אנציקלופדיה תלמודית:קצירת העומר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - המצוה לקצור תבואה עבור מנחת העומר*.

הערך דלהלן עוסק במצוה לקצור תבואה עבור מנחת העומר*. על האיסור לקצור חמשת מיני תבואה לפני שקצרו את העומר, ע"ע חדש: איסור קצירתו. על דיני הקרבת מנחת העומר, ע"ע מנחות צבור, וע' עומר. על המצוה לספור ארבעים ותשעה יום מיום הקרבת העומר, ע"ע ספירת העומר.

המצוה

המצוה

מצוה לקצור את התבואה עבור מנחת העומר*[1], ואפילו יש עומר קצור[2], שנאמר: וקצרתם את קצירה[3]. על כך שניתן להביא מנחת העומר אף מתבואה שלא נתקיימה בה מצות קצירת העומר, ע"ע עומר.

במנין המצות

קצירת העומר, יש שמנאוה במנין-המצות* כמצוה בפני עצמה[4]. ויש שכללוה במצות הקרבת העומר[5], שלדעתם עיקר המצוה היא הקרבת העומר[6], וקצירתו אינה אלא צורך הקרבתו[7].

זמנה

זמן המצוה של קצירת העומר הוא בששה עשר בניסן[8], ויש מן הראשונים גורסים כן בתורת כהנים: יכול יספור ויביא ואימתי שירצה יקצור, תלמוד לומר: מהחל חרמש בקמה[9], וביארו הכוונה, שאין אדם יכול להקדים ולקצור את העומר קודם יום ששה עשר בניסן - שבו מתחילים לספור ספירת-העומר*[10] ומביאים את מנחת העומר[11] - שנאמר: מהחל חרמש בקמה תחל לספֹר, דהיינו שאין להתחיל לקצור את העומר קודם תחילת הספירה, ותחילת הספירה היא בששה עשר בניסן[12]. ויש שכתבו, שמנחת העומר צריכה להיות רכה[13], ואם יקצרו את העומר קודם זמן הבאת המנחה, העומר יתיבש[14].

בלילה

זמן המצוה הוא בלילה[15], בשעה שמתחילים לספור ספירת-העומר*, שנאמר: מהחל חרמש בקמה תחל לספֹר[16], ותחילת הספירה היא בליל ט"ז בניסן, שנאמר: שבע שבתות תמימֹת תהיינה[17]. על הסוברים שבדיעבד מתקיימת המצוה אף ביום ט"ז בניסן, עי' להלן[18].

כל הלילה

כל הלילה כשר לקצירת העומר[19], כשאר מצוות הנוהגות בלילה, שזמנן כל הלילה[20].

עומר שנקצר שלא בזמנו

עומר שנקצר שלא בליל ט"ז בניסן, אם כשר למנחת העומר, נחלקו בו תנאים, וראשונים ואחרונים בדעתם: א) דעת ר' אלעזר בר' שמעון, וכן היא דעת תנאים נוספים, שפסול[21], לפי שנקצר שלא כמצותו, שהרי מצותו להיקצר בלילה[22]. וכן בדעת התנאים הסוברים שקצירת העומר דוחה את השבת[23], אמרו בתלמוד שעומר שנקצר שלא בזמנו פסול, שאם היה כשר, לא היתה קצירתו דוחה את השבת, שהרי אפשר לקצרו לפני השבת, ומכשירי-מצוה* שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת, לסוברים כן[24]. ב) ודעת רבי, וכן היא דעת תנאים נוספים, שעומר שנקצר שלא בזמנו כשר למנחת העומר[25]. וכן בדעת התנאים הסוברים שקצירת העומר אינה דוחה את השבת[26], אמרו בתלמוד שעומר שנקצר שלא בזמנו כשר למנחת העומר, שאם היה פסול, היתה קצירתו דוחה את השבת, שהרי אי אפשר היה לקצרו לפני השבת, ומכשירי-מצוה* שאי אפשר לעשותם מערב שבת דוחים את השבת, לסוברים כן[27]. ואף בדעת התנאים הסוברים שקצירת העומר דוחה את השבת[28], יש סוברים שעומר שנקצר שלא בזמנו כשר למנחת העומר[29], שלדעתם אף מכשירי מצוה שאפשר לעשותם מערב שבת דוחים את השבת[30], או שאף על פי שמכשירי מצוה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת, לסוברים כן[31], מכל מקום מצות קצירת העומר עיקר זמנה הוא בליל ט"ז בניסן[32], וחביבה-מצוה-בשעתה*[33], או שכיון שקצירת העומר נעשית אף כדי להתיר על ידה את קצירת החדש*, לסוברים כן[34], ולא עבור הבאת מנחת העומר בלבד, אין היא חשובה מכשירי מצוה, אלא כמצוה עצמה, ועל כן דוחה את השבת אף על פי שאפשר לעשותה מערב שבת[35].

ביום ט"ז בניסן

קצירת העומר ביום ט"ז ניסן - לסוברים שעומר שנקצר שלא בזמנו כשר למנחת העומר[36] - נחלקו אחרונים אם מתקיימת בה המצוה: יש סוברים שאף על פי שעיקר זמנה של קצירת העומר הוא בליל ט"ז בניסן[37], מכל מקום בדיעבד מתקיימת מצות קצירת העומר אף ביום ט"ז ניסן[38], ומהם שביארו - לגירסתם בברייתא[39] - שזו היא שלמדו חכמים מן הכתוב: תקריב[40], שעומר שנקצר ביום כשר[41], שבדיעבד מתקיימת מצות הקצירה אף ביום ט"ז בניסן[42]. ויש סוברים שמצות קצירת העומר אינה מתקיימת אלא בליל ט"ז בניסן, אבל ביום ט"ז בניסן אין המצוה מתקיימת אפילו בדיעבד, ולדעתם אותה שאמרו חכמים שעומר שנקצר ביום כשר[43], אין זה משום שבדיעבד מתקיימת בו מצות הקצירה, אלא משום שמנחת העומר כשרה אף כשבאה מעומר שלא נתקיימה בו מצות קצירה כלל[44].

לשמה

קצירת העומר צריכה להיעשות לשמה*[45], שנאמר: מהחל חרמש בקמה[46], ויש שלמדו זאת מן הכתוב: וקצרתם את קצירה והבאתם את עֹמר וגו'[47].

