אנציקלופדיה תלמודית:צדוקים

הגדרת הערך - כת שנוסדה בימי בית שני, שכפרה בתורה שבעל פה, או בעולם הבא בלבד

מהותם

אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק, הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם^[1]. צדוק ובייתוס תלמידי אנטיגנוס היו^[2], והיו שונים לתלמידיהם מה שקיבלו מאנטיגנוס: אל תהיו כעבדים המשמשים וכו'^[3], ותלמידיהם לתלמידהם^[4], עמדו - צדוק וביתוס^[5]. ויש מפרשים: התלמידים^[6] - ודקדקו אחריהם, ואמרו: מה ראו אבותינו - רבותינו^[7] - לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית^[8], אלא אילו היו יודעים אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך^[9], ואין לאדם לא גמול ולא עונש ואין תקוה כלל^[10]. עמדו ופירשו מן התורה^[11], ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שכפרו בתורה-שבעל-פה*^[12], ואמרו: כמו שאין בו ממש בדבר זה, כן כל דברי חכמים^[13]. ויש מפרשים שכפרו בעיקר^[14], וכאשר לא היו יכולים לקבץ הקהילת לפי מה שהגיע להם מן האמונה - ולכפור בעיקר - נטו להאמין הדבר שלא יכלו לכזבו אצל ההמון, שאילו היו מוציאים אותו מפיהם היו הורגים אותם, דהיינו דברי תורה - שבכתב - ואמר כל אחד לסיעתו שהוא מאמין בתורה וחלק על הקבלה שאינה אמיתית, וזה לפטור עצמם מן המצוות המקובלות והגזירות והתקנות, אחר שלא יכלו לדחות הכל הכתוב והמקובל^[15]. ובימי בית שני אירע מעשה זה^[16]. ונפרצו מהם שתי פרצות^[17] הכופרים בתורה שבעל פה^[18], צדוקים ובייתוסים^[19], צדוקים על שם צדוק, ובייתוסים על שם ביתוס^[20], וצדוק וביתוס היו שורש לכופרים^[21]. ויש מהראשונים החולקים וסוברים שהצדוקים והבייתוסים לא כפרו בתורה שבעל פה, אלא בעולם הבא בלבד^[22].

הצדוקים והבייתוסים הם מינים^[23], ואינם מינים על האמת, אבל דינם להיות כדין המינים, לפי שהם מבוא למינות האמיתי^[24], ועליהם אנו מתפללים עליהם בברכת-המינים*^[25].

לימודם

מצינו שהיה לצדוקים ספר גזירות, שבו היה כתוב: אלו שנסקלים ואלו שנשרפים אלו שנהרגים ואלו שנחנקים^[26], וכשהיו יושבים ואדם שואל ומראים לו בספר, אומר להם: מנין שזה חייב סקילה וזה חייב שריפה וזה חייב הריגה וזה חייב חניקה, לא היו יודעים להביא ראיה מן התורה^[27]. אכן, מצינו שהצדוקים למדו דינים בקל-וחֹמר*^[28].

אף לבייתוסים היה ספר גזירות, שבו היו כתובים דיניהם^[29].

על ד' תמוז*, שבו בטל ספר גזרות של הצדוקים - ויש סוברים של הבייתוסים - ע"ע מגילת תענית וע' תמוז.

ככינוי לכתות אחרות

יש, בלשון הראשונים ואחרונים, שבא התואר "צדוקים" - ואף התואר "בייתוסים"^[30] - ככינוי לקראים*^[31], הכופרים בתורה-שבעל-פה*^[32], שכל המכחישים תורה שבעל פה נקראים צדוקים, על שם צדוק^[33], או משום שהקראים - לסוברים כן^[34] - הם אחד עם הצדוקים^[35]. ויש, בלשון הראשונים, שבא התואר "צדוקים" ככינוי לכותים*^[36], הכופרים בתורה שבעל פה^[37]. ויש, שמחמת הצנזורה, בא במשנה, בתלמוד ובראשונים, התואר "צדוקים", במקום המילה: מינים^[38].

