אנציקלופדיה תלמודית:קדש הקדשים

הגדרת הערך - מקום במשכן* ובבית-המקדש* בו מושם הארון, ומקודש מכל שאר מדרגות הקדושה במקומות, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום-הכפורים* בשעת העבודה.

שמו ומהותו

קודש הקדשים הוא מקום במשכן* ובבית-המקדש* בו מושם הארון*^[1], והוא בצד מערב להיכל*^[2], לפנים מהפרכת*^[3] - במשכן ובבית המקדש השני, וכותל, בבית המקדש הראשון ובבית המקדש השלישי^[4] - והוא אחד משלושת הדברים שהם עיקר בבנין הבית: האולם*, הקודש - ההיכל^[5] - וקודש הקדשים^[6], והוא מקודש מכל שאר מדרגות הקדושה שבמקומות^[7].

מקום זה נקרא, בכתוב - לגבי המשכן^[8], בית המקדש הראשון^[9] והשלישי^[10] - קֹדש הקדשים, וכן בדברי חז"ל^[11], משום שהוא מקודש מההיכל ומהאולם^[12]. וכן נקרא בכתוב - לגבי בית המקדש הראשון - בית קֹדש הקדשים^[13], וכן בדברי חז"ל^[14]. ולרוב נקרא בדברי חז"ל: בית קודשי הקדשים^[15].

קודש הקדשים נקרא בכתוב - לגבי בית המקדש הראשון - אף דביר^[16], ובטעם הדבר נחלקו אמוראים: א) יש מפרשים שהוא משום שמשם דֶּבר - ויש גורסים: דיבור^[17], דהיינו דיבור של הקדוש ברוך הוא^[18] - יוצא לעולם^[19], דהיינו לאומות העולם^[20], שמבזים קדושת שמו^[21], או משום שלא קיבלו את התורה^[22], שלדעתם דביר הוא מלשון קטב ודבר לממרים את פי ה' ותורתו^[23]. או ש"דֶּבר" היינו מורא ופחד, מענין ידבר עמים תחתנו^[24]. ב) ויש מהאמוראים מפרשים שנקרא דביר משום שמשם דיברות יוצאות לעולם^[25], דהיינו דברי תורה^[26], שלדעתם דביר הוא מלשון דיבור ואמירה^[27], כי שם היה הארון ומשם היה שומע משה את הקול^[28], ככתוב: וישמע את הקול מִדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארֹן העדֻת מבין שני הכרֻבים^[29], וגם אחרי משה, על ידי שהיתה שכינה שם היתה נבואה מצויה בישראל^[30].

יש שקודש הקדשים נקרא בכתוב - לגבי המשכן^[31] ובית המקדש הראשון^[32] - פנימה, וכן יש שהוא נקרא - לגבי בית המקדש הראשון^[33] ולגבי בית המקדש השלישי^[34] - הבית הפנימי, ויש שהוא נקרא - לגבי בית המקדש הראשון - לפנים^[35], וכן בדברי חז"ל יש שהוא נקרא: לפני ולפנים^[36], כי הדביר היה פנימי וההיכל לפניו^[37]. ויש שקודש הקדשים נקרא בכתוב - לגבי בית המקדש השלישי - הקֹּדש^[38]. ובתרגומים יש שנקרא קודש הקודשים: בית כפרה^[39].

יש שנזכר בכתוב "קדש הקדשים" ככינוי לכלי המשכן שבבהיכל ובקודש הקדשים: זאת עבֹדת בני קהת באהל מועד קֹדש הקדשים^[40], דהיינו המקודש שבכולן: הארון והשולחן והמנורה והמזבחות והפרוכת וכלי שרת^[41], וביארו אחרונים שרק כשהמשכן היה עומד בבנינו אז נקרא "קדש הקדשים" אותן עשר אמות הפנימיים^[42] לצד מערב^[43].

ויש שנזכר בכתוב "קדש הקדשים", ככינוי לקדשי-קדשים*: זה יהיה לך מקֹדש הקדשים^[44]. אף הכתוב שם: בקֹדש הקדשים תאכלנו^[45], לדעת תנא קמא פירושו שקדשי הקדשים לא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש^[46], דהיינו בעזרה^[47], ו"קדש הקדשים" אינה מורה על מקום קדוש, אלא על קדושה^[48], שתאכלנו בקדושת קודש הקדשים, שלא תנהג בהם מנהג קדשים-קלים* ותהא אכילתך בהם בקדושה חמורה^[49]. ולדעת ר' יהודה בן בתירה פירוש הכתוב שאם גוים הקיפו את העזרה, קדשי הקדשים נאכלים אפילו בהיכל^[50], שאין פירוש "בקדש הקדשים" אלא כמשמעו, במקום שהוא קודש הקדשים^[51], דהיינו בהיכל, שהוא לפנים מן העזרה*^[52], ונקרא קודש קדשים בערך אל העזרה, שנקרא קדוש^[53]. או שלדעת ר' יהודה בן בתירה הפירוש הוא בעזרה, שהיא מקודשת משאר ירושלים שהוא מקום אכילת קדשים קלים^[54].