קדושת העומר

את התבואה הנקצרת לצורך העומר, היו מקדישים קודם הקצירה[48].

בשביעית

אף על פי שאסור לקצור בשביעית*[49], מצות קצירת העומר נוהגת אף בשביעית[50]. ונחלקו ראשונים במקור הדין: א) יש סוברים שלמדים כן מן הכתוב: את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצֹר[51], ממנו משמע שדוקא תבואה שלך אי אתה רשאי לקצור, וכלשון הכתוב: "קצירך וגו' נזירך", אבל לא תבואה של הקדש*[52]. ב) ויש סוברים שלמדים כן מן הכתוב האמור במנחת העומר*: לדֹרֹתיכם[53], ממנו משמע שיש להביא מנחת העומר בכל שנה ושנה, ואף בשביעית[54], ומן האחרונים יש שביארו, שמכתוב זה למדו חכמים שתבואה שהוקדשה לצורך העומר אין בה קדושת שביעית כלל, לסוברים כן[55], וממילא אף אין נוהג בה איסור קצירה בשביעית, שאין איסור קצירה בשביעית נוהג אלא בתבואה הקדושה בקדושת שביעית, לסוברים כן[56]. ג) בדעת ר' ישמעאל, שדרש את הכתוב: בחריש ובקציר תשבֹת[57], מה חריש רשות - שלא מצינו בכל התורה חריש של מצוה[58], שאפילו חריש העומר אינו אלא רשות[59] - אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה[60], יש שכתבו שהדברים אמורים לענין שביעית, שקצירת העומר נוהגת אף בשביעית[61].

בחוץ לארץ

תבואת חוץ-לארץ*, לסוברים שכשרה למנחת העומר[62], יש מן האחרונים שכתבו שמכל מקום אין מקיימים בה את מצות קצירת העומר[63], לפי שבמצות קצירת העומר נאמר: כי תבֹאו אל הארץ וגו' וקצרתם את קצירה[64].

כשאי אפשר להקריב את העומר

בשעה שאי אפשר להקריב את מנחת העומר, כגון בזמן הזה, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שמצות קצירת העומר במקומה עומדת, שמצוה בפני עצמה היא, ואינה תלויה בהקרבת העומר[65]. ויש שנראה מדבריהם, שאין המצוה של קצירת העומר מתקיימת אלא בזמן שאפשר להקריב את העומר[66].

הקצירה

ההכנות לקצירה

שלוחי בית דין היו יוצאים מערב יום טוב ראשון של פסח*, וכורכים את השבלים בעודן מחוברות לקרקע - שהיו קושרים את ראשיהן יחד בחבל כעין עומרים[67], בשיעור אגרוף[68] - כדי שיהא נוח לקצרן[69], וביארו אחרונים שהוא כדי שהקצירה תסתיים במהירות, שלא להטריח את הציבור העומדים שם בשעת הקצירה[70], או כדי שהקצירה תסתיים במהירות ויהיה לאחר מכן פנאי לעשות בעומר את כל המלאכות הנצרכות לו עד שעה שיהיה ראוי להקרבה[71], או כדי שהקצירה תסתיים במהירות ותהיה התבואה החדשה - הניתרת בהקרבת העומר[72] - מותרת באכילה מיד בתחילת הלילה[73]. בתוספתא שנינו, שבשעה שהיו שלוחי בית דין באים למקום הקציר מערב יום טוב[74], היו מניחים שם את הקופות ואת המגלים בהם היו משתמשים לקצירת העומר[75].

כמות התבואה הנקצרת

כמות התבואה הנקצרת - ממנה מוציאים את עשרון הסולת המובחר הנצרך למנחת העומר[76] - נחלקו בה תנאים: א) דעת רבי ישמעאל שיש לקצור חמש סאים[77], שאף על פי שעל ידי טירחה ניתן להוציא עשרון סולת מובחר אף משלש סאים - כשמנפים את התבואה פעמים רבות[78] - מכל מקום כיון שמחמש סאים ניתן להוציא עשרון סולת מובחר בלא טירחה - שאין צריך לנפות את התבואה כל כך[79] - והדבר אף משובח יותר - שעשרון הסולת היוצא מתבואה של חמש סאים הינו מובחר ביותר, שאין יוצאת מכל סאה אלא מעט סולת דקה היוצאת ראשונה[80] - יש לקצור חמש סאים, שדוקא כך נעשה צורך הגבוה כהלכתו[81]. ב) וחכמים אומרים - וכן הלכה[82] - שאין קוצרים לצורך העומר אלא שלש סאים בלבד[83], שלדעתם די בכמות זו כדי להוציא את עשרון הסולת המובחר הנצרך למנחת העומר[84]. ומן האחרונים יש שהוסיפו טעמים לדעה זו, שהוא כדי שהקצירה תסתיים במהירות, שלא להטריח את הציבור העומדים שם בשעת הקצירה[85], או כדי שיהיה לאחר מכן פנאי לעשות בעומר את כל המלאכות הנצרכות לו עד שעה שיהיה ראוי להקרבה[86], או כדי שתהיה התבואה החדשה - הניתרת בהקרבת העומר[87] - ניתרת מיד בתחילת הלילה[88].

עשייתה על ידי רבים

קצירת העומר היתה נעשית על ידי שלשה אנשים, בשלשה מגלים, ובשלש קופות[89], שהיו קוצרים כולם את העומר בבת אחת[90]. בטעם הדבר, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מן הראשונים שכתבו שהוא כדי שהקצירה תסתיים במהירות[91], וביארו אחרונים שהוא כדי שלא להטריח את הציבור העומדים שם בשעת הקצירה[92], או כדי שיהיה לאחר מכן פנאי לעשות בעומר את כל המלאכות הנצרכות לו עד שעה שיהיה ראוי להקרבה[93], או משום זריזין-מקדימין-למצוות*[94], או כדי שיהיה ניתן לספור ספירת-העומר* בתחילת הלילה, כפי שנאמר: תמימֹת תהיינה[95], שהרי אין לספור ספירת העומר קודם שתסתיים הקצירה[96]. ב) ויש שכתבו, שהוא כדי לפרסם שקצירת העומר נעשית במוצאי יום טוב ראשון של פסח, מפני הבייתוסים, שהיו חולקים על דברי חז"ל, והיו אומרים שקצירת העומר אינה נעשית במוצאי יום טוב ראשון של פסח[97]. ג) ויש שכתבו, שהוא כדי שתהא המצוה נעשית ברוב עם, כפי שנאמר: ברב-עם-הדרת-מלך*[98].

