אנציקלופדיה תלמודית:צנעה

הגדרת הערך - מעשה הנעשה שלא בפני רבים, שדינו חלוק לגבי כמה דינים ממעשה הנעשה בפרהסיא.

עניינו

עניין צנעה נזכר לגבי כמה דינים, בהם יש חילוק אם המעשה נעשה בצנעה או בפרהסיא, כגון בדברים שאסרו חכמים מפני החשד* או מראית-העין*, שיש דעות ואופנים מסוימים שאסרום חכמים רק כאשר עושים אותם בפרהסיא ולא כאשר עושים אותם בצנעה^[1], וכן אבלות* בשבת ובמועד, שאינה נוהגת בפרהסיא ונחלקו בה אם נוהגת בצנעה^[2], וכן איסור מלאכה בחול-המועד*, שפעמים שמותרת רק בצנעה ולא בפרהסיא^[3], וכן המשא ומתן בחול המועד, שיש סוברים שאף על פי שהוא אסור בפרהסיא הוא מותר בצנעה^[4]. על ענין צנעה בעבירות, שדינם חלוק לגבי כמה דינים אם עוברים עליהם בצנעה או בפרהסיא, שגדרו בפחות מעשרה, ע"ע פרהסיא.

גדרו: באבלות בשבת ומועד

צנעה ופרהסיא האמורים לגבי אבלות בשבת ומועד, יש מן האחרונים שהוכיחו בדעת יש מן הראשונים, שכאשר ישנם שני אנשים נוספים שאינם אבלים, נחשב הדבר לפרהסיא ואין אבלות נוהגת^[5]. ויש מן האחרונים שהוסיפו שאפילו בפני אדם אחד, נידון כפרהסיא, וצנעה אינו אלא כשאין שם שום אדם^[6]. ויש מן האחרונים שכתבו שבפני שניים נחשב צנעה^[7]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאף פחות מעשרה נחשב צנעא^[8].

בפני בני ביתו

לנהוג אבלות בפני בני ביתו, יש מן האחרונים שכתבו שהוא נחשב בצנעה^[9]. ויש שכתבו שאפילו בני ביתו לא ינהגו עמו מנהגי אבלות, כגון להזכיר אבלות בברכת המזון, שזה הוא בכלל פרהסיא^[10].

במלאכת חול המועד

במלאכת חול-המועד*, שמותרת לצורך המועד^[11], ישנם אופנים שצריך לעשותה בצנעה, כגון אומנים שעושים מלאכתם^[12], שאם עושים בפרהסיא נראה שלצורך חול עושים^[13]. וכן שאר מלאכות שאין ניכר שהן לצורך המועד, שצריך לעשותם בצנעה^[14]. וכן מי שאין לו מה יאכל, שהתירו לו לעשות כדי מלאכתו במועד^[15], שצריך לעשותה בצנעה^[16], שאין הכל יודעים שאין לו מה שיאכל^[17]. וכן דבר-האבד* שהותר בחול המועד^[18], שלפעמים צריך לעשותו בצנעה^[19], כגון כשההפסד הוא ספק, לסוברים כן^[20], או שכשאין הדבר נפסד מחמת עצמו אלא מחמת דבר אחר המפסידו, לסוברים כן^[21]. ויש מן הראשונים הסוברים שכל דבר האבד לא הותר אלא בצנעה^[22]. על המוכרים בחול המועד דברים שהם צורך המועד, אבל אין ניכר בהם שהוא לצורך, שצריכים לשנות מהרגלם, שלא ימכרו בפרהסיא ממש, ע"ע חול המועד: במשא ומתן^[23].

בלשון הרע

לענין לשון הרע, שאמרו חכמים שכשהוא נאמר בפרהסיא, מכפרים עליו נגעים* והמעיל*, וכשנאמר בצנעה, מכפרת עליו הקטרת*^[24], יש מן האחרונים שפרשו, שבצנעה שאמרו היינו במספר בפני השומע לבדו ואין אחרים עמו, ובזה מכפרת הקטורת שנעשית בחשאי^[25], אבל מספר בפני שנים, הרי זה פרהסיא^[26].

הנהגת המלך והנשיא בתלמידי חכמים

בהנהגה הראויה של המלך והנשיא כלפי תלמידי חכמים, אמרו חכמים שיש חילוק בין צנעה לפרהסיא, שבצנעה – לבדם בביתם או הם ועבדיהם^[27] - ינהגו בהם כבוד, כשם שעשה יהושפט מלך יהודה, שהיה עומד מכסאו ומחבקם ומנשקם וקורא להם רבי ומורי, אבל בפרהסיא, יזרוק הנשיא מרה בתלמידיו^[28], כדי להטיל עליהם אימה ולהודיע נשיאותו^[29], וכן המלך, לא יעמוד בפני אדם, ולא ידבר רכות, ולא יקרא לאדם אלא בשמו, כדי שתהיה יראתו בפני הכל^[30].

על גוי שעשה מלאכה בשבת בשביל ישראל, שבצנעה מותר לו להנות ממנה אחר השבת בכדי שיעשו, ובפרהסיא אסור לו להנות לעולם, ע"ע מעשה שבת. על ההולך ממקום שאין נוהג בו יום טוב שני, למקום שנוהג בו יום טוב שני, אם אסור במלאכה רק בפרהסיא או גם בצנעה, ע"ע יום טוב שני של גלויות^[31]. על תלמיד חכם שביזוהו או חרפוהו, שאם עשו כן בצנעה ראוי לו שימחול על כבודו, ואם עשו כן בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו, ע"ע כבוד חכמים^[32].

הערות שוליים