שינה: הבדלים בין גרסאות בדף

מצינו מספר מושגים המתייחסים למצב שאיננו עירנות: תנומה<ref>משלי ו ד,י; שם כד לג.</ref> או נמנום<ref>משנה פסחים י ח; משנה יומא א ז.</ref>, שינה, תרדמה<ref>בראשית ב כא; שם טו יב.</ref>.

שינה קלה וקצרה נקראת שינת-עראי, ושינה ארוכה ועמוקה, בעיקר שנת-לילה, נקראת שינת-קבע<ref>סוכה כו א.</ref>.

קשיי שינה מכונים נדודי-שינה<ref>בראשית לא מ; אסתר ו א.</ref>, ושינה טובה מכונה שינה מתוקה<ref>קהלת ה יא.</ref>, או שינה עריבה<ref>משלי ג כד.</ref>.

המושג שנת עולם<ref>ירמיהו נא לט.</ref> משמש באופן מושאל למוות.

אדם שהוא עייף מאד ונרדם מהר, השינה חוטפת אותו<ref>ברכות ד ב.</ref>, או אונסת אותו<ref>תמיד כח א, ובפירש"י שם ד"ה ק"ו.</ref>. בדרך כלל מתוארת תחילת השינה כנפילה<ref>בראשית ב כא; שם טו יב; שמו"א כו יב. ומכאן הלשון בתפילה 'המפיל חבלי שינה'.</ref>.

'''השינה הראשונה'''  המתוארת במקרא היתה שנתו של אדם הראשון<ref>בראשית ב כא.</ref>.

'''השינה הארוכה ביותר'''  המתוארת בתלמוד היא שנתו של חוני המעגל, שישן שבעים שנה<ref>תענית כג א.</ref>.

'''מעלות השינה''' 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'<ref>בראשית א לא.</ref>, זו שינה, וכי שינה טובה מאד, אלא מתוך שאדם ישן קימעא, הוא עומד ויגע בתורה הרבה<ref>בראשית רבה ט ח. וראה רמב"ן עה"ת דברים ו יג.</ref>. ואף שהשינה היא הפסקה בפעילות השכלית, הרי היא נחוצה לבריאות הגוף, ולפיכך אם שם על ליבו שיהא גופו שלם וחזק, כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את ה', והוא ישן כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא<ref>רמב"ם דעות ג ג; טושו"ע או"ח רלא א. וראה רמב"ן עה"ת דברים ו יג.</ref>.

'''שלוש תרדמות'''  הן: תרדמת שינה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמוטה<ref>בערוך ע' מרמטא פירש שהוא אבן, וכנראה גרס מרמרא, שהוא שיש; רש"י פירש לשון בהלה. אך קרוב לוודאי הכוונה למרמוטה שהוא סוג של מכרסמים, אשר עם בוא החורף הם מתכנסים למאורות, ושוקעים לתרדמת חורף עמוקה וממושכת.</ref>, ויש מוסיפים אף תרדמה של שטות<ref>בראשית רבה יז ו, ושם מד יט.</ref>.

'''כמות השינה''' די לו לאדם לישון שליש מעת לעת, שהוא שמונה שעות<ref>רמב"ם דעות ד ד.</ref>. וסימנך - 'ישנתי אז ינוח לי'<ref>איוב ג יג.</ref>, היינו שינה בגימטריה 'אז' מביאה מנוחה. אכן, זמן השינה הנאות משתנה בין בני אדם שונים<ref>באה"ט או"ח סי' א סק"ו. וראה בן איש חי, א, וישלח סק"א, שלדעת הרופאים צריך לישון בין שש לשמונה שעות, לא פחות ולא יותר, ששניהם מזיקים, עיי"ש, ואין לכך כל בסיס מבחינה רפואית על פי ידיעותינו כיום, אלא שזהו ממוצע של שינה, והוא משתנה מאדם לאדם. וראה עוד בתפא"י אבות פ"ו אות פג.</ref>.

אי אפשר לאדם לעמוד שלושה ימים בלא שינה<ref>נדרים טו א.</ref>. וכאשר האדם עייף מאד חוטפתו שינה, והוא בבחינת אונס<ref>יומא כב א; תמיד כח א.</ref>. ומצינו לאמוראים שונים שהיו מנמנמים אפילו בזמן דרשות<ref>ראה שבת נו ב; שם סג ב; שם קמה ב; פסחים לה א; מו"ק כח א; נדרים כט א; גיטין יא ב; ב"ב טז ב.</ref>.

כמות שינה במידה נחוצה ומתאימה היא ברכה<ref>תהלים קכז ב.</ref>, ושינה הבאה מתוך עמל ועבודה היא מתוקה<ref>קהלת ה יא.</ref>. הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגעה עליו ושחוקה, וכשהוא ישן - לשחרית היא חוזרת בגופו בריאה חדשה, שנאמר<ref>איכה ג כג.</ref> 'חדשים לבקרים'<ref>מדרש שוחר טוב, כה.</ref>.

לעומת זאת, עודף שינה הוא ביטוי לעצלות<ref>משלי ו ט-י.</ref>, והוא גורם לאיבוד ממון ולאיבוד חכמה<ref>משלי כ יג, ובמפרשים שם.</ref>. שינה היא אחת משמונה דברים שרובן קשה, ומיעוטן יפה<ref>אבות דרבי נתן לז ה; גיטין ע א.</ref>.

'''טעם שינה''' שינה מסודרת וקבועה יש בה טעם, אבל נמנום חטוף אין בו טעם שינה<ref>סוכה נג א.</ref>.

'''שינת לילה''' יש מהאמוראים שסבור שלא נברא הלילה אלא לשינה, ויש מהאמוראים שסבור שלא נברא הלילה אלא לתלמוד תורה<ref>עירובין סה א. וראה רמב"ם תלמוד תורה ג יג; טושו"ע או"ח רלח א, ובמ"ב שם סק"א; ויו"ד רמו כג, ובש"ך שם סקכ"ה.</ref>. הניעור בלילה מתחייב בנפשו<ref>אבות ג ד. וראה בתויו"ט שם גירסאות שונות למשנה זו, ולפי אחת הגירסאות אסור להיות ניעור סתם, אלא או ישן או ילמד תורה.</ref>.

'''זמנים ואישים שאינם ישנים''' היו ימים והיו אנשים שלא ישנו בלילות מסויימים, כגון כהן גדול שלא הניחו לו לישון בערב יום-הכיפורים<ref>יומא יט ב; רמב"ם עבודת יוהכ"פ א ו,ח.</ref>; בשמחת בית השואבה היו מחז"ל שלא ישנו, אלא רק נמנמו מעט<ref>סוכה נג א.</ref>; נהגו כל ישראל שלא לישון בליל שבועות<ref>מג"א רסי' תצד; מ"ב שם סק"א.</ref>, ויש הנוהגים להיות ערים בליל הושענא רבה<ref>מג"א רסי' תרסד.</ref>. משה רבנו לא ישן כל הימים שהיה בהר וקיבל את התורה<ref>שמות רבה מז יב.</ref>.

אין שינה אצל הקב"ה<ref>סוטה מח א; ויקרא רבה סוף פר' ד; אסתר רבה פ"י. על פי תהלים קכא ד - 'הנה לא ינום ולא ישן שמר ישראל'. ובאופן מהותי מכיוון שאין הקב"ה 'מתנהג' כמנהג בעלי הגופים בוודאי לא שייך אצלו כלל מושג של שינה ועירנות - רמב"ם יסודי התורה א יא.</ref>.