כשנקצר העומר ביחיד

נקצר העומר ביחיד - ולא בשלשה, כפי הדין[99] - יש מן האחרונים שכתבו שמכל מקום יש לקצרו בשלשה מגלים ובשלש קופות, שלדעתם הטעם שקוצרים אותו בשלשה אנשים בשלש קופות ובשלשה מגלים, הוא מפני הבייתוסים, כדי לפרסם שקצירת העומר נעשית במוצאי יום טוב ראשון של פסח[100], ולפיכך בכל מה שאפשר לשנות משנים[101].

עשייתה בפני רבים

בני העיירות הסמוכות למקום הקציר מתכנסים למקום הקציר[102], כדי שיהא העומר נקצר בעסק גדול[103], ובהמולה רבה[104]. בטעם הדבר, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שהוא כדי שתהא המצוה נעשית ברוב עם, כפי שנאמר: ברב-עם-הדרת-מלך*[105]. ב) ויש שכתבו בטעם הדבר, שמתוך המעשה והשמחה יתנו הכל את לבם לדבר ה' יתברך[106]. ג) ויש שכתבו שהוא מפני הבייתוסים[107] - שהיו חולקים על דברי חז"ל, ואומרים שקצירת העומר אינה נעשית במוצאי יום טוב ראשון של פסח[108] - שידעו שקצירת העומר נעשית במוצאי יום טוב ראשון של פסח[109].

שאלות הקוצרים

קודם הקצירה שואל הקוצר - היינו כל אחד מן הקוצרים[110] - את בני העיירות הנמצאים במקום הקציר[111]: בא השמש - כלומר האם הגיע הזמן לקצור[112] - והם אומרים לו הן, מגל זו - כלומר האם במגל זה אקצור התבואה[113] - והם אומרים לו: הן, קופה זו - כלומר האם בקופה זו אתן התבואה לאחר הקצירה[114] - והם אומרים לו: הן, אקצור - כלומר האם אתחיל לקצור מיד[115] - והם אומרים לו: קצור[116], וחוזרים על כל שאלה ותשובה ג' פעמים[117]. ומן האחרונים יש שהוסיפו, שעל הקוצר להגביה את קולו בשאלותיו, כדי שישמעוהו הבייתוסים[118]. יש מן התנאים שנראה מדבריהם שאין הקוצר שואל את בני העיירות "מגל זה"[119], וביארו אחרונים בטעמו, שהוא לפי שאין להזכיר את המגל, שהוא עשוי ברזל המקצר את חייו של האדם, בענינו של העומר, שהוא עולה על המזבח המאריך את חייו של אדם[120]. בטעם שאלות ותשובות אלו, שנינו שהוא מפני הבייתוסים, שהיו אומרים שאין קצירת העומר נעשית במוצאי יום טוב ראשון של פסח[121], ועל ידי שאלות ותשובות אלו היה מתפרסם שלא מדעתו בלבד עושה כן הקוצר במוצאי יום טוב ראשון של פסח, אלא הכל מודים בדבר[122].

בעומר שנקצר במוצאי שבת

חל מוצאי יום טוב ראשון של פסח במוצאי שבת, שאף לדעת הבייתוסים היתה קצירת העומר נעשית באותו לילה[123], יש שהסתפקו אם הדינים הנוהגים בקצירת העומר מחמת הבייתוסים - כגון שיהא העומר נקצר בשלושה אנשים ובשלשה מגלים ובשלש קופות, לסוברים כן[124], או שיהיה הקוצר שואל שאלות את בני העיירות המתכנסים למקום הקציר[125] - נוהגים בקצירת העומר הנעשית באותו לילה[126].

בזמן שאין בייתוסים

בזמן שאין בייתוסים, יש מן האחרונים מצדדים לומר שהדינים הנוהגים בקצירת העומר מחמת הבייתוסים - כגון שיהא העומר נקצר בשלושה אנשים ובשלשה מגלים ובשלש קופות, לסוברים כן[127], או שיהיה הקוצר שואל שאלות את בני העיירות המתכנסים למקום הקציר[128] - אינם נוהגים[129].

על המצוה להביא את העומר מתבואה הגדלה בסמוך לירושלים דוקא, אף על פי שמותר להביאו אף מתבואה הגדלה בשאר מקומות - בארץ-ישראל*[130], ויש אומרים שאף מחוץ-לארץ*[131] - לפי שאין-מעבירין-על-המצוות*, או כדי שתהא התבואה רכה ונמללת ביד, וכפי שנאמר: כרמל[132], ולא תתקשה בדרך מחמת הרוח, ע"ע אין מעבירין על המצוות[133], וע' עומר[134]. על שאר מנחות*, אם אף אותן מצוה להביא מן הקרוב לירושלים דוקא, ע"ע מנחות.

