מיקרופדיה תלמודית:אבות, האומה

הגדרה^[1] - אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב.

סיכום תמציתי

השם אבות

אין קורים אבות אלא לשלושה (שמחות א יד; ברכות טז ב), ולא לשבטים (ברכות שם, ורש"י ד"ה אלא); ולא מפני שאיננו יודעים לאיזה שבט אנו מתייחסים, אלא מפני שאין חשובים להיקרא אבות לכל ישראל אלא אברהם יצחק ויעקב בלבד (ברכות שם, ורשב"א בשם רב האי)^[2].

יש מפרשים, שאין אומרים על המת לשבחו שהוא בן ראובן או בן שמעון, אלא שהוא בן אברהם יצחק ויעקב (אור זרוע ח"א סי' קו, בשם רבנו חננאל); ויש מפרשים, שאין מזכירים זכות אבות אלא לשלשה, שעד יעקב הם חשובים וזכותם גדולה, ומכאן ולמטה אין חשובים כל כך ואין נתלים בזכותם (שם).

הגבלות שונות נאמרו בדבר:

• דווקא בתפלה אין לומר אבות על אחרים, אבל לא בדרך סיפור דברים (ריטב"א יבמות מו ב).

• אין הדברים אמורים אלא לגבי יחידים, שאינם אבותיהם של כל ישראל, כגון השבטים וכיוצא, אבל לרבים שהם אבות של כל ישראל מותר לקרוא אבות, ולכן הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, כגון מעברות הים והירדן וכיוצא, אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו (ברכות נד א, באר אברהם (הר"א משכיל לאיתן), בחידושים שם).

• דווקא סתם אבות אין לקרוא, אבל בצירוף תואר מותר, כמו שאמרו על שמאי והלל שהם אבות העולם (משנה עדיות א ד), ועל רבי טרפון שהוא אביהן של כל ישראל (ירושלמי יבמות ד יב), ועל רבן יוחנן בן זכאי שהוא אב לחכמה ואב לדורות (ירושלמי נדרים ה ו; דבש לפי (החיד"א) אות א)^[3].

שמות הפרטיים של האבות

אברהם

תני בר קפרא, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר: וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם (בראשית יז ה); רבי אליעזר אומר עובר בלאו, שנאמר: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם (שם. ברכות יג א); ר' לוי אמר עובר בעשה ולא תעשה (ירושלמי שם א ו).

מוני המצוות וכן הפוסקים לא הזכירו את העשה והלאו של הקורא לאברהם אברם^[4], ומתוך כך נוטים כמה אחרונים לומר שאינה אלא אסמכתא ולא לימוד גמור (עיין כפתור ופרח פמ"ו; זוהר הרקיע מצות עשה פה; אומר השכחה (הר"י פיק) בראשו; חידושי אגדות למהרש"א ברכות שם; צל"ח שם), או שאין חיוב בעשה זה, לפי שאין למדין מקודם מתן תורה (זוהר הרקיע סי' פה. ועי' כפתור ופרח פמ"ב).

האיסור הוא רק על אברהם אבינו, אבל אדם אחר שיש לו סיבה וטעם להיקרא אברם - מותר (עיין בית שמואל שמות אנשים אות א' בשם מהרש"ל; מהר"ץ חיות גיטין נ א. ועי' שדי חמד כללים מערכת כ אות פג).

יעקב

איסור זה לא נאמר על יעקב, אף על פי שגם בו כתוב: לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ (בראשית לה י), לפי שהתורה עצמה חזרה וקראה אותו בשם יעקב: וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב (שם מו ב); ואף על פי שגם באברהם כתוב: אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹקים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם (נחמיה ט ז), שם הנביא מספר שבחו של מקום שבחר בו בהיות עוד שמו אברם (ברכות שם, וירושלמי שם).

היחס

ישראל

רק ישראל נקראים זרע אברהם. מכאן נלמדות הלכות אחדות:

• הנודר הנאה מזרע אברהם, אסור בישראל ומותר באומות העולם, אפילו מזרע ישמעאל ועשו (בראשית כא יב. נדרים לא א; ירושלמי נדרים ג ח; רמב"ם נדרים ט כ, ופירוש הרדב"ז שם; טוש"ע יורה דעה ריז מ)^[5].

• אף במצות מילה נתמעטו זרע ישמעאל ועשו, שאינם בכלל זרע אברהם (בראשית יז ט. סנהדרין נט ב; רמב"ם מלכים י ז)^[6].

• מטעם זה קבעו בנוסח תפילת ראש השנה: 'ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור', ולא כאלה שמנסחים: לזרע יעקב תזכור, בשביל להוציא את עשו, והמדקדק לומר כן הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ואינו אלא טועה (שו"ת הריב"ש סי' לח; שו"ע אורח חיים תקצא ז)^[7].

גרים

לאברהם נאמר כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (בראשית יז ה), ופירושו: לשעבר היית אב לארם, מכאן ואילך אתה אב לכל הגויים (ירושלמי שם), שנכנסים תחת כנפי השכינה (רמב"ם שם)^[8]. מכאן נובעות כמה הלכות:

• הגר מביא בכורים ואף קורא את הפסוק אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ (דברים כו ג. משנה בכורים א ד, דעת רבי יהודה; ירושלמי בכורים שם; רמב"ם בכורים ד ג. ועי"ש במשנה למלך).

• גר יכול להיות שליח ציבור ולומר בתפילת העמידה 'אלקינו ואלקי אבותינו' (שו"ע או"ח נג יט).