בעולם הבא, שאין בו גוף וגוויה, אלא נפשות הצדיקים בלבד, אין בו שינה<ref>רמב"ם תשובה ח ב. וראה בהשגות הראב"ד שם, ובנו"כ.</ref>.

הנפש אינה ישנה בגוף<ref>ויקרא רבה סוף פר' ד. ואולי הכוונה לידיעותינו כיום, שגם השינה היא שלב פעיל.</ref>. בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות<ref>בראשית רבה יד יא.</ref>.

'''הזקן'''  ישן שינה קלה, ומתעורר בקלות<ref>שבת קנד א.</ref>.

'''עבדים'''  ישנים הרבה<ref>קידושין מט ב.</ref>.

'''חולה''' אחד הדברים היפים לחולה הוא שינה<ref>ברכות נז ב; בראשית רבה כ כה. וראה ע' חולה הע' 58.</ref>. לפיכך מותר לכבות את הנר בשבת בשביל החולה שיישן<ref>שבת כט ב. וראה להלן הע' 231. ובבן סירא פל"א - השינה תגהה מחלה עזה.</ref>.

'''הודאה בעת התעוררות''' בשינה נפרדת הנשמה מן הגוף באופן זמני, ולכן כשמתעורר אדם בבוקר הוא צריך להודות לה' על החזרת נשמתו, שהוא כעין תחיית המתים<ref>ברכות ס ב.</ref>. שינה היא אחד מששים ממיתה<ref>ברכות נז ב.</ref>. והיינו, בשניהם נפסקות הפעילויות הרגילות של החיים המודעים, וההבדל ביניהם הוא בעוצמה ובמשך הזמן.

'''שינה ולימוד תורה''' אחד ממ"ח דרכי הקניין של תורה הוא מיעוט שינה<ref>אבות ו ה.</ref>, שאין דברי תורה מתקיימים במי שמרפה עצמו עליהם, אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו<ref>טושו"ע יו"ד רמו כא. וראה ברמב"ם ת"ת ג יב-יג באריכות.</ref>, ומי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה, באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם, אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה, כי אין האדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה<ref>טושו"ע ורמ"א יו"ד רמו כג.</ref>. תלמידי החכמים המדירים שינה מעיניהם בעולם הזה יזכו למנוחה בעולם הבא<ref>ב"ב י א.</ref>, וכן נשותיהם הממתינות לבואם עד שעות מאוחרות בלילה<ref>כתובות סב א.</ref>.

'''שינה לרשעים'''  הנאה להם והנאה לעולם, כי כל זמן שישנים אינם חוטאים ומריעים לבריות, ולצדיקים רע להם ורע לעולם, שאין עוסקים בתורה<ref>סנהדרין עא ב, ובפירש"י שם.</ref>.

'''שינה ביום''' יש מי שכתב, שלא ישן אדם ביום<ref>רמב"ם דעות ד ה.</ref>. ומכל מקום מגדולי ישראל הקפידו שלא לישון ביום יותר מששים נשימות, שהיא משך השינה הרצופה של סוס<ref>ראה סוכה כו ב, שכך ישנו רב, רבי יהודה הנשיא, ודוד המלך (וראה ביפה עינים סוכה שם, שהעיר שמהמדרש משמע שדוד ישן בלילה שש שעות, ולכאורה אין זה סתירה לדברי הגמרא, שמדברת על שינה ביום). וראה להלן הע' 119 ואילך.</ref>.

שינה של שחרית היא אחד מהדברים המוציאים את האדם מן העולם<ref>אבות ג י.</ref>. יש מי שכתב, שהוא משום שעובר זמן קריאת שמע<ref>הרע"ב שם.</ref>; ויש מי שכתב, שהוא ביטוי לעצלות יתירה<ref>תפא"י שם.</ref>. עשירים ואנשי שררה, שאינם עמלים למחייתם, מאריכים בשינה עד שעה מאוחרת בבוקר<ref>ברכות ג ב.</ref>.

אכן שינה בעמוד השחר מועילה כמו הפיכת ברזל לפלדה<ref>ברכות סב ב, ופירש"י שם ד"ה כאסטמא.</ref>, והיינו ששינה בשחרית היא נעימה מאד, ולכן אל יעשה זאת האדם כי זה מוציא אותו מן העולם, אבל בעמוד השחר עדיין מותר לישון וליהנות<ref>ערוך ע' אסטמה.</ref>.

'''שינה ואכילה''' הקיבה משמשת את הנפש לשינה<ref>ויקרא רבה ד ה. וראה ברכות סא ב, קיבה ישנה, אף נעור (היינו החוטם מעיר משינה).</ref>. והיינו משום שמאכל מביא את השינה, שכל מי שהוא רעב או אכל קימעא - שנתו מתנודדת ממנו; אכל הרבה - שנתו מתוקה, שכל מי שהוא שבע, המאכל מביאהו לידי שינה<ref>יומא יח א; תנחומא, תשא, ג. וראה בהסבר מאמר זה על פי ההבנה בימי הביניים בשו"ת רשב"ש סי' שט.</ref>. מבחינה מדעית ההנחה היא, שלאחר האוכל יש פעילות-יתר של הקיבה ומערכת העיכול, ועקב כך יש הצטברות רבה של דם במערכת זו על חשבון חלק מזרימת הדם למוח, ולכן יש תחושה של עייפות אחרי האוכל. אך עודף אוכל גורם להפרעות שינה<ref>בן סירא לד כ. וראה בן סירא פ"ל - האוכל במידה תיעבר שנתו, ולאור בוקר יקום שמח, והממלא בטנו באכילה יתירה, נדדה שנתו ומכאובים בבטנו.</ref>, ולכן עשיר לא ישן טוב<ref>קהלת ה יא.</ref>.

לאחר האוכל ילך הרבה לפני השינה, ולא ישן מיד לאחר הארוחה<ref>מו"ק יא א.</ref>, אלא ימתין אחר האכילה כמו שלוש או ארבע שעות<ref>רמב"ם דעות ד ה.</ref>.

'''צרות או מחשבות רעות'''  במשך היום גורמות לנדודי שינה<ref>בראשית לא מ; אסתר ו א.</ref>. יושב ודואג נגזלה שנתו, ותנומה אין בעפעפי דואג<ref>בן סירא פ"ל.</ref>.

'''צורות שינה''' כשאדם ישן הוא נוהג לשים את ידו על פדחתו<ref>פסחים קיב א. וראה ערוך ע' פג.</ref>.

אי אפשר לאדם לישון מעומד<ref>יבמות קכא ב, ובפירש"י שם ד"ה דשישא.</ref>. מי שישן ועמד הוא אחד מהדברים הקרובים למיתה יותר מן החיים<ref>גיטין ע א.</ref>.

'''שינה על גבי קרקע'''  הוא אחד מהדברים שהעושה אותם (יחד עם הדברים האחרים) גורם למוות<ref name="AB102">גיטין ע א.</ref>. שינה על גבי קרקע הוא אחד מהדברים הממעטים את הזרע<ref name="AB102" />. ובכלל אין לשכב על הקרקע<ref>ברכות סב ב. וראה בהגה' היעב"ץ שם.</ref>.