בשבת

דחייתה את השבת

קצירת העומר, נחלקו תנאים אם דוחה את השבת: א) דעת רבי ישמעאל - וכן שנינו בשם אבא שאול[135], וכן היא דעת חכמים, ורבי חנינא סגן הכהנים[136], ויש אומרים שכן היא אף דעת רבן גמליאל ובית דינו[137], וכן כתבו ראשונים בדעת רב אסי אמר רבי יוחנן בשם רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן[138], וכן כתבו ראשונים להלכה[139] - שדוחה את השבת[140], שבענין מלאכות שבת נאמר: בחריש ובקציר תשבֹת[141], הקיש הכתוב קציר לחריש, מה חריש רשות - שלא מצינו בכל התורה חריש של מצוה[142], שאפילו חריש העומר אינו אלא רשות[143] - אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה[144], שדוחה את השבת[145]. ואף בדעת רבי עקיבא, הסובר שהכתוב: בחריש ובקציר תשבֹת[146], לענין תוספת-שביעית* אמור, ולא לענין מלאכות שבת[147], יש מן הראשונים שכתבו שהלכה-למשה-מסיני* שקצירת העומר דוחה את השבת[148]. וכן בדעת ר' אלעזר בר' שמעון, הסובר שעומר שנקצר שלא בזמנו פסול למנחת העומר[149], אמרו בתלמוד שקצירת העומר דוחה את השבת, שהרי לדעתו אי אפשר לקצור את העומר מערב שבת, ומכשירי-מצוה* שאי אפשר לעשותם מערב שבת דוחים את השבת, לסוברים כן[150]. ואף בדעת הסוברים שעומר שנקצר שלא בזמנו כשר למנחת העומר[151], יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שקצירת העומר דוחה את השבת[152], שלדעתם אף מכשירי מצוה שאפשר לעשותם מערב שבת דוחים את השבת[153], או שאף על פי שמכשירי מצוה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת, לסוברים כן[154], מכל מקום כיון שעיקר זמנה של קצירת העומר הוא בליל ט"ז בניסן[155], וחביבה-מצוה-בשעתה*, הרי היא דוחה את השבת[156], או שכיון שקצירת העומר נעשית אף כדי להתיר על ידה את קצירת החדש*, לסוברים כן[157], ולא עבור הבאת מנחת העומר בלבד, אין היא חשובה מכשירי מצוה, אלא כמצוה עצמה, ועל כן דוחה את השבת אף על פי שאפשר לעשותה מערב שבת[158]. ב) בדעת התנאים הסוברים שעומר שנקצר שלא בזמנו כשר למנחת העומר[159], אמרו בתלמוד שקצירת העומר אינה דוחה את השבת, שהרי לדעתם אפשר לקצור את העומר מערב שבת, ומכשירי מצוה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת, לסוברים כן[160]. וכן בדעת רבי עקיבא, הסובר שהכתוב: בחריש ובקציר תשבֹת[161], לענין תוספת שביעית אמור, ולא לענין מלאכות שבת[162], יש מן הראשונים שכתבו שאין קצירת העומר דוחה את השבת[163].

כמות העומר הנקצרת

כמות העומר הנקצרת בשבת - לסוברים שקצירת העומר דוחה את השבת[164] - לדעת חכמים בין בשבת ובין בחול היא שלש סאים[165], שלדעתם אף משלש סאים תבואה ניתן להוציא עשרון סולת מובחר[166]. ואף לדעת רבי ישמעאל, שבחול היו קוצרים חמש סאים[167], בשבת לא היו קוצרים אלא שלש סאים[168], שאף על פי שעשרון הסולת - הנצרך למנחת העומר[169] - היוצא בלא טירחה מתבואה של חמש סאים, הינו משובח יותר[170], מכל מקום כיון שעל ידי טירחה ניתן להוציא עשרון סלת מובחר אף משלש סאים[171] - והשבח שיש בעשרון היוצא מחמש סאים אינו אלא תוספת הידור[172] - מוטב להרבות במלאכה אחת של מרקד* בשלש סאים של תבואה, מאשר להרבות במלאכות של קוצר* וזורה* ובורר* וטוחן* ומרקד* בשתי סאים נוספות[173].

שאלות הקוצר בשבת

מלבד השאלות שהיה הקוצר שואל את בני העיירות בימות החול[174], בקצירת העומר הנעשית בשבת - לסוברים שקצירת העומר דוחה את השבת[175] - היה הקוצר שואל אותם: שבת זו - כלומר האם שבת היום[176], או האם אקצור את התבואה בשבת זו[177] - והם אומרים לו: הן, וחוזרים על שאלה ותשובה אלו ג' פעמים[178]. וכתבו ראשונים בטעם הדבר, שהוא כדי לפרסם הדבר שקצירת העומר דוחה את השבת[179].

