חייו ופועלו של יוסף בן גוריון[עריכה]

שמו האמיתי הוא יוסף בן גוריון (וכן הוא חותם לא פעם בספריו). יש המשערים שהיה אחיו הגדול של נקדימון בן גוריון, ונקרא 'בן מתתיהו' בטעות, משום שבתרגומו היווני לספרו יוסיפון קרא (מסיבה לא ברורה) את שם אביו 'מתיאס'. חי בדור החורבן, חיבר מספר חיבורים חשובים: על התורה,קדמוניות היהודים. על דברי ימי עם ישראל,יוסיפון. כל אחד מספריו מחולק למספר ספרים, וכל ספר מחולק לפרקים . היה מנהיג הגליל במרד הגדול, שבסופו נחרב הבית. עם חורבן יודפת (לדבריו יורפת) וקריסת המורדים באיזור הגליל, נכנע לרומאים יחד עם עוד אחד מלוחמיו לאחר שנשארו לבדם. שם התקבל בכבוד על ידי טיטוס, שהפך אותו לנציג היהודים שרוצים להשלים עם הרומאים, וכן יועץ אסטרטגי מקנה מידה מוגבל, וכן היסטוריון המתעד את הקרבות. תיאורים אלו נכנסו לספר השישי והאחרון שבחיבורו יוסיפון, שאת חלקו הראשון כתב מנקודת המבט היהודית בגליל, ואת חלקו השני כתב מנקודת המבט הרומאית. לפי מיקומו בשעת מעשה. את תיאוריו מאפיינים המחשות חדות, ומוסר השכל ששוזר יחד עם סיפור הדברים. לאחר החורבן נלקח לרומא ושם בנה בית כנסת, ועשה את שארית חייו. את סוף ספריו חתם בציפיה לבנין המקדש במהרה בימינו אמן.

משנתו[עריכה]

יוסף בן גוריון אינו נצמד לפירושי חז"ל, אך נחשב מהפרושים שהלכו אחרי חז"ל. וכן העיד על עצמו, וגם תפס צד ברור בנושאים רבים שהיו בזמנם במחלוקת עזה, לדוגמא היחס לקנאים. ניתן להסביר זאת על ידי תקופתו המוקדמת יחסית, שעוד לא נקבעו דברים רבים על ידי חז"ל, כמו רוב המדרשים ועוד. אלא רק בתקופה מאוחרת יותר (ולכן לא נחשב לאפיקורס למרות שמי שהיום יפרש כמותו חלקים בתורה-יחשב אפיקורס).