מידותיו

במשכן*, היה רוחב קודש הקדשים, כרוחב שאר המשכן, עשר אמות^[55], ואורכו עשר אמות^[56], וגובהו, כגובה שאר המשכן, עשר אמות^[57].

בבית-המקדש* הראשון היה אורך ורוחב קודש הקדשים עשרים אמה, שנאמר: ולפני הדביר עשרים אמה אֹרך ועשרים אמה רֹחב^[58], ונאמר: ויעש את בית קדש הקדשים ארכו על פני רֹחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים^[59]. ובגובהו, נחלקו הדעות:

א) בתלמוד אמרו שהיה גובהו שלושים אמה^[60], שנאמר: והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו^[61], וששים אמה היינו מפתח ההיכל עד כותל מערבי של בית קדשי הקדשים, דהיינו ארבעים אמה של אורך היכל ועשרים אמה של בית קדשי הקדשים, נמצא שגם בית קדשי הקדשים רומו שלושים אמה^[62], ומה שכתוב: ולפני הדביר וגו' ועשרים אמה קומתו^[63], היינו משפת כרובים ולמעלה^[64], שהכרובים של שלמה שנים היו עומדים על הקרקע אחד מימין הארון ואחד משמאלו, ורומו עשר^[65], שנאמר: קומת הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני^[66]. והזכיר לנו הכתוב מידת קומתו מעל לכרובים, ללמדנו שכפי שלמעלה אין משמש כלום, אף למטה אין משמש כלום^[67], שאותם עשר אמות שהכרובים והארון עומדים בהן כמו העשרים שלמעלה מה העשרים כולן חלל ואין בהן דבר כך גם העשר וגוף הכרובים בנס היו עומדים, והכתוב מלמדנו: ועשרים אמה קומתו^[68], כלומר כל השלושים אמות קומה אינן חשובים אלא כעשרים, שמשפת כרובים ולמעלה שהם פנויים מכלום, העשר כמו העשרים^[69].

ב) ויש מהראשונים מפרשים שהיה קירוי בית קדשי הקדשים נמוך משל היכל^[70], שגובה הבית מאה אמה^[71], בהיכל, מקרקע הבית עד קירוי הסיפון של עלייה שלושים אמה קומתו, ומן העלייה ומעלה עד גג הבית שבעים אמה^[72], ובקודש הקודשים גובהו עשרים אמה עד קירוי הסיפון^[73].

ג) ויש מהראשונים מפרשים שמה שאמר ועשרים אמה קומתו^[74], מה שהיה מצופה זהב, וזהו שאמר אחריו: ויצפהו זהב סגור^[75], כי עשרים אמה בגובה ציפה הקירות זהב סגור, והעשר אמות העליונות ציפה באבן יקרה, בלשם שבו ושהם וספיר ודומיהם מן האבנים הטובות, וזהו שאמר: ויצף את הבית אבן יקרה לתפאָרת^[76], ואחר כן אמר: ויחף את הבית וגו' זהב^[77], כי שני ציפויים היו על הקירות^[78].

בבית המקדש השני היה אורך קודש הקדשים עשרים אמה^[79] וכן רוחבו עשרים אמה^[80], וגובהו מאה אמות^[81].

בבית המקדש השלישי יהיה אורך ורוחב קודש הקדשים עשרים אמה, שנאמר: וימד את ארכו עשרים אמה ורֹחב עשרים אמה וגו' ויאמר אלי זה קדש הקדשים^[82].

על הלול* שהיה פתוח מקודש הקודשים לאחורי-בית-הכפרת*, ע"ע לול: במערב קודש הקדשים. על הלולים שהיו מהעליה שמעל קודש הקדשים לקודש הקדשים, שבהם משלשלים את האומנים בתיבות, ע"ע הנ"ל: בעליה מעל קודש הקדשים.

