מאבק יעקב והמלאך
|
|
מאבק יעקב והמלאך הוא מאורע שמתואר בפרשת וישלח במהלכו יעקב נאבק במלאך דמוי אדם ומנצח אותו. בעקבות המאבק, המלאך משנה את שמו של יעקב לישראל וכן הונהגה מצוות איסור אכילת גיד הנשה בעקבות נגיעת המלאך בירך יעקב.
מעבר יבוק[עריכה]
כחלק מההכנה למפגש עם עשיו, יעקב מחלק את משפחתו לשני מחנות וחונה לפני מעבר יבוק. אמנם, באמצע הלילה יעקב קם ומעביר את המחנות יחד עם כל רכושם לצד השני הנחל. לאחר שיעקב מעביר את כל משפחתו, מובא לפתע כי הוא נותר לבדו ואז הוא הותקף על ידי המלאך "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ".
הפרשנים התקשו מה גרם ליעקב להישאר לבדו לאחר שהעביר את כל משפחתו. הרמב"ן מפרש שיעקב העביר את כל משפחתו את הנחל ונשאר אחרון לאחר שהעביר את כולם, ואז תקפו המלאך. באופן אחר, האבן עזרא[1] מפרש כי יעקב אכן עבר לצד השני של הנחל אחרי שהעביר את כל משפחתו. לפירושו, הוא רצה להתבודד ולהתפלל ולבקש על עצמו רחמים ולכן ה' גם שלח אליו את המלאך להראות לו שיש בו כוחות להילחם.
רש"י מפרש בעקבות חז"ל כי יעקב חזר שוב לצד השני של הנחל מכיוון ש"שכח פכים קטנים". הגמרא חולין צא א לומדת מכך ש"מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה- לפי שאין פושטין ידיהן בגזל"[2].
הרשב"ם מפרש כי יעקב קם באמצע הלילה על מנת להעביר את משפחתו ולברוח מפני המפגש עם עשיו בדומה לאופן שבו דוד ברח מפני אבשלום בלילה. אמנם, לאחר שהעביר את משפחתו, הקב"ה שלח מלאך להיאבק עימו בשביל שלא יוכל לברוח מהמפגש עם עשיו ויעכב אותו עד עלות השחר על מנת שיראה שהבטחות ה' שהוא לא יינזק יתקיימו.
המאבק עם המלאך[עריכה]
לאחר שיעקב נותר לבדו המלאך נאבק עימו "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". על אף שבפסוק נאמר כי יעקב נאבק עם "איש", המפרשים הסבירו כי מדובר במלאך שרק נדמה ליעקב כאיש בדומה למלאכים שנתגלו לאברהם בפרשת וירא שגם הם נכתבו כ"אנשים". ניתן לראות כי מדובר במלאך מהמשך הסיפור בו יעקב שואל לשמו של המלאך והוא עונה "למה זה תשאל לשמי?" בדומה לסיפור הולדת שמשון שם מנוח ואשתו שואלים את המלאך לשמו וגם הוא עונה באותו מטבע לשון "למה זה תשאל לשמי", וכן בפירוש שמו של יעקב לישראל משום ש"כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". כמו כן, בספר הושע הושע יב,ה כאשר מובא תיאור מאבקו של יעקב הוא גם מתואר כמלאך: "וַיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל".
בפסוקים מתואר כי כאשר המלאך ראה כי הוא לא מצליח להכניע את יעקב, הוא נגע בכף ירכו וכתוצאה מנגיעה זו נקעה ירך יעקב במהלך המאבק. המלאך פונה ליעקב ומבקש ממנו לשחררו, כאשר יעקב בתמורה מבקש שהמלאך יברך אותו "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". המלאך בתגובה שואל לשמו של יעקב ומשנה את שמו לישראל "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם".
מטרת שליחות המלאך[עריכה]
הרמב"ן מפרש את המאבק בין יעקב והמלאך כסמל לתולדות עם ישראל בעתיד. לפירושו, המלאך נשלח בשליחות משמיים לפגוע ביעקב רק בכף ירכו ומסמל בכך שבדורות הבאים יהיה דור שבו יתגבר עשיו על יעקב וכמעט ויוכל לנצחו אך לבסוף עם ישראל יצלח את הקושי ויעבור לדור הבא כפי שיעקב הגיע שלם לעיר שכם.