על יום טוב שעשו בכ"ד באב* - ויש גורסים: טבת - כשגברה יד בית חשמונאי וביטלו הדין של הצדוקים שהבת תירש עם הבן, ושאינו נוהג היום, ע"ע אב (ד)^[39] וע' טבת^[40] וע' מגילת תענית. על יום-טבוח* שלאחר עצרת שחל בשבת, שמותר בהספד* ותענית*, מפני הצדוקים שהיו אומרים שלעולם עצרת חלה באחד בשבת, ושעכשיו שאין בינינו צדוקים אין לחשוש לזה, ואסור בהספד ותענית, בין שחל אחר יום חול ובין שחל אחר שבת, ע"ע אסרו חג^[41] וע' יום טבוח^[42]. על הכלים שמכניסים אפר-חטאת* לתוכם, שהיו מטמאים וטובלים ומכניסים את האפר לפני הערב-שמש, כדי להוציא מליבם של צדוקים, שהיו אומרים שאינה נעשית אלא במעורבי שמש, ע"ע אפר חטאת^[43] וע' הערב שמש^[44] וע' טבול יום^[45]. על צדוקים, שנחלקו תנאים אם יכולים, במקרה שלא עירבו ערוב-חצרות* יחד עם שאר בני החצר, לסלק רשותם, כדי שיוכלו לטלטל מהבתים לצר בשבת, ושלהלכה יכולים לבטל, ע"ע בטול רשות^[46]. ושם^[47], שנחלקו ראשונים האם המדובר אף בצדוקי המחלל שבת בפרהסיא. על פרישת הכהנים בשעת הקטרת הקטֹרת* ביום-הכפורים* לפני ולפנים, שלא גזרו חכמים על פרישה מבין-האולם-ולמזבח*, כדי שיוכלו לראות משם כהן-גדול* שנכנס בהיכל* להקטרה אם אינו מתקן שם את הקטורת כדעת הצדוקים, ע"ע בין האולם ולמזבח^[48]. על דין המפורש בתורה-שבכתב*, שאין ההוראה בו נחשבת הוראה, ולא הוראה בטעות אם טעו בו, שנקרא "דבר-שהצדוקים-מודים-בו*", ע"ע. ושם, שדבר שאינו מפורש בתורה שבכתב, הוא "דבר שאין הצדוקים מודים בו", והוראה בו נחשבת הוראה, והוראה בטעות אם טעו בו. על שתוי יין, שמותר להורות כל דבר שהוא מפורש בתורה עד שהצדוקים ידעוהו, ואסור להורות אפילו דבר שהוא ברור, כשאינו מפורש בכתוב והצדוקים אין מודים בו, ע"ע הוראה^[49]. על הצדוקים, שהיו חולקים על מצות ערבה-במקדש, לפי שהיא הלכה-למשה-מסיני*, ולכן עשו חיזוק לה ודוחה שבת במקדש, ע"ע הלכה למשה מסיני^[50] וע' ערבה במקדש. על הכהן השורף פרה-אדומה*, שהיו מטמאים וטובל ומייד עוסק בה לפני הערב שמשו, כדי להוציא מליבם של צדוקים, שהיו אומרים שאינה נעשית אלא במעורבי שמש, ע"ע הערב שמש^[51] וע' טבול יום^[52]. על הצדוקים שהיו אומרים קטורת של יום הכפורים מניחים אותה על האש בהיכל מחוץ לפרוכת, וכשיעלה עשנה מכניס אותה לפנים לקדש-הקדשים*, ע"ע הקטרה (ב)^[53] וע' עבודת יום הכפורים. על כך שבימי בית שני, כשיצאו הצדוקים^[54], היו משביעים הכהן הגדול שלא ישנה בעבודת הקטורת, ע"ע הקטרה (ב)^[55]. על כך שהצדוקים סוברים שאין האשה* נעשית זבה*, אלא כשרואה ביום, ע"ע זבה^[56]. על צדוקים שאינם מודים בנסוך-המים*, שיש הסוברים שלכן היו תוקעים בחצוצרות* י"ב תקיעות נוספות בחג הסוכות עבור ניסוך המים^[57], ע"ע חצוצרות^[58]. על כ"ח טבת, שנסתלקה בו סנהדרין - בית-דין-הגדול* - של צדוקים וישבה סנהדרין של ישראל, ע"ע טבת^[59] וע' מגילת תענית. על כהן-גדול* שאינו מתלבש בכליו ביום טבוח שהוא אחר השבת, כדי שלא לקים דברי הצדוקים האומרים ששבועות* אחר השבת^[60], ע"ע יום טבוח^[61] וע' כהן גדול^[62]. על מחלקות הראשונים מהם הכלים שאין הכהן הגדול מתלבש בהם, ע"ע יום טבוח^[63]. על צדוקים האומרים שבת המת יורשת עם בת בנו, ושלכן אע"פ שיש רשות לדייני ישראל לשנות את סדרי הנחלה לפי מה שהם רואים לצורך שעה^[64], מכל מקום האומר תירש בת עם בת הבן, אפילו הוא נשיא שבישראל אין שומעים לו, מפני הצדוקים, ע"ע ירושה^[65]. ושם^[66], שנחלקו ראשונים בפירוש המושג "מפני הצדוקים". על דבר שמפורש בתורה שהוא מותר, שאף אם היה ראוי לאסרו מדרבנן, לא אסרוהו חכמים, שאין כח לחכמים לאסור דבר שהתורה פירשה אותו להיתר^[67], שיש הסוברים הטעם, שיש להם כח לאסור הדבר, אלא שלא רצו, כדי שלא יאמרו הצדוקים שחכמים עושים תורה משלהם, ע"ע יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה^[68]. על הבייתוסים שהיו אומרים תמיד* קרב משל יחיד, ועל ר"ח ניסן* עד ח' בו, שבו הוקם התמיד*, שבימים ההם דנו חכמים עימהם וניצחום, ע"ע מגילת תענית וע' ניסן. על צדוקים, שאינם מודים בניסוך המים, ע"ע נסוך המים. על צדוקים, שאומרים אין עדים-זוממים* נהרגים עד שיהרג הנידון, ע"ע עדים זוממים. על בייתוסים וצדוקים, שאומרים שממחרת השבת האמור בעֹמר*^[69], היינו שבת בראשית, ע"ע עֹמר וע' שבועות. על צדוקים, שאינם יכולים לערב ערוב-חצרות*, ע"ע. על דיני הצדוקים - דהיינו קראים - הנלמדים מדיני הכותים* קודם הגזירה שייעשו כגויים, ע"ע קראים. על צדוקים - דהיינו קראים - שאינם מודים שאיסור לפני-עור-לא-תתן-מכשול* היינו שלא להכשיל אדם בעבירה, ולכן חלב-גוי* שחלבו לפני צדוקי - קראי - אם שותה הוא ממנו או אוכל ממנו מותר ואם לאו אסור, ע"ע הנ"ל. על אכילה משחיטת צדוקי ובייתוסי, ע"ע הנ"ל.

הערות שוליים