עשייתה ברבים

אופן קצירת העומר בשבת - לסוברים שדוחה את השבת[180] - נחלקו בו תנאים: א) דעת חכמים שהיתה נעשית בשלשה אנשים בשלשה מגלים ובשלש קופות, כדרכה בחול[181], שכיון שבאופן זה מתפרסמת הקצירה יותר[182] - ויש בכך כדי להוציא מלבם של ביתוסים שהיו אומרים שקצירת העומר אינה דוחה שבת[183] - מותר לחלל על כך שבת[184], וביארו אחרונים, שמעיקר דין תורה במקום שהותר לחלל שבת אין כל חילוק בין מלאכה הנעשית על ידי אדם אחד, למלאכה הנעשית מקצתה על ידי אחד ומקצתה על ידי אחר, אלא שמצוה מן המובחר היא שלא להרבות בבני אדם המחללים את השבת[185], וכיון שאת קצירת העומר עדיף לעשות על ידי רבים, כדי לפרסם הדבר, יש לעשותה אף בשבת על ידי רבים[186]. ב) ודעת רבי חנינא סגן הכהנים, שאף על פי שבחול היתה הקצירה נעשית בשלשה אנשים בשלשה מגלים ובשלש קופות[187], בשבת לא היתה נעשית אלא באדם אחד במגל אחד ובקופה אחת[188], שאף על פי שקצירה הנעשית בשלשה מתפרסמת יותר[189], מכל מקום, כיון שאף בקצירה הנעשית באדם אחד נעשה צורך הגבוה כהלכתו, אין מחללים שבת על כך[190].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע, וע' מנחות צבור. ברייתא ר"ה ט א ומו"ק ד א ומכות ח ב ומנחות עב א, וכעי"ז במשנה שביעית פ"א מ"ד; עי' רמב"ם תו"מ פ"ז ה"ו: מצותו להקצר וכו'.
  2. ↑ שבת קלא א, ורבא במכות ח ב.
  3. ↑ ויקרא כג י. יראה"ש סי' תסד.
  4. ↑ יראה"ש סי' תסד.
  5. ↑ עי' סמ"ג מ"ע קצט; עי' ר"י פרלא לרס"ג פרשה מו בד' הרס"ג שם, ועי"ש שמ' שבקצירה אין מצוה, וצ"ב.
  6. ↑ ע"ע עומר, וע' מנחות צבור.
  7. ↑ ר"י פרלא שם.
  8. ↑ עי' תו"כ אמור פרשה י פי"ב אות ו, והובאה בברייתא מנחות סו א.
  9. ↑ דברים טז ט. תו"כ שם, לגי' הראשונים דלהלן.
  10. ↑ ע"ע.
  11. ↑ ע"ע.
  12. ↑ ע"ע ספירת העומר. יראה"ש סי' רסא; סמ"ג עשין ר.
  13. ↑ ע"ע מנחת העומר.
  14. ↑ קרבן אהרן לתו"כ שם, ועי"ש שגי' היראה"ש והסמ"ג בתו"כ היא גי' משובשת.
  15. ↑ משנה מגילה כ ב ומנחות עא א, ותוספתא מגילה פ"ב, ותו"כ אמור פרשה י פי"ב אות ו, וברייתא מנחות סו א ועב א.
  16. ↑ דברים טז ט.
  17. ↑ ויקרא כג טו. ע"ע ספירת העומר. עי' תו"כ שם, וקרבן אהרן שם, וברייתא מנחות סו א, ורש"י שם ד"ה קצירה.
  18. ↑ ציון 38 ואילך.
  19. ↑ משנה מגילה כ ב, ותוספתא מגילה פ"ב; רמב"ם תו"מ פ"ז ה"ז.
  20. ↑ משנה ותוספתא שם.
  21. ↑ ר"א בר"ש בברייתא מנחות עב א; גמ' מנחות שם, בביאור המשנה מגילה כ: דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה; עי' ברייתא מנחות סו א ומגילה כא א: קצירה וספירה בלילה והבאה ביום, ורשב"א מגילה שם בביאורה.
  22. ↑ עי' ציון 15. ר"א בר"ש בברייתא מנחות שם.
  23. ↑ עי' ציון 140 ואילך.
  24. ↑ ע"ע מכשירי מצוה שנחלקו תנאים בדבר, ושם שכן הלכה. עי' מנחות עב א.
  25. ↑ ברייתא מנחות שם: אם נקצר ביום כשר, ורבה במנחות שם בד' רבי בברייתא אחרת שם; עי' רמב"ם תו"מ פ"ז ה"ז.
  26. ↑ עי' ציון 160 ואילך.
  27. ↑ ע"ע מכשירי מצוה. עי' מנחות עב א, ושם ב.
  28. ↑ עי' ציון 140 ואילך.
  29. ↑ עי' תוס' דלהלן; עי' אחרונים דלהלן, בד' הרמב"ם תו"מ פ"ז ה"ו-ז, שפסק שקצירת העומר כשרה ביום ומ"מ דוחה את השבת (עי' ציונים 25, 139).
  30. ↑ ע"ע מכשירי מצוה, ושם מחלוקת תנאים. תוס' מנחות שם ד"ה מנין, בד' התנאים הסוברים שמכשירי מצוה שאפשר לעשותם מע"ש דוחים את השבת.
  31. ↑ ע"ע הנ"ל, ושם מחלוקת תנאים, ושכן הלכה.
  32. ↑ עי' ציון 15.
  33. ↑ עי' שו"ת חכ"צ סי' קסו (הב') ע"פ דברי ר"ש בברייתא פסחים סב ב, ושו"ת בית הלוי ח"א סי' לח ע"פ דברי ר"א בברייתא פסחים סט א, ואו"ש תו"מ שם ע"פ הירושלמי מגילה פ"ב ה"ז, ושפ"א מנחות עב א ע"פ דברי רבא במכות ח ב, בביאור ד' הרמב"ם תו"מ שם, ועי' אחרונים הנ"ל שביארו בזה סתימת המשניות במנחות סג ב ועא א.
  34. ↑ ע"ע חדש: איסור קצירתו.
  35. ↑ משנת יעבץ או"ח סי' כה אות ד, בביאור ד' הרמב"ם תו"מ שם.
  36. ↑ עי' ציון 25 ואילך.
  37. ↑ עי' ציון 15.
  38. ↑ עי' קרי"ס תו"מ פ"ז; עונג יו"ט סי' מג; שפ"א מנחות עא א; עי' חי' הגרי"ז מנחות עב א, בביאור הגמ' שם לגי' שלפנינו: מנין שאם נקצר ביום כשר, ת"ל תקריב (ועי' שטמ"ק שם שגורס בע"א, ועי' ציון 44); אהא"ז תו"מ שם ה"ז, בביאור ל' המשנה מנחות עא א; משנת יעבץ או"ח סי' כה אות ד.