'''שינה בנעלים''' אין לישון כשהוא נועל את נעליו, משום שבדרך זו הוא טועם טעם המוות<ref>יומא עח ב. וכן נפסק בבן איש חי שנה ב פר' פנחס אות טז, כף החיים יו"ד סי' קטז אות ריא, דע"ת סי' רלט ס"א. וראה בשו"ת שלמת חיים ח"ב סי' קכב. וראה עוד בס' שמירת הגוף והנפש סי' קטו.</ref>. יש מי שכתב, שהוא דווקא בשינת קבע, אבל בשינת ארעי - מותר<ref>שו"ת פאת שדך סי' לז.</ref>. יש מי שכתבו, שבצבא אין להחמיר בדין זה כלל, ובוודאי אם מדובר בכוננות, מותר לישון בנעליים, אלא אפילו אם לא מדובר בחשש פיקוח נפש, אלא כשרוצה להיות מוכן מוקדם בבקר, גם כן מותר לישון בנעליו<ref>הגר"מ אליהו והרב דב ליאור, הובאו דבריהם בס' המורים בקשת, עמ' 279-280.</ref>.

'''שינה בבגדים''' אין לישון כשהבגדים מתחת למראשותיו, כי דבר זה משכיח את הלימוד<ref>הוריות יג א. הובא להלכה בפרמ"ג או"ח סי' ב בא"א סק"א, הגה' רעק"א שם על המג"א סק"ג, מ"ב שם סק"ב, גליון מהרש"א יו"ד רמו כב, קיצושו"ע עא ה, ערוה"ש או"ח ג ה. וראה בס' שמירת הגוף והנפש סי' קיח.</ref>. יש הסבורים, שהוא גדר של איסור, ויש הסבורים שהוא רק עצה טובה<ref>ראה באר שבע, הוריות שם; שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ח. וראה עוד בע' השתנות הטבעים הע' 126-7.</ref>. עוד יש מי שכתב, שדווקא בגדים השייכים לו - אסור, אבל בגדי כהונה שהם קודש, אינם נחשבים כליו, ולכן אין בהם איסור<ref>שו"ת שלמת חיים ח"א סי' י. וראה עוד בס' המורים בקשת, עמ' 273 ואילך.</ref>.

'''מקומות שינה''' אין לישון בצל דקל יחידי ובצל לבנה, משום חשש שדים ומזיקים<ref>פסחים קיא א. וראה שם פרטים אחדים. והובא דין זה בכלבו סי' קיח, ובשו"ע הרב הל' שמירת גוף ונפש ס"ט, ובכף החיים יו"ד סי' קטז אות רט.</ref>.

אין לישון בבית יחידי, משום חשש שדים ומזיקים<ref>שבת קנא ב; ירושלמי שבת ב ו. הרי"ף והרא"ש שבת שם גורסים שדין זה נאמר בלילה, אבל במג"א סי' רלט סק"ז ובמ"ב שם סק"ט הביאו להלכה הגירסא שלפנינו, שלאו דווקא בלילה. אמנם ראה במחה"ש שם ובשד"ח שו"ת דברי חכמים סי' פה. וראה באריכות בנידון בס' שמירת הגוף והנפש סי' קיד אות א.</ref>. יש מי שכתב, שאין זה איסור גמור, אלא הנהגה טובה שכדאי לנהוג כך<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' ועלהו לא יבול ח"ב עמ' קז.</ref>. ועוד יש מי שכתב, שדין זה תלוי בטבעו של האדם, ואם אינו מפחד, אין לו לחשוש לישון יחידי בלילה<ref>הרב דב ליאור, הובאו דבריו בס' המורים בקשת, עמ' 254-5, על פי דעת המאירי, שבת שם.</ref>. וביחס לשינה בסוכה - דעת רוב הפוסקים, שאין איסור לישון יחידי בסוכה בחג הסוכות<ref>ראה במעשה רב אות רכא, בדעת הגר"א (וראה מה שכתב בנידון בעליות אליהו מעלות הסולם הע' יג אות טז); יפה ללב ח"ב אות א; דע"ת סי' תרלט ס"א; שד"ח מע' השי"ן כלל צה; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' עט.</ref>, ויש מי שאסר<ref>נימוקי הגרי"ב על הרמב"ם רוצח יב ד.</ref>.

אין לישון על עור שאיננו מעובד<ref>פסחים קיב ב.</ref>.

'''סגולה''' שן של שועל חי הוא סגולה להעיר מי ששנתו ארוכה מידי, ושן של שועל מת הוא סגולה לשינה למי שקשה לו להירדם<ref>שבת סז א.</ref>.

'''שינה ושכרות''' השינה מפיגה את השפעת השכרות של יין<ref>עירובין סד ב; תענית יז ב; ב"ב י א; סנהדרין כב ב; רמב"ם תפילה ד יז, וביאת המקדש ה; טושו"ע או"ח צט ב. וראה שם בהבדלי שיעור השתיה. וראה בביאור המאמר הזה בשו"ת חות יאיר סי' קעז. וראה עוד בע' שכור הע' 164.</ref>.

'''הסוס'''  מואס את השינה<ref>פסחים קיג ב.</ref>, ואיננו ישן יותר מששים נשימות רצופות<ref>סוכה כו ב.</ref>. יש לציין, שמבחינה זואולוגית ידוע שהסוס מיוחד מכל היונקים בדרך השינה שלו בעובדה שהוא ישן בעמידה, בגלל מבנה מיוחד של פיקת הברך.

שינת עראי - מוגדרת מבחינת משך זמן השינה, ומבחינת צורת השינה. מבחינת משך הזמן - יש אומרים, שאין לה שיעור; ויש אומרים, שהיא כדי הילוך מאה אמה<ref>מג"א סי' מד סק"ג. ראה סוכה כו א. וראה מ"ב שם סק"ד.</ref>, שהוא חלק ס"ז משעה, או חלק חמישית משעה בקירוב<ref>מחה"ש שם. וראה בט"ז סי' מד סק"א.</ref>. מבחינת צורת השינה - כגון שמניח ראשו בין ברכיו<ref>סוכה כו א; טושו"ע או"ח מ ז.</ref>, או שמתנמנם מיושב על אצילי ידיו<ref>ראה רא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא, בשם מהר"ם בר"ב.</ref>.

תנומה או נמנום - היא שינה שטחית וקלה, נים ולא נים, תיר<ref>היינו ער - ראה רש"י תענית יב ב ד"ה תיר.</ref> ולא תיר, קורים לו ועונה, אבל לא יודע להשיב בסברה, ואם מזכירים לו הוא נזכר<ref>פסחים קכ ב; תענית יב א; מגילה יח ב; יבמות נד א; נידה סג א. וכתבו התוס' תענית יב ב ד"ה נים, שגם נים וגם תיר הוא בתחילת השינה, ובשם רבי כתבו, שתיר הוא בתחילת השינה, ונים הוא בתוך השינה כשניעור משנתו, ולעומת זאת כתבו התוס' בנידה סג א ד"ה נים, שנים ולא נים הוא בתחילת הלילה, ותיר ולא תיר הוא בסוף השינה, כשמתחיל להתעורר משנתו. וראה מה שהגיה בגליון הש"ס תענית שם. וראה בנידון בט"ז או"ח סי' תרצ סק"ח. ובכל מקרה נראה שהתיאורים הללו מתאימים לשלב הנמנום של השינה השקטה, שהוא השלב הראשון מארבעת שלבי השינה השקטה - ראה לעיל ברקע המדעי.</ref>, היינו שאם שואלים אותו היכן הניח כלי פלוני, אין הוא יודע לענות, ואם מזכירים לו שהניחו במקום פלוני הוא נזכר ואומר הן או לאו<ref>מ"ב סי' תעח סק"ט. וראה עוד בביאור הגר"א על משלי ו ד.</ref>.

