אמנות: הבדלים בין גרסאות בדף

* בהלכות ריבית יש שמותר לאדם ששכר שדה מחבירו ללוות מהמשכיר כסף להשקיע בטיוב השדה, ומשום כך לשלם יותר מהמקובל בדמי שכירות השדה. אין זו ריבית משום שהכסף הנוסף שמשלם נחשב לתשלום עבור שכירות שדה מעולה יותר, ולא תשלום ריבית על ההלוואה שנטל. על פי כלל זה, רק השקעת הכסף בדבר הנשכר, מותרת. זאת, משום שבפועל השקעה זו הופכת את הדבר הנשכר למעולה יותר, ולכן לראוי לדמי שכירות גבוהים יותר. הגמרא מביאה יישומים נוספים לעיקרון זה, באדם ששוכר חנות ובמקביל לווה מהמשכיר סכום כסף, ולהוסיף על דמי השכירות כתשלום לחוב. אם רצונו להשקיע את הכסף בשכלול החנות עצמה, הרי זה מותר, שהרי חנות משוכללת מושכרת ביותר מאשר חנות רגילה. לעומת זאת, השקעה של הכסף בסחורה שתימכר בחנות אסורה, כיון שאז התשלום הנוסף על השכירות הוא תשלום ריבית על ההלוואה. בדומה לזה, אדם ששוכר ספינה מחברו, ורוצה ללוות מהמשכיר כסף כדי להשקיע ביפוי המפרש של הספינה, כדי שימצאו שוכרים רבים לספינתו, הדבר מותר. על שתי דוגמאות אלה אומרת הגמרא שיפוי החנות או הספינה בצורות נאות גורם לכך שאנשים ירצו להיכנס לחנות לאכול בה, ולשכור שייט בספינה.  <ref>"משנה: ...ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית. גמרא תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה מותר אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה '''פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה''' ספינה לעשות לה איסקריא '''חנות לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי''' ספינה לעשות לה איסקריא '''כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא טפי ספינתא'''". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סט/ב. וברש"י שם: "אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות, לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה, אלא בשביל שכר מעות: '''לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''': אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה, כגון תורן"בפירוט יותר על מטרת הציור של החנות ווילון הספינה, ניתן לראות בדברי המאירי, שם: "כבר ביארנו במשנה שמפריז אדם על שדהו ואין חושש משום רבית כשם שאדם מפריז על שדהו כך מפריז על חנות וספינה ובלבד שיתכוין לשבח גופן כמו שנתכון לשדה לשבח גופו כיצד הרי שהשכיר חנותו או ספינתו בעשרח דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''' ואני אעלה לך י"ב דינרין בשנה '''או שאתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה להקפיץ בה הרואים''' וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמר תן לי מאתים זוז שאוציא בסחורה טפי כדי להמציא החנות משפע או לשכור מלחים לספינה וכל כיוצא בזה מדברים שאינן תקון גופם ואני אעלה לך י"ב דינרין לשנה אסור שנראה כנוטל שכר מעותיו:</ref>.