אנציקלופדיה תלמודית:תפילת נדבה

הגדרת הערך - תפילה שאדם מוסיף על התפילות שהוא חייב בהן.

מהותה ודינה

מהותה

תפילת נדבה היא תפילה שאדם מוסיף בנדבה על התפילות שהוא חייב בהן, ונחלקו גאונים וראשונים בדעת אמוראים, באופנים שונים, אם מותר להתפלל תפילת נדבה. בגדר תפילת נדבה, כתבו ראשונים שכשם שהתפילות הקבועות נתקנו כנגד הקרבנות^[1], כך תפילת נדבה היא כנגד קרבן נדבה^[2].

כשמחדש בה דבר

כשמחדש דבר בתפילתו, נחלקו ראשונים בדעת אמוראים אם מותר להתפלל תפילת נדבה: א) דעת רוב הראשונים שמותר^[3], וזה הטעם למה שאמר רב יהודה בשם שמואל שמי שהתפלל ביחידות, ולאחר מכן נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללים, אם יכול לחדש דבר בתפילתו יחזור ויתפלל^[4], ומה שאמר רב יהודה בשם שמואל שהמתפלל ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפילו באמצע ברכה, ואינו ממשיך בתורת נדבה^[5], אינו משום שאסור להתפלל תפילת נדבה, אלא משום שהתחיל על דעת תפילת חובה, עי' להלן^[6]. וכן בדעת רבי יוחנן, שאמר שהלואי ויתפלל אדם כל היום כולו^[7], יש גאונים וראשונים שכתבו שכוונתו שמותר להוסיף תפילות נדבה על ידי חידוש דבר^[8]. ואף בדעת הסוברים בירושלמי שהמתפלל ביחידות ומצא צבור מתפללים שחוזר ומתפלל עמהם אף בלא חידוש דבר^[9], כתבו אחרונים שמותר להתפלל תפילת נדבה על ידי חידוש דבר, והתפילה בציבור חשובה חידוש דבר^[10]. ב) ובדעת רבי אלעזר, שאמר שהמסתפק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל^[11], יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאסור להתפלל תפילת נדבה אפילו כשמחדש בה דבר^[12], וכתבו בטעם הדבר, שאינו דרך כבוד להתפלל ולחזור ולהתפלל, שיבא אדם בכל שעה לפני מלך המלכים, אלא בשעות שקבעו לו ושהורשה^[13]. וכן בדעת רבי יוחנן יש מן הראשונים חולקים וסוברים שאסור להוסיף תפילת נדבה אפילו על ידי חידוש דבר^[14], ומה שאמר שהלואי ויתפלל כל היום, אינו אלא במסתפק אם התפלל, שחוזר ומתפלל מחמת הספק, עי' להלן^[15]. ואף בדעת רב יהודה בשם שמואל יש חולקים וסוברים שלא התירו תפילת נדבה אפילו על ידי חידוש דבר אלא במתפלל בציבור, ולא ביחיד^[16]. הלכה שמותר להתפלל תפילת נדבה על ידי חידוש דבר^[17].

גדר חידוש דבר

חידוש דבר, יש מן הראשונים שכתבו, וכן יש מן האחרונים שכתבו להלכה, שאינו אלא כשנתחדש אצלו דבר שלא היה צריך לבקש עליו קודם^[18].

היכן מחדש

יש מן הראשונים סוברים שחידוש דבר צריך שיהיה בכל ברכה וברכה מעניינה^[19]. ויש חולקים וסוברים שדי בכך שיחדש דבר אחד בכל תפילתו^[20], ובדעתם יש שכתבו שהחידוש צריך שיהיה באחת משאר הברכות חוץ משומע תפילה, לפי שמאחר והיא ברכה כללית, ויכול לשאול בה כל מה שירצה, אין ניכר כל כך שמחדש דבר^[21].

טעם חידוש דבר

בטעם חידוש דבר, כתבו ראשונים שהוא כדי להודיע שהתפילה היא נדבה ולא חובה^[22], שהרי אסור להוסיף תפילה על דעת חובה^[23].