תרדמה היא שינה עמוקה<ref>מלבי"ם בראשית ב כא.</ref>.

'''פטור ממצוות ואיסורים -'''  יש אומרים, שבשעה שאדם ישן הוא בגדר שוטה ושאינו בר-דעת כלל, ולפיכך הוא פטור מכל המצוות, ואם עשה מצווה בשנתו, לא קיים המצווה בכך, אפילו לשיטות הסוברים שמצוות אינן צריכות כוונה<ref>שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' צז; פרי יצחק ח"א סי' ה; פרי חדש או"ח סי' נה סק"ו, ומ"ב שם סקל"ד; הליכות שלמה ח"א מילואים סי' יב. וראה עוד בשד"ח מערכת יו"ד כלל לד; שו"ת משיב דבר ח"א סי' מז, לאו"ח סי' כא.</ref>. כמו כן אין הוא חייב בעונשין על מה שעשה איסור בזמן השינה<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רל ענף ד. וכן משמע מגיטין ע ב, שיש הבדל בין ישן לשוטה, עיי"ש. וכן כתבו בשו"ת חות יאיר סי' עב, ושו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' מט וסי' צז, שהוכיחו מיבמות נג ב. וראה בשד"ח מע' יו"ד כלל לד, ןשם פאת השדה מע' י כלל ב. וראה עוד במאמרו של הרב ש. אישון, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 467.</ref>, והעובר עבירה בעת שישן, כגון שבא על הערווה, הרי הוא פטור מעונש ומחטאת<ref>כריתות יא א; רמב"ם איסורי ביאה א יח; טור אבהע"ז סי' כ. וראה שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' כב; אנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישן, עמ' קסט ואילך.</ref>; ויש הסבורים, שישן אינו פטור ממצוות ומאיסורים, והוא שייך במצוות, אלא שהוא נחשב כאנוס, ולכן הוא נחשב כמקיים מצוות בעת השינה, לשיטות הסוברים שמצוות לא צריכות כוונה<ref>ראה שד"ח מערכת יו"ד כלל לד; שו"ת קרן לדוד סי' יח. וראה עוד בנידון בשו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף תצח; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' צו (יו"ד סי' סב). וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישן, הע' 22 ואילך.</ref>.

אף לשיטת הסוברים שהישן נחשב כאינו בר-דעת, זה דווקא לעניין פעולות שהוא עושה בעצמו, אבל כל דבר שנעשה על ידי אחרים עבור הישן, הרי זה נחשב כאילו עשו עבורו כשהוא ער<ref>שד"ח שם. וראה תוס' סנהדרין מז א ד"ה אימא.</ref>.

'''קריאת שמע על המיטה''' לפני השינה צריך לקרוא על מיטתו פרשה ראשונה של קריאת שמע<ref>רי"ף ברכות דף ג ע"א; רמב"ם תפילה ז ב; רא"ש ברכות פ"א סי' ו (אמנם בפ"ט סי' כג כתב הרא"ש בשם הר"ח שקורא גם פרשה שניה); טושו"ע או"ח רלט א.</ref>, אם כי יש שכתבו שטוב תמיד לקרוא את כל שלושת פרשיות קריאת שמע<ref>רבינו ירוחם נתיב ג ח"ב; מג"א סי' רלט סק"א; מ"ב שם סק"א; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' קצח.</ref>, ומברך ברכת 'המפיל חבלי שינה על עיני וכו'<ref>ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז א-ב; טושו"ע או"ח רלט א.</ref>.

אחר קריאת שמע על המיטה אין אוכלים ושותים, ואין מדברים, אלא יישן מיד, ואם אינו יכול לישון מיד, יחזור ויקרא כמה פעמים עד שישקע בשינה<ref>ירושלמי ברכות א א; הגמ"י קריאת שמע פ"ז אות ג; כל בו סי' כט; רמ"א או"ח רלט א. וראה בשו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' ד.</ref>, או שיהרהר בדברי תורה<ref>מ"ב שם סק"ז.</ref>, או שיאמר פרקי תהלים, או שיקום ממיטתו וילמד תורה<ref name="AB158">נס להתנוסס סי' לא.</ref>. ובוודאי שאם בירך ברכת 'המפיל' ולא יכול להירדם, אינו חייב לקחת כדור שינה<ref name="AB158" />. ומכל מקום אם בירך ברכת 'המפיל' ולא נרדם, אין זו ברכה לבטלה<ref>הליכות שלמה, ח"א פי"ג סט"ו; שו"ת משברי ים שם, בשם הגאון מטשעבין.</ref>. ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך<ref>ילקוט יוסף ח"ג סי' רלט ס"א. וראה עוד בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' פז-פח.</ref>.

'''צורת השינה''' אסור לאדם לישון על עורפו ופניו למעלה, אלא יטה מעט, שלא יבוא לידי קישוי, ולידי הוצאת זרע לבטלה<ref>ברכות יג ב; נידה יד א.</ref>. יש מי שאסרו לישון גם כשפניו למטה, אלא יישן דווקא על צידו<ref>ערוך ע' פרקד; רמב"ם דעות ד ה; מ"ב סי' רלט סק"ו. וראה עוד באוצה"פ סי' כג סק"ט. וראה בס' יד פשוטה על הרמב"ם שם, שהלשון 'אפרקדן' או 'פרקדן' הוא בין שכיבה על הגב, ובין שכיבה על הבטן. וראה באוצה"פ שם בהערה, מה שהביא מבעל אפרקסתא דעניא להקשות על איגרת הרמב"ם לתלמידו ר"י אבן תיבון (בקובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו, עמ' 28 ובשו"ת פאר הדור סי' קמג) שבסיומו של יום הוא שוכב פרקדן מרוב עייפות. ותירץ שכנראה היה מטוה קצת על צידו, או שהיה בגדר חולה, או שלנוח מותר פרקדן, ורק לישון אסור כך.</ref>.

בתחילת הלילה ישן על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין<ref>רמב"ם דעות ד ה.</ref>.

'''מיקום השינה''' יש מי שכתב, שאסור לאדם לישון בכל מקום בין מזרח למערב, מפני שההיכל במערב<ref>רמב"ם בית הבחירה ז ט, על פי ברכות ה ב.</ref>; ויש אומרים, שדין זה נאמר דווקא כשישן עם אשתו<ref>רש"י ברכות שם ד"ה צפון, ותוס' ברכות שם ד"ה כל; שו"ע או"ח ג ו.</ref>, אלא שנכון להיזהר אפילו אין אשתו עמו<ref>שו"ע שם. וראה בארצות החיים ובמ"ב שם.</ref>.

'''תשמיש המיטה''' אסור לשמש עם אשתו כשהיא ישנה<ref>רמב"ם דעות ה ד.</ref>.

'''נטילת ידיים''' לאחר השינה בלילה חייב ליטול ידיו, ויברך על נטילת ידיים<ref>פרטי דיני נטילת ידיים לאחר השינה - ראה ברכות נא א; שבת קלד א; טושו"ע או"ח סי' ד.</ref>. אם היה ניעור כל הלילה, ספק אם צריך נטילת ידיים שחרית<ref>המחבר או"ח ד יג.</ref>, ויטלם בלא ברכה<ref>שו"ת הרא"ש כלל ב; רמ"א שם. וראה במ"ב שם סקכ"ז, אם ישן מעט שינת קבע או שינת עראי - מה דינו.</ref>.

