מיכל בת שאול

מיכל בת שאול המלך, הייתה אשתו הראשונה של דוד. היא אהבה אותו ואף הצילה אותו מיד שאול אביה, אך כאשר דוד כרכר לפני ה' היא בזה לו ואמרה לו זאת, ודוד השיב לה בעקיצה שה' בחר בו ששפל בעיניו ולא באביה. הנביא מספר שלא היה לה ילד עד יום מותה, משמע כעונש על דבריה אלו. סיפורה מוזכר בספר שמואל א' (פרקים י"ז - י"ח, פרק כ"ה) ובספר שמואל ב' (פרקים ו', כ"א)

קורותיה[עריכה]

נתינתה לדוד[עריכה]

מיכל נישאת לדוד כיוון שהיא אוהבת אותו, שאול רוצה שהוא ימות ביד פלשתים, ודוד חפץ מאוד להיות חתן המלך אך אינו מרגיש ראוי, אלא על בסיס גבורתו בהריגת פלשתים.

רקע 1- פרס על הריגת גלית[עריכה]

שאול מבטיח למי שינצח את גלית הפלשתי שיתן לו את ביתו שמואל א,יז, כה, אולם דוד נלחם בגלית מפני ש"חרף מערכות א-לקים חיים", ואיננו מבקש את הפרס.

רקע 2- הצעת מירב לדוד[עריכה]

מיד לאחר הניצחון במלחמה שאול מקנא בדוד שמוערך יותר ממנו ואמור להיות מלך תחתיו ולכן שאול מבקש להרג את דוד. לשם כך, שאול מציע לדוד שיילחם בפלשתם תמורת בתו מירב "ושאול אמר אל תהי ידי בו, וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים", אך דוד מסרב באמרו שאיננו ראוי להיות חתן למלך, והיא ניתנת לעדריאל המחולתי. שמואל א,יח, יז-יט.

אהבת מיכל ונישאויה לדוד[עריכה]

"וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד", שאול מנצל זאת: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים", ושוב דוד טוען שאיננו ראוי, אך שאול משכנע אותו ע"י ש"אין חפץ למלך במוהר כי במאה ערלות פלשתים להינקם באויבי המלך", "ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" שמואל א,יח, כה, אך דוד מכה פי שניים פלשתיים ומביא לשאול ערלותיהם ומקבל את מיכל לאשה, "וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ" שמואל א,יח, כ-כח

הצלת דוד[עריכה]

לאחר ששאול מנסה להכות את דוד ודוד נמלט לביתו, שאול שולח שליחים להרגו עם בוקר. מיכל אשתו מבינה או יודעת את זה, ואומרת לדוד לברוח מביתו, ומבריחה אותו מהחלון ומייצרת דמות אדם מכוסה במיטתו, ואומרת לשליח שאול שהוא חולה, שאול מצווה להביאו במיטה, ואז הם מגלים את התרמית. שאול כועס על מיכל, והיא מרמה אותו שוב ואומרת שדוד איים עליה שיהרוג אותה. שמואל א,יט, יא-יז

איך היא מסבירה את הרמאות עם הטרפים?[עריכה]

רד"ק: "וכדי שלא יחרה לך אמרתי חולה הוא... ובהאריך הזמן תנוח החימה".

העברתה לפלטי בן ליש[עריכה]

לאחר סיפור נבל הכרמלי שבסיומו דוד נושא לאשה את אביגיל אלמנתו הנביא מספר: "וְשָׁאוּל, נָתַן אֶת-מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן-לַיִשׁ, אֲשֶׁר מִגַּלִּים" שמואל א,כה, מד

כיצד שאול מסר אשת איש?![עריכה]

רד"ק: "ונראה ששאול הכריח את דוד לתת גט, ודוד מסר מודעה ובטלו, ומיכל היתה שוגגת או אנוסה, לכן היה דוד יכול להחזירה". מלבי"ם: "שבית דין של שאול טעו שדוד קידש במלוה, או שהערלות אינן שוות פרוטה, ונישאת על פי טעות בית דין מותרת לבעלה הראשון"

פרישותו של פלטי[עריכה]

"פלטי שמו, ולמה נקרא שמו פלטיאל? שפלטו קל מן העבירה, ולא נגע כלל במיכל בת שאול, משום שהיה סבור שאסורה לו, שכן עודה אשת דוד. מה עשה? נעץ חרב במיטתו בינו לבינה, ואמר: 'כל העוסק בדבר זה – יידקר בחרב זו'. סנהדרין,יט, ב הגמ' מוסיפה ומשווה בינו לבין יוסף הצדיק ובעז: תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש - כדאמרן ועוד השוואה: אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ארבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, רבות בנות עשו חיל - זה יוסף ובועז, ואת עלית על כלנה - זה פלטי בן ליש. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב בשקר החן והבל היפי, שקר החן - זה יוסף, והבל היפי - זה בועז, יראת ה' היא תתהלל - זה פלטי בן ליש. סנהדרין,כ, א וכן בויקרא רבה כג, י

השבתה לדוד[עריכה]

בשעה שאבנר בן נר שהיה שר צבא שאול והמליך אחרי מותו את איש בשת על ישראל מחליט להסב את לב העם אל דוד ובא לכרות עימו ברית, דוד מסכים בתנאי אחד: "לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי" שמואל ב, ג, יג. אבנר מקיים את התנאי: "וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לוש לָיִשׁ, וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים" שמואל ב, ג, טו-טז

בזה לדוד ועונשה[עריכה]

"ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו בליבה" "וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר - מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. וַיּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל - לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אוֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל, וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'. וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה" שמואל ב,ו, כא-כב "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה"שמואל ב,ו, כג

האם היו למיכל ילדים?[עריכה]

"ויוולדו לדוד בנים בחברון... והשישי יתרעם לעגלה אשת דוד"שמואל ב, ו, כג אמר רב: עגלה זו מיכל, ולמה נקרא שמה עגלה - שחביבה עליו כעגלה. הגמ' מקשה שהרי לא היה לה ולד? 1. "אמר רב חסדא: עד יום מותה לא היה לה ילד, ביום מותה היה לה". אך, הגמ' מקשה שאלו הבנים שנולדו בחברון וזה עוד לפני הסיפור שהיא בזה לדוד, ובוודאי לפני מותה? 2. "עד אותו מעשה - היה לה, מכאן ואילך - לא היה לה". סנהדרין כא, א

בני מירב שגידלה[עריכה]

ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחוללתי". שמואל ב, כא, ח. אמר רבי יהושע: וכי מיכל ילדה? והלא מרב ילדה! אלא מרב ילדה (ומתה) ומיכל גידלה. לפיכך נראו על שמה. ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו סנהדרין יט, ב.

אישיותה[עריכה]

יופיה[עריכה]

באוצר המדרשים מובא: "4 יפהפיות היו בעולם: רחב, יעל, מיכל ואביגיל". למיכל היו שלושה אחים ואחות בכורה: יונתן, ישוי, מלכי-שוע ומירב.

צדקותה[עריכה]

"מיכל הניחה תפילין" עירובין צו