בלא חידוש דבר

אם מותר להתפלל תפילת נדבה בלא חידוש דבר, נחלקו גאונים וראשונים בדעת אמוראים: א) בדעת רבי יוחנן, שאמר שהלואי ויתפלל אדם כל היום כולו^[24], יש מן הראשונים שכתבו שמותר להתפלל תפילת נדבה אף בלא חידוש דבר^[25]. ואף בדעת רב יהודה בשם שמואל, שאמר שמי שהתפלל ובא לבית הכנסת ומצא צבור מתפללים אסור לו לחזור ולהתפלל עמהם בלא שיחדש דבר בתפילתו^[26], יש מן הראשונים שכתבו שבסתם מותר להתפלל תפילת נדבה, ואפילו בלא חידוש דבר^[27], ולא אמר שצריך לחדש דבר אלא כשמתפלל עם הציבור, מפני שבלא שיחדש דבר נראה כמתפלל עמהם לחובה^[28], ומה שאמר רב יהודה בשם שמואל שהמתפלל ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפילו באמצע ברכה^[29], אינו אלא משום שהתחיל על דעת חובה ולא על דעת נדבה, ועי' להלן^[30]. ואף בדעת רבי אלעזר, שאמר שהמסתפק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל^[31], יש ראשונים שנראה מדבריהם שאף בלא ספק מותר להתפלל תפילת נדבה^[32], ולא אמר אלא שאינו חייב לחזור ולהתפלל^[33]. ב) בדעת רבי אלעזר, שאמר שהמסתפק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל, יש ראשונים שכתבו שאסור להתפלל תפילת נדבה בלא חידוש דבר^[34]. וכן בדעת רב יהודה שאמר בשם שמואל שמי שהתפלל ביחידות, ולאחר מכן נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללים, אם יכול לחדש דבר בתפילתו יחזור ויתפלל, ואם לאו אל יחזור ויתפלל^[35], כתבו ראשונים שאסור להתפלל תפילת נדבה בלא חידוש דבר^[36], ומטעם זה אמר רבי יהודה בשם שמואל שהמתפלל ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפילו באמצע ברכה^[37]. ואף בדעת רבי יוחנן, שאמר שהלואי ויתפלל אדם כל היום כולו^[38], יש ראשונים שכתבו שאסור להתפלל תפילת נדבה, ולא התיר אלא על ידי חידוש^[39], או כשמסתפק אם התפלל^[40]. וכתבו ראשונים בדעת אמוראים שכן נראה ממה שנאמר בדניאל: וזמנין תלתא ביומא וגו' ומצלא ומודא קדם אלהה^[41], שאין לו לאדם להתפלל יותר משלש פעמים בכל יום, ופרשו שמדובר כשאינו מחדש דבר^[42]. ג) ויש מן האחרונים שחילקו בדעת ראשונים בדעת רבי יוחנן ושמואל, שלהתפלל בתורת נדבה, מותר אף ללא חידוש - ולהתפלל בתורת חובה, אסור בכל אופן^[43] - ולהתפלל שלא בתורת חובה ולא בתורת נדבה, אם מחדש דבר מותר, לפי שעל ידי זה חשובה תפילת נדבה, ואם לא מחדש, אסור^[44]. להלכה רוב הראשונים והפוסקים סוברים שאסור להתפלל תפילת נדבה ללא חידוש דבר^[45]. ויש מתירים^[46].

על החוזר ומתפלל מחמת ספק אם התפלל, אם צריך לחדש דבר בתפילתו, עי' להלן^[47].

על דעת חובה

אף לסוברים שמותר להתפלל תפילת נדבה, כתבו ראשונים שאסור להוסיף תפילה על דעת חובה^[48], לפי שהתפילות נתקנו כנגד התמידים, והמתפלל שתי תפילות על דעת חובה, הרי הוא כמקריב שתי תמידים, שעובר על בל-תוסיף^[49].