• יכולים לזמן על הגר, והוא יכול לומר בברכת המזון 'שהנחלת לאבותינו ארץ טובה' (ר"י בתוס' בבא בתרא פא א ד"ה למעוטי; נימוקי יוסף בבא בתרא שם; שו"ע או"ח קצט ד)^[9].

• הנודר מזרע אברהם אסור בגרים (רא"ש נדרים לא; שו"ע יו"ד ריז מ). ויש אומרים שהגרים נחשבים לבני אברהם, אבל לא זרע אברהם (נימוקי יוסף על הרמב"ן לנדרים שם).

• בגיטין כותבים לגר: פלוני בן אברהם אבינו (שו"ת הרא"ש כלל טו; שו"ע אבן העזר קכט כ).

• בעליה לתורה קורים אותו בן אברהם (רמ"א או"ח קלט ג).

זכות אבות

נחלקו בגמרא אם תמה זכות אבות ומאימתי תמה (שבת נה א). ובתפלה שאנו מזכירים זכות אבות - יש מי שאומר, שהוא מפני שאף על פי שזכות אבות תמה, ברית אבות לא תמה (ויקרא כו מב. רבנו תם בתוס' שבת שם ד"ה ושמואל), וכך אנו אומרים בתפלת מוסף של ראש חודש: 'וברית אבות לבנים תזכור'; יש מי שאומר, שאין זכות אבות עומדת מעצמה לאחר שתמה, אבל כשאנו מתפללים ומבקשים שתעמוד לנו, אז לעולם אינה תמה (אור זרוע ח"א סי' קו בשם הר"ר יונתן. ועי' עוד שם ח"ב הלכות ערב שבת סי' כג); ויש מי שאומר, שלא נחלקו האמוראים, אלא שזכות אבות תמה לרשעים ולא תמה לצדיקים, ועל זה אנו סומכים להזכיר זכות אבות (ר"י בתוס' שם)^[10].

יש מפרשים בנוסח התפלה: "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו", שמקודם אנו אומרים שזוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם, ושוב מוסיפים שאף אם תמה זכות אבות מכל מקום "מביא גואל לבני בניהם למען שמו", על שם גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ (ישעיהו סג טז. אבודרהם, שמונה עשרה ד"ה ברוך אתה; טור אורח חיים סי' קיג).

גירות האבות

אברהם אבינו קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה (בראשית כו ה. משנה סוף קידושין), ואפילו עירובי תבשילין (יומא כח ב)^[11]. ונחלקו הראשונים: יש אומרים שהאבות, וכן זרעם אחריהם, דינם בעצם כבני נח, ורק להחמיר על עצמם קיימו המצוות, אבל לא להקל במקום שיש חומר בבן נח (רא"ם שמות ד כד; הצרפתים ברמב"ן ויקרא כד י; גור אריה בראשית לז ב); ויש אומרים כי מעת שנימול אברהם, דין האבות וזרעם כישראל לגמרי, ואפילו להקל, ולכן אמרו על עשו שהוא ישראל מומר לירושה (קידושין יח א. רמב"ן ויקרא שם), ולכן נשא יעקב שתי אחיות, לפי שגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד (יפה תואר בראשית טז ב)^[12], ומטעם זה מצינו ששמרו האבות את השבת (בראשית רבה פע"ט ופצ"ב), אף על פי שבן נח ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח ב), לפי שדינם כישראל אפילו להקל (פרשת דרכים דרוש א)^[13].

הלכות הנלמדות מהאבות

מסיפורי אבות

אין למדים הלכה מהמסופר בתורה שנהגו האבות קודם מתן תורה, שהאבות עשו רק לעצמם ולא בתורת הלכה לדורות (ריטב"א יומא כח ב). לפיכך:

• אין ללמוד מאברהם שקיים התורה עד שלא ניתנה (יומא כח ב; מדרש תנחומא (בובר) לך לך יד)^[14].

• אין ללמוד אבלות שבעת ימים מן התורה מהפסוק: וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים (בראשית נ י. ירושלמי מועד קטן ג ה)^[15].

• אין למדים דין קבורת המת ממה שמצינו לאברהם יצחק ויעקב שקברו מתיהם, לפי שמנהג הוא שנהגו כן (סנהדרין מו ב, ורש"י ד"ה ונימא).

מציוויים לאבות

אפילו דבר שנצטוו עליו האבות מהשם, אין אותו ציווי חובה עלינו "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושים אלא במצות הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלים אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה ציוה אותנו על ידי משה רבנו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבנו עליו השלום" (פירוש המשניות לרמב"ם חולין סוף פ"ז)^[16]. ואפילו שבע מצוות של בני נח, אלמלא חזרו ונצטוו עליהם ישראל לא היו חייבים בהם (תורת נביאים (מהר'צ חיות) פי"א, על פי סנהדרין נו ב).

נחלקו אמורים בשאלה כנגד מה נתקנו שלש התפילות בכל יום, ולדעת רבי יוסי ברבי חנינא (ברכות כו ב) תקנו האבות את התפילות - אברהם אבינו תקן שחרית (על פי בראשית יט כז); יצחק אבינו תקן תפילת מנחה (על פי בראשית כד סג); יעקב אבינו תקן תפילת ערבית (על פי בראשית כח יא)^[17].

על ארץ ישראל כארץ האבות, והמשמעות ההלכתית בזה – ראה ערך ארץ ישראל.

הערות שוליים