מידות קירותיו

בבית המקדש השני הקיר הצפוני והדרומי של ההיכל ובית קודש הקדשים, וכן קיר המערבי של בית קודש הקדשים רוחבם שש אמות^[83]. וכן בבית המקדש השלישי, הקיר הצפוני והדרומי של ההיכל ובית קודש הקדשים והקיר המערבי של בית קודש הקדשים יהיה רוחבם שש אמות^[84], שנאמר: וימד קיר הבית שש אמות^[85]. ויש מהראשונים מפרשים שאין הכתוב אמור אלא בכותל המערבי בלבד^[86].

על מידת הקרשים שהיו מסביב למשכן*, ע"ע. על התאים* שהיו בבית המקדש הראשון והשני, ושיהיו בבית המקדש השלישי, מצידי הקיר שסביב לקודש הקודשים, ע"ע תאים. ושם, אם התא שבצד מערב של קודש הקדשים הוא חלל בתוך הכותל המערבי.

ציפוי קירותיו

בבית המקדש הראשון היו קירות קודש הקדשים עשויים אבן ומחופים בארז^[87], מן הקרקע ועד הקירות^[88], שנאמר: ויבן את קירות הבית וגו' צפה עץ מבית וגו' ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות^[89], דהיינו עד התקרה^[90], הכל ארז אין אבן נראה^[91]. טעם החיפוי בעץ, כתבו ראשונים כדי ליטוח עליו זהב^[92], ואי אפשר ליטוח זהב על האבנים, כי אם על העצים ובמסמרות^[93]. ויש מהראשונים סוברים שקודש הקדשים היה מחופה בברוש^[94], שלדעתם מה שנאמר: ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים^[95], היינו הקודש^[96] וקודש הקדשים^[97].

החיפוי בעץ היה מצופה זהב, שנאמר: ולפני הדביר וגו' ויצפהו זהב סגור^[98], דהיינו זהב טוב^[99], שנאמר: ויעש את בית קדש הקדשים וגו' ויחפהו זהב טוב^[100], ונקרא "זהב סגור", שבשעה שנפתח לימכר כל חנויות נסגרות^[101]. או משום שמי שיש לו ממנו סוגרו לצורך עצמו^[102]. ציפוי זה של זהב, לא חיפה כל הארז^[103], אלא אותם קירות ארזים שעשה אל הבית פנימה לכסות קיר האבן, קלוע היה בציורי קליעות וצורות^[104] שהיה מגלף בעץ^[105] ומחתך על העצים מיני ציורים וממלא אותם זהב^[106], שנאמר: וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צִצים^[107]. מקלות פקעים, נחלקו בהם המפרשים: א) יש מפרשים מראה ביצים^[108], ש"מקלעת" מענין השלכה והוצאה^[109] ופיתוח^[110], בדמיון הוצאת הצמחים אלו הפקעים בעת אשר הם מתחילים להציץ ציץ, כי בראשונה יהיו כמו פקעים, והם כמו ביצים ששני ראשיהם חדים^[111]. ב) ויש מפרשים מקלעות, ציורי קליעות^[112], וצורות פקעים היינו כמין כפתורים^[113]. ג) ויש מפרשים מקלעות פקעים, דמויות כמין שלשלאות של קשרים^[114]. ד) ויש מפרשים מקלעת, שציירו שם בדמיון קלעים, שהם יריעות שיהיו בהם אלו הציורים^[115]. ה) ויש מפרשים מקלעת, בדמיון החריות והדליות שבהם הפרחים^[116]. אף בפטורי צִצים, נחלקו המפרשים: א) יש מפרשים צורות שלשלאות^[117]. ב) ויש מפרשים פיתוחי^[118] פרחים^[119]. ג) ויש מפרשים חבלים^[120] ופרחים^[121]. ד) ויש מפרשים ציורי פרחים^[122], כי אחרי שהיו פקעים - לסוברים כן^[123] - יפריח מהשורש כמו גביעים משוקדים ומתוכם יצא הפרח^[124].

יש מהראשונים מפרשים שציפוי הזהב היה בזהב פַּרְוָיִם - שהוא אדום^[125] ודומה לדם הפרים^[126] - והיו בו אבנים יקרות לתפארת ולהידור, שנאמר: ויצף את הבית אבן יקרה לתפאָרת והזהב זְהב פַּרְוָיִם^[127].

לאחר שציפה את קירות קודש הקודשים^[128], הבריח בשלשלאות זהב את האמה-טרקסין*^[129]. ויש מפרשים שהבריח בשלשלאות זהב את כל קירות קודש הקודשים^[130], לחזק הציפוי בהם שלא יפול מעל העצים^[131], שנאמר: וַיְעַבֵּר - לשון בריח^[132] - בְּרַתּוּקוֹת - שלשלאות^[133] - זהב לפני הדביר ויצפהו זהב^[134].

