מרורים: הבדלים בין גרסאות בדף

חרחבינה או "חרחבינין" או "חרבינין" - הוא הירק הרביעי שניתן לצאת על ידי אכילתו מחובת מרור בפסח. הזיהוי אינו קל. וכך נוגדר בתלמוד ירושלמי, מסכת פסחים: "בחרחבינה רבי יוסי בר' בון אמר רבי '''יסי חלי'''‏‏<ref>‏(דף יח,א פרק ב הלכה ה גמרא)‏</ref> . ובתלמוד בבלי, מסכת פסחים, אומר[[רבי שמעון בן לקיש]]:" חרחבינא אמר רשב"ל אצוותא דדיקלא" ‏‏<ref>‏(דף לט,א גמרא)‏</ref>. בשני המקרים קשה לזהות את השמות וכן לא ברור האם הכוונה לשם אחד או שניים.

רש"י מבאר:"אצוותא דדיקלא" - "סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א (בצרפתית עתיקה:קנוקנת). מתאור זה וצמח דומה בשם " אצוותא חרוזיאתא" עולה מדטבר בצמח מטפס, הגדל בארץ ובצרפת, בבתי גידול לחים ונכרך בעזרת גבעוליו הדקים דמויי החבל על צמחים שונים או על עצמים אחרים ושמו [[חבלבלן המשוכות]] (Calystegia sepium).

אבו אלעבאס אלנבאתי, רופא ועשבונאי אנדולסי שבקר בארץ בשנת 1215. זיהה אותו עם צמח הגדל עד היום בהרי ירושלים [[חרחבינה מכחילה]] ( Eryngium creticum) - חידוש אשר אומץ גם על ידי מחדשי הלשון העברית. הרב [[יוסף קאפח]] סבור כי הוא הצמח אליו התכוון הרמב"ם בכותבו:"מאכל ידוע בן פלחי ארץ ישראל". עם זאת הוא מסתייג מזיהוי הצמח עם "קוצים" . הוא טוען שיש ירק מסורתי עם שם דומה.

תמונה:תמונה:דרדר ירוק-סגול על הר מירון.PNG|דרדר ירוק-סגול על הר מירון אולי חרחבינה מכחילה ? צילם:רנדום