מיקרופדיה תלמודית:אגב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - אחד מדרכי הקניינים של מטלטלין: כאשר נקנים מטלטלין וקרקעות ביחד, ונעשה מעשה קנין המתאים לקניית קרקע, נקנים המטלטלין אגב הקרקע, מבלי צורך לעשות בהם קנין מיוחד.

סיכום תמציתי

הקנין מקורו ותנאיו
העקרון

המוכר לחברו קרקע ומטלטלים ביחד, על ידי מעשה קנין בקרקע – בכסף, בשטר או בחזקה - נקנים עמה המטלטלים.

מקור החיוב

יש מהראשונים שסוברים שקנין אגב הוא מהתורה; ויש שסוברים שהוא מדרבנן.

דרך הקנין

בכדי לקנות את המטלטלים אגב הקרקע, צריך המוכר לומר לקונה "קנה אגב קרקע".

שיעור הקרקע

אין שיעור לקרקע בקנין אגב, ובקרקע כל שהיא קונים כל מטלטלים שירצה.

מצב המטלטלים

בין שהמטלטלים צבורים בתוך הקרקע הנקנית ובין שאינם צבורים בתוכה, הם נקנים באגב. אבל כאשר המטלטלים צבורים בתוך הקרקע הנקנית, נחלקו ראשונים אם נצרכת אמירת המוכר "קנה אגב קרקע".

התשלום כתנאי לחלות הקנין

יש סוברים שאינו קונה המטלטלים אלא אם כן שילם עבורם; ויש סוברים שקונה המטלטלים אף אם לא שילם עבורם.

סוגי ההקנאות באגב
מכירה ומתנה

קנין אגב שייך בין שהקנה שניהם - המטלטלים והקרקע - במכירה או במתנה, בין שהקנה אחד מהם במכירה והשני במתנה.

שאלה ושכירות

אם השאיל לו את הקרקע, יש אומרים שאין המטלטלים נקנים על ידה באגב; ויש אומרים שאף על ידי השאלת קרקע קונה המטלטלים באגב.

הקונה והמקנה
מכירה וקניה בשניים

מכר שדה לאחד ומטלטלים לאחר, הדבר ספק אם קונה בעל המטלטלים באגב.

כשהמקנים הם שנים והקונה אחד, כגון שקנה מזה קרקע ומזה מטלטלים, ואפילו הם צבורים בתוכה, לא קנה המטלטלים באגב, שאין מטלטלים של זה מתבטלים אל הקרקע של השני.

שליח

יש מהאחרונים הסוברים ששליח יכול לקנות קרקע לעצמו ומטלטלים למשלח, או למכור מטלטלים של המשלח וקרקע של עצמו; ויש חולק וסובר שאין השליח יכול להקנות מטלטלים של המשלח אגב קרקע שלו.

אגב קרקע שאינה ידועה
אין לו קרקע

אם אנו מוחזקים בו שאין לו קרקע, אינו קונה; ויש שאמרו שאנו סומכים על זה שאין לך אדם מישראל שאין לו ד' אמות קרקע בארץ ישראל, שאפילו שאנו בגלות, קרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל היא, וארץ ישראל נקראת על שם ישראל, ועתידים אנו לחזור עליה ולרשת אותה.

בית כנסת

יכול אדם להקנות אגב מקומו בבית הכנסת, ואף על פי שהמקומות של רבים, כל אחד יושב על מקום אחד, והמקום הוא כמו שאול לו ומקנים על ידו.

דברים הנקנים ושאינם נקנים באגב
קרקע

אין קרקע נקנית אגב קרקע, ואפילו אם הן זו על גבי זו, ואמר קנה קרקע תחתונה ואגבה תקנה קרקע שעליה, אינו קונה.

מטבע

כל המטלטלים נקנים באגב, ואפילו מטבע שאינו נקנה בחליפין.

