אנציקלופדיה תלמודית:צוואה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - ציווי האדם על חלוקת ממונו לאחר מיתתו.

הצוואה המועילה

לשון המועיל לצוואה

אין אדם יכול להוריש את נכסיו למי שאינו ראוי ליורשו על פי דין[1], ולא לעקור את הירושה מן היורש[2], בין שציוה והוא בריא ובין שציוה והוא שכיב-מרע*[3], בין בעל פה ובין בכתב[4], שהירושה חלה מאליה על הנכסים, בעל כרחו של המוריש[5], והרי הוא מתנה-על-מה-שכתוב-בתורה*, ועל כך ע"ע ירושה[6] וע' מתנה על מה שכתוב בתורה וע' תנאי. דין זה הוא אף לר' יהודה הסובר שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים[7], ועל כך ע"ע ירושה[8].

במה דברים אמורים, כשאמר בלשון ירושה, אבל אם נתן מתנה* דבריו קיימים[9], והכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו - שלא הוריש כלום, אלא נתנם לאחרים במתנה[10] -מה שעשה עשוי[11], שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה, ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה[12], שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה*[13]. כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה - אף על פי שהזכיר לשון ירושה בתחילה ובסוף[14] - דבריו קיימים[15], שלמרות שלא תופס לשון ירושה, לפי שאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה ודומה כמו שלא אמר כלום, לשון מתנה תופס, והרי הוא כמי שאומר לשון מתנה לחוד, הקונה[16].

כיצד, תנתן שדה פלוני לפלוני[17] ויירשה[18] - כלומר: ויירש אותה, לשון הכתוב: וִירֵשׁוּהָ[19] -או שאמר: יירשה ותנתן לו ויירשה[20], או: יירשה ותנתן לו[21], הואיל ויש שם לשון מתנה, אף על פי שהזכיר לשון ירושה בתחילה ובסוף דבריו קיימים[22], וכן אם אמר: יינתן לאיש פלוני ירושה שהורשתיו, או: יירש איש פלוני מתנה שהורשתיו, או: יירש פלוני ירושה שנתתי לו[23].

יש מהראשונים ואחרונים סוברים שאין הדברים אמורים אלא כשאומר: יירש פלוני שדה פלוני ותנתן לפלוני שדה פלוני[24], ואומר: "ותנתן" בוי"ו, אבל אם אמר: "תנתן" בלא וי"ו אינו מועיל לשון ירושה שלפניו[25], אפילו באדם אחד ובשדה אחת, שכיון שלא אמר "ותנתן", שהוי"ו מוספת על ענין ראשון, לא מועיל לשון המתנה ללשון הירושה[26], ואם כן דינו תלוי במחלוקת התנאים אם אומרים תפוס לשון ראשון או לשון אחרון[27].

על שטר צוואה, שנחלקו ראשונים אם צריכה קיום-שטרות*, ע"ע קיום שטרות.

הצוואה שלשון כפולה מועילה בה

במה דברים אמורים שלשון מתנה וירושה מועיל כשבא במקומות שונים באמירה, באדם אחד ושדה אחת[28], שבאותו שדה שנתן לאותו האיש יש מתנה עם לשון ירושה[29], שנמצא אדם עצמו והשדה עצמה שאמר בהם לשון ירושה אמר לשון מתנה[30]. יותר מכאן, נחלקו אמוראים, וכתבו ראשונים שטעם מחלוקתם סברא* בעלמא[31]:

א) לדעת רבין אמר ר' יוחנן - ולדעת רב ששת[32] - האומר: תנתן שדה פלונית לפלוני ויירש פלוני שדה פלונית - דהיינו שתי שדות ושני בני אדם[33] - קנה[34], וכל שכן אדם אחד ושתי שדות או שדה אחת ושני בני אדם[35].

ב) ולדעת רב דימי אמר ר' יוחנן - ולדעת רב המנונא[36] - באדם אחד ושתי שדות - כגון ירש ראובן שדה פלונית שבמזרח, ותנתן לו לראובן שדה פלונית שבמערב[37] - או שדה אחת ושני בני אדם -כגון ראובן יירש חצי שדה זו ותנתן חציה לשמעון[38], או: שדה פלונית נתתיה לפלוני וירשה פלוני עמו[39] - לא קנה[40], וכל שכן שתי שדות ושני בני אדם, כגון ראובן יירש שדה פלונית ולשמעון תנתן שדה פלונית אחרת[41], שאותו שנתן לו בלשון מתנה קנה[42], אבל אותו שנתן לו בלשון ירושה לא קנה, שמתנה של זאת אינה מסייעת לאחרת[43], אלא זאת הוריש לו וזאת נתן לו, ובההיא של ירושה הוא מתנה על מה שכתוב בתורה ולא אמר כלום[44], ולא קנה אלא בא'דם אחד ושדה אחת[45]. ויש מהראשונים המפרש לדעה זו, שבשתי שדות ושני אנשים, אותו שניתן לו בלשון מתנה דינו תלוי במחלוקת אחרת באמוראים, באומר לאדם: קנה אתה וחמור, שנחלקו אמוראים אם קנה מחצה, או שקנה הכל, או שלא קנה כלום[46].

ג) ולדעת ר' אלעזר - ורב נחמן[47] - הדין כך אפילו אדם אחד ושתי שדות, שדה אחת ושני בני אדם[48], שכפי שנתכוין לזה ליתן במתנה, כך נתכוין לאחר, הואיל ובדיבור אחד נתן לשניהם[49], אבל בשתי שדות ושני בני אדם, לא[50], שאם נתן לזה בירושה ולזה במתנה[51], שאמר: תנתן שדה פלונית לפלוני ויירש פלוני שדה פלונית, לא קנה[52], שהם אנשים חלוקים ושדות חלוקות[53], שנמצא אותו אדם שכתב לו בלשון ירושה, שלא שייך בו לשון מתנה כלל ולא בשדה שכתב לו בלשון ירושה[54], ואינו מועיל מתנה של אדם זה ושדה שלו לאדם האחר ולשדה האחרת[55].

ד) לדעת ריש לקיש, לעולם בשתי שדות ושני בני אדם לא קנה אותה שהיא לשון ירושה[56], שלא קנה אלא באדם אחד ושדה אחת[57], ואפילו כשאמר לשניהם ביחד: תנתן שדה פלונית לראובן ושדה פלונית לשמעון ויירשום, שכיון שגופים מוחלקים הם וכל אחד הוא מעשה בפני עצמו ולא שייך זה בזה כלל, הלכך שתי לשונות של לשון מתנה וירושה כנגד שני מעשים הן, לאחד לשון מתנה ולאחד לשון ירושה, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, הלכך לא קנו[58], עד שיאמר: פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה ויירשום[59]. ונחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שלדעת ריש לקיש צריך שיאמר ירושה בתחלה וירושה בסוף ומתנה באמצע[60], שעכשיו נלמד לשון מתנה מלשון ירושה, שכפי שלשון ירושה נאמר לשניהם גם המתנה שבאמצע נאמרה בעל כרחך לשניהם, שלמי תטיל אותו, והלכך צריך לומר כן: ראובן ושמעון יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתי להם במתנה ויירשום, שעל כרחך "יירשו" הראשון עולה על ראובן ושני על שמעון[61], הלכך לשניהם אף לשון מתנה עולה לשניהם[62], שכשאמר המתנה בין שתי הירושות ובלשון "שנתתי להם", זה כולל גם שגם מה שאמר בלשון ירושה הוא כלשון מתנה[63], אבל אם אמר: פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית ותנתן להם שדה פלונית ופלונית ויירשום, אינו מועיל[64], שיתכן ש"ויירשום" מוסב על שמעון ולא קנה ראובן, שכיון ששני מעשים הם, יש לחלק להם גם הלשונות[65], וכן אם אמר: פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתי להם במתנה, ולא אמר "ויירשום" לבסוף, אינו מועיל[66], שיתכן שלראשון אמר בלשון ירושה ולשני בלשון מתנה, שאמר שתי לשונות כנגד שתי מתנות[67]. ב) ויש מפרשים שלדעת ריש לקיש אף אם אמר בתחילה או בסוף לשון מתנה, כל שכלל הלשון, הרי זה קנה[68].

