מילון הראי"ה:והאמין בד' ויחשבה לו צדקה (כינוי)

השלים כל כך את נפשו עד שהייתה לו מדת האמונה לא הכרח, רק צדקה. יחיד, חכם לב, הנגש אל ד', שכבר זכה למעלה רוממה כזאת שכבר הוא מכיר כל האמיתיות האלהיות הגנוזות באור האמונה בהכרה עמוקה וגדולה בדעתו הכבירה, מכל מקום יחשב לו לצדקה להיות גם כן מושג ורגש האמונה קבוע בלבבו, שהוא מוסיף אורה בנפש ומעלה את האדם למדרגת השגה אֹביקטיבית. שכל זמן שהוא רק על בינתו נשען, סוף כל סוף הרי הוא פרטי, וציוריו הם רק לפי נפשו וערך השגתו. אבל, כיון שאחרי עמדו על מעמד ההכרה של הבינה מצרף לו גם כן את ההכרה מצד האמונה - שהוא מכיר את כללה ואת גודל עז האמת והיושר שיש באמתתה בהכרה מדעית אבל את הערך של הנשגב הוא משיב אל האמונה^[1]- מפני שאי אפשר כלל שיתגלה לעיני האדם עוצם הערך של הצחות האלהיות; אם כן, האמת הברורה אי אפשר לה להחקק כי אם בצירוף כח האמונה, שמשיב את כלל ציורי הרוחניות כמו שהם ידועים - ליוצרם, שחותמו אמת, רק אז הוא מוכתר באור האמת מכל צדדיו. אמנם, ציור אמונה כזה בא לא מצד ההכרח של החיים המעשיים שיהיו מתוקנים על צד המוסר והטוב, כי על זה כבר עמדה בינתו הגדולה של האיש השלם כמו שיהיה באחרית הימים, לעת קיומה של ההבטחה הגדולה של "(ו)נתתי תורתי בקרבם ועל (לוח) לבם אכתבנה"^[2]ונמצאת שאין האמונה אז כי אם עטרה מוספת הוד והדר לאדם, ונקנית לו רק מטעם האהבה היותר בהירה להיות מואר באור האמת.^[3]<אמנם, האמונה במצבה ההוה, מצד ההכרח של קיום החיים המעשיים שלא יהרסו על ידי השחתות מוסריות, מצב זה בא רק לרגלי ההשפלה האנושית שנתמעטה קומתו מפני החטא> [עפ"י ל"ה פרק כט]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עמוד ענן משלים לעמוד אש.

הערות שוליים[עריכה]