על החוזר ומתפלל מחמת ספק אם התפלל, אם יכוין לשם נדבה, עי' להלן^[50]; על מי שהתחיל להתפלל על דעת חובה, אם יכול להמשיך על דעת נדבה, עי' להלן^[51].

המתפלל שנזכר שכבר התפללל

היה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל, נחלקו אמוראים בבבלי ובירושלמי, וראשונים בדעתם, אם מותר לו להמשיך על דעת תפילת נדבה: א) בבבלי אמרו שפוסק, ואפילו באמצע ברכה^[52], וכן הלכה^[53]. ואף לסוברים שמותר להתפלל תפילת נדבה^[54], כתבו ראשונים בדעת הבבלי שפוסק^[55], לפי שתחלת התפילה היתה על דעת חובה^[56], ואי אפשר להתפלל תפילה שחציה חובה וחציה נדבה, כשם שאי אפשר להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה^[57]. היה עומד בתפילת ערבית, ונזכר שכבר התפלל, יש מן הראשונים שכתבו שמאחר ותפילת ערבית אינה חובה^[58], הרי שכבר מתחלתה לא היתה על דעת חובה, ולפיכך לסוברים שמותר להתפלל תפילת נדבה, מסיים אותה על דעת נדבה^[59]. וראשונים חולקים וסוברים שאף בערבית, מאחר וקבלוה כחובה^[60], הרי זה כמתחיל על דעת חובה, ופוסק אפילו באמצע ברכה^[61], וכן כתבו אחרונים להלכה^[62]. ב) ויש מן הראשונים שכתבו בדעת הבבלי שלסוברים שמותר להתפלל תפילת נדבה, הנזכר באמצע תפילתו שכבר התפלל אינו פוסק, אלא ממשיך על דעת נדבה^[63], ולדעתם כן הלכה^[64]. ג) ובירושלמי אמרו שמחלוקת אמוראים היא במתפלל ונזכר שכבר התפלל, רב אמר שפוסק, ושמואל ור' יוחנן אמרו שאינו פוסק אלא ממשיך בתפילתו על דעת נדבה^[65].

ספק אם התפלל

ספק התפלל ספק לא התפלל, נחלקו אמוראים אם חוזר ומתפלל: א) רבי אלעזר אמר שאינו חוזר ומתפלל^[66], בדעתו יש ראשונים שכתבו שאינו חייב לחזור, אבל אם ירצה רשאי, שלדעתו מותר להתפלל תפילת נדבה^[67]. ויש שכתבו שאינו רשאי לחזור, שמא כבר התפלל, וכשיחזור ויתפלל יעבור על בל-תוסיף*, שלדעתו אסור להתפלל תפילת נדבה^[68]. ב) בדעת רבי יוחנן, שאמר שהלואי שיתפלל אדם כל היום כולו^[69], כתבו ראשונים שבספק אם התפלל, צריך לחזור ולהתפלל^[70], אם משום שזו כוונת דברי ר' יוחנן, שבאופן זה של ספק אם התפלל הלואי ויחזור ויתפלל^[71], ואם משום שלדעת ר' יוחנן לעולם מותר להתפלל תפילת נדבה^[72], או שלדעת ר' יוחנן מותר להתפלל בנדבה כשמחדש דבר בתפילתו^[73], וכשחוזר מחמת ספק, אין לך חידוש גדול מזה^[74]. ובירושלמי נחלקו אמוראים בדעת רבי יוחנן, ר' זעירא ור' אבהו אמרו בדעתו שהמסתפק אם התפלל לא יחזור ויתפלל, ור' חנינא אמר בדעתו שיחזור ויתפלל^[75]. הלכה שחוזר ומתפלל^[76]. ויש מן הראשונים שכתבו שהלכה שאינו חוזר ומתפלל^[77].

כוונת המתפלל מחמת ספק

החוזר ומתפלל מחמת ספק, כתבו ראשונים שלא יחזור על דעת חובה, אלא על דעת נדבה^[78], שהרי אסור להוסיף תפילה על דעת חובה^[79], ויש שכתבו שמתפלל ומתנה, שאם לא התפלל, תהא לחובתו, ואם התפלל, תהא לנדבתו^[80].