'''ברכת 'אלקי נשמה'''' כאשר מתעורר משנתו בבוקר אומר 'אלקי נשמה וכו'<ref>ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז ג; טושו"ע או"ח מו א. וראה טושו"ע או"ח ו ג, בגדרי ברכת 'אלקי נשמה'.</ref>. ודווקא בסוף שינת הלילה, ולא כל זמן שיקיץ במהלך הלילה<ref>מ"ב סי' מו סק"ב.</ref>.

'''שינה בצהריים''' אם אינו יכול בלא שינת צהרים - יישן<ref>טושו"ע או"ח רלא א.</ref>, ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישון ביום יותר משינת הסוס, שהיא ששים נשימות<ref>סוכה כו ב; רי"ף שם; רא"ש סוכה פ"ב סי' יד; טושו"ע ד טז, ושם רלא א. וראה רמ"א או"ח ד טז; מ"ב שם סקל"ו. בהגדרת שיעור שינה זה - ראה שע"ת סי' ד סק"י, וביאה"ל שם ד"ה דוד. וראה לעיל הע' 119 ואילך. ותימה שהרמב"ם לא הביא שיעור שינה זה, וי"ל.</ref>. ויש מי שכתב, שעניין השינה ביום תלוי לפי מה שהוא האדם, וכפי הצורך לעבודתו יתברך<ref>מ"ב סי' ד סקל"ו, בשם מחצית השקל.</ref>.

כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו, אסור לישון בהן, אפילו שינת עראי, אלא אם כן הניח עליהם סודר, ולא היתה עמו אשה, שאז מותר לישון בהן שינת עראי. היו התפילין כרוכים בידו, מותר לישון בהן אפילו שינת קבע; ואם אוחזן בידו, ואינן כרוכים בידו, אסור לישן בהן אפילו שינת עראי<ref>ברכות כג ב; סוכה כו א; רמב"ם תפילין ד טו-טז (וראה בהגמ"י שם אות כ); טושו"ע או"ח מד א.</ref>, ודווקא כשאחזן בלא נרתיקן, אבל בנרתיקן מותר לישון בכל עניין<ref>רמ"א שם. וראה עוד בשו"ת משיב דבר ח"א סי' ו; שו"ת פרי יצחק ח"א סי' ח; בירור הלכה סוכה כו א (ציון מ.נ.).</ref>.

'''ברכות התורה''' יש מי שכתב, ששינה מהווה הפסק לעניין ברכות התורה, ולכן אם ישן במשך היום, ורוצה לחזור וללמוד, חייב לברך שוב את ברכות התורה<ref>הגמ"י תפילה ז י, בשם רבנו שמחה. וראה מ"ב סי' מז סקכ"ה.</ref>, אך חלקו עליו רוב הראשונים והכריעו שאין השינה נחשבת כהפסק לעניין ברכות התורה<ref>הגמ"י שם, בשם מורו; אגור הל' תפילה, בשם הר"ח; טושו"ע או"ח מז י; שו"ע הרב מז ז; כף החיים או"ח סי' מז סקכ"ה; שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' יח אות' ז-ט.</ref>. בשיטה זו - יש אומרים, שהיינו דווקא שינת עראי, שמתנמנם מיושב על אצילי ידיו, אבל שינת קבע נחשבת כהפסק<ref>רא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא, בשם מהר"ם בר"ב; הגמ"י שם; טושו"ע שם יא, דעה א; מ"ב שם סקכ"ה, בשם הגר"א, חיי אדם, פר"ח והרבה אחרונים, והסיק 'על כל פנים נראה פשוט שהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך, לא הפסיד'.</ref>; ויש אומרים, שאף שינת קבע איננה הפסק לעניין ברכות התורה<ref>אגור שם, בשם אביו; שו"ע שם, דעה ב, וכתב שם 'וכן נהגו'. וראה שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' יד, שאמנם בימינו לא נוהגים לברך אם ישן ביום, ואפילו שינת קבע, אלא שהציע לצאת ידי הדעות המחייבים ברכת התורה שבתפילת מעריב כשאומר אהבת עולם יכווין שיועיל גם לברכת התורה.</ref>. ויש מי שכתבו, שאם ישן ביום שינת קבע, ואחר כך היה ער כל הלילה, מברך ברכת התורה בבקר, אפילו אם שינתו ביום היתה בבגדיו<ref>מ"ב סי' מז סקכ"ח, בשם שו"ת רעק"א; הליכות שלמה, ח"א פ"ו ס"ב.</ref>. ועוד יש הסוברים, שאפילו שינת קבע של הלילה אינה מפסקת, ולפיכך המשכים ללמוד קודם אור השחר, אינו מברך ברכות התורה, אלא סומך על הברכות מאתמול, שפוטרות עד שחרית הבאה<ref>ר"ת בתוס' ברכות יא ב ד"ה שכבר; מרדכי ברכות שם סי' כט, בשם הר"מ.</ref>, אך רוב הראשונים חלקו על כך וסבורים ששינת קבע של לילה מהווה הפסק, ולכן אף אם השכים קודם אור השחר, מברך ברכות התורה<ref>תוס' שם; רא"ש שם ובשו"ת הרא"ש שם; שו"ת תרומת הדשן כתבים סי' קכג; טושו"ע שם יג. וראה עוד בשו"ת הרמב"ם (פריימן) סי' קה. וראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח חאו"ח סי' ה.</ref>. ויש מי שכתב, שאם ישן שינת קבע על מיטתו בלילה, אפילו אם נמשכה שנתו רק חצי שעה, מברך בקומו ברכת התורה, ואפילו ישן בבגדיו, אם התכווין לישון כמה שעות, יברך בקומו<ref>הליכות שלמה ח"א פ"ו ס"א. וראה שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' טז.</ref>. ואם לא ישן בלילה ולמד, הלילה הולך אחרי היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך<ref>רא"ש ברכות שם; טושו"ע שם.</ref>.

'''מנין''' יש אומרים, שהישן מצטרף למניין עשרה, אף על פי שאינו עונה עמהם<ref>שו"ת מהרי"ל סי' קנ; ב"י או"ח סי' נה, בשם האגור ומהר"י בירב; שו"ע או"ח נה ו. וראה בנו"כ השו"ע שם.</ref>. ולשיטה זו, יש הסבורים שאף שלושה או ארבעה ישנים מצטרפים, כל עוד שיש רוב ערים<ref>מג"א שם סק"ח, בשם הרלב"ח.</ref>, ויש הסבורים שדווקא אחד שהוא ישן מצטרף, אבל לא יותר<ref>מג"א שם; שו"ע הרב שם יא.</ref>; ויש אומרים, שאין לצרף ישן כלל<ref>ט"ז שם סק"ד; פרי חדש שם סק"ו; ברכ"י שם סק"ו. וראה מ"ב שם סקל"ד ובאה"ל שם ד"ה או, שלמעשה צ"ע כמי לנהוג, ומצדד שאם אין שם חשש ברכה לבטלה, כגון בקדיש, יש להקל במקום הדחק לצרף את הישן.</ref>. במקרא מגילה כולם מודים שהישן אינו מצטרף, ששם צריך פרסום הנס<ref>פרמ"ג שם א"א סק"ח; ראש יוסף מגילה כג ב. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישן, עמ' קעה-ו.</ref>.