הרד"ק[3] מפרש ששליחת המלאך מהווה סימן ליעקב משמיים לחזק ליבו שלא יפחד מעשיו. לפירושו, הקב"ה רצה לסמן ליעקב כי הוא "פושע במחשבתו" בכך שכל כך חשש מעשיו לאחר שהקב"ה הבטיח לו שיגן עליו והוא לא היה צריך להתכונן כל כך לקראת עשיו במתנות וחנופה. בכך שיעקב הצליח להיאבק במלאך ולהתישו עד עלות השחר היה בכך רמז בשבילו שלאחר המאבק עם עשיו תהיה לו אורה והצלחה. אמנם, גם לאחר שלא הצליח המלאך לנצחו, הוא הצליח לפגוע בו בכף ירכו ובכך סימן לו שעל אף שעשיו לא יצליח לפגוע בו, הוא יצליח לפגוע בצאצאיו- במעשה דינה. בדומה לכך, גם לשיטת רשב"ם לעיל מטרת המלאך הייתה לעכב את יעקב ולא לאפשר לו לברוח מעשיו אלא להראות לו כי יש בכוחו ובהשגחת ה' לנצחו.
במדרש[4] לומדים מדברי יעקב לעשיו "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים" כי המלאך עימו נאבק יעקב היה שרו של עשיו. חז"ל לומדים כי לכל אומה יש שר כפי שדניאל דניאל פרק י מתנבא על המאבק של המלאך מיכאל ב"שר יוון" ו"שר מלכות פרס". בדומה לכך, חז"ל לומדים כי לפני בואו של יעקב לעשיו היה עליו להיאבק בשרו השמיימי של אומתו של עשיו ולנצחו על מנת שיוכל לעמוד לפניו גם באופן הגשמי[5].
איסור אכילת גיד הנשה[עריכה]
- ערך מורחב - גיד הנשה
בסיום המאבק עם המלאך, מובא כי כזכר למעשה הונהג איסור גיד הנשה בדומה למקום בו נפגע יעקב בהאבקו עם המלאך- בכף ירכו "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה".
ספר החינוך [6] מסביר שטעם האיסור הוא זכר למעשה יעקב והמלאך. לדבריו, יש בזיכרון זה " רמז לישראל, שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלויות מיד העמים ומיד בני עשיו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר". המלאך שנאבק עם יעקב מסמל את הגויים שרוצים לעקור את ישראל במהלך הדורות, וזכירת מעשה יעקב על ידי איסור אכילת הירך, מזכיר את הישועה שעתידה להיות מהגויים כשם שנושע יעקב.
הרש"ר הירש [7] מבאר כעין שיטת החינוך, ומסביר ש"ודאי לא בא (האיסור) להודיע לבני יעקב את העובדה ההיסטורית, כי אביהם הראשון היה צולע כתוצאה מהיאבקו". לפירושו, המצווה באה להראות שכשם שיעקב ניצל מהמלאך דווקא לאחר שכבר לא יכל להזיז את רגלו, לנצחו באופן פיזי, כך גם גאולתם של ישראל לא תבוא דווקא בכוחם הפיזי, אלא בכוחות רוחניים נשגבים יותר בישועת ה'.
מנגד, ספר הזוהר [8] מסביר שמאבקו של יעקב עם המלאך אינו סיבת איסור גיד הנשה, אלא הוא רק מסמן את העובדה שגיד הנשה אסור. לשיטתו, גיד הנשה הוא מקור התאוות ושם שורה יצר הרע ומכאן פירוש שמו "גיד הנשה"- שמשכיח מבני האדם את הבורא. כאשר יעקב נאבק עם שרו של עשיו, הוא לא יכל לפגוע בו באף אחד מאיבריו מלבד גיד הנשה משום שהוא האיבר שבו נמצא היצר הרע. לכן, הסיבה שבני ישראל לא אוכלים את גיד הנשה היא בגלל טומאתו ואינה קשורה באופן ישיר למעשה יעקב.