חידוש דבר בחוזר מחמת ספק

אף לסוברים שאסור להתפלל תפילת נדבה אלא על ידי חידוש דבר^[81], החוזר מחמת ספק כתבו ראשונים שאינו צריך לחדש דבר בתפילתו^[82], לפי שאין לך חידוש גדול מזה, שחוזר כדי לצאת ידי חובתו בודאי^[83]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף החוזר מחמת ספק צריך לחדש דבר בתפילתו^[84].

מי שאינו יכול לכוין יפה

אף באופנים שמותר להתפלל תפילת נדבה, כתבו ראשונים שהמתפלל צריך צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו, שיוכל לכוין בתפילתו מראש ועד סוף, אבל אם אין יכול לכוין יפה אסור לו להתפלל תפילת נדבה^[85]. ומטעם זה יש מן האחרונים שכתבו שבזמן הזה, שאפילו אחד מאלף לא ימצא שמכוין יפה בכל תפילתו, אסור להתפלל תפילת נדבה, ואפילו בספק אם התפלל, אסור לחזור ולהתפלל, לפי שאי אפשר להתנות שאם התפלל תהיה תפילתו נדבה^[86]. ויש חולקים וסוברים שמאחר ובדיעבד די במה שמכוין בברכת אבות^[87], בספק אם התפלל צריך לחזור ולהתפלל, וישתדל לכוין ככל יכלתו^[88].

ביום

לסוברים שמותר להתפלל תפילת נדבה^[89], יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שדוקא בלילה מותר, אבל ביום, מאחר ונתקנו בו שתי תפילות, שחרית ומנחה, כנגד שני התמידים^[90], כשם שאסור להוסיף להקריב תמידים, כך אסור להוסיף תפילות, והמוסיף עובר על בל-תוסיף*^[91].

התפילה

שבת ויום טוב

בשבת ויום טוב, יש מן הראשונים שכתבו שאין מתפללים תפילת נדבה^[92], בטעם הדבר יש שכתבו שבשבת ויום טוב אין מקריבים קרבנות נדבה^[93], והתפילות נתקנו כנגד הקרבנות^[94]. ויש שכתבו הטעם מחמת תוכן תפילות שבת ויום טוב, שאין בהן אלא שבח, ולא בקשת רחמים, ותפילת נדבה לא התירו אלא כשיש בה בקשת רחמים, שאדם יכול לבקש רחמים על עצמו כמה שירצה^[95]. לסוברים שאין מתפללים תפילת נדבה בשבת, כתבו ראשונים שאפילו המסתפק אם התפלל, אינו חוזר ומתפלל^[96], ואחרונים כתבו שאפילו על ידי חידוש דבר אינו חוזר ומתפלל^[97]. ומן הגאונים והראשונים יש שכתבו שאף בשבת ויום טוב מותר להתפלל תפילת נדבה^[98], לפי שאין מניעת קרבן נדבה בשבת אלא משום חילול שבת, ובתפילה אין חילול שבת^[99], ואף על פי שתפילות שבת אין בהן בקשת רחמים, מאחר והן נתקנו כנגד תפילת שמונה עשרה של חול, שיש בה בקשת רחמים, נחשבות אף הן תפילות של רחמים, וניתן להתפלל אותן בנדבה^[100]. הלכה שאין מתפללים תפילת נדבה בשבת ויום טוב^[101].