שטר חוב

שטר חוב שיש לו על אחרים נחלקו הראשונים אם יכול להקנותו באגב.

מלוה בעל פה

אינה נקנית באגב; ויש אומרים שנקנית באגב.

הקנין מקורו ותנאיו

העקרון

המוכר לחברו קרקע ומטלטלין ביחד, על ידי מעשה קנין בקרקע – בכסף, בשטר או בחזקה - נקנים עמה המטלטלין (משנה קידושין כו א, ורש"י ד"ה ניקנין; רמב"ם מכירה ג ח; טוש"ע חושן משפט רב א). דין זה נלמד מהפסוק: וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה" (דברי הימים ב כא, יג), היינו שעל ידי קניית ערי מצורות - קרקעות - נקנו המטלטלין (קידושין שם).

מקור החיוב

יש מהראשונים שסוברים שקנין אגב הוא מהתורה (תוס' קדושין ה א ד"ה שכן, ובבא קמא קד ב ד"ה אגב; ריטב"א קדושין כז; נימוקי יוסף בבא קמא ריש פרק ט); ויש שסוברים שהוא מדרבנן, והלימוד מהפסוק אינו אלא אסמכתא (תוס' בבא קמא יב ד"ה אנא; רא"ש ורשב"א שם)[2].

דרך הקנין

בכדי לקנות את המטלטלין אגב הקרקע, צריך המוכר לומר לקונה "קנה אגב קרקע" (קדושין כז א).

נחלקו ראשונים לגבי לשון "עם הקרקע" אם מועילה אף היא: יש סוברים שאינה מועילה (רש"י קדושין כז א ד"ה כל הני; ועיין ר"ן ומאירי קדושין שם), לפי שמשמעות לשון "עם" הינה שהקנין הוא על הקרקע והמטלטלין בשוה, וזה אינו, אלא שהמטלטלין נקנים בתורת אגב (סמ"ע סי' רב ס"ק ה); ויש סוברים שלשון "עם" מועילה, לפי שמשמעותה בעברית כמשמעות לשון אגב בארמית (מאירי ור"ן קדושין כז א, בשם הרא"ה).

שיעור הקרקע

אין שיעור לקרקע בקנין אגב, ובקרקע כל שהיא קונים כל מטלטלין שירצה (משנה פאה ג ו; רמב"ם מכירה ג ט; טוש"ע חו"מ רב ז).

מצב המטלטלין

בין שהמטלטלין צבורים בתוך הקרקע הנקנית ובין שאינם צבורים בתוכה, הם נקנים באגב (קדושין כז א).

כאשר המטלטלין צבורים בתוך הקרקע הנקנית, נחלקו ראשונים אם נצרכת אמירת המוכר "קנה אגב קרקע":

יש סוברים שכאשר המטלטלין צבורים בקרקע לא נצרכת אמירת המוכר, אבל זה דוקא כשצבורים בחצר המשתמרת, לפי שאז המטלטלין נקנים בקנין חצר (מגיד משנה מכירה ג ט, בדעת הרמב"ם שם; ר"ן קדושין י ב בדפי הרי"ף); ויש סוברים שאף כשצבורים בחצר שאינה משתמרת לא נצרכת אמירת המוכר, לפי שעצם היותם צבורים בקרקע מוכיח שאגב הקרקע מקנה את המטלטלין, אף ללא האמירה (כסף משנה מכירה ג ט, בדעת הרמב"ם שם); או משום שאנו מחשיבים את המטלטלין כחלק מגוף הקרקע ומחוברים לה (סמ"ע חו"מ רב ס"ק ג, בדעת השו"ע).

ויש סוברים שאף כשצבורים המטלטלין בקרקע נצרכת אמירת המוכר (ראב"ד בהשגות מכירה ג ט; רמ"א חו"מ רב ב).