  39. ↑ עי' חי' הגרי"ז שם, ונ' שכן היתה אף גי' השפ"א בגמ' שם. ועי' שפ"א שם שתמה מנין לגמ' שמקיימים בזה מצוה, הלא אפשר שלא בא הכתוב אלא לחדש שהעומר כשר, ועי' חי' הגרי"ז שם.
  40. ↑ ויקרא ב יד.
  41. ↑ מנחות עב א.
  42. ↑ חי' הגרי"ז שם. ועי' קרי"ס שם: דעיקר ילפותא דתמימות (עי' ציון 17), לא הויא אלא אספירה, דכתיב (ויקרא כג טו): מיום הביאכם את עומר וגו' תספרו.
  43. ↑ מנחות שם.
  44. ↑ עי' חי' הגרי"ז שם, לגי' השטמ"ק בגמ' מנחות שם: מנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת, ת"ל תקריב (ועי' חי' הגרי"ז שבציון 38).
  45. ↑ עי' משנה מנחות עא א, ורש"י שם ד"ה מן הקמה.
  46. ↑ רש"י מנחות שם.
  47. ↑ ויקרא כג י. רש"י שבת קלא א ד"ה שכן ומכות ח ב ד"ה ומצא.
  48. ↑ עי' מעדני ארץ שביעית סי' ה אות יד; רמ"ד פלאצקי בדגל התורה תרפ"א סי' סט.
  49. ↑ ע"ע, וע' קוצר.
  50. ↑ עי' שקלים פ"ד מ"א, ותוספתא מנחות פ"י, וגמ' מנחות פד א; עי' רמב"ם שקלים פ"ד ה"ה.
  51. ↑ ויקרא כה ה.
  52. ↑ תוס' מנחות שם ד"ה שומרי, תי' א.
  53. ↑ ויקרא כג יד.
  54. ↑ עי' תוס' שם, תי' ב, ע"פ הגמ' שם: רחמנא אמר לך לדורותיכם ואת אמרת תיבטל.
  55. ↑ ע"ע שביעית. מעדני ארץ שביעית סי' ה אות יג בשם ר"י וינוגראד, ע"פ גמ' מנחות שם, שלמדו מן הכתוב "לדורותיכם", שאע"פ שאסור לשרוף תבואה הקדושה בקדושת שביעית (ע"ע שביעית), מ"מ מותר לשרוף קומץ של מנחת-העומר (ע"ע) הבא מתבואה של שביעית.
  56. ↑ ע"ע קוצר, וע' שביעית. מעדני ארץ שביעית שם בשם ר"י וינוגראד (ועי"ש, שלתי' א בתוס' שם, שהובא בציון 52, נוהג איסור קצירה אף בתבואה שאינה קדושה בקדושת שביעית, ולכן הוצרכו לכתוב: את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור, כדי ללמוד שאין נוהג בזה איסור קצירה), ועי' מעדני ארץ שם אות יד ואילך, שמפקפק בזה.
  57. ↑ שמות לד כא.
  58. ↑ עי' גמ' מכות ופס"ז דלהלן.
  59. ↑ ע"ע עומר. עי' גמ' מכות דלהלן.
  60. ↑ עי' שביעית פ"א מ"ד, והובאה בר"ה ט א ובמו"ק ד א ובמכות שם ובמנחות עב א, וכ"ה בפס"ז שמות לד כא.
  61. ↑ ריבמ"ץ שביעית שם; עי' פאה"ש הל' שביעית סי' כ ס"ק א, בד' הרמב"ם שמיטה פ"א ה"ב, ע"פ הירושלמי שביעית פ"א ה"ג ושקלים פ"ד ה"א; עי' קה"ע לירושלמי שקלים שם.
  62. ↑ ע"ע חוץ ארץ ציון 291, וע' עומר.
  63. ↑ או"ש תו"מ פ"ז הי"ג: ויותר נראה.
  64. ↑ ויקרא כג י. או"ש שם.
  65. ↑ מעדני ארץ שביעית סי' ה אות יד. ועי' משנת יעבץ או"ח סי' כה אות ד, שקצירת העומר באה אף להתיר את הקצירה מן החדש (ע"ע חדש: איסור קצירתו), ולא עבור הבאת מנחת העומר בלבד, ועי' ציונים 35, 158.
  66. ↑ עי' מלבושי יו"ט קו' חובת קרקע סי' יא ומשכנ"י יו"ד סי' סד ושפ"א מנחות ע א, שכ' שהטעם שאיסור הקצירה בחדש נוהג אף בזה"ז (ע"ע חדש), הוא משום שבמהרה יבנה המקדש, ונמצא הקוצר מבטל בזה את הכתוב (ויקרא כג י): ראשית קצירכם. ועי' מעדני ארץ שביעית שם שהביא מדבריהם להיפך, וצ"ב.
  67. ↑ רגמ"ה מנחות סג א, וכעי"ז ברש"י שם ד"ה כריכות וברע"ב שם מנחות פ"י מ"ג. ועי' חס"ד לתוספתא מנחות פ"י, שביאר כן את ל' התוספתא שם: מסרגין.
  68. ↑ רש"י שם; רע"ב שם. ועי' חס"ד לתוספתא שם.
  69. ↑ משנה מנחות שם; רמב"ם תו"מ פ"ז הי"א.
  70. ↑ עי' ציון 102 ואילך. עי' קול הרמ"ז ותפא"י שם למשנה מנחות שם, טעם א.
  71. ↑ ע"ע עומר. עי' קול הרמ"ז ותפא"י שם, טעם ב.
  72. ↑ ע"ע חדש: זמן היתרו.
  73. ↑ עי' תפא"י שם, טעם ג.
  74. ↑ עי' לעיל.
  75. ↑ תוספתא שם.
  76. ↑ ע"ע עומר.
  77. ↑ משנה מנחות סג ב.
  78. ↑ רגמ"ה שם; רש"י שם ד"ה בטירחא.
  79. ↑ רש"י שם ד"ה בלא טירחא.
  80. ↑ רש"י שם ד"ה בחול. וכעי"ז ברגמ"ה שם.
  81. ↑ גמ' שם, ושם סד א.
  82. ↑ רמב"ם תו"מ פ"ז הי"א; החינוך מ' שב; רע"ב מנחות פ"י מ"א.
  83. ↑ משנה שם.
  84. ↑ גמ' שם.
  85. ↑ עי' ציון 102. תפא"י למשנה מנחות שם, טעם א.
  86. ↑ ע"ע עומר. תפא"י שם, טעם ב.
  87. ↑ ע"ע חדש: זמן היתרו.
  88. ↑ תפא"י שם, טעם ג.
  89. ↑ משנה מנחות סג ב; רמב"ם תו"מ פ"ז הי"א. ועי' מער"ק לרמב"ם שם.
  90. ↑ שושנים לדוד מנחות פ"י מ"ג, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם שבציון הבא; יד דוד מנחות סה א, לד' הראשונים והאחרונים שבציון 97; תפא"י מנחות שם מ"א. ועי' שושנים לדוד שם, שצידד בתחילה שלא היו קוצרים בב"א אלא בזה אחר זה.