בביאור מסקנת התלמוד נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף בשתי שדות לשני בני אדם, קנה, שכן דחו בתלמוד ב"תיובתא"[69] מכח ברייתא את הסוברים שהאומר לשון נתינה וירושה בשתי שדות ושני בני אדם, לא קנה[70], אלא שאמרו בתלמוד שריש לקיש האומר שלשון מתנה לזה אינו מועיל ללשון ירושה לזה, הלכה כמותו[71], כשאמר הלשון השני לאחר כדי דיבור, אבל אם אמרה תוך-כדי-דבור*, מועיל מתנה של ראשון גם לשני[72]. ויש סוברים שלהלכה יש חילוק בין תוך כדי דיבור, שמועיל שתי שדות לשני בני אדם, לאחר מכן, שאינו מועיל[73].

להלכה פסקו ראשונים, שאם היו שלש שדות לשלושה יורשים, ואמר: יירש פלוני שדה פלונית ותנתן לפלוני שדה פלונית ויירש פלוני שדה פלונית קנו, אף על פי שזה שאמר לו בלשון ירושה אינו זה שאמר לו בלשון מתנה, והוא שלא ישהה בין אמירה לאמירה כדי דבור, אבל אם שהה צריך שיהא לשון המתנה מעורב בשלושתם[74], שכן ההלכה כריש לקיש[75], כששהה לאחר כדי דיבור, ובתוך כדי דיבור קנה[76], ולדעתו - לסוברים כן[77] - אין חילוק בין אם אומר לשון מתנה באמצע או בתחילה או בסוף, וההלכה שקונים בלשון מעורבת אף בשתי שדות ושני בני אדם[78]. כיצד, אם היה לשון המתנה באמצע, יאמר: פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה ויירשום, ואם היה לשון המתנה בתחילה, יאמר: תנתן שדה פלוני ופלוני לפלוני ופלוני ויירשום, ואם היה לשון המתנה בסוף, יאמר: יירש פלוני ופלוני שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה[79]. במה דברים אמורים, בשלוש שדות לשלושה בני אדם, אבל אם נתנם לאדם אחד, או שדה אחת לשלושה בני אדם, אפילו לאחר כדי דיבור - ששהה בין אמירת לשון המתנה ללשון הירושה יותר מכדי דיבור[80] - מועיל[81].

מהיום ולאחר מיתה

בריא, שרוצה לישא אישה, ואינו רוצה לשעבד נכסיו לאשתו פן יפסידו בנים שיש לו מאשתו ראשונה, ורוצה לכתוב להם נכסיו לאחר מותו, אלא שיאכל פירות בחייו[82], נחלקו בו תנאים:

א) לדעת ר' יהודה צריך שיכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[83], שמשמע מהיום יהא קנוי לך הגוף לבדו, ולאחר מיתה תהא נגמרת המתנה, שתאכל גם הפירות[84] לאחר מיתתי[85],אבל אם לא כתב "מהיום"[86], לא נתן להם כלום, שאין מתנה לאחר מיתה[87], שבאותה שעה אין לו חלק בהם שיוכל להקנותם[88]. ואין לומר שזמנו של שטר - שכתב בתחילתו: בכך וכך בשבת אמר לנו פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני לפלוני בני לאחר מיתתי[89] - מוכיח עליו[90], שאין זמנו של שטר מוכיח עליו אלא משעה שנכתב[91], שאינה הוכחה אלא שנכתב בו ביום[92], ועדיין יש לומר שלא נתן לו אלא לאחר מיתה, ואין מתנה לאחר מיתה[93].

ב) ולדעת ר' יוסי, אינו צריך[94] לכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[95], מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו[96], הואיל שהזמן מחיים הוא כתוב מוכיח על השטר[97], שמאותו היום התחילה המתנה, שאם לא תאמר כן, זמן שנכתב בשטר, למה נכתב[98], לא יכתוב זמן כי אם מזמן שהמתנה מתחלת[99], אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב[100], וכמי שנתן מחיים דומה, ואינו צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[101].

מחלוקת תנאים זו, אם היא אף בשטר שיש בו קנין[102], נחלקו אמוראים:

א) לדעת רב נחמן - ורב הונא בריה דרב יהושע[103] - בהקנאה אינו צריך[104], שאף ר' יהודה מודה בשטר שכתוב בו קנין[105], שהואיל והקנה לו מחיים קנה[106], שודאי משמקנה לו ומיפה כוחו כל כך להקנותה לו[107] אין צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[108], שמשעת הקנין ודאי גמר והקנה לו[109], ומאותו זמן הקנה לו הגוף[110]. ובכל שטר שכתוב בו קנין, כתוב בו שני קניינים, אחד בתחילת השטר: "וכך אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו", והיינו "אקנייה", שהקנה לעדים בקנין סודר לזכות לו למקבל מתנה, ואחד בסוף השטר: "וקנינא מן פלוני לפלוני ככל מה דכתוב ומפורש לעיל"[111], ובין אם כתוב "אקנייה" "וקנינא מיניה" ובין אם כתוב "קנינא מיניה" "ואקנייה" אינו צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה", ולא נחלקו התנאים אלא בזכרון דברים[112], היינו שטר עדות בלא קנין, זכרון דברים ולא זכרון קנין[113] - שכתב בשטר לאחר מיתה: זכרון דברים שהיו לפנינו הקנה לפלוני כך וכך[114], ויש מפרשים ש"זכרון דברים" לאו דוקא, אלא היינו שטר מתנה שאין בו קנין סודר[115] - שר' יוסי סבר, אף על פי שלא כתוב בו "מהיום" זמנו של שטר מוכיח עליו[116], וכמו שכתוב בו "מהיום" דומה, ור' יהודה סבר אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו[117], כיון שאין בו קנין[118].

ב) ולדעת רב פפי, ר' יהודה מחלק בין סוגים שונים של קנין הכתובים בשטר[119], "אקנייה" "וקנינא מיניה" לא צריך, "קנינא מיניה" "ואקנייה" צריך[120], ש"אקנייה" "וקנינא מיניה" מעכשיו משמע, "קנינא מיניה" "ואקנייה" לא משמע מעכשיו[121], שאם כתוב בראש השטר "אקנייה" ובסופו כתוב "וקנינא", היינו ייפוי כח, שמשמע שני קנינים, הוא הקנה וגם אנו קנינו ממנו, וקנין יתר הוא ייפוי כח לקנות מהיום, אבל אם כתב בראש השטר "וקנינא" ובסופו "אקנייה" משמע קנין אחד, שפירוש הוא מפרש: "וקנינא מיניה", והיאך, שהרי הקנה לנו ואמר כך וכך אני נותן לפלוני[122], ולכן לדעת ר' יהודה צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[123]. ויש המפרשים שאם כתב: "אקנייה וקנינא מיניה", לא צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה", אבל אם כתב: וקנינא מיניה ואקנייה", צריך לכתוב כן[124], שאם כתב: "אקנייה וקנינא מיניה", דהיינו שנתנה לו ושוב קנה ממנו, משמע שתלה המתנה בקנין, שכפי שהקנין מחיים אף המתנה מחיים ולא צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה", אבל אם כתב בה "וקנינא מיניה ואקנייה", שתלה הקנין במתנה, שמשמע שאחר הקנין היתה המתנה, אם לא כתב לו "מהיום ולאחר מיתה" משמע שמתנה היתה לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה[125].

יש מהראשונים הסוברים שמחלוקת אמוראים זו היא אף בדעת ר' יוסי[126], אם צריך בשטר זמן - כדי לא להצריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה" - או אפילו בלא נכתב הזמן בשטר, הואיל שהקנין כתוב בו, מן הסתם קנין שהוא מועיל בכתב, והיינו מהיום[127], והלכה כרב נחמן, שבין אם הזכיר קנין ובין אם לא, אין צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[128].

להלכה אמר רבה בר אבוה - ויש הגורסים: רבה בר רב הונא[129] - אמר רב, במענה לשאלת רב נחמן, שהלכה כר' יוסי[130], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[131], ששטר מתנה שכתוב בה שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין, כיון שכתוב בו זמן ובזמן זה חי היה, הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו ואינו זוכה אלא לאחר מיתה, שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן, לפיכך אף על פי שאין כתוב בו מהיום ולאחר מיתה קונה לאחר מיתה[132], שכיון שההלכה כרב נחמן בדינים[133], והוא השואל מרבה בר אבוה, הרי שסובר כמותו[134], ואף על פי שרב תיקן בגיטין לכתוב "מהיום ולאחר מיתה" להוציא מדעת ר' יוסי, וכאן סבור שהלכה כמותו[135], משום שכאן ממון ושם איסור[136],

שסובר שהלכה כר' יוסי, אלא ששם התקין לרווח הדבר משום חומר עריות[137], שמא יש מי שסוברים שלא כר' יוסי ויפסול הגט, ולהוציא ממחלוקת תיקן כך[138], וגם, שאין בו דבר קנין, אבל בממון, ששייך בו קנין, הלכה כר' יוסי[139], או שבגיטין כיון שאיסור הוא חשש רב שלא לעשות בה מעשה כר' יוסי, אף על פי שסבר כמותו[140]. אכן גאונים כתבו שהמנהג* בישיבה כר' יהודה[141], ונחלקו ראשונים בדעתם: א) יש סוברים שאינם חלוקים על רבה בר אבוה, שאילו היתה קבלה בידם כי הלכה כר' יהודה לא היו מניחים הלכה ומפרשים מנהג[142], ולא אמרו כן אלא ליפות השטר[143], אבל ההלכה למעשה כר' יוסי[144]. וכן כתבו ראשונים להלכה, שזה שכותבים בכל המתנות והממכרות מעכשיו ואף על פי שיש בשטר הזמן, להרויח הדבר כותבים בו אף על פי שאינו צריך[145]. ב) ויש סוברים שכיון שראו הגאונים שהסוגיא היא כר' יהודה - שנושאים ונותנים בדבריו לגבי הקנאה[146], לסוברים כן[147] - נהגו כמותו[148], שלדעתם ההלכה כר' יהודה[149]. ג) ויש סוברים שחששו הגאונים שמא חזר בו רב ממה שאמר שהלכה כר' יוסי[150], שהרי בגיטין תיקן לכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[151].

כתב בשטר קנין, ולא כתב בו זמן, נחלקו בו ראשונים להלכה: יש פוסקים שאם אין בשטר זמן, אף על פי שיש בו קנין, צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[152]. ויש פוסקים שאם יש בו קנין, אף על פי שאין זמן, אינו צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה"[153], שלדעתם בכך נחלקו אמוראים[154], והלכה כרב נחמן[155].

במה דברים אמורים שזמנו של שטר מוכיח עליו, כשציוה האב לכתוב בו זמן[156], שגילה דעתו שרוצה שיקנה מאותו זמן[157], אבל אם כתבוהו העדים מדעת עצמם לא[158]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שעכשיו שנהגו כל כותבי שטרות לכתוב בהן זמן מיום כתיבתם וזה לא מיחה בידם, הרי הוא כאלו ציוה להם לכתוב, שיודע הוא שכותבים ולולי שגמר ליתן מהיום מוחה היה להם בפירוש[159]. ויש סוברים שאף עכשיו אין זמן מועיל אלא כשיצוה האב לכתוב כן[160].

במה דברים אמורים שזמנו של שטר מוכיח עליו, בכותב נכסיו לאחר מותו[161], שעל כרחך כשכתב לזמן בשטר להקנות לו מחיים כתבו, שאם לא כתבו להקנות לו אלא לאחר מיתה, למה לי זמן הרי מיתה מבררת זמן הזכייה, אלא לכך כתבו לזמן להקנות לו הגוף מאותו זמן שכתוב בשטר[162], אבל הכותב נכסיו לבנו או לאחר לאחר שלושים או לאחר שנים עשר חודש, ומת בתוך שלושים יום או בתוך שנים עשר חודש, לא קנה, שהרי לא הקנה לו דבר אלא לאחר שלושים יום, וכיון שמת בתוך שלושים נפלו להם נכסים לפני יתומים, והקנאה שלאחר שלושים יום לא כלום היא, ואף על פי שכתוב זמן בשטר, אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו, שכן הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו, כיון שמיתה מבררת הזמן ולא צריך לברר אותו מזמן השטר, על כרחך כשכתב לזמן בשטר להקנות לו מאותו זמן הוא שכתבו, אבל כאן שצריך זמן של שטר לברר אותם שלושים יום ואותם שנים עשר חודש מאימתי מתחיל מניינם, אין לומר שזמנו של שטר מוכיח עליו, שהרי נצרך לדבר אחר[163]. והוא הדין אם מת מקבל בתוך שלושים יום, לא קנה מקבל בקבר להנחיל ליורשיו, והוא הדין הכין שהקנה נותן לנכסים לאחרים בינתיים, קנה[164].

על מתנת-שכיב-מרע*, שדברי שכיב-מרע* ככתובים ומסורים דומים, והכל מודים שאין צריך לכתוב בשטר "מהיום ולאחר מיתה", ע"ע מתנת שכיב מרע. על מחלוקת האמוראים במתנת שכיב מרע, שכתוב בה: כשהיה חולה ומוטל על מיטתו, ולא כתוב בה: ומתוך חולי זה נפטר לבית עולמו, ע"ע הנ"ל.

שטרי צוואה

צוואת שכיב מרע ליורשיו

נוסח שטר צוואה של שכיב מרע למוסר ממונו ליורשיו מצינו בראשונים: אנו עדים החתומים למטה, כך היה, שנכנסו על פלוני - בר פלוני לבקרו ומצינו אותו חולה ומוטל על מטתו ודיבורו ומילולו מוכנים בפיו, ויודע לדבר ולהשיב כהוגן על הן הן ועל לאו לאו ודעתו מיושבת עליו כשאר בני אדם המהלכים על רגליהם[165] - ואמר לנו: רבותי, הרי הוא חולה ומתיירא שמא יארענו מות פתאום והריני מצוה בפניכם צוואה גמורה מחמת מיתה כי נתתי לפלוני בני כך וכך מקרקעותי וכך וכך ממטלטלי ולפלוני כך וכך מקרקעותי וכך וכך ממטלטלי מעכשיו, ולאחר מותו יזכו פלוני בקרקע פלוני ומטלטלין הנזכרין ולפלוני בקרקעות ומטלטלין הנזכרין, כי כן אני מצוה בפניכם בצוואה גמורה מחמת מיתה ואינש לא ימחה ביידיהו על שמי וכו', ואנו עדים ידענו כי מגו הדין מרע איתפטר פלוני דנן לבי עלמא וצוואתו צוואה גמורה כי לא ציוה אחר כך כהדין עניינא, ובעו מיננא אנחנא סהדי פלוני ופלוני דנן למיכתב ולמיחתם להון מאי דפקיד קדמנא פלוני דנן, וכתיבנא להון שטר תפקדתא דא הכל כמה דשמענא מפומיה, כתיבנה וחתימנא ויהיבנא בידא דפלוני ופלוני למהוי בידיהו לראיה ולזכות[166].