האם המאורע התרחש במציאות?[עריכה]
לשיטת הרמב"ם, כל מפגש עם מלאכים המתואר בתורה נובע מחיזיון ולא כהתרחשות ממשית. כחלק מגישה זו הרמב"ם קובע כי גם מפגש זה בין יעקב והמלאך לא התרחש במציאות אלא רק בחיזיון:
|
וכך אני אומר גם בפרשת יעקב באומרו 'ויאבק איש עמו', שזה בצורת החזון... ביעקב אמר 'ויפגעו בו מלאכי אלהים' ואחר בא לבאר היאך אירע עד שפגעו בו... וזה הוא מלאכי אלוהים האמור עליהם בתחילה 'ויפגעו בו מלאכי אלהים' וכל ההיאבקות והשיחה הללו במראה הנבואה |
|
| – חלק ב מב | ||
.
לפירושו, המפגש בין יעקב והמלאך הוא פירוט של המפגש בין יעקב והמלאכים שמופיע לפני כן במחניים "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים".
מנגד, הרד"ק מעלה את האפשרות כי מדובר בחיזיון, אך מציין כי מאחר ויעקב נפגע בצורה ממשית במהלך מאבקו עם המלאך "ואי אפשר בלי גוף", יש לפרש כי המלאך התלבש בצורה גשמית בשביל לפגוע ביעקב. באופן דומה הקשה על שיטתו הרמב"ן[9], שלאחר המאבק יעקב הלך צולע וכן מדברי יעקב "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" מהם משמע שהוא חשש לנפשו ולא היה מדובר רק בנבואה[10].
קישורים חיצוניים[עריכה]
- מאבק יעקב והמלאך הרב יצחק גרינבלט
הערות שוליים
- ↑ בפירוש שנמסר בעל פה
- ↑ הרש"ר הירש מפרש על אמרה זו כי צדיקים רוצים שכל הונם יועבר למטרה המתאימה ולכן הם ישמחו לבזבז את כל הונם על מטרה נעלה אך עשויים לחזור על פכים קטנים כדי שלא יתבזבזו סתם. לכן, מי שאינו פושט ידו בגזל, רואה בכל רכוש שיש לו כדבר קדוש שאין לבזבזו אלא לבצע בו שימוש יעיל ומתאים
- ↑ ובדומה לכך גם בפירוש הרשב"ם
- ↑ בראשית רבה עז, ג
- ↑ דברים אלו מופיעים גם במדרשי חז"ל על חלום יעקב בו הם מפרשים את המלאכים שעולים ויורדים בסולם כ"שרי אומות העולם" כאשר יעקב ראה את השרים של יוון ומדי יורדים ואילו של בבל ואדום עולים. אמנם, המלבי"ם מפרש בדברי חז"ל כי אין מדובר בשר הקשור לכל אומה אלא שכפי שבכל אדם יש יצר טוב ויצר רע, כך קיים בעולם כוח קדושה ששומר על ישראל שהוא שר ישראל ויש את שרו של עשיו שהוא מסית ומדיח את ישראל מתורתם. לפירושו, המאבק עם המלאך היה נבואה מוחשית שבה נאמר לו שקודם שהוא נאבק בעשיו היה עליו להילחם ביצר הרע הפרטי שלו וגם עם יצר הרע הכללי שהוא שרו של עשיו
- ↑ מצווה ג וכן רוב הפרשנים
- ↑ פירוש על התורה, בראשית לב,לג
- ↑ פרשת וישלח דף קע ע"ב
- ↑ בראשית יח, א
- ↑ הרמב"ן הקשה גם באופן כללי על שיטתו של הרמב"ם כי לא יכול להיות שמלאכים ילבשו צורה גופנית וכן שכל נבואה (שאינה נבואתו של משה רבינו) חייבת להיות בחלום. אחת הקושיות שהקשה היא מתיאור מהפכת סדום בה המלאכים מתארחים אצל לוט ואנשי סדום נסבו על הבית- ובעקבות כך גם נהפכה העיר. לשיטת הרמב"ם לא ברור כיצד אירע מקרה זה והאם הכל היה רק חזיון של לוט. קושיא נוספת היא מצחוקה של שרה בעת ביקור המלאכים- במידה ואכן כל המאורע היה רק חיזיון- מה יש לקב"ה לכעוס על שרה על כך שצחקה במהלך החיזיון של אברהם וכן מדוע יצחק נקרא בשם זה