  91. ↑ פהמ"ש לרמב"ם מנחות שם מ"א.
  92. ↑ עי' ציון 102. קול הרמ"ז למשנה מנחות שם, טעם א.
  93. ↑ ע"ע עומר. קול הרמ"ז שם, טעם ב; יד דוד שם.
  94. ↑ חזון נחום למשנה מנחות שם. ועי' יד דוד שם.
  95. ↑ ויקרא כג טו. ע"ע ספירת העומר.
  96. ↑ ע"ע הנ"ל. שושנים לדוד מנחות שם, וכ"מ בפהמ"ש לרמב"ם שם.
  97. ↑ רש"י מנחות סג ב ד"ה בשלשה ורע"ב שם, ועי' חזון נחום שם שם ויד דוד שם סג ב, שהוא ע"פ המשנה שם סה א: מפני הבייתוסים; חזון נחום שם, ע"פ גמ' שם סד א: התם דאיכא פרסומי מילתא; תפא"י שם.
  98. ↑ פסקי רי"ד מנחות סג ב.
  99. ↑ עי' ציון 89.
  100. ↑ עי' ציון 97.
  101. ↑ שושנים לדוד מנחות פ"י מ"א, ועי"ש שביאר ע"פ זה ל' המשנה שם. ועי' ציון 91 ואילך, שי"ס שהטעם שקוצרים אותו בג' אנשים בג' קופות ובג' מגלים הוא משום שיש למהר בקצירה, ונ' שלדעתם כשא"א לקצור את העומר בג' אנשים, יש לקצרו במגל אחד ובקופה אחת.
  102. ↑ משנה מנחות סה א, וכעי"ז בתוספתא מנחות פ"י: ואכלוס גדול היה יוצא עמהן, ועי' חס"ד שם; רמב"ם תו"מ פ"ז הי"א. ועי' שפ"א מנחות שם, שמצדד לומר שכ"ז כשהיה הקציר במקום רחוק מירושלים, אבל כשהיה קרוב לירושלים לא היו צריכים לכך, שהרי כל ישראל היו בירושלים ברגל.
  103. ↑ משנה שם; רמב"ם שם. ועי' ערל"נ ר"ה ה א שתמה, מדוע תלו הדבר בבני העיירות הסמוכות למקום הקציר, הרי העומר היה בא ממקום הסמוך לירושלים (ע"ע אין מעבירין על המצוות וע' עומר), וכיון שכל האנשים והנשים היו ביו"ט ראשון של פסח בירושלים משום חיוב הקרבת ק"פ ועולת ראיה ושלמי שמחה, והיו לנים שם במוצאי יו"ט משום חיוב לינה (ע"ע), יכולים היו לבוא כולם למקום הקציר, ועי"ש בהגה"ה מבהמ"ח.
  104. ↑ רש"י שם ד"ה וכל.
  105. ↑ משלי יד כח. פס"ז פ' אמור (סג ב); סדר היום סדר ספיה"ע.
  106. ↑ החינוך מ' שב.
  107. ↑ רגמ"ה מנחות סד א; רש"י שם סה א ד"ה וכל; עי' רע"ב מנחות פ"י מ"ג: צדוקים; פנ"מ לירושלמי סוכה פ"ד ה"ו. ועי' אמרי אמת ליקוטים מנחות סה א, שתמה על כך, ממה שאמרו ברות רבה פ"ג על הפסוק (רות א יט): ותלכנה שתיהם, א"ר שמואל בר' סימון אותו היום קציר העומר היה, דתנינן תמן כל העיירות הסמוכות לשם היו מתכנסות כדי שיהא נקצר בעסק גדול, והרי באותה שעה עדיין לא היו בייתוסים.
  108. ↑ עי' ציון 97.
  109. ↑ רש"י שם; עי' רע"ב מנחות פ"י מ"ג: צדוקים; פנ"מ לירושלמי סוכה פ"ד ה"ו.
  110. ↑ עי' ציון 89. תוס' יו"ט ושושנים לדוד ותפא"י מנחות פ"י מ"ג, בביאור המשנה שם. ועי' שושנים לדוד שדקדק כן מל' המשנה שם. ועי' מער"ק תו"מ פ"ז הי"א.
  111. ↑ עי' ציון 103. עי' משנה מנחות סה א, ורש"י שם ד"ה אמר ורע"ב שם פ"י מ"ג.
  112. ↑ רגמ"ה מנחות שם, בביאור המשנה שם.
  113. ↑ רגמ"ה שם ורש"י שם ד"ה מגל ורע"ב שם, בביאור המשנה שם.
  114. ↑ רגמ"ה ורש"י שם ד"ה בקופה, בביאור המשנה שם.
  115. ↑ תפא"י שם, בביאור המשנה שם.
  116. ↑ משנה מנחות שם, ודברי ר"א ב"ר צדוק בתוספתא מנחות פ"י; רמב"ם תו"מ פ"ז הי"א. ועי' הון עשיר וקול הרמ"ז ורש"ש ותפא"י למשנה מנחות שם, הטעם שאין בני העיירות עונים לקוצר "הן", כפי שעונים לו על השאלות האחרות (עי' לעיל), ועי' הון עשיר שם הטעם שהקוצר שואל שאלה זו לבסוף, אע"פ שלכאו' צריכה היא להיות קודמת לשאלה של "קופה זו" (עי' לעיל).
  117. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  118. ↑ רע"ב שם.
  119. ↑ עי' חס"ד לתוספתא שם, בד' ת"ק בתוספתא שם.
  120. ↑ חס"ד שם. ועי"ש שביאר באופן נוסף.
  121. ↑ עי' ציון 97. משנה שם; רמב"ם שם.
  122. ↑ תפא"י שם.
  123. ↑ עי' מנחות סה א ורש"י למשנה שם.
  124. ↑ עי' ציון 97.
  125. ↑ עי' ציון 121 ואילך.
  126. ↑ עי' אמרי אמת ליקוטים מנחות סג ב. ועי קר"א שבציון 129 לגבי זמן שאין בייתוסים.
  127. ↑ עי' ציון 97.
  128. ↑ עי' ציון 121.
  129. ↑ עי' קר"א מנחות סה א.
  130. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 285 ואילך, וע' עומר.
  131. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 291, וע' עומר.
  132. ↑ ויקרא ב יד.
  133. ↑ ציון 49 ואילך.
  134. ↑ ועי' חי' רי"ז הלוי מנחות סד ב, שדין הוא להביא את העומר מן הקרוב לירושלים, ואף כאשר אין בזה משום "אין מעבירין על המצוות", אלא שתקנוהו מחמת הטעמים הנ"ל.
