הרב דוד ניטו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכם דוד ניטו (ונציה 1654 - לונדון 1728), רב, הוגה, ורופא יהודי, כיהן כרב ודיין בקהילת ליוורנו ובקהילה הספרדית בלונדון.

תולדות חייו[עריכה]

ניטו (Nieto) נולד בוונציה, בכ"ט בטבת ה'תי"ד (13 בינואר 1654), למשפחה מצאצאי האנוסים. אביו, פנחס ניטו, היה סוחר, מנכבדי העדה הספרדית בעיר וחבר ה'מעמד' שלה. הוא התכתב עם הרב שמואל אבוהב, רבה של ונציה, ותשובות אליו מופיעות בספרו "דבר שמואל". דוד ניטו התחנך בוונציה, והיה תלמידו המובהק של הרב אבוהב. בנעוריו עברה עברה משפחתו לרג'יו, שם קיבל אביו רישיון מדוכס המדינה להקים בית מלאכה ליצור גרביים, אך משהוקם גטו בעיר עברו לרומא. הוא השתלם באוניברסיטת פדובה ברפואה ובפילוסופיה, ובפדובה השלים את לימודיו וקיבל את סמיכתו לרב.

לאחר נישואיו התגורר ניטו בליוורנו, בה כיהן כדיין, דרשן, וראש ישיבה, ובשנת 1701 התבקש בידי קהילת לונדון לשמש בה כרב, לאחר עזיבתו של רבי שלמה אאיליון את לונדון לאמסטרדם. רבי דוד ניטו הגיע ללונדון בספטמבר 1701.

בחורף ה'תס"ד פרצה בקהילת לונדון מחלוקת עזה סביב השקפותיו של ניטו, לאחר דרשה שמסר בבית הכנסת. בדרשתו טען הרב כי הטבע הוא גילויו הרגיל של האלוהים בעולם. בקהילה פרצה סערה, ומתנגדיו האשימו אותו בקירבה לדעותיו של ברוך שפינוזה, שהוכרז בידי הקהילה היהודית ככופר. המחלוקת הסתבכה לאחר שהקהילה הדיחה את מתנגדי הרב מתפקידיהם הרשמיים, וסירבה לכל התערבות של בוררים חיצוניים בפרשה. במהלך המחלוקת הדפיס הרב ניטו חוברת בספרדית בשם "ההשגחה האלוהית" או בשמה המלא "על ההשגחה העליונה האלוהית, עצם הטבע האוניברסלי, או על טבע הטבעים" (Della Divina Providencia, ó sea Naturalezza Universal, ó Natura Naturante) להבהרת עמדתו. המחלוקת באה לסיומה רק לאחר כשנתיים, כאשר הועברה להכרעת בית הדין האשכנזי בהמבורג (שמפאת ריחוקו נחשב לנייטרלי), בראשות רבי צבי הירש אשכנזי (ה"חכם צבי"), אשר פסק לטובת ניטו וטיהר אותו מכל אשמת כפירה ‏[1].

רבי דוד ניטו נחשב אחד ממתנגדי השבתאות הנחרצים והתקיפים. בעת הפולמוס הגדול שפרץ באמסטרדם בשנת 1714 סביב ספריו ושיטתו של השבתאי נחמיה חייא חיון, עמד ניטו לצידם של רבי משה חגיז וה"חכם צבי" כנגד עמדתה של הקהילה הספרדית באמסטרדם בראשות רבי שלמה אאיליון - קודמו של ניטו ברבנות לונדון. ניטו אף חיבר חיבור מיוחד בשם "אש דת" נגד ספרו של חיון "שלהבתיה" בו תקף חיון את מצדדי שיטת ה"צמצום שלא כפשוטו" ובראשם הפילוסוף-המקובל הספרדי-הולנדי אברהם כהן דה-הירירה. לאחר שנאלצו חגיז והחכם צבי לעזוב את אמסטרדם מזעם הקהילה הם עברו אל לונדון, תחת חסותו של ניטו.

בנוסף לעימות הישיר כל שנות כהונתו מול דעות השבתאים, נאלץ הרב להתמודד בפולמוס עם הסביבה הנוצרית ולטפל באנוסים הרבים שהגיעו מספרד ופורטוגל ושבו ליהדות ללא כל ידיעות. הרב הקדיש זמן רב ופרסם חיבורי פולמוס וספרי עזר קצרים לידיעת הלכות. את ספרו החשוב והמפורסם ביותר מטה דן - הכוזרי השני הקדיש הרב ניטו להוכחת אמיתות התורה שבעל-פה ודברי חז"ל, שהייתה מעורערת אצל האנוסים. הקהילות יעקב בספרו חיי עולם מונה את הספר כספר מתאים לאלו הרוצים לעסוק בחקירה עקב בעיות באמונה.

רבי דוד ניטו נפטר בלונדון ביום בו שלמו לו 74 שנים, בכ"ח בטבת ה'תפ"ח (10 בינואר 1728). את מקומו מילא בנו, הרב יצחק ניטו.

ספריו[עריכה]

הרב ניטו חיבר מספר חיבורים נוספים בעברית ובספרדית שנותרו בכתב-יד. אחד מהם הוא אנציקלופדיה ראשונה מסוגה על כל התלמוד בבלי בשם "שער דן" שכנראה לא הספיק להשלימה. כן חיבר שירים לעת מצוא שכמה מהם נכנסו לקובץ "קול עוגב".

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות[עריכה]

  1. תשובתו של ה"חכם צבי" נדפסה ב"שו"ת חכם צבי" (אמסטרדם 1772) תשובה י"ח ( אפשר לראותו בשו"ת חכם צבי, ‏שאלה יח, תש"ב, באתר HebrewBooks). ראו גם קיצור דבריו בכתב-העת התורני האמריקאי "המאור": הטבע הוא אלקות, המאור, תשס"ב, באתר HebrewBooks