מוסף

תפילת מוסף*, כתבו ראשונים שאין מתפללים אותה בנדבה^[102], אפילו כשמחדש בה דבר^[103], לפי שהתפילות נתקנו כנגד הקרבנות^[104], ולפיכך אין מתפללים בנדבה אלא תפילות שהן כנגד קרבנות שבאים בנדבה*^[105], כגון התפילות של ימות החול, שהן כנגד תמידים, שהם עולות, שבאות בנדבה^[106], אבל תפילת מוסף, שהיא כנגד קרבנות מוסף*, שברובם יש שעירי חטאת*, שאינם באים בנדבה^[107], אף תפילת המוסף אין מתפללים אותה בנדבה^[108]. ויש שכתבו טעם אחר שאין מתפללים מוסף בנדבה, שדוקא תפילה שיש בה בקשת רחמים, מתפללים אותה בנדבה, לפי שיכול האדם לאמרה לבקש על עצמו רחמים כמה פעמים שירצה, אבל תפילת מוסף, שאין בה אלא שבח, אין להתפלל אלא כפי שנתקנה^[109]. ויש מן הגאונים שכתבו שמתפללים תפילת מוסף בנדבה^[110], לפי שרוב קרבנות המוספים הם עולות, שבאות בנדבה, או שלדעתם אף על פי שהתפילות הקבועות הן כנגד הקרבנות, בתפילות נדבה אין הולכים אחר הקרבנות, ולפיכך אף תפילה שאין קרבנה בא בנדבה, ניתן להתפלל אותה בנדבה^[111]. להלכה אין מתפללים תפילת מוסף נדבה^[112].

תפילת ערבית

אף לסוברים שאסור להתפלל תפילת נדבה^[113], תפילת ערבית*, אף לסוברים שאינה חובה^[114], מותר להתפלל אותה, שכן למדים ממה שנאמר בדניאל: וזמנין תלתא ביומא וגו', שמותר להתפלל שלש תפילות בכל יום^[115].

על המתפלל ערבית ונזכר שכבר התפלל, עי' לעיל^[116].

המתפלל

תפילת צבור בנדבה

בדעת המתירים להתפלל תפילת נדבה^[117], כתבו ראשונים שציבור אסור להם להתפלל תפילת נדבה, לפי שהתפילות נתקנו כנגד הקרבנות^[118], וכשם שבקרבנות, היחיד מביא קרבנות נדבה, ולא הציבור, כך בתפילה, היחיד מתפלל תפילת נדבה ולא הציבור^[119].

וכן בדעת האוסרים להתפלל תפילת נדבה^[120], יש מן הראשונים שכתבו שלא אסרו אלא לציבור, אבל יחיד, כשם שיכול להביא קרבן נדבה, כך יכול להתפלל תפילת נדבה^[121].

יחיד עם צבור המתפללים תפילת חובה

בדעת הסוברים שמותר להתפלל תפילת נדבה^[122], יש מן הראשונים שכתבו שהיחיד, אסור לו להתפלל תפילת נדבה עם ציבור המתפללים תפילת חובה, אלא אם כן מחדש בה דבר, לפי שכשמתפלל עם ציבור בלא חידוש דבר, נראה כמתפלל עמהם לחובה^[123].

בצבור אחר תפילה ביחידות

מי שהתפלל ביחידות ומצא צבור מתפללים, רב יהודה בשם שמואל אמר בבבלי שאם יכול לחדש דבר בתפילתו, יחזור ויתפלל, ואם לאו אל יחזור ויתפלל^[124], אם משום שלדעתו כן הדין אף ביחיד, שמותר לו להתפלל תפילת נדבה דוקא על ידי חידוש דבר^[125], או שלדעתו דוקא בציבור ודוקא על ידי חידוש מותר להתפלל תפילת נדבה^[126], או שלדעתו אף על פי שהיחיד מתפלל בנדבה אף בלא חידוש דבר, כשהוא בציבור צריף דוקא לחדש^[127]. ובירושלמי אמר רב שילא בשם רב שהמתפלל ביחידות ומצא צבור מתפללים, מתפלל עמהם אף בלא חידוש דבר, וכן נהג רב נחמן בר יעקב^[128], בטעם הדבר כתבו אחרונים שמותר להתפלל תפילת נדבה כשמחדש בה דבר, ותפילה בציבור, מאחר והיא עדיפה, חשובה חידוש דבר^[129]. הלכה שאינו חוזר ומתפלל בלא חידוש דבר^[130].

הערות שוליים