי' ה.
  266. ↑ דברים ז י.
  267. ↑ סמ"ג שם.
  268. ↑ סמ"ק שם.
  269. ↑ מאירי ברכות ס ב.
  270. ↑ תנא משמיה דר' עקיבא בגמ' שם, לגירסתנו: כל דעביד רחמנא לטב עביד; שו"ע או"ח רל ה: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ועי' מאירי שם ומרה"מ לר"י אלשקר אבות פ"ו מ"ה, שנ' שגרסו: מן שמיא.
  271. ↑ ברכות סב א, לגירסתנו: קבלה דיסורי שתיקותא (וכעי"ז לגי' פסקי רי"ד שם), לפי רש"י שם ד"ה קבלה, ועי' ציון 277, שי"ג ומפרשים בע"א.
  272. ↑ עי' גמ' שם.
  273. ↑ עי' אבות שם.
  274. ↑ סמ"ק שם.
  275. ↑ עי' ב"מ פה א וסנהדרין קא א ומכילתא בחדש פ"י וספרי ואתחנן פיס' לב. סמ"ק שם: וגם דרש ר"ע (עי' סנהדרין שם).
  276. ↑ סמ"ק שם.
  277. ↑ ברכות שם, לגי' סמ"ק שם ומרה"מ שם: אגרא דיסורי שתיקותא, לפי סמ"ק ומרה"מ שם, ועי' ציון 271, שי"ג ומפרשים בע"א.
  278. ↑ דא"ז פ"ב; עי' סמ"ק שם.
  279. ↑ עי' דא"ז שם; סמ"ק שם.
  280. ↑ דא"ז שם.
  281. ↑ הושע ז טו.
  282. ↑ עי' רב פפי משמיה דרבא בע"ז ד א וילק"ש הושע רמז תקכד. סמ"ג שם.
  283. ↑ משלי ג יב. סמ"ג שם.
  284. ↑ עי' זוהר רקיע לרשב"ץ סי' טו, בשם י"א.
  285. ↑ ציון 173 ואילך.
  286. ↑ בה"ג מ"ע קמג, ועי' ציון 287; עי' אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 658): לשפוט גר צדק; עי' יראה"ש סי' תל. ועי' אזהרות הר"י ברצלוני שבציון 259.
  287. ↑ יראה"ש שם; עי' זוהר הרקיע לרשב"ץ סי' טו, בד' בה"ג שבציון 4, ועי' ציון 2, שי"מ בע"א.
  288. ↑ ראב"ן סנהדרין (סי' תעד במהד' דבליצקי).
  289. ↑ דברים א טז. יראה"ש שם. עיי"ש שציין שהוא בפ' משפטים, וצ"ב.
  290. ↑ רס"ג; רמב"ם; סמ"ג; סמ"ק; חינוך; ס' הבתים; ועוד.
  291. ↑ יראה"ש סי' תל.
  292. ↑ ע"ע אדרכתא ציון 5א ואילך. עי' יראה"ש שם.
  293. ↑ ראב"ן סנהדרין (סי' תעד במהד' דבליצקי).
  294. ↑ דברים א טז.
  295. ↑ מהרש"א סנהדרין ז ב בח"א.
  296. ↑ רב יהודה בגמ' שם (ועי' מהרש"א שם, ע"פ ילק"ש דלהלן); עי' מדרש אגדה (בובר) שם; ילק"ש דברים רמז תתב; פסי"ז שם.
  297. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בין איש ובין אחיו; ראב"ן שם.
  298. ↑ רש"י שם.
  299. ↑ מהרש"א שם.
  300. ↑ ראב"ן שם.
  301. ↑ רש"י שם.
  302. ↑ דברים שם.
  303. ↑ רש"י סנהדרין שם ד"ה בין גרו.
  304. ↑ רש"י דברים שם.
  305. ↑ רב יהודה בגמ' שם; מדרש אגדה שם; ילק"ש שם; רש"י דברים שם, בפי' הב'; פסי"ז שם, בפי' הא'.
  306. ↑ ראב"ן שם.
  307. ↑ רש"י סנהדרין שם.
  308. ↑ מהרש"א שם.
  309. ↑ רש"י סנהדרין שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:צדוק_הדין&oldid=148959"