אנציקלופדיה תלמודית:שאת

הגדרת הערך - מראה לבן של נגע בעור בשרו של אדם

מראיתה

שאת היא אחד מארבעה מראות-נגעים* של האדם^[1] - שמטמאים בנגעי עור בשר ובנגעי שחין ומכוה ובנגעי גבחת וקרחת^[2] - והיא כהה יותר מבהרת*^[3] - שהיא מראה עז כשלג^[4] - שאין שאת אלא לשון גבוה^[5], שנאמר: על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנִשאות^[6], והיינו מראה כהה יותר בלבנוניתו, שכל מראה כהה נראה גבוה יותר ממראה חזק, כמו מראה צל שגבוה מן החמה^[7]. במראית השאת נחלקו תנאים: ר' מאיר אומר שהיא כקרום ביצה^[8], היינו הלובן של הקרום הדק שדבוק בקליפת הביצה מבפנים^[9], וחכמים אומרים שהיא כצמר לבן^[10], היינו צמר נקי בן יומו^[11], שהוא יום לידת הכבש^[12], לפני שיתלכלך^[13], שמכסים אותו כדי לשמור עליו^[14], או שרוחצים ומלבנים אותו^[15]. ומכל מקום, יש מן הראשונים סוברים שכמה מראות יש בצמר לבן שהם לבנים זה מזה – שיש צמר נקי ויש צמר שאינו כל כך נקי^[16] - וכולם בכלל מראה צמר לבן, וכן כמה מראות יש בקרום ביצה, וכולם בכלל קרום ביצה^[17]. הלכה כחכמים^[18].

תולדתה

תולדה יש לשאת^[19], שנאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת^[20], ואין ספחת אלא לשון טפילה^[21], שנאמר: ספחני נא אל אחת הכהֻנות^[22], או שנאמר: ומראה הנגע עמֹק^[23], שני לשאת^[24]. ובמראיתה נחלקו תנאים, וראשונים בדעתם: א) חכמים, שאומרים שמראית השאת היא כצמר לבן^[25], אומרים שמראית תולדת השאת היא כקרום ביצה^[26], שהוא כהה יותר מצמר לבן^[27], שטפילה משמעותה שהיא כהה יותר מהאב שלה^[28]. ב) ובדעת ר' מאיר, שאמר שמראית השאת היא כקרום ביצה^[29], ומראית תולדת השאת היא כצמר לבן^[30], יש מן הראשונים סוברים שתולדת השאת חזקה בלבנוניתה מהשאת עצמה^[31], שכיון שהשאת נדרשת ללשון מראה גבוה^[32], הרי היא המראה הכהה שבמראות הנגעים^[33]. ומכל מקום, במראיתה המדויק של תולדת השאת לדעה זו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שצמר לבן הוא של כבש בן יומו, שתולדת השאת לדעת ר' מאיר היא השאת לדעת חכמים^[34]. ויש סוברים שאף על פי שלדעה זו מראית תולדת השאת חזקה יותר מקרום ביצה, מכל מקום היא אינה חזקה כצמר לבן נקי של כבש בן יומו, אלא היא כצמר לבן שאינו נקי שנהיה כהה יותר^[35]. ג) ויש מן הראשונים סוברים בדעת ר' מאיר שאף הוא מודה לחכמים שתולדת השאת כהה יותר בלבנוניתה מהשאת עצמה, ולדעתו תולדת השאת כהה יותר מקרום ביצה^[36]. ד) ובדעת ר' עקיבא, שחולק על משנת מראות נגעים^[37], יש מן הראשונים סוברים שיש לשאת שתי תולדות, האחת מראיתה כסיד ההיכל והאחרת מראיתה כקרום ביצה^[38]. הלכה כחכמים^[39].

על היחס בין השאת ותולדתה לבין הבהרת ותולדתה, ע"ע מראות נגעים.

על נגע במראה שאת שמצטרף לנגע במראה של תולדת השאת להיות נגע אחד, ועל נגעים אלו, שנחלקו אם הם מצטרפים לנגע במראה של בהרת ולנגע במראה של תולדת הבהרת להיות נגע אחד, ע"ע הנ"ל.

מראה פתוך

שאת שמעורב בה מראה אדום, אף היא בכלל שאת^[40], שנאמר בבהרת: בהרת לבנה אדמדמת^[41], מלמד שהיא מטמאה בפתוך^[42], היינו מעורב^[43], ויש לתת האמור בבהרת אף בשאת, שנאמר: נגע צרעת^[44], שכלל את שניהם בשם אחד לומר לך שהם שווים, ושניהם מטמאים חלק ופתוך^[45], או שכיון שנאמר "נגע צרעת הוא" לאחר בהרת^[46], ונאמר "צרעת הִוא" לאחר שאת^[47], בא הכתוב להקיש אותם זה לזה שבשניהם מטמאים לבן ופתוך^[48], ועוד נאמר: או לבנה^[49], לרבות שאר המראות^[50], שאף הם מטמאים חלק ופתוך^[51]. ויש מן האחרונים שלמדו לטמא למראה שאת פתוך מהכתוב: שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת^[52], שיש לפרש שהמילה "אדמדמת" מתייחסת לא רק ל"בהרת לבנה" שנאמרה לפניה אלא אף ל"שאת לבנה" שנאמרה קודם לכן^[53]. ועוד נאמר בנגעי גבחת וקרחת: שאת לבנה אדמדמת^[54], מלמד שהשאת מטמאת בפתוך^[55].

על מראית השאת הפתוכה ועל מראית תולדת השאת הפתוכה, ע"ע מראות נגעים.

הערות שוליים