צוואת שכיב מרע לאחרים

מספר נוסחאות לשטר צוואה של שכיב מרע שמוסר ממונו לאנשים שאינם יורשיו מצינו בראשונים:

א) זכרון עדות - שהייתה בפנינו בכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במקום פלוני[167] - איך אנו החתומים למטה נכנסנו אצל פלוני בר פלוני, וראינו שהיה חולה ומוטל במיטה ודעתו מיושבת עליו ולשונו ומילולו מוכנין בפיו ,יודע לאמור ולשמוע ולישא וליתן על מיטתו כשאר אדם שמהלכין על רגליהם בשוק, ופתח לפנינו פלוני דנן, וכך אמר לנו: הוו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון של זכות, מחמת שרציתי ברצון נפשי ונתתי לפלוני זה כל נכסי שיש לי בבית ובחוץ, הכל נתתי לו במתנה מעכשיו, ושיירתי לעצמי כך וכך לשעת פטירתי ולאחר פטירתי, וכל יורש שלי שיבא לירש כך וכך תנו לו דינר אחד מכך וכך ופטור הוא מכל נכסיי, אין להם רשות לא ליורשים ולא לקרובים ולא לרחוקים על פלוני זה ולא על מתנתו כלום, מחמת שברצון נפשי נתתי לו כך וכך מעתה ועד עולם, וקנינא כו'[168].

ב) אנו עדים החתומים למטה כך היה, שנכנסנו אצל פלוני בן פלוני ומצינו אותו חולה ומוטל על המטה ודעתו מיושבת עליו ודבריו ומילוליו בפיו כשאר כל בני אדם המהלכין על רגליהן בשוק, ויודע להשיב על הן הן ועל לאו לאו, וציוה מחמת מיתה ואמר לנו: היו עלי עדים שנתתי לפלוני בר פלוני כך וכך - או שכותבים: כל הנמצא לי בעולם[169] - מקרקעי ומטלטלי בלב שלם ובנפש חפצה - ויש שמוסיפים: ושיירתי לשאר יורשי ארבעה זוזים[170] - וסלקתי ידי יורשי סילוק גמור - ויש שמוסיפים: בארבעה זוזים ששיירתי להם[171] - והשאר הכל הוא לפלוני זה במתנה גמורה, ולא יהא רשות לא ליורשי ולא לשום אדם בעולם לערער עליו בכלום, ומתנה זו מתנה גמורה חתוכה וחלוטאתא שרירא וקיימא כדת וכהלכה גלויה ומפורסמת, כדרך כל שטרי מתנות שכיב מרע ברורות וחזקות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, והוברר לנו אנו עדים כי מתוך חולי זה נפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק, ומה שציוה אותנו פלוני זה שכיב מרע כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוני זה בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא כמו ששמענו מפיו וציוה אותנו, ונתננו ביד פלוני זה להיות בידו לראיה ולזכות והכל שריר וקיים[172].

באחרונים יש שסידרו שטרי צוואה לצוואת שכיב מרע שנכתבה בחייו[173] ולאחר מותו[174].

צוואת שכיב מרע ליורשים ושאינם יורשים

בראשונים מצינו אף נוסחים הכולל יחד צוואת שיכב מרע ליורשים ולשאינם יורשים:

א) מעידים אנו פלוני ופלוני חתומי מטה עדות ברור ומקויים כי בכך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם וכו' על נהר פלוני איך נכנסנו אצל פלוני בן רבי פלוני וראינו אותו חולה ומוטל על המטה. אבל דעתו מיושבת עליו ולשונו ומלולו מוכנים בפיו ויודע לדבר ולשמוע ולישא וליתן כשאר בני אדם המהלכים על רגליהם, וציוה לפנינו מחמת מיתה, וכך אמר: הריני חולה ומתיירא שמא אמות מחולי זה בבקשה מכם הוו אתם עדי צוואתי והנני מצווה בפניכם ורוצה אני להניח לפלוני כך מממוני ולפלוני כך וכך, ופלוני בני או אחי ירש וינחל ויחסן ויקנה ויזכה ויהיה לו כל אשר יש לי מתחות ארעא ועד רום רקיעא מקרקעי ומטלטלי כתבים ספרים אמנות פקדונות הלוואות וכל אשר יש לי, ומתוך אותו חולי נפטר פלוני בן רבי פלוני לבית עולמו ובקשו ממנו פלוני ופלוני לכתוב שטר צוואה זאת וכתבנו וחתמנו מה שראינו ושמענו וכו'[175].

ב) אנו חתומי מטה נכנסו אצל רבי פלוני בן פלוני לבקרו, ומצאנו אותו חולה מוטל במיטה, ודברים מכוונים בפיו, ודעתו מיושבת עליו לדבר ולהשיב על הן הן ועל לאו לאו, כשאר כל אדם המהלך על רגליו בשוק, ואמר לנו: הריני חולה ומתיירא אני שמא אמות מחולי זה, ובבקשה מכם היו עדים צוואתי, והריני מצוה בפניכם מחמת מיתה, ואמר: עיינתי בחשבוני ומצאתי כל הנכסים שיש לי תחת השמים הן חובות הן מעות הן מטלטלים עולים כך וכך ממטבע פלוני ולא יותר, והריני נותן מהם לרבי פלוני בן פלוני כך וכך, ומחלתי לאשתי פלונית שבועת אלמנה מחילה גמורה, ולא יהיה לאדם בעולם, בן או בת יורש או נוחל, כח ורשות לערער על מתנות אלו ולא על מחילה זו כלל, והנחלי ליורשי פלוני כך וכך ושאר נכסי לשאר יורשי שוה בשוה, או כל יורש שיבוא לירש בנכסי תנו לו דין מנכסי ויפטור כל השאר לפלוני, לםי שהכל הנחתי לו לבד כך וכך שהנחתי בעצמי בשעת פטירתי ולאחר פטירתי, ואנו עדים ידענו כי מחמת אותו חולי נפטר רבי פלוני, והלך לבית עולמו וחיים לנו ולכל ישראל הניח, ולא עשה אחר כך צואה אחרת, ואשר ציוה לפנינו כתבנו וחתמנו בכך וכך בשבת, ואין צוואה זו צריכה קנין, לפי שדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים דמי[176].

כמו כן מצינו נוסחים נוספים לשטר צוואה הכולל את יורשיו ואת שאינם יורשיו באחרונים[177].