'''קריאת שמע''' עיקר הכוונה בקריאת שמע היא בפסוק הראשון. לפיכך אם היה ישן, מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון כשהוא ער ממש; מכאן ואילך אין מצערים אותו שיהא ער ממש, אלא אפילו קרא קריאת שמע כשהוא מנמנם - יצא<ref>ברכות יג ב; רמב"ם קריאת שמע ב ג (וראה כס"מ שם); טושו"ע או"ח סג ה. וראה באריכות בס' הליכות שלמה ח"א מילואים סי' יב.</ref>.

'''תפילת ערבית''' אף על פי שתפילת ערבית רשות, לא יבוא אדם ממלאכתו ויאמר אוכל מעט ואישן קימעא, ואחר כך אתפלל, שמא תאנוס אותו שינה, ונמצא ישן כל הלילה, אלא מתפלל ערבית, ואחר כך אוכל ושותה או ישן<ref>ברכות ד ב; רמב"ם תפילה ו ז; טושו"ע או"ח רלה ב.</ref>.

'''בית כנסת ובית המדרש''' אין ישנים בבית הכנסת, אפילו שינת עראי<ref>תוס' ב"ב ג ב ד"ה ועייליה; טושו"ע או"ח קנא ג. וראה תוס' פסחים קא א ד"ה דאכלו.</ref>, אבל מותר לישון בבית הכנסת לצורך בית הכנסת, כגון לשמור עליו, וכגון לשמור על הנרות בליל יום-הכיפורים<ref>טושו"ע או"ח קנא ד, ובמ"ב שם סקי"ז-י"ט. וראה בטושו"ע או"ח תריט ו, וברמ"א שם, לענין שינה ביום-הכיפורים בבית הכנסת. אמנם ראה במג"א שם סקי"א, בשם הלבוש, שמוטב ללון ולישון בבית, ובשו"ת תשב"ץ סי' רלח כתב, שמהר"ם מרוטנברג לא ישן בבית הכנסת בליל יום-הכיפורים.</ref>. ותלמידי חכמים מותרים לישון בבית הכנסת<ref>שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רעח; מ"ב סי' קנא סק"ו וסקט"ו.</ref>.

בבית המדרש מותר לישון<ref>טושו"ע שם ג.</ref> לכל אדם שינת עראי, ולתלמיד חכם מותר אפילו שינת קבע<ref>ש"ך יו"ד סי' רמו סקט"ו; מ"ב סי' קנא סקט"ז. וראה בחי' רעק"א או"ח שם, מה שפקפק בדין שינה בבית המדרש.</ref>. יש מי שכתב, שהתלמידים מותרים לישון בבית המדרש, שלכך נעשה מתחילה<ref>לבוש או"ח סי' קנא אות ג. וראה מ"ב שם סקט"ו.</ref>. אמנם ממידת חסידות אין ישנים בבית מדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי<ref>רמב"ם תלמוד תורה ד ט; טושו"ע יו"ד רמו טז, על פי סוכה כח א, ותענית כ ב, ומגילה כח א, ומכות י א, שתנאים ואמוראים הקפידו שלא לישון בבית המדרש. וראה עוד סנהדרין עא ב.</ref>, ובפרט בזמננו יש מי שפקפק אם מותר לישון אפילו שינת עראי בבתי מדרש שלנו, שבהם לא רק לומדים אלא גם מתפללים<ref>ביאוה"ל סי' קנא ס"ג ד"ה אבל.</ref>.

שינת עראי באמצע הסעודה - יש אומרים, שזה נחשב כהיסח הדעת, וצריך לחזור ולברך ברכת 'המוציא'<ref>רא"ש תענית פ"א סי' יד, בשם הראב"ד.</ref>; ויש אומרים, ששינת עראי איננה נחשבת כהפסק<ref>רא"ש שם. וכתב שם, שכן נהגו העולם; טושו"ע או"ח קעח ז.</ref>. והיינו אפילו ישן כשעה אינו הפסק, ואינו צריך לחזור ולברך ברכת 'המוציא'<ref>מ"ב שם סקמ"ח.</ref>, ומכל מקום צריך ליטול ידיו בלא ברכה<ref>פרמ"ג במשב"ז בסוף הסימן; קיצושו"ע מב כב; כף החיים סי' קעח אות מ. וראה עוד בילקוט יוסף ח"ג סי' קעח סט"ו.</ref>. אבל אם ישן על מיטתו שינת קבע, הרי זה הפסק והיסח דעת לכל הדעות<ref>מ"ב שם.</ref>.

בהגדרת דירה של אדם, שאוסר בשבת טלטול מחצר לחצר אלא אם כן עשה עירוב חצרות - יש אומרים, שהוא מקום שאוכל בו פיתו; ויש אומרים, שהוא מקום שהוא לן בו<ref>עירובין עג א.</ref>. נפסקה הלכה שהוא מקום שאוכל בו, ואף על פי שאינו ישן בו<ref>רמב"ם עירובין ד ח; טושו"ע או"ח שע ה. וראה שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רנז.</ref>.

מי שהיה ישן בדרך בכניסת השבת, הרי הוא נחשב כמי שקנה שם שביתה, ומותר לו ללכת בשבת מאותו מקום אלפיים אמה לכל כיוון<ref>עירובין מה א, מחלוקת; טושו"ע או"ח סי' תא.</ref>.

יש מי שכתבו, שאם ישן בתוך הסעודה של ליל הסדר, אחרי שאכל מצת מצווה, אינו יכול עוד לאכול דברים אחרים, ולחזור ולאכול מצה לאפיקומן<ref>רמב"ם חמץ ומצה ח יד (וראה הגמ"י שם אות ע); המחבר או"ח תעח ב.</ref>; יש מי שכתב, שדווקא אם ישן בתוך אכילת האפיקומן, אבל שינה קודם לזה בתוך הסעודה איננה נחשבת כהפסק<ref>רמ"א שם.</ref>; ויש אומרים, שאין השינה נחשבת כהפסק הן לעניין המשך אכילת הסעודה, והן לעניין אכילת מצה לאפיקומן<ref>ראב"ד שם. וראה מ"מ שם.</ref>.

