זקנה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

על מעגל חיים של האדם אמרו חז"ל :"הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם" (משנה אבות ה', כ"א

רבנו יונה כתב על כך בספרו "שערי תשובה"[1]: "והייתה כוונתם ז"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה ושיחשוב האדם על קיצו בהגיעו לימי הזקנה, אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו, ואחרי כי קרבה לבוא עיתו יעזוב חפצי הגוף ותאוותיו ויתקן נפשו, ובהגיעו לימי השיבה, יוסיף לגרש מליבו ענין העולם. ולפי מיעוט השנים הבאות ימעיט בעסק העולם ויתייחד תמיד להתבונן ביראת השם, ולחשוב עם נפשו, ולתקן מידותיו, ולבקש תורה ומצוות". עכ"ל. הרב אליהו ממן יום הולדת 60.

שנים אלו מכונות גם שנות השבת:"כשנעשה אדם בן שישים שנה ונכנס לעשירית שביעית של שנות חייו, הרי בא בימים ושנים שכולן שבת". חז"ל הביעו את דעתם כי הזקנה מוסיפה תבונה לאדם. המהר"ל[2] פרש : "כי כאשר הוא זקן והכוחות הגשמיים חלשים אז כוח השכלי מוסיף יותר ויותר, וכמו שאמרו ז"ל ("אין זקן אלא מי שקנה חכמה", מוכיח מזה, כי הזקן הוא שראוי אל החכמה ... בבלי קידושין ל"ב, ב'

עם זאת חז"ל הגבילו זאת לתמידי חכמים. וכך אמרו:" תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן נוספות עליהן [ הלשון שם: "זקני תורה ... כל זמן שמזקינין, דעתן מתיישבת עליהן, שנאמר (איוב י"ב, י"ב): 'בישישים חכמה ואורך ימים תבונה'"].משנה קינים ג', ו'

וכל זה מפני כי בהיחלש הכוחות הגופניות, כוח השכלי גובר יותר, כי אז יושפע על האדם שכל נבדל לגמרי והוא נקרא שכל הנאצל שהוא נאצל מן השם יתברך ואז משיג הדברים הנפרדים שהם דברים נבדלים לגמרי ... וכתב הריטב"א ויש גורסין: 'בן שישים לחכמה', שנאמר (שם): 'בישישים חכמה', נוטריקון: בן שישים חכמה".

מצבו של הזקן[עריכה]

תאור קלסי על מצבו מציג שלמה המלך בספר קהלת ‏‏[3] , הפסוקים ג' וד' הם התאורים הקשים על מצבו של הזקן :