צוואת שכיב מרע כשמשייר וכשאינו משייר

יש מהראשונים שכתבו, נוסח שונה לצוואת שכיב מרע, כשמשייר במקצת, שאז צריך לעשות קנין[178], ונוסח שונה לצוואה, כשאינו משייר, שאז אינו צריך קני[179]ן:

א) כשמשייר במקצת וצריך קנין, הנוסח הוא: בכך וכך - בשבת, כך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית[180] - איך פלוני בר פלוני פקד קדמנא כד קציר ורמי בערסיה - ותקיף ליה עלמא טובא ומסתכן[181] - ומיגו מרעיה איתפטר לעלמיה וחיי לכל ישראל שבק, וכך אמר לנא: הוו סהדי בקנין וכתובו וחתומו והבו ליה לפלוני בר פלוני מחמת דצביתי ברעות נפשאי ואוקניתי ליה לפלוני בן פלוני דנן כל מה דאית לי תחות כל שמיא מקרקעי ומטלטלי, ולא שיירית מנהון אלא ארעא פלן ומטלטלי פלן בסימנהון ובמצרנהון, ושארא יהבית ליה לפלוני דנן במתנה אלימתא, ואינש לא ימחי בידיה מן יומא דנן ולעלם, ומתנה דא שרירא וקיימא כחומר כל שטרי מתנתא דשכיב מרע, דלא כאסמכתא[182] ודלא כטופסא דשטרי, וקנינא מפלוני לפלוני בכל מה דכתיב ומפרש לעיל, במנא דכשר למיקניא ביה[183].

ב) וכשאינו משייר דבר, ואינו צריך קנין, הנוסח הוא: בכך וכך - בשבת, כך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית[184] - איך פלוני בן פלוני פקיד קדמנא כדקציר ורמי בערסא ותקיף ליה עלמא טובא ומסתכן, ומיגו מרעיה איפטר לעלמיה וחיי לכל ישראל שבק, וכן אמר לנא פלוני דנן: כל נכסי דאית לי מקרקעי ומטלטלי כולהון יהון לפלוני דנן, ליה ולכל דאתי מחמתיה, ואינש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם, ותפקידתא מפקידית קדמיכון מחמת מותא די לא להשנאה כחומר כל שטרי תפקידתא דנהיגין בישראל, ואנחנא סהדי כתבנא וחתמנא כל מאי דשמענא מפומיה, ויהיבנא ליה לפלוני למיהוי בידיה לזכו[185].

צוואת שכיב מרע למשמשו

מספר נוסחאות לצוואת שכיב מרע שמוסר ממונו למשמשו בשעת חוליו מצינו בראשונים:

א) זכרון עדות - שהייתה בפנינו בכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במקום פלוני[186] - איך פלוני בר פלוני אמר לנו: הזדקקו לי להיכנס אצל איש אחד ושמו פלוני בר פלוני שהוא חולה וביקש לצוות את ביתו מחמת מיתה, ונזדקקנו לו ונכנסנו אצל פלוני בר פלוני ומצאנוהו חולה ומוטל ולשונו ומילולו מוכנין בפיו, יודע לאמור ולשמוע ולישא וליתן כשאר בני אדם שמהלכין על רגליהם בשוק, וציוה בפנינו מחמת מיתה, וכך אמר: אותו האיש חולה הוא ונוטה למות ואין מי שיעשה רצוני ומשמש לפני עד שאני בחיים ויעשה לי כל צרכי, אלא פלוני בר פלוני, ולאחר מיתתי יטול כל מה שיש לי בשכר ששימש לפני, ובאותה שעה מסר לו כל מה שהיה לו ושימש לפניו פלוני בר פלוני זה עד שעת פטירתו, ומתוך אותו חולי נפטר לבית עולמו אותו פלוני בר פלוני וביקש ממני זה שטר צוואה זו, בכן כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלני זה להיות בידו לזכות וקנינא כו'[187].

ב) אנו עדים החתומים למטה כך היה, שנכנסו על פלוני בר פלוני לבקרו ומצינו אותו חולה ומוטל על מטתו ודיבורו ומילולו מוכנים בפיו, ויודע לדבר ולהשיב כהוגן על הן הן ועל לאו לאו ודעתו מיושבת עליו כשאר בני אדם המהלכים על רגליהם, ואמר לנו: רבותי הוא חולה ומתיירא שמא ימות מן החולי פתאום, והרי אני מצוה בפניכם מחמת מיתה, וכך אמר לנו אותו האיש: הוא חולה ונטה למות, ואין מי שיעמדו לפני ומשמש לי אלא פלוני בר פלוני, והוא יעמוד לפני וישמש אותי עד שהוא בחיים ויעשה לי צורכי, ולאחר מיתתי יטול כל מה שיש לי, כן אני מצוה בפניכם בצוואה גמורה וחלוטה צוואת שכיב מרע, ואותו שעה מסר לו כל מה שהיה לו, ופלוני זה שימש אותו לפלוני זה עד שעת פטירתו, ומתוך אותו חולי נפטר פלוני זה לבית עולמו, ולא עשה צוואה אחרת אלא זו, וביקש פלוני זה ממנו אז עדים לכתוב ולחתום לו מה שציוה בפנינו פלוני בן פלוני וכתבנו לו שטר צוואה הכל כמו ששמענו מפיו, כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוני זה להיות בידו לראיה ולזכות[188].

זכרון דברים לצוואת שכיב מרע

מצינו באחרונים אף נוסח המסדר זכרון דברים לצוואת שכיב מרע שנאמרה בעל פה[189].

צוואת בריא

כמו כן מצינו באחרונים נוסחים שונים לשטרי צוואה של בריא[190], ומצינו באחרונים אף נוסח שטר צוואה לבריא, שממונה בו אפוטרופוס[191], וכן שטר צוואה לבריא המותיר ממונו לצדקה[192]. מצינו באחרונים אף התנאה בתוך שטר צוואת בריא, שזמן חיוב מתן הממון למקבלים לא יהיה אלא שעה אחת קודם מיתתו, ושפרעון חוב זה לא יהיה אלא למקבל וליוצאי חלציו דוקא, ולא לאחרים הבאים מכוחו[193].