'''סוכות''' ישנים בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום ובין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי<ref>סוכה כו א; רמב"ם סוכה ו ו; טושו"ע או"ח תרלט ב. וראה בפרטי דינים של שינה בסוכה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישיבת סוכה, עמ' נד ואילך.</ref>. נחלקו הפוסקים אם השינה בסוכה היא מעיקרי המצווה, או שרק אכילה ושתיה היא מעיקרי מצות הסוכה, אלא שאסור לישון מחוץ לסוכה<ref>ראה תוס' ר"פ סוכה כז א ד"ה והא"ר; צפנת פענח סוכה פ"ו ה"ב.</ref>. אכן, אם נרדם לאונסו מחוץ לסוכה, אין חיוב להעיר אותו<ref>הליכות שלמה ח"א מילואים סי' יב.</ref>. יש מי שכתבו, שכיום נוהגים להקל בשינה בסוכה<ref>רמ"א שם; מג"א שם סק"ח; ט"ז שם סק"ט. וראה בס' שערי הלכה ומנהג ח"ב סי' רסח, מה שהסביר באריכות את שיטת אדמור"י חב"ד שלא לישון בסוכה. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישיבת סוכה, עמ' קלב ואילך.</ref>, וטעמם משום הצער של הצינה<ref>רמ"א שם; שו"ע הרב שם ח.</ref>, או משום שלא יכול לישון עם אשתו<ref>רמ"א שם.</ref>. יש מי שכתבו, שהפטור שאינו יכול לישון עם אשתו הוא משום ביטול מצות עונה וליל טבילה, ולכן מטעם זה חייב לישון בסוכה ללא אשתו בזמנים אחרים<ref>מג"א ומ"ב שם.</ref>; ויש מי שכתבו, שהטעם הוא משום הצער שיש לו לישון בלי אשתו<ref>מ"ב סי' תרלט סקי"ח.</ref>. ומכל מקום מי שאי אפשר לו לישן עם אשתו בסוכה, שאין לו סוכה מיוחדת, לא יבטל זמן עונה וליל טבילה, ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו לחזור לסוכתו, אלא ישן בביתו עד עלות השחר<ref name="AB257">ס' ועלהו לא יבול, עמ' רכא, בשם הגרש"ז אויערבאך.</ref>, והכוונה שיכול להישאר לישון בביתו עד הזמן שהוא רגיל לישון, ואפילו אם קם באמצע הלילה לעשות צרכיו, לא צריך לחזור לסוכה, אלא יחזור למיטתו בביתו<ref name="AB257" />.

אין מברכים על השינה בסוכה<ref>תוס' ברכות יא ב ד"ה שכבר. וראה בברכת אברהם ח"ד סי' קסו, בטעם ההבדל שאין מברכים על שינה בסוכה, וכן מברכים ברכת 'המפיל' לפני שינה, עיי"ש.</ref>.

'''פורים''' הקורא את המגילה בפורים כשהוא מתנמנם - יצא, ואם קראה כשהוא ישן - לא יצא<ref>מגילה יח ב; רמב"ם מגילה ב ה; טושו"ע או"ח תרצ יב; שו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף תצח (קכה). וראה באנציקלופדיה תלמודית כרך כו ע' ישן הע' 119.</ref>, ואפילו לכתחילה יכול לקרוא את המגילה כשהוא מתנמנם<ref>רמב"ן ברכות כב ב.</ref>.

הקורא כשהוא מתנמנם, מוציא גם אחרים ידי חובת הקריאה<ref>תניא סי' מ; מאירי מגילה פ"ב; מ"ב שם סק"מ.</ref>, אבל אם השומע היה מתנמנם - יש אומרים שלא יצא<ref>טושו"ע שם. וראה ירושלמי מגילה פ"ב ה"ב; מרדכי מגילה סי' תשצא.</ref>; ויש אומרים שיצא<ref>השלמה ומכתם מגילה רפ"ב; ראב"ן מגילה סי' תנא.</ref>.

'''תעניות''' כל תענית שאוכלים ושותים בו בלילה, בין תענית ציבור ובין תענית יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, אבל אם ישן שינת קבע, אינו חוזר ואוכל ולא שותה, אלא אם כן התנה לאכול או לשתות<ref>תענית יב א; רמב"ם תענית א ח; טושו"ע או"ח תקסד א.</ref>; ויש אומרים, שבשתיה אין צריך תנאי, כי מן הסתם דעתו של אדם לשתות אחרי השינה<ref>טור ורמ"א שם.</ref>. ואם הוא רק מתנמנם, מותר לחזור ולאכול ולשתות<ref>מ"ב שם סק"ב.</ref>. יש אומרים, שהשינה מעכבת לחזור ולאכול או לשתות אפילו אם ישן בתוך הסעודה<ref>ב"י שם.</ref>; ויש אומרים, שאם ישן בתוך הסעודה מותר לגומרה אחר כך<ref>ב"ח וט"ז שם.</ref>, ומכל מקום המחמיר על עצמו בזה קדוש ייאמר לו<ref>מ"ב שם סק"ג.</ref>. וכן אם ישן לפני הסעודה, כגון שהלך לישון בתחילת הלילה, והתעורר לאכול ולשתות לפני עלות השחר - מותר<ref>שעה"צ שם סק"ג.</ref>.

'''נדרים''' שינה היא דבר שאין בו ממש, ונדרים אינם חלים על דבר שאין בו ממש. לפיכך אם נדר ואמר 'קונם שאני ישן עמך', אינו נדר<ref>נדרים יד ב; טושו"ע יו"ד ריג א.</ref>, וכן אם אמר 'שינה אסורה עלי', אינו נדר<ref>טושו"ע שם.</ref>. אבל אם אמר 'קונם עיני בשינה', הרי זה נדר גמור מן התורה<ref>נדרים טו א; גיטין פד א; טושו"ע שם.</ref>, והיינו כשפירש יום או יומיים, אבל נדר סתם בשינה, הרי זה כנדר שלא ישן לעולם, והוא נדר שווא<ref>ש"ך שם סק"ה.</ref>.

אמר 'קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר', לא יישן היום, שמא ישכח ויישן מחר; אבל אם אמר 'קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום', יכול לישון היום, ואין אנו חוששים שמא למחר ישכח נדרו ויישן<ref>נדרים יד ב; רמב"ם נדרים ג י; טושו"ע יו"ד ריג ג.</ref>.

'''שבועות''' מי שנשבע שלא ישן שלושה ימים, מלקים אותו וישן לאלתר אם ירצה, שזה דבר בלתי אפשרי, ולכן נחשב כשבועת שווא מרגע שנשבע, ואין השבועה חלה כלל<ref>סוכה נג א; שבועות כה א; נדרים טו א; יבמות קכא ב; רמב"ם שבועות ה כ; טושו"ע יו"ד רלו ד.</ref>.

'''טומאת כהן''' כהן, אף כשהוא ישן, יש להקיצו כדי להפרישו מן הטומאה<ref>שו"ת מהרי"ל סי' סה; רמ"א יו"ד שעב א.</ref>. והיינו דווקא בטומאה מן התורה, אבל לא בטומאה מדרבנן<ref>ש"ך שם סק"ג; נתיבות המשפט סי' רלד סק"ג. וראה עוד בשו"ת יביע עומר ח"א חיו"ד סי' יד.</ref>. ויש מי שכתב, שדין זה נכון גם בכהן שהרדימו אותו על ידי תרופות<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רל.</ref>. יש מי שכתב, שדין נכון גם אם בשעה שהלך לישון לא היה לו להעלות על דעתו שימות שם מת<ref>שו"ת קרן לדוד סי' יח.</ref>.

'''עריות''' בכל איסורי העריות, אם היה אחד מהם ער, ואחד ישן - הישן פטור<ref>כריתות יא א; רמב"ם איסורי ביאה א יח; טור אבהע"ז סי' ב.</ref>.

'''גיטין''' הנותן גט ביד אשתו כשהיא ישנה, אינה מגורשת, עד שיאמר לה הא גיטך<ref>גיטין עח א; רמב"ם גירושין א ט; רא"ש גיטין פ"ח סי' ד; טושו"ע אבהע"ז קלח ג.</ref>, ואפילו אם היו עסוקים תחילה באותו עניין<ref>ריטב"א ור"ן גיטין שם. וראה חיד' הרשב"א שם. וראה אנציקלופדיה תלמודית כרך כו ע' ישן, עמ' קעו-ז, בטעמי הלכה זו.</ref>.