המקור הפיסקה הבאור
א' וּזְכֹר אֶת-בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחֻרוֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא-יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה "עד אשר לא יבואו": טרם יבואו ימי הרעה ימי הזקנה [4] "עד אשר לא יבאו ימי הרעה": הם ימי הזקנה [5].
א' וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ "אין לי בהם חפץ" - מחמת שלא תדע יום מיתתך ברוב חלשות של זקנתך [4].
ב' עַד אֲשֶׁר לֹא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם "טרם יהיה לך העולם חשוך ומאופל שלא יאירו לך המאורות לפי שתהיה לך קרוב לזמן מיתתך" [4]. "עד אשר לא תחשך השמש": שבימי זקנותו נראה לו העולם חשוך כיום מעונן, שחוזרים העבים אחר הגשם להגשים [5].
ג' בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת "ביום" - שיהו חלים וזעים "שומרי הבית" - הן הצלעות המגינות על חלל הגוף, והוא בסוף זקנותו שיהיה חלש עד מאוד. "והתעותו" - שיהיו מעוותים ורתתים "אנשי החיל" - הן השוקים שהגוף נסמך עליהם. ו"בטלו הטחנות" - שתהא השיניים בטלות, שהרי נתמעטו בכחן [4]. ביום שיזועו שומרי הבית: אלו הם השוקיים והרגליים, שכל הגוף נכון עליהם. והתעותו אנשי-החיל: אלו הם הזרועות והידים, והוא לשון: עוה עוה עוה אשימנה, ובטלו הטוחנות: אלו הם השיניים וחשכו הרואות: אלו הן העינים, שמחמת הזקנה נחשכים ואינם רואים[5] .
ד' וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל-בְּנוֹת הַשִּׁיר "וסוגרו דלתים בשוק" - שנסתמו נקביו שמבחוץ בשוק, נקבים החיצונים הפונים כלפי חוץ הרואים את השוק. "בשפל קול הטחנה" - כאשר ישפיל קול ריחים הטוחנים מאכל מעיו והוא המסס. "יקום לקול הצפור", שמתיירא ומתבהל קולן."וישחו", קול שרים ושרות ישפלו בעיניו כענין שנאמר בברזילי הגלעדי לעת זקנותו שנאמר אם אשמע עוד בקול שרים ושרות. ‏‏[6] [4] וסוגרו דלתים בשוק: שתמיד יהיה כלוא בתוך הבית, ודלתי ביתו יהיו סגורים מלצאת בשוק. בשפל קול הטחנה: זו הכרס העליון ששם נטחן המאכל ויורד לתוך המעים. ויקום לקול הצפור: מחמת פחד וחלישות אשר לו. וישחו כל בנות השיר: כל כלי זמר ישפלו לפניו, שאינו מרגיש בהם כלום, מחמת הזקנה [5].
ה' גַּם מִגָּבֹהַּ יִירָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי-הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים וינאץ השקד, שיהא בולט ממנו עצם קליבוסת, הנק"א בלע"ז, מחמת כחישותו. ויסתבל החגב, שיהיו עגבותיו לו לסבל ומשאוי.ותפר האביונה, ותהיה בטילה תאותו [4] גם מגבה ייראו: שתמיד מתפחדים הזקנים לישב או לעלות במקום גבוה. וחתחתים בדרך שבלכתו בדרך יש לו חתית רעדה מחמת חלישותו. ויאנץ השקד: האל"ף יתירה, כלומר ינץ ויפרח השיבה שלו ויחזור להיות שיער לבן כפורחת שקדים. ויסתבל החגב: אפילו אם יעלה עליו חגב אחד, שהוא עוף קטן נראה לו שהוא סובל משא גדול. ותפר האביונה: יתבטל ממנו כל תאות המשגל, והוא לשון: ולא אבוא לשמוע (ישעיה כח-יב, ויחזקאל כ-ח) והיו"ד במקום למ"ד הפעל[5].
ו' עַד אֲשֶׁר לֹא- (יֵרָחֵק) [יֵרָתֵק] חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר עד אשר לא ירתק, טרם ינתק חבל שדרתו של אדם, ותתרוצץ גולגלתו ותבקע כריסו ויתרוצץ הגוף בקבר[4] עד לא ירתק חבל הכסף: אחר שמת, וזהו חוט השדרה שהוא לבן ככסף[5].
ז וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ וישוב, הוא המשול לעפר על הארץ להיות עפר, והרוח תשוב אל הקב"ה אשר נתנה בגופו, טרם כל אלה ישוב בתשובה [4] ותרוץ גולת הזהב: זהו המוח עם הנרתיק שלו, שהוא עשוי כמו גולת מים, שהוא נקי כזהב, ותרוץ הוא לשון שבירה. ותשבר כד על המבוע: כד קורא המרה, שתשבר ותשפך על המבוע, היא הכרס העשויה כמו מעין של מים. ונרוץ גלגל: הוא הוושט שמוריד (הכלים) האוכלים[5].

יחד עם זאת, גם את הקטע הפסימי מסיים קהלת במוטו של הספר:הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל(ח)

  1. שער ב', אות ט' (עיי"ש
  2. "דרך חיים"
  3. ‏פרק י"ב‏
  4. 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 הרשב"ם
  5. 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 רבי ישעיה די טראני
  6. ‏י"ב, א'-ד'‏