כל המודה במעשיו, זוכה לחיי העולם הבא

אדם שיש לו אומץ לב וגבורת הדעת להודות על מעשיו הרעים בשעה שיש לו אפשרות לכסותם, זוכה לחיי העולם הבא.

"יהודה אתה יודוך אחיך - מקרא זה לא אמרו אלא כנגד צדיקים שכובשין את יצרם ומודים במעשיהם, שכל המודה במעשיו זוכה לחיי העולם הבא".

במדרש רבה מובא: "מפני מה זכה יהודה למלוכה, מפני שהודה על מעשה תמר". כלומר, אומץ הלב וגבורת הדעת שהיתה בו להודות בלי בושה על מעשה תמר, בשעה שהיתה לו האפשרות לכסות את חלקו במעשה - זוהי גבורת מלכות, ולו יאתה מלוכה! ואכן זכה שיצאו ממנו מלכים ויזכה שמשיח בן דוד יהיה מזרעו.

בילקוט שמעוני נמנים עוד דברים רבים להם זכה יהודה בגין הודאתו. בין הדברים המובאים שם: א. להרוג את אויביו; ב. למלוך על אחיו בעולם הזה ובעולם הבא; ג. שיעמדו ממנו מלכים; ד. הצלת חנניה, מישאל ועזריה ודניאל - בזכותו.

ותמהו המפרשים: מדוע באמת זכה יהודה לשכר עצום כל כך בעבור הודאתו, וכי היה לו להניח לג' נפשות טהורות כתמר כלתו ושני בניה להשרף?

הגרי"ל חסמן זצ"ל (בספר "אור יהל" ח"ג פרשת ויחי) מבאר, שאם נתבונן בטבע בני אדם נבחין כי אפילו אדם ישר מאוד וחרד לדבר ה', אם יטעה בענין מסויים ואחר כך יתברר לו שטעה, בודאי יעשה כל מיני תחבולות כדי שלא יצא מכשול מתחת ידו. ואם כבר נכשל, יראה לתקן את עיוותו וגם ימסור נפשו על זה. אבל את כל זה יעשה בהצנע ובסתר מתוך חשבון שאין כל תועלת בפירסום טעותו ברבים. אדרבא, חילול ה' יש בזה.

יהודה לא נהג כך. מיד כאשר הכיר על פי הסימנים בצידקת תמר, לא היסס אף לרגע. הכריז קבל עם ועדה "צדקה ממני". לא חיפש כלל דרכים איך להצילה מבלי שיוודע קלונו ברבים, אף על פי שהיו לו דרכים כאלו, שהרי היה אחד מהדיינים ששפטו אותה. כמו כן, לא ניסה להקטין את חלקו במעשה, אלא אמר את כל האמת ברבים. שכן הסתרת האמת בכל דרך שהיא, היתה משאירה את תמר מואשמת בחטאה והיה עליה פגם משפחה.

נמצאנו למדים שכל פירושו של "צדקה ממני" הוא, שנתבייש בעצמו ולא חיפש דרך לתרץ מעשיו. אלא אמר בכל לבו: "איני צודק". ולזה ראוי להקרא הודאה. יש ברצון האדם, אף הישר ובעל שכל, לקיים כל מעשה טוב. אבל להודות בהרגשה כנה ואמיתית כי אינו צודק ודרכיו אינם נכונים, קשה לו מאוד. טבע האדם הוא לראות מעלותיו - ולא חסרונותיו. כמו שאמרו חז"ל: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".