הנותן גט בחצרה של אשתו, והיא היתה ישינה בצד החצר - יש אומרים, שאינה מגורשת<ref>רשב"א ור"ן גיטין עז ב-עח א; רמ"ה גיטין עח א; מאירי גיטין נה א; רמ"א אבהע"ז קלה ג.</ref>; ויש אומרים, שבדרך זו היא מגורשת<ref>ריטב"א גיטין שם, בשם רבנו; רשב"א גיטין שם, בשם הראב"ד; מאירי גיטין נה א, בשם גדולי קדמונינו; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף רפו, בשם הראב"ד.</ref>.

השולח שליח לכתוב גט לאשתו ולתתו לה, הרי השליח כותב ונותן אפילו בזמן שהבעל ישן<ref>גיטין ע ב. וראה שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב.</ref>. וכן אם מינתה האשה שליח לקבל גיטה, ונתן לו הבעל את הגט בשעה שהיא ישנה, הרי היא מתגרשת בכך<ref>ריטב"א ור"ן, גיטין שם; רמ"א אבהע"ז קלח ג. וראה בשו"ת שיבת ציון סי' פו.</ref>.

'''יבום''' הבא על יבמתו כשהוא ישן, לא קנה אותה<ref>יבמות נד א.</ref>; הבא על יבמתו כשהיא ישנה, קנה אותה, היינו שזוכה בנחלה, וצריכה גט אם בא להוציאה<ref>יבמות נג ב; רמב"ם יבום ב ג; טושו"ע אבהע"ז קסו ז.</ref>.

יבם הבא על יבימתו כשהוא מתנמנם - קנאה<ref>יבמות נד א; ב"י אבהע"ז סי' קסו; ב"ש שם סק"ז. הרמב"ם וטושו"ע השמיטו דין זה, אולי מפני שהוא פשוט שמתנמנם אינו כישן.</ref>.

'''נזיקין ורציחה''' אדם מועד לעולם, ולפיכך אם הזיק כשהוא ישן, הרי הוא חייב<ref>ב"ק כו א; רמב"ם חובל א יא; טושו"ע חו"מ תכא ג. וראה שו"ת עבודת הגרשוני סי' סט, שזה בגדר קרוב לאנוס, ולכן חייב בנזיקין. וראה עוד בע' רשלנות הע' 54 ואילך.</ref>. במה דברים אמורים שהישן חייב, בשנים שישנו כאחד, ונתהפך אחד מהם והזיק את חברו; אבל אם היה אחד ישן, ובא אחר ושכב בצידו, זה שבא באחרונה הוא המועד, ואם הזיקו הישן - פטור<ref>ירושלמי ב"ק פ"ב ה"ח; רמב"ם וטושו"ע שם ד. וראה סיכום דעות הראשונים בהסבר דין זה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חובל, עמ' תשז-ח. וראה עוד בחזו"א ב"ק סי' ד סק"ג.</ref>.

הישן שבייש - פטור, שהמבייש אינו חייב בתשלומי בושת עד שיתכווין לבייש<ref>ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק א י; טושו"ע חו"מ תכ לו ותכא א.</ref>.

המבייש את הישן - חייב<ref>ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק ג ג. וראה טושו"ע חו"מ תכ לה.</ref>, ואף על פי שלא הרגיש בבושתו אלא כשהקיץ, ונתבייש לאחר שכבר כלה המעשה של המבייש, אין זה גרמא וחייב<ref>תויו"ט ב"ק ח א.</ref>. אבל אם נסתלקה הבושה קודם שהקיץ, דינו כמי שישן ומת מתוך שינתו<ref>תויו"ט שם. וראה בהע' הבאות.</ref>.

המבייש את הישן, אם הקיץ משנתו ונודע לו שחברו ביישו, אפילו מת מיד, חייב המבייש דמי בושתו ליורשיו; ואם מת בתוך שנתו - יש אומרים, שהמבייש פטור; ויש אומרים, שהוא חייב<ref>ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק ג ג; טושו"ע חו"מ תכ לה. וראה רש"ש ב"ק שם.</ref>.

'''קניין ''' - יש אומרים, שהנותן חפץ בידו של ישן כדי שיקנהו - לא קנה<ref>ריטב"א גיטין עח א, בשם הרא"ה; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב.</ref>; ויש אומרים, זוכה אדם כשהוא ישן כשיש דעת אחרת מקנה לו<ref>מחנה אפרים קנין חצר סי' יב.</ref>.

בעל חצר המשתמרת שהיה ישן בשעה שהגיע חפץ לרשותו, קנתה לו חצרו<ref>ריטב"א גיטין עח א.</ref>. במהות קניין זה - יש אומרים, שהוא מדין חצר; ויש אומרים, שהוא מדין שליחות<ref>ראה מחנה אפרים קנין חצר סי' טו; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב.</ref>. ואם נפלה מציאה לחצרו המשתמרת בזמן שהיה ישן, נחלקו האחרונים אם חצרו קנתה לו<ref>מחנה אפרים ורעק"א שם; נתיבות המשפט בפתיחה לסי' ר; תורת גיטין סי' קלח ס"ג.</ref>.

שליח זוכה בממון עבור משלח, גם אם בעת הזכיה היה המשלח ישן<ref>מחנה אפרים חצר סי' טו; תורת גיטין סי' קלח ס"ג; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב.</ref>.

'''טומאה וטהרה''' טמא המקבל הזאת מי חטאת לטהרתו אינו צריך כוונה, ולפיכך מזים עליו גם כשהוא ישן<ref>פרה יב ב; תוספתא פרה יב ו. וראה רמב"ם פרה אדומה י ז.</ref>.

הישן שהיה לו ספק אם נגע בטומאה, אם זה ברשות היחיד ספקו טמא, כי הוא נחשב כמי שיש בו דעת להישאל<ref>תוספתא טהרות ג ו; רמב"ם אבות הטומאות טז ג. וראה שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קכ.</ref>.

'''גלוי''' משקים ופירות מסויימים שאסרו לאכול אותם אם היו גלויים, מחשש שזוחלים הטילו בהם ארס, נחלקו אמוראים בשאלה אם היה אדם ישן בצידם אם אימתו על הזוחלים והם מותרים אם לאו<ref>ירושלמי תרומות ח ד; בבלי ע"ז ל א.</ref>, ונפסקה הלכה שאין אימת הישן עליהם, בין ביום ובין בלילה<ref>רמב"ם רוצח יא יא; טור יו"ד סי' קטז.</ref>.

'''כהנים שומרי המקדש''' אסור לכהנים השומרים במקדש לישון בעת השמירה, ואם נתפסו ישנים, היה רשות אפילו לשרוף את כסותם<ref>תמיד כח א; רמב"ם בית הבחירה ח י. וראה שו"ת דעת כהן סי' ד.</ref>.

לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי קודש, אלא מקפלים אותם ומניחים אותם כנגד ראשיהם, ולובשים בגדי עצמם, וישנים על הארץ, כדרך כל שומרי חצרות המלכים שלא ישנו על המיטות<ref>יומא סח ב; תמיד כה ב; רמב"ם בית הבחירה ח ו.</ref>.

'''קידוש ידיים ורגליים''' כהן שקידש ידיו ורגליו לעבודה וישן, הרי זה היסח הדעת, וצריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו<ref>רמב"ם ביאת מקדש ה ג. וראה בכס"מ שם; תוס' זבחים כ א ד"ה מיתיבי, ובקרן אורה שם.</ref>.