התשלום כתנאי לחלות הקנין

יש סוברים שאינו קונה המטלטלין אלא אם כן שילם עבורם, שאז ודאי על דעת קניית המטלטלין הקנה המוכר את הקרקע (רש"י קדושין כז א, לפי גירסתינו בגמ', ועיין רש"ש); ועוד, לפי שקנין אגב הוא קנין רעוע, שהרי אינו עושה מעשה קנין במטלטלין עצמם (ר"ן וריטב"א קדושין כז א); ויש סוברים שקונה המטלטלין אף אם לא שילם עבורם, כל שאין המוכר מחזר אחר המעות, שאז מגלה דעתו שמקפיד דוקא על קבלת התשלום (ר"ן קדושין י ב בדפי הר"ף, בדעת הרי"ף והרמב"ם לפי גירסתם בגמ'. ועי' מאירי קדושין שם, ומגיד משנה מכירה ג ח).

סוגי ההקנאות באגב

מכירה ומתנה

קנין אגב שייך בין שהקנה שניהם - המטלטלין והקרקע - במכירה או במתנה, בין שהקנה אחד מהם במכירה והשני במתנה (קדושין כז א; רמב"ם מכירה ג ח; טוש"ע חו"מ רב א), ואפילו אם רק השכיר לו את הקרקע (רמ"א חו"מ רב ב, על פי קידושין כז א. ועיי"ש בש"ך ס"ק ב).

שאלה ושכירות

אם השאיל לו את הקרקע - יש אומרים שאין המטלטלין נקנים על ידה באגב (ר"ש מעשר שני ה ט; שיטה מקובצת בבא מציעא יא ב ד"ה ומקומו, בשם תוס' שנץ; המאירי קידושין כו ב ד"ה הוזכר; רבנו ירוחם נתיב י חלק ב); ויש אומרים שאף על ידי השאלת קרקע קונה המטלטלין באגב (רבנו ירוחם שם, מדיוק התוס'; ש"ך שם. ועי"ש בקצות החושן והגהות רעק"א).

הקונה והמקנה

מכירה וקניה בשניים

מכר שדה לאחד ומטלטלין לאחר, הדבר ספק אם קונה בעל המטלטלין באגב (בעיא שלא נפשטה בקידושין כז א). מכיון שהכלל הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה - אינו קונה מספק, ואם תפס - הרי זה תלוי במחלוקת הראשונים בענין תפיסה בספקות (רמב"ם מכירה ג י; שו"ע חו"מ רב ג, וט"ז שם. ועי' ר"ן קדושין י ב בדפי הרי"ף).

כשהמקנים הם שנים והקונה אחד, כגון שקנה מזה קרקע ומזה מטלטלין, ואפילו הם צבורים בתוכה, לא קנה המטלטלין באגב, שאין מטלטלין של זה מתבטלים אל הקרקע של השני שייעשו כגופה, שרשות המוכרים מפסקת (קצות החושן סי' רעה ס"ק א; שו"ת באר יצחק חלק או"ח סי' ד. ועי' במקנה דף כז, שכתב להיפך).

גבאי צדקה ואפוטרופסים

גבאי צדקה הקונים קרקע לעצמם, יכולים לקנות מטלטלין על ידי אגב לעניים, שיד עניים הם (קדושין כז א).

יש אומרים שדין זה הוא דוקא בגבאים, שעליהם מוטל לפרנס את העניים, ואם אין כסף בקופת הצדקה מוטל עליהם לטרוח בשבילם, ונמצא שיש להם טובת הנאה בזכיית העניים, והרי זה כאילו זכו במטלטלין לצורך עצמם (ר"ן קדושין י ב בדפי הרי"ף, בשם יש אומרים); ויש אומרים שגם אפוטרופסים הקונים מטלטלין ליתומים וקרקע לעצמם, בכלל זה (ר"ן בשם הרשב"א; מאירי קדושין כז א; שו"ע חו"מ רב ד).

שליח

יש מהאחרונים הסוברים ששליח יכול לקנות קרