379
עריכות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 33: | שורה 33: | ||
* גם בעברית המודרנית משמש רובי כתרגום מקובל לאודם המקראית, אם כי קיימת טענה שלא ייתכן שהעברים הקדומים הכירו את ה-Ruby.<ref>המהדורה המקוונת של [[אנציקלופדיה בריטניקה]]</ref> | * גם בעברית המודרנית משמש רובי כתרגום מקובל לאודם המקראית, אם כי קיימת טענה שלא ייתכן שהעברים הקדומים הכירו את ה-Ruby.<ref>המהדורה המקוונת של [[אנציקלופדיה בריטניקה]]</ref> | ||
== | ==קורות חייו== | ||
ב[[תורה]] מסופר לראשונה על ראובן ב[[פרשת ויצא]], שמצא דודאים בשדה, והביא אותם ל[[לאה]] אמו{{הערה|"וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל-לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ" בראשית ל',י"ד}}. | |||
ב[[פרשת וישלח]] מסופר על ראובן שבלבל את יצועי אביו: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר" (בראשית, לה, כ"ב). על כך אומר ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן: כל האומר ראובן חטא, אינו אלא טועה, שנאמר: 'ויהיו בני יעקב שנים עשר', מלמד שכולם שקולין כאחד. אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה פילגש אביו'? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה (שבת, נה, עב). [[הרב מרדכי סבתו]] במאמרו [http://www.herzog.ac.il/index.php?option=com_content&task=view&id=614 אגרת רחום] כתב : "נמצא, כי לדעת ר' יונתן תיאר המקרא את מעשהו של ראובן לא על פי התרחשותו ההיסטורית אלא על פי הערכתו המקראית. אין אנו דנים כעת אם מאמר זה הוא פשט או דרש, ומה הייתה כוונת הדרשן. אפשר, כי מאמר זה הוא דרש בלבד ; אף על פי כן עומדת מאחרי דרשה זו התפיסה כי המקרא מתאר לעתים עובדות לפי הערכתן ולא לפי התרחשותן"<ref> הוא מצטט את עמוס חכם:"העיר על כך ע. חכם במאמרו, אמונה תמימה לעומת מחקר מדעי בפרשנות המקרא, בתוך הגות במקרא - מאסף למחשבה יהודית, ירושלים, תשמ, עמ' 122.</ref> | |||
עוד אומר ר' שמעון בן אליעזר:"עלבון אמו תבע,אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי - שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי! עמד ובלבל את מצעה {{מקור|מסכת שבת,נ"ה,ב'|כן}}. הוא לא היה מוכן כי לאחר מות רחל ינתן היתרון לשפחתה ולא לאמו. | עוד אומר ר' שמעון בן אליעזר:"עלבון אמו תבע,אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי - שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי! עמד ובלבל את מצעה {{מקור|מסכת שבת,נ"ה,ב'|כן}}. הוא לא היה מוכן כי לאחר מות רחל ינתן היתרון לשפחתה ולא לאמו. |
עריכות