אנציקלופדיה תלמודית:שכר שבת

הגדרת הערך - איסור קבלת שכר על עבודה בשבת.

האיסור

אסור ליטול שכר שבת^[1], מדרבנן^[2], אפילו על דבר שמותר לעשותו בשבת^[3], כגון שמירה, וכן שנינו: השוכר את הפועל לשמור את התינוק או את הפרה או את הזרעים, אין נותנים לו שכר שבת^[4]. בטעם האיסור כתבו ראשונים שהוא גזירה משום מקח וממכר^[5], ושכירות בשבת^[6], שנראה כאילו השכיר את עצמו בשבת^[7]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שפירשו מה שאמר הכתוב בשבת וביום טוב: שבתון^[8], שהיינו שיהיה מנוחה מן הטורח ועמל אף על פי שאינו מלאכה^[9], על כן אסור לקבל שכר שבת, שלא יהיו טורחים ועושים דברים שאינם מלאכה כדי לקבל שכר^[10]. ויש מן האחרונים שכתבו ששכר שבת אינו אפילו איסור דרבנן, אלא שהחמירו לכתחילה במקום שאפשר^[11].

שכר יו"ט

שכר יום טוב, כתבו ראשונים שאסור^[12].

מהות האיסור

במהות האיסור, יש מן האחרונים שפירשו בדעת ראשונים, שאינו איסור להרויח, אלא שמלאכה שמרויחים עליה היא מלאכה אסורה^[13]. ויש סוברים שהאיסור הוא הרווחת המעות^[14].

בדיעבד

שכר שבת אם מותר ליטלו בדיעבד, נחלקו בדבר: יש סוברים שאסור בדיעבד^[15], לעולם, בין לו ובין לאחרים^[16], ונוטלו וזורקו לים^[17]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הגאונים שחולקים ומתירים בדיעבד^[18].

עבודת האדם והנכסים

איסור שכר שבת, היינו בשכר על עבודה^[19]. ויש מן הראשונים שכתבו שאסור אף ליטול שכר על שכירות נכסים או חפצים^[20], וכן שכר על עבודת הבהמה^[21]. שכר על לקיחת חפצים, מותר^[22].

המקבל

איסור שכר שבת כתבו ראשונים שהוא על המקבל השכר^[23], והנותן עובר על 'לפני עור'^[24]. ולפיכך מותר לתת לגוי^[25]. ויש מן האחרונים סוברים שאסור אף ליתן שכר שבת^[26], ולפיכך אסור אף לתת לגוי^[27].

אופנים מסויימים

קבלת שכר כשלא עבד מתחילה על דעת שכר, מותר^[28]. ומכל מקום חסיד*^[29], אינו מקבלו, כיון שנראה שכר שבת^[30]. שמור לי בשבת ואשמור לך מותר ואינו בכלל שכר שבת האסור, כיון שלא נתחדש ממון לאחד מהם, אלא עומדים בממונם^[31]. מחילת חוב תמורת עבודה בשבת, יש סוברים שאסורה^[32]. ויש סוברים שמותרת^[33]. המורד* על אשתו מתשמיש שקונסים אותו ממון על כל יום שמורד^[34], קונסים רק על ימי החול ולא על ימי השבת, שקנס על ימי השבת נראה כשכר שבת^[35]. אבל אשה המורדת* על בעלה, שקונסים אותה להפסידה מכתובתה^[36], קונסים אותה אף על ימי השבתות, שכיון שאין מוסיפים לבעל אלא פוחתים לאשה, אינו דומה לשכר-שבת* שאסור^[37].

פחות משוה פרוטה

שכר פחות משוה פרוטה, יש מן האחרונים שכתבו שמותר^[38], ואינו אסור מדין חצי-שיעור*^[39], כיון שאין איסור שכר שבת אלא מדרבנן^[40], ועוד, כיון שטעם איסור שכר שבת גזירה משום מקח וממכר^[41], אינו שייך בפחות משוה פרוטה, שאין קנין בפחות משוה פרוטה^[42].

לצורך מצוה

שכר שבת לעושה צרכי מצוה, כגון 'חזנים' בשבת, הנוטלים שכר, וכן התוקעים בשופר בראש השנה שנוטלים שכר, נחלקו ראשונים אם מותר: יש שכתבו שמותר^[43], שאין איסור ליטול שכר על קיום מצוה^[44]. מהם יש שפירשו לפי שלדעתם אין איסור ליטול שכר שבת אלא לכתחילה^[45], ובמקום מצוה לא חששו כלל^[46]. מהם יש שכתבו שלא התירו אלא לצורך מצוה של השבת, ולא לצורך מצוה אחרת, כגון לשמור פרה-אדומה*^[47]. ב) ויש אוסרים שכר שבת אף לצורך מצוה^[48].

אינו רואה סימן ברכה

הנראה כנוטל שכר שבת אינו רואה סימן ברכה, וכן שנינו שהמתורגמים – המשמיעים לרבים דברי החכם, בשבת^[49], ולפעמים אף בחול^[50] - אינם רואים סימן ברכה לפי שנראה כנוטלים שכר שבת^[51], שרוב הפעמים מתרגמים בשבת^[52]. ויש מן הראשונים שפירשו שאינו שכר שבת ממש, לפי שלא היו מתנים שישלמו להם, אלא מנהג בני העיר היה לנדב להם^[53]. מן האחרונים יש שפירשו שאין איסור בדבר לפי שצורך מצוה היא, ואין איסור נטילת שכר שבת לצורך מצוה לסוברים כן^[54]. ויש מן האחרונים שפירשו שנטילת שכר שבת אינו איסור^[55], אלא שאין רואים מהשכר סימן ברכה^[56].

הבלעה

הבלעה*, היינו שכר שבת שנבלע בכלל שכר שאר הימים, כגון שמשלמים שכר שבוע או שכר חודש, מותר^[57], ששכר שבת אסור לפי שנראה כמקח וממכר^[58], ובהבלעה אינו נראה כמקח וממכר^[59], או שמאחר שאין האיסור אלא מדרבנן^[60], כשאינו נראה כלוקח שכר שבת ממש הקלו ולא גזרו^[61]. או לסוברים ששכר שבת אסור כדי שישבתו ולא יטרחו עבור קבלת שכר^[62], כשהשכר אינם על השבת לא יבאו לעשותם דוקא בשבת^[63]. על פרטי דיני 'הבלעה', ע"ע הבלעה: בשכר שבת.

התחלה בשבת

השכרת כלים לגוי לשבוע כשמתחיל במלאכה בשבת, ומשלם הגוי שכר לשבוע, נחלקו ראשונים: יש סוברים שכיון שמתחיל בשבת אין זה הבלעה, ואסור משום שכר שבת^[64]. ויש סוברים שכיון שמקבל שכר לשבוע, הרי זה שכר בהבלעה שמותר, אלא שמכל מקום אסור משום מראית העין, שנראה כנוטל שכר שבת^[65].

הערות שוליים