  135. ↑ עי' תוספתא מנחות פ"י.
  136. ↑ עי' משנה מנחות סג ב.
  137. ↑ עי' דברי רב אשי במו"ק ד א בביאור דברי ר"ש בן פזי בשם ריב"ל משום בר קפרא: ר"ג ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלום, ועי' תוס' מנחות סו א ד"ה זכר, וסמ"ג סי' קצט, ורשב"א מגילה כא א בשם תוס', ויד רמה ב"ב כו ב, ור"ן מגילה שם (ז א).
  138. ↑ עי' תוס' מנחות שם.
  139. ↑ רמב"ם תו"מ פ"ז ה"ו; ר"ת בתוס' שם ובסמ"ג שם. על קצירת העומר בט"ז ניסן כשחל בשבת, כאשר לא נקצר בליל ט"ז, עי' חס"ד לתוספ' מנחות פ"י ה"ו ואו"ש תו"מ פ"ז ה"ו-ז.
  140. ↑ עי' משנה שביעית פ"א מ"ד, והובאה בר"ה ט א ומו"ק שם ומכות ח ב ומנחות עב א, ומשנה מנחות סג ב, ותוספתא מנחות פ"י, ועי' משנה מנחות עא א. וכ"ה בפס"ז שמות לד כא.
  141. ↑ שמות שם.
  142. ↑ עי' גמ' מכות שם; פס"ז שם.
  143. ↑ ע"ע עומר. עי' גמ' מכות שם.
  144. ↑ עי' ציון 1. משנה שביעית שם; פס"ז שם. ועי' מסקנת רבא בגמ' מכות שם, בביאור ההיקש הנ"ל.
  145. ↑ עי' מנחות עב א; פס"ז שם.
  146. ↑ שמות שם.
  147. ↑ ע"ע תוספת שביעית.
  148. ↑ ריטב"א מכות שם, בפי' ב, ע"פ מו"ק ד א: הלכתא לרבי ישמעאל. ועי' ערל"נ מכות שם שתמה, שההלל"מ הנזכרת שם עוסקת בתוספת-שביעית (ע"ע).
  149. ↑ ע"ע עומר, ועי' ציון 21.
  150. ↑ ע"ע מכשירי מצוה. מנחות שם. ועי' ציון 153.
  151. ↑ ע"ע עומר, ועי' ציון 25.
  152. ↑ עי' תוס' דלהלן; עי' אחרונים דלהלן, בביאור ד' הרמב"ם תו"מ פ"ז ה"ו-ז, שפסק שקצירת העומר כשרה ביום ומ"מ דוחה את השבת (עי' ציונים 25, 139).
  153. ↑ ע"ע מכשירי מצוה, ושם מחלוקת תנאים. תוס' מנחות שם ד"ה מנין.
  154. ↑ ע"ע הנ"ל, ושם מחלוקת תנאים, ושכן הלכה.
  155. ↑ עי' ציון 15.
  156. ↑ עי' שו"ת חכ"צ סי' קסו (הב') ע"פ דברי ר"ש בברייתא פסחים סב ב, ושו"ת בית הלוי ח"א סי' לח ע"פ דברי ר"א בברייתא פסחים סט א, ואו"ש תו"מ שם ע"פ הירושלמי מגילה פ"ב ה"ז, ושפ"א מנחות עב א ע"פ דברי רבא במכות ח ב, בביאור ד' הרמב"ם תו"מ שם, ועי' אחרונים הנ"ל שביארו בזה סתימת המשניות במנחות סג ב ועא א. ועי' קרי"ס תו"מ שם: וכיון דזמנו קבוע קוצרין אותו בין בחול בין בשבת, ואפשר שכוונתו כדברי האחרונים הנ"ל.
  157. ↑ ע"ע חדש: איסור קצירתו.
  158. ↑ משנת יעבץ או"ח סי' כה אות ד.
  159. ↑ ע"ע עומר.
  160. ↑ ע"ע מכשירי מצוה, ושם שנחלקו תנאים בדבר, ושכן הלכה. מנחות שם.
  161. ↑ שמות לד כא.
  162. ↑ ע"ע תוספת שביעית.
  163. ↑ ריטב"א ר"ה שם, ובמכות שם בפי' א; עי' ערל"נ מכות שם, בד' תוס' מו"ק ג ב ד"ה ומנחות עב א ד"ה מנין.
  164. ↑ עי' ציון 140 ואילך.
  165. ↑ משנה שם.
  166. ↑ עי' ציון 84. גמ' שם. ועי' גמ' שם סד א, ורגמ"ה שם, ורש"י שם ד"ה אבל (הא'), שחכמים חולקים על ר' ישמעאל להלן, וסוברים שאם היתה תוספת הידור בקצירת חמש סאים, היתה שבת נדחית מפני כך, והיה צריך להרבות במלאכות שבת של קוצר וזורה ובורר וטוחן ומרקד בשתי סאים נוספות, ועי' קר"א ושפ"א שם סג ב.
  167. ↑ עי' ציון 77 ואילך.
  168. ↑ משנה מנחות סג ב.
  169. ↑ ע"ע עומר.
  170. ↑ עי' ציון 80 ואילך.
  171. ↑ עי' ציון 81.
  172. ↑ שפ"א שם.
  173. ↑ גמ' שם, ורש"י שם ד"ה ואל.
  174. ↑ עי' ציון 136 ואילך.
  175. ↑ עי' ציון 140 ואילך.
  176. ↑ עי' רמב"ם תו"מ פ"ז הי"א, ועי' חזון נחום למשנה מנחות פ"י מ"ג.
  177. ↑ רש"י מנחות סה א ורע"ב מנחות שם. ועי' יד דוד מנחות שם.
  178. ↑ משנה שם, ותוספתא מנחות פ"י; רמב"ם שם. ועי' חס"ד לתוספתא שם ע"פ התוספתא, ששאלה זו היתה נשאלת ראשונה, הן מפני כבוד השבת, והן משום שקודם לקיחת המגל יש לשאול אם מותר להשתמש בו בשבת.
  179. ↑ עי' רגמ"ה מנחות סה א.
  180. ↑ עי' ציון 140 ואילך.
  181. ↑ עי' ציון 89. משנה מנחות סג ב.
  182. ↑ עי' ציון 97.
  183. ↑ עי' רגמ"ה בביאור הגמ' דלהלן; עי' תפא"י מנחות פ"י מ"א.
  184. ↑ עי' גמ' שם סד א.
  185. ↑ ע"ע מלאכות שבת.
  186. ↑ קר"א שם; עי' תפא"י שם בשם אביו. ועי' שאגת אריה סי' נט ומקד"ד קדשים סי' כה אות ב.
  187. ↑ עי' ציון 89.
  188. ↑ משנה שם סג ב.
  189. ↑ עי' לעיל.
  190. ↑ עי' גמ' שם סד א. ועי' תפא"י שם, שאף לר"ח סגן הכהנים היה הקוצר עושה שינוי כל שהוא, עי"ש.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קצירת_העומר&oldid=160696"