יש מהראשונים מפרשים שעשרים אמה בגובה ציפה הקירות זהב, והעשר אמות העליונות ציפה באבן יקרה, בלשם שבו ושוהם וספיר ודומיהם מן האבנים הטובות, וזהו שאמר: ויצף את הבית אבן יקרה לתפאָרת^[135], ואחר כן אמר: ויחף את הבית וגו' זהב^[136], כי שני ציפויים היו על הקירות^[137].

יש מהראשונים מפרשים שקרקע קודש הקודשים היה מצופה אבן יקרה וזהב, שנאמר: ויצף את הבית אבן יקרה לתפאָרת והזהב זְהב פַּרְוָיִם^[138].

המצוי בו

אבן-שתיה* היתה בבית קודש הקדשים^[139], ובמשכן* ובבית-המקדש* הראשון הארון* היה נתון עליה^[140], ועליו כפורת*^[141], ועל הכפורת כרובים, בשני קצות הכפורת^[142].

בבית המקדש הראשון, מלבד הכרובים שהיו על הכפורת, היו שם כרובים שעשה שלמה, שנאמר: ויעש בדביר שני כרובים וגו'^[143], ונאמר: ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים וגו'^[144]. הכרובים היו עשויים מעצי שמן^[145], ומצופים זהב^[146]. ונחלקו הדעות: יש מפרשים שעצי שמן היינו עצי זית^[147]. ויש מפרשים שעץ שמן הוא ממיני הארזים^[148], יוצא ממנו שומן שעושין ממנו זפת, לפיכך נקרא עצי שמן^[149]. קומתם היתה עשר אמות^[150], והם עֹמדים על רגליהם^[151] ורגליהם בקרקע עומדים^[152], אחד מצפון לארון ואחד מן הדרום^[153] - ויש סוברים: אחד ממזרח לארון ואחד ממערב לארון^[154] - סוככים - בכנפיהם^[155] - עליו ועל בדיו^[156]. צורתם צורת עוף גדול בעל כנפיים^[157], חמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית, עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו, ועשר באמה הכרוב השני^[158], כנפי הכרובים האלה פֹּרשים^[159] אמות עשרים^[160], ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נֹגעת בקיר השני וכנפיהם אל תוך הבית נֹגעֹת כנף אל כנף^[161], נמצאו כנפי שניהם, שהיו נוגעות זו בזו, ממלאות כל חלל עשרים אמה^[162], וכיון שרוחב קודש הקדשים עשרים אמה^[163], והכנפים בכרוב כידי האדם, אחד מצד ימין ואחד מצד שמאל והגוף בינתיים^[164], הכרובים בנס היו עומדים^[165], ומסורת בידינו מאבותינו, מקום כרובים אינו מן המידה^[166]. ויש מהאמוראים מצדדים מסברא* - וכן מהראשונים מפרשים^[167] - שהיו הכנפים בצורה אחרת, ולא היה שם נס^[168]. פני הכרובים נאמר עליהם: ופניהם לבית^[169], ונחלקו הדעות: א) יש מהתנאים אמוראים וראשונים מפרשים שהכרובים מצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו^[170], קצת לבית וקצת זה לזה, כאדם שמדבר אל חבירו והופך ראשו קצת לצד אחר^[171], שנאמר: כרובים שנים מעשה צעצֻעים^[172], לשון צאצאים^[173], כלומר תינוקות, כתינוקות הנפטרים מרבותיהם^[174]. ב) ויש מהאמוראים מפרשים שנעשו מתחילה פנים אל פנים כדי שתשרה שכינה בישראל וישראל יעשו רצונו של מקום^[175], שנאמר בכרובים של משה: ופניהם איש אל אחיו^[176], ואף הכרובים שעל הקרקע ראויים היו ליעשות בענין אחד^[177], וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום, הופכים פניהם לבית על ידי נס^[178]. ג) ויש מהראשונים מפרשים שהיו פני הכרובים לבית^[179], ונשתנו מאותם שעשה בצלאל, כמו שנשתנו שהיו עומדים על רגליהם^[180], ושל משה על הכפורת*^[181]. צורת פני הכרובים היתה של פני תינוק^[182]. ויש מפרשים: פני ילדים^[183], נערים קטנים^[184].

המקום שהיה הארון* - ואבן-שתיה* שמתחתיו - עומד בבית קודש הקדשים, נחלקו בו הדעות, אם היה באמצע בית קודש הקדשים או במערבו או במזרחו, ועל כך ע"ע ארון^[185].