בריא המהלך על רגליו, אם הוא בעת סכנה או מזכיר שם המיתה בשעת המתנה, יש מהראשונים הסוברים שכותבים לו שטר צוואת שכיב מרע[194].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' משנה ב"ב קל א; רמב"ם נחלות פ"ו ה"א; טוש"ע חו"מ רפא א.
  2. ↑ עי' משנה שם קכו ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  3. ↑ עי' משנה שם, ורשב"ם ד"ה המחלק; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  4. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  5. ↑ עי' יד רמ"ה ב"ב קכו ב.
  6. ↑ ציון 1585 ואילך.
  7. ↑ ע"ע מתנה על מה שכתוב בתורה וע' תנאי.
  8. ↑ ציון 1599 ואילך.
  9. ↑ עי' משנה ב"ב קכו ב; רמב"ם נחלות פ"ו ה"ה; עי' טור חו"מ סי' רפא ס"ו; עי' שו"ע שם ז.
  10. ↑ רבינו גרשום ב"ב קלג ב.
  11. ↑ משנה שם.
  12. ↑ רשב"ם שם קכו ב ד"ה דבריו קיימין; עי' רע"ב שם פ"ח מ"ה.
  13. ↑ רשב"ם שם.
  14. ↑ רמב"ם שם ה"ו.
  15. ↑ משנה שם קכו ב; רמב"ם שם.
  16. ↑ רשב"ם שם קכט א ד"ה כתב בין בתחלה.
  17. ↑ עי' רב דימי א"ר יוחנן בגמ' שם; רמב"ם שם: לפלוני בני.
  18. ↑ רב דימי א"ר יוחנן בגמ' שם; רמב"ם שם: ויירשנה.
  19. ↑ ישעיהו לד יא (עי' ב"ח שם אות ג). רשב"ם שם ד"ה תנתן שדה פלונית, לגירסתנו, וגי' ב"ח שם, בשם מהרש"ל. ברשב"ם שם, לגי' ד' פיזרו וד' ונציה: וירשה, וצ"ב, שאין ל' כזו בכתוב.
  20. ↑ עי' רב דימי א"ר יוחנן בגמ' שם; רמב"ם שם: ויירשנה.
  21. ↑ עי' רב דימי א"ר יוחנן בגמ' שם; רמב"ם שם: יירשנה.
  22. ↑ עי' גמ' שם; רמב"ם שם.
  23. ↑ ר' הושעיה בירו' ב"ב פ"ח ה"ד.
  24. ↑ עי' חי' הר"ן ב"ב קכט א, בשם הרא"ה; נמוק"י שם (נח א), בשם רשב"א, והסכים לו.
  25. ↑ עי' חי' הר"ן שם, בשם הרא"ה; עי' נמוק"י שם, בשם רשב"א; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ רפא ז, בשם י"א. ועי' בהגר"א שם ס"ק כה.
  26. ↑ עי' חי' הר"ן שם, בשם הרא"ה; נמוק"י שם, בשם רשב"א.
  27. ↑ עי' משנה תמורה כה ב וגמ' שם כו א ונדרים כו א. עי' חי' הרא"ה ב"ב שם, בשם הר"ן; כ"מ מנמוק"י ב"ב שם, בשם הרא"ה.
  28. ↑ עי' רב דימי א"ר יוחנן בב"ב קכט א, לגירסתנו, ועי' תוס' שם ד"ה ודוקא, שי"ג בע"א, ודחו; עי' רב המנונא בגמ' שם.
  29. ↑ רשב"ם שם ד"ה ודוקא באדם אחד.
  30. ↑ שטמ"ק שם, בשם רא"ם.
  31. ↑ רשב"ם שם סוד"ה אבל שתי שדות.
  32. ↑ ב"ב קכט א, ע"פ תוספ' כתובות פ"ו וברייתא בגמ' שם. ועי' רשב"ם שם ד"ה בפלוגתא.
  33. ↑ רשב"ם שם ד"ה כי אתא רבין; שטמ"ק שם, בשם רא"ם; בהגר"א חו"מ סי' רפא ס"ז ס"ק כד, בד' הטור והרמ"א שבציון 80 ואילך.
  34. ↑ גמ' שם.
  35. ↑ שטמ"ק שם, בשם רא"ם.
  36. ↑ ב"ב קכט א. ועי' רשב"ם שם ד"ה בפלוגתא.
  37. ↑ רשב"ם שם ד"ה אבל באדם אחד.
  38. ↑ רשב"ם שם.
  39. ↑ שטמ"ק שם, בשם רא"ם.
  40. ↑ עי' רב דימי א"ר יוחנן בגמ' שם; עי' רב המנונא בגמ' שם.
  41. ↑ רשב"ם שם.
  42. ↑ עי' רשב"ם שם; שטמ"ק שם, בשם תוס' רא"ש, בשמו; כ"מ משטמ"ק שם, בשם רא"ם.
  43. ↑ עי' רשב"ם שם.
  44. ↑ רשב"ם שם.
  45. ↑ עי' חי' הר"ן שם, בשם הר' יהוסף הלוי.
  46. ↑ עי' ב"ב קמג א. עי' שטמ"ק שם קכט א, בשם תוס' רא"ש, בשם ריב"ם.
  47. ↑ ב"ב קכט א. ועי' רשב"ם שם ד"ה בפלוגתא.
  48. ↑ גמ' שם.
  49. ↑ רשב"ם שם ד"ה אפי' אדם. ועי' שטמ"ק שם, בשם רא"ם.
  50. ↑ גמ' שם, לגירסתנו וגי' רשב"ם שם ד"ה כאן באדם אחד, וגי' רמב"ן שם, בשם ר"ח ור"ת (וסותר לרשב"א בשם ר"ת דלהלן, וצ"ב), וגי' עליות דרבינו יונה שם ורשב"א שם, בשם הספרים, וגי' חי' הר"ן שם, בשם איכא נוסחי (ועי' רשב"ם שם, ורמב"ן ורשב"א וחי' הר"ן שם, בשמו, ועליות דר"י שם), ועי' רמב"ן שם, בשם נוסחי דילן, ועליות דר"י שם, בשם אית דלא גרסי בה, ורשב"א שם, בשם יש שמעבירין, ובשם ר"ת (וסותא לרמב"ן בשם ר"ת דלעיל, וצ"ב), וחי' הר"ן שם, בשם איכא מ"ד, דל"ג; אביי בגמ' שם, בד' ר' אלעזר.
  51. ↑ שטמ"ק שם, בשם רא"ם.
  52. ↑ רבין אמר ר' אלעזר בגמ' שם.
  53. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה אבל שתי שדות.
  54. ↑ שטמ"ק שם, בשם רא"ם.
  55. ↑ רשב"ם שם.
  56. ↑ ב"ב קכט א, ורשב"ם ד"ה וריש לקיש; עי' רשב"א שם, בשמו; עי' שטמ"ק שם, בשם רא"ם.
  57. ↑ חי' הר"ן שם, בשם הר' יהוסף הלוי.
  58. ↑ רשב"ם שם.
  59. ↑ ריש לקיש בגמ' שם.
  60. ↑ רשב"ם שם; עי' טור חו"מ סי' רפא ס"ו, בשמו.
  61. ↑ רשב"ם שם.
  62. ↑ עי' רשב"ם שם.
  63. ↑ נמוק"י שם (נח א בדפי הרי"ף).
  64. ↑ עי' רשב"ם שם; עי' טור שם, בשמו. ועי' רשב"א שם, בשמו.
  65. ↑ רשב"ם שם.
  66. ↑ עי' רשב"ם שם; עי' טור שם, בשמו. ועי' רשב"א שם, בשמו.
  67. ↑ עי' רשב"ם שם.
  68. ↑ עי' רא"ש מלוניל שם; עי' מ"מ נחלות פ"ו ה"ו, בד' רמב"ם שם, ובשם אבן מיגש, והסכים להם; כ"מ מעליות דרבינו יונה שם; עי' רשב"א שם, בשם ה"ר יהוסף הלוי, ודחה; עי' טור שם, בשם ר' יוסף הלוי, והסכים לו; עי' שטמ"ק שם, בשם רא"ם. ועי' מ"מ שם, בשם ר"י מיגש, ורשב"א שם, בשם ר' יהוסף הלוי, ושטמ"ק שם, בשם רא"ם, בטעם שנקט ר"ל דוג' באמצע.
