מיקרופדיה תלמודית:אבני היכל ועזרות

הגדרה^[1] - האבנים שבונים בהן את המקדש והעזרות.

סיכום תמציתי

איכותן וציפויין

כשבונים ההיכל והעזרה בונים באבנים גדולות, שנאמר: אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת (מלכים א ה לא), ואם לא מצאו אבנים בונים בלבֵנים (רמב"ם בית הבחירה א ח).

מרצפים את כל העזרה באבנים יקרות (רמב"ם שם י)^[2].

האבנים שבבית ראשון שבנה שלמה המלך, היו מכוסות ארזים מבפנים ומצופות זהב עד אשר אֵין אֶבֶן נִרְאָה (מלכים א ו יח), וכן אבני הרצפה ושל ההיכל והדביר היו מצופות עצי ברושים (שם ו טו) ועליהם זהב (שם ו ל). כותלי העזרות היו בנויים ג' שורות אבני גזית ועליהן שורה של ארזים (שם ו לו ובמפרשים)^[3].

הורדוס בנה את הבית באבני שיש כחול ירוק ולבן, שורה יוצאת ושורה נכנסת, ולא נתנו לו חכמים לצפותן בזהב מבחוץ, כדי שייראו כגלי הים שהם צפים ונעים (סוכה נא ב; בבא בתרא ד א, ורש"י שם)^[4].

חציבתן

אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש (ירושלמי יומא ג ו), היינו שיחצבו אותן לשם קודש, וכל מעשיהן יהיו לשם קודש (קרבן העדה שם. וראה בפני משה שם).

אבנים וקורות שחצבו מתחילה לשימוש של הדיוט (ויש גורסים: לבית הכנסת (גירסת כתב יד ווינה ורמב"ם, ועי' כסף משנה שם)) אין בונים אותן בהר הבית (תוספתא מגילה (ליברמן) ב טז; רמב"ם בית הבחירה סוף פ"א); אבל אם שינה צורתן הקודמת מותר, כמו הכיור (ראה ערכו) שנעשה ממראות הצובאות (מגן אברהם סי' קמז סק"ה). ויש מפקפקים בדבר (שו"ת ושב הכהן סי' ה).

סיתותן

לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית (שמות כ כב), בו - במזבח - אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים (מכילתא שם); וכן נאמר: כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת וגו' מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה (מלכים א ז ט), והיינו: גזית, ואין גזית אלא גזוזות שהונף עליהן ברזל (מכילתא שם). ואף על פי שכתוב: וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ (מלכים א ו ז), פירושו: בבית אינו נשמע, אבל בחוץ נשמע (מכילתא שם).

בבבלי נחלקו תנאים בדבר: בשמיר - בריה מששה ימי בראשית ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו (רש"י גיטין סח א ד"ה שמיר) - נבנה בית המקדש, שנאמר: וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה (מלכים א שם), הדברים ככתבן, כמו שהסיעוה מן ההר ולא סיתתוה שוב בכלי ברזל, דברי ר' יהודה; אמר לו ר' נחמיה, וכי אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת וגו' מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה (מלכים א שם), אם כן מה תלמוד לומר לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ (שם), שהיה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים (תוספתא סוטה (ליברמן) טו א; סוטה מח ב). ההלכה: אין מפצלים את אבני הבנין בהר הבית, אלא מפצלים אותן ומסתתים אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסים אותן לבנין (רמב"ם בית הבחירה א ח)^[5].

שלימותן

אבני היכל ועזרות צריכות להיות שלימות ולא פגומות, ושיעור הפגימות שתחגור צפורן - שתעכב בה צפורן אם בודקין כבדיקת סכין [שחיטה] (רש"י בכורות לז ב ד"ה שתחגור) - באותו פגם (חולין יח א, ותוס' שם ד"ה וכמה; רמב"ם שם יד)^[6]. נפגמו או שנגממו - נחתכו בסכין ולא חיסרו אלא כעין סדק (עי' רש"י בכורות לז א ד"ה פגימה) - פסולות, ואין להן פדיון אלא נגנזות (רמב"ם שם טו, על פי תוספתא מגילה ב טז)^[7] - אין להן פדיון מפני שהן קדושות קדושת הגוף (מלחמות לרמב"ן עבודה זרה נב ב. ועי' מנחות ק ב), ואין יוצאות לחולין על ידי מעילה (שם)^[8]. ויש אומרים שאין בהן קדושת הגוף ויוצאות לחולין על ידי מעילה (הרז"ה במאור עבודה זרה שם, באבני מזבח), ומכל מקום נגנזות ואינן נפדות מפני שאסורות להדיוט לאחר שהשתמשו בהן לגבוה (משנה למלך שם סוף טו, על פי עבודה זרה נב ב).

נידלדלה אבן מאבני העזרה ועמד הכהן עליה, אם אין דעתו לחברה, חוצצת (זבחים כד א. הרמב"ם השמיט, ועי' כסף משנה שם).

נתיצתן

הנותץ אבן אחת מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח לוקה, שנאמר: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וגו' לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקיכֶם (דברים יב ג-ד. ספרי שם; תוספתא מכות (צוקרמאנדל) ה ח; רמב"ם שם יז), והוא הדין הסותר אבן אחת משאר העזרה (ספרי שם; רמב"ם יסודי התורה ו ז; ראב"ד בהשגות בית הבחירה שם טז, לפי הבנת האור שמח ואבן האזל).

יש שכתב לחלק בין סותר ונותץ - סותר עניינו כשהאבן מחוברת, ואסור אפילו בעזרות, מפני שהוא מקום של עבודת ה' בקרבנות, בשחיטה וכיוצא, אבל בתלושה אינו עובר, מה שאין כן באבני היכל ובין האולם ולמזבח, שהאבן גופה היא חלק מהמקדש, ואפילו בתלושה ממקומה עובר כשנותצה (אבן האזל שם, על פי דיוק לשון הרמב"ם ביסודי התורה ובבית הבחירה שם)^[9].

ולאו דוקא אבן אחת, אלא כל שעושה בנתיצתו רושם בבנין (אור החיים דברים יב ד; מנחת חנוך מצוה תלז).

אינו לוקה אלא על עזרת ישראל שהיא מחנה שכינה, ולא על עזרת נשים, וכן בגגין ועליות, מלבד גג ההיכל (מנחת חנוך שם).

ודוקא שנותץ דרך השחתה (רמב"ם שם, ובית הבחירה שם יז), אבל נותץ כדי לתקן מותר (כסף משנה בית הבחירה שם. ועי' בית יוסף יורה דעה סי' רעו, בשם רי"א)^[10].

הערות שוליים