איסור הכניסה אליו

קודש הקדשים מקודש מכל שאר מדרגות הקדושה שבמקומות^[186], שאין נכנס לשם אלא כהן-גדול* ביום-הכפורים* בשעת העבודה^[187], שנאמר: דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת וגו' בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'^[188].

על האיסור החל על כל אדם מישראל להיכנס לקודש הקדשים שלא בשעת העבודה ביום הכפורים, ע"ע ביאת מקדש, ושם, כל פרטיו.

כניסת לצורך תיקון ופינוי טומאה

קודש הקדשים שצריך תיקון, נכנסים לשם לבנות ולתקן^[189], וכן אם נמצא שם שרץ, נכנסים להוציא משם את הטומאה^[190], ולולים^[191] היו פתוחים בעליה לבית קודש הקדשים^[192], שבהם היו משלשלים - מורידים בחבל^[193] - את האומנים בתיבות^[194] הפרוצים לרוח אחד, במקום שהיה להם לבנות אצל החומה, והשלושה צדדים סתומים^[195], כדי שלא יזונו - יהנו^[196] - עיניהם מבית קודשי הקדשים^[197] ויהנו בראייתם בכונת הנאה^[198], ורק הצד שבתיבה המשולשלת שלעומת כותל הקודש הקדשים, פרוצה במלואה, כדי לעשות מלאכתו בתיקון דרך שם^[199], ואצל החומה אין דרך להסתכל ימין ושמאל^[200], ומתקנים מה שצריך בלבד ועולים^[201]. אף על פי שמראה אין בו משום מעילה*^[202] מן התורה^[203], וכל דבר שאין בו ממש אין בו מעילה^[204], מצוה שיכנסו בתיבות^[205], ותקנת חכמים היא^[206], שמעלה עשו בבית קודשי הקדשים^[207]. מכיון שלא נאסר מן הדין לראות את קודש הקדשים^[208], אם אין שם תיבות^[209], או אי אפשר להם שיעשו בתיבות^[210], נכנסים דרך פתחים^[211], וכן הוא אומר - כשחזקיהו ציוה לטהר את בית המקדש - ויבֹאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר ויוציאו את כל הטֻּמאה וגו'^[212].

מיהם הנכנסים לקודש הקדשים לתקן ולהוציא את הטומאה, ע"ע ביאת מקדש^[213]. על הלולים שהיו מהעליה שמעל קודש הקדשים לקודש הקדשים, שבהם משלשלים את האומנים בתיבות, ע"ע לול: בעליה מעל קודש הקדשים.

מחיצה בינו לבין הקודש

במשכן* היתה מבדילה פרכת* בין הקודש ובין קודש הקדשים^[214]. בבית המקדש הראשון בנה שלמה כותל של אבני גזית בעובי אמה להבדיל בין הקודש ובין קודש הקודשים^[215], ועליו ע"ע אמה טרקסין^[216]. בבית המקדש השני לא בנו כותל כזה^[217], ונחלקו תנאים אם היתה שם פרוכת אחת או שתי פרוכות, ועל כך ע"ע הנ"ל^[218].

בבית המקדש השלישי נאמר בנבואה על הכותל המפסיק בין ההיכל לקודש הקדשים: וימד איל הפתח - מזוזת הפתח^[219] - שתים אמות והפתח שש אמות ורֹחב הפתח שבע אמות^[220]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש מפרשים שעובי הכותל שתי אמות, והפתח גובהו שש אמות ורוחבו שבע אמות^[221]. ויש מפרשים ששתי מזוזות הפתח מזה ומזה כל אחד רוחבו שתי אמות ועוביו של פתח שש אמות ורוחבו שבע אמות^[222]. ויש מפרשים שעובי הכותל שתי אמות, ורוחב הפתח שבע אמות, וכל דלת משתי הדלתות הסוגרות את קודש הקודשים - לסוברים כן^[223] - מבפנים ומבחוץ, היו רוחבם שש אמות, ולא היה הדלת סותם אמה אחת שהיה עליו פרוכת באותו אמה, והיה אמה הפתוחה מדלת שבצד פנים שלא כנגד אמה הפתוחה מדלת שכלפי חוץ, וכמו שהיה בבית שני, לסוברים כן^[224]. יש מהראשונים ואחרונים מפרשים שבפתח קודש הקודשים יהיו שתי דלתות^[225], שנאמר: ושתים דלתות להיכל ולקֹדש^[226], דלת אחת מבפנים ודלת אחת מבחוץ^[227].

הערות שוליים