  69. ↑ ע"ע הלכה: מתוך לשונות התלמוד ציון 263 ואילך.
  70. ↑ עי' רשב"ם ב"ב קכט ב ד"ה תיובתא דכולהו וד"ה לא קשיא; עי' רשב"א שם, בשם ר"ש.
  71. ↑ עי' רבא בגמ' שם, ורשב"ם ד"ה תיובתיה דר"ל וד"ה האמר רבא.
  72. ↑ עי' גמ' שם, ורשב"ם ד"ה לא קשיא. ועי' רשב"ם שם, בטעם שאינו מועיל התי' לתרץ גם האמוראים שבציונים 36 ואילך, 47 ואילך.
  73. ↑ רשב"א שם, בשם י"מ, שהגמ' חזרה בה מהתיובתא אף לכולם, וע"ע הנ"ל: שם ציון 270 ואילך.
  74. ↑ רמב"ם נחלות פ"ו ה"ו; עי' שו"ע חו"מ רפא ז.
  75. ↑ עי' ציון 71.
  76. ↑ עי' ציון 72.
  77. ↑ עי' ציון 68.
  78. ↑ עי' ציון 69 ואילך. עי' רא"ש מלוניל ב"ב קכט א; עי' מ"מ שם, בד' הרמב"ם.
  79. ↑ רמב"ם שם ה"ז; עי' שו"ע שם.
  80. ↑ עי' טור שם סוס"ו; עי' סמ"ע שם ס"ק יב, בד' הרמ"א שבציון הבא ובשם הטור, והובא בבאה"ט שם סק"ט.
  81. ↑ עי' טור שם סוס"ו; רמ"א בשו"ע שם.
  82. ↑ עי' ר"א אב"ד ב"ב קלו א; רשב"ם שם ד"ה הכותב נכסיו לבניו; עי' נמוק"י שם (סב א), בשם ריטב"א. וכעי"ז בר"י קרקושא וריטב"א שם.
  83. ↑ משנה ב"ב קלו א; תוספ' כתובות פ"ח.
  84. ↑ עי' ר"א אב"ד שם; רשב"ם שם; רע"ב שם פ"ח מ"ז.
  85. ↑ רשב"ם שם; רע"ב שם.
  86. ↑ ר"א אב"ד שם: דאי; עי' רשב"ם שם; רע"ב שם: ואם.
  87. ↑ ר"א אב"ד שם; רשב"ם שם; רע"ב שם: לו כלום.
  88. ↑ ר"א אב"ד שם; רשב"ם שם.
  89. ↑ עי' רבינו גרשום שם; רשב"ם שם ד"ה זמנו של שטר; עי' או"ז ב"ב סי' קלו; עי' ר"י קרקושא שם; עי' נמוק"י שם (סב א), בשם ריטב"א; עי' רע"ב שם.
  90. ↑ עי' תוספ' כתובות שם.
  91. ↑ ר' יהודה בתוספ' שם.
  92. ↑ חס"ד לתוספ' שם.
  93. ↑ עי' חס"ד שם.
  94. ↑ משנה ב"ב קלו א; תוספ' כתובות פ"ח; ברייתא בב"ב שם.
  95. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה ר' יוסי; עי' נמוק"י שם (סב א), בשם ריטב"א; רע"ב שם פ"ח מ"ז.
  96. ↑ ר' יוסי בתוספ' כתובות שם וברייתא ב"ב שם; עי' רב הונא בגמ' שם, בד' ר' יוסי במשנה שם.
  97. ↑ רבינו גרשום שם.
  98. ↑ עי' ר"א אב"ד שם; עי' רשב"ם שם; עי' או"ז שם; עי' ר"י קרקושא שם; עי' נמוק"י שם; רע"ב שם.
  99. ↑ ר"א אב"ד שם.
  100. ↑ רשב"ם שם; עי' או"ז שם; עי' נמוק"י שם.
  101. ↑ רבינו גרשום שם.
  102. ↑ עי' רי"ף ב"ב קלו א (סב ב); עי' ר"א אב"ד שם; עי' רשב"ם שבציונים 105, 148; כ"מ מתוס' גיטין עב ב ד"ה לרבא, בשמו; עי' או"ז שם סי' קלז, בשם רשב"ם ובשם רבינו ברוך מארץ יון, וסי' קלו; עי' רשב"א שם, בשם הראב"ד. ועי' ציון 126 ואילך, שי"מ מח' האמוראים בע"א. ועי' גמ' שם, לגי' או"ז שם סי' קלז, בשם ספרים שיש כאן.
  103. ↑ ב"ב קלו א, ורשב"ם ד"ה ובדוכרן פתגמי.
  104. ↑ גמ' שם (עיי"ש שהיא תשו' לבעיא דרבא); רב זביד מנהרדעא בשם רבא אמר רב נחמן בגמ' שם.
  105. ↑ עי' רי"ף שם (סב א); עי' רמב"ן שם, בשמו; עי' רשב"ם שם ד"ה בהקנאה מהו; עי' או"ז ח"ג ב"ב סי' קלז, בשמו ובשם רבינו ברוך מארץ יון; עי' נמוק"י שם.
  106. ↑ עי' רבינו גרשום שם.
  107. ↑ נמוק"י שם.
  108. ↑ רבינו גרשום שם; עי' רשב"ם שם; עי' נמוק"י שם.
  109. ↑ עי' נמוק"י שם.
  110. ↑ ר"י מיגאש שם; ר"י קרקושא שם.
  111. ↑ רשב"ם שם ד"ה אקנייה וקנינא, ע"פ ב"ב קסא ב.
  112. ↑ עי' רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם קלו א; עי' רב זביד מנהרדעא בשם רבא אמר רב נחמן בגמ' שם.
  113. ↑ עי' ר"א אב"ד שם; רשב"ם שם ד"ה ובדוכרן פתגמי.
  114. ↑ עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס; או"ז ח"ג ב"ב סי' קלו, בשם רבינו ברוך מארץ יון.
  115. ↑ עי' ר"י קרקושא שם; ריטב"א שם; נמוק"י שם, בשמו.
  116. ↑ רי"ף שם; ר"א אב"ד שם, בשם הגאון ר' יצחק.
  117. ↑ רי"ף שם.
  118. ↑ נמוק"י שם.
  119. ↑ עי' ב"ב קלו א, לגירסתנו. בגמ' שם, לגי' או"ז ח"ג ב"ב סי' קלו: רב פפא.
  120. ↑ רב פפי בגמ' שם.
  121. ↑ רי"ף שם (סב א).
  122. ↑ עי' ר"א אב"ד שם; רשב"ם שם ד"ה אקנייה וקנינא: כ"נ; תוס' שם ד"ה אקנייה ורמב"ן שם, בשמו, ותמהו; עי' או"ז שם; עי' ריטב"א שם.
  123. ↑ עי' רי"ף שם.
  124. ↑ עי' רבינו גרשום שם. ועי' רשב"ם שם, שדחה.
  125. ↑ עי' רבינו גרשום שם.
  126. ↑ עי' תוס' גיטין עב ב ד"ה לרבא; או"ז ח"ג ב"ב סי' קלז, בשם רבינו יצחק בר מרדכי בשם ר"ת; עי' ר"י קרקושא ב"ב קלו א, בשם הרב בעל התוס'; עי' רא"ש ב"ב פ"ח סי' מב, בסו"ד. ועי' ציון 102 ואילך, שי"מ מח' האמוראים בע"א.
  127. ↑ או"ז שם, בשם רבינו יצחק בר מרדכי בשם ר"ת; עי' ר"י קרקושא שם, בשם הרב בעל התוס'; עי' רא"ש שם.
  128. ↑ עי' רא"ש שם.
  129. ↑ ב"ב קלו א, לגירסתנו, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  130. ↑ עי' גמ' שם, לגי' רשב"ם שם ד"ה מוכיח עליו, בשם ר"ח, ורמב"ן שם, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; עי' גיטין עב א.
