חומרה בדבר שנהגו בו היתר
|
|
| יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
הגדרה[עריכה]
אדם שמחמיר על עצמו כשלא ברור אם זה אסור או מותר לפי ההלכה והרבים נהגו שהדבר מותר, כיצד ינהג המחמיר? ההלכה מציינת שאדם הרוצה להחמיר על עצמו בדבר כזה יחמיר בצנעה, כיוון שאדם המחמיר ברבים מוציא לעז (מזלזל) באותם אנשים הנוהגים להקל וגם בפוסקים לציבור להקל ומראה שמנהגם אינו נכון.
המנהג מחלק בין אוכל לכלים: כאשר אדם מחמיר שלא להשתמש בכלים בגלל בעיה הלכתית הדבר נראה לעין ויכול לפגוע ולזלזל ולכן עליו להקל ברבים כדי שלא לזלזל במי שמתיר , אך כאשר אדם מחמיר באוכל הדבר לא נראה לעין ויכול לומר שאינו רוצה לאכול אוכל זה ולא צריך לפרש שהוא מחמיר, כיוון שלא כולם אוכלים את כל המאכלים.
ופסק הש"ך (סי' סד ס"ק יב) בעניין, שמותר לאדם שמחמיר לאכול אוכל מסוים שעשו ממנו תבשיל והאוכל נמצא בתוך התבשיל, שיכול לאכול את התבשיל ולהימנע מלאכול את עצם הדבר שמחמיר בו
[1] שו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן רצ"ו)
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה חלק ??? סימן ו
- ↑ הערת שוליים