  131. ↑ רי"ף ב"ב שם (סב ב), לפי ב"י חו"מ סי' רנח ס"ג; רשב"ם שם, בשם ר"ח, והסכים לו; רמב"ם שבציון הבא, לפי ב"י שם, ופהמ"ש לרמב"ם שם; רא"ש מלוניל שם; יד רמ"ה שם, ועי' ב"י שם; רא"ש שם פ"ח סי' מב; הג"א שם, בשם ר"י בר שמואל; נמוק"י שם; רע"ב שם פ"ח מ"ז; ריטב"א שם; חי' הר"ן שם.
  132. ↑ רמב"ם זכיה פי"ב הט"ו; עי' טור חו"מ סי' רנח ס"א-ס"ג; שו"ע שם א.
  133. ↑ ע"ע הלכה: כרב נחמן בדינים.
  134. ↑ רשב"ם שם, בשם ר"ח; עי' רא"ש מלוניל שם, בשם ר"ח.
  135. ↑ עי' גיטין פה ב.
  136. ↑ רי"ף ב"ב שם, בשם מקצת רבואתה; עי' רא"ש מלוניל שם, בשם הגאון ורשב"ם (עי' ציון הבא).
  137. ↑ רשב"ם שם; או"ז ח"ג ב"ב סי' קלז, בשמו ובשם רבינו ברוך מארץ יון; רא"ש שם פ"ח סי' מב, בשם רשב"ם.
  138. ↑ רמב"ן שם, בתי' הב'; רשב"א שם, בשם הראב"ד; חי' הר"ן שם, בפי' הב'.
  139. ↑ כ"מ מרשב"ם שם; עי' רא"ש מלוניל שם, בשמו, ותמה; רא"ש שם, בשם רשב"ם.
  140. ↑ רמב"ן שם, בתי' הב'; חי' הר"ן שם, בתי' הא'. וע"ע ירו' ב"ב פ"ח ה"ח וריטב"א שם.
  141. ↑ רי"ף שם, בשם רב נחשון גאון; רשב"ם שם ורא"ש מלוניל שם, בשם הגאונים; רא"ש שם, בשם ר"ח.
  142. ↑ רשב"ם שם; או"ז שם, בשמו ובשם רבינו ברוך מארץ יון; עי' רא"ש מלוניל שם.
  143. ↑ רא"ש מלוניל שם; הג"א שם, בשם ר"י בר שמואל.
  144. ↑ הג"א שם, בשם ר"י בר שמואל.
  145. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  146. ↑ עי' רא"ש שם, בשם ר"ח.
  147. ↑ עי' ציון 102 ואילך.
  148. ↑ רשב"ם שם; עי' רא"ש שם, בשם ר"ח.
  149. ↑ עי' ב"י שם בשם הדעה השניה ברי"ף (דהיינו רי"ף בשם רב נחשון גאון שבציון 141). וע"ע הלכה: מתוך סוגיות התלמוד ציון 139 ואילך. ועי' רשב"א שם, בשם הראב"ד, ורא"ש שם.
  150. ↑ עי' ציון 130. כ"מ מרמב"ן שם, בשם רב נחשון גאון.
  151. ↑ עי' גיטין שם. עי' רשב"א שם, בשם יש מי שאומר, ודחה.
  152. ↑ כ"מ מרמב"ם זכיה פי"ב הט"ו; עי' יד רמ"ה ב"ב קלו א; עי' טור חו"מ סי' רנח ס"ג, בשמו; כ"מ משו"ע שם א.
  153. ↑ עי' רא"ש ב"ב פ"ח סי' מב; טור שם, בדעה הא', ובשמו.
  154. ↑ עי' ציון 126 ואילך.
  155. ↑ עי' רא"ש שבציון 128.
  156. ↑ רשב"א ב"ב קלו א, בשם מורו; ריטב"א שם, בשם מורו בשם אחיו רבו ובשם הרב ר"י.
  157. ↑ ריטב"א שם, בשם מורו בשם אחיו רבו ובשם הרב ר"י.
  158. ↑ רשב"א שם, בשם מורו; ריטב"א שם, בשם מורו בשם אחיו רבו ובשם הרב ר"י.
  159. ↑ רשב"א שם; ריטב"א שם, בשמו.
  160. ↑ עי' ריטב"א שם, בשם מורו.
  161. ↑ יד רמ"ה ב"ב קלו א; טור חו"מ סי' רנח ס"ד, בשמו.
  162. ↑ יד רמ"ה שם.
  163. ↑ יד רמ"ה שם; עי' טור שם, בשמו.
  164. ↑ טור שם.
  165. ↑ עי' ס' השטרות לר"י ברצלוני שטר נד.
  166. ↑ ס' השטרות שם.
  167. ↑ עי' מחז"ו סי' תקמז וסי' תקסו.
  168. ↑ מחז"ו סי' תקסו.
  169. ↑ עי' ס' השטרות לר"י ברצלוני שטר סב.
  170. ↑ ס' השטרות שם, בשם נוסחא עתיקא, ודחה. וע"ע מתנת שכיב מרע, אימתי צריך שיור.
  171. ↑ עי' ס' השטרות שם, בשם נוסחא עתיקא, ודחה. וע"ע הנ"ל, אימתי צריך שיור.
  172. ↑ ס' השטרות שם, בשם יש שכותבין. וע"ע נוסח שטר צואה שבסוף בבלי כ"י מינכן 95.
  173. ↑ עי' תקון סופרים לר"ש יפה שטר נז, והובא באוצר השטרות סי' קל.
  174. ↑ עי' תקון סופרים שם שטר נח, והובא באוצר השטרות סי' קלא.
  175. ↑ נוסח שטרות מכ"י בסוף פסקי ריא"ז, הובא בקובץ שיטות קמאי גיטין סו א.
  176. ↑ תיקון שטרות של גאונים וראשונים כ"י, הובא בגנוזות ח"ג עמ' קמו.
  177. ↑ עי' כ"י ס' התדיר, שהובא באוצר השטרות סי' קכט; עי' נחלת שבעה סי' לז, והובא באוצר השטרות סי' קלב.
  178. ↑ ע"ע מתנת שכיב מרע.
  179. ↑ ע"ע הנ"ל.
  180. ↑ אוצר השטרות סי' קכז, בד' ס' העיטור שבציון 182.
  181. ↑ עי' ס' העיטור מ - מתנת שכיב מרע (סד א במהד' רמ"י).
  182. ↑ ס' העיטור שם.
  183. ↑ כ"מ מס' העיטור שם; ס' העיטור ת - תנאי (מ ב במהד' רמ"י).
  184. ↑ אוצר השטרות סי' קכו, בד' ס' העיטור שבציון הבא.
  185. ↑ ס' העיטור מ - מתנת שכיב מרע (סד א במהד' רמ"י).
  186. ↑ עי' מחז"ו סי' תקמז וסי' תקסד.
  187. ↑ מחז"ו סי' תקסד.
  188. ↑ ס' השטרות לר"י ברצלוני שטר נד.
  189. ↑ עי' נחלת שבעה סי' לז, והובא באוצר השטרות סי' קלג.
  190. ↑ עי' כ"י ס' התדיר, שהובא באוצר השטרות סי' קלד; עי' תיקון סופרים לר"ש יפה שטר מט, והובא באוצר השטרות סי' קלה; עי' שטר צוואה כ"י עט סופר, שהובא באוצר השטרות סי' קלו; עי' שטרות צוואה כ"י ארכיון הקהילה בברלין, שהובאו באוצר השטרות סי' קלז-קלט.
  191. ↑ עי' שטר צוואה כ"י ארכיון הקהילה בברלין, שהובא באוצר השטרות סי' קלז.
  192. ↑ עי' שטר צוואה כ"י ארכיון הקהילה בברלין, שהובא באוצר השטרות סי' קמא.
  193. ↑ עי' שטרות צוואה כ"י ארכיון הקהילה בברלין, שהובאו באוצר השטרות סי' קלח וקלט, ועי' אוצר השטרות שם, בהקדמה לשטרות צוואה.
  194. ↑ עי' ס' השטרות לר"י ברצלוני שטר סב, בשם יש נמי שכותבין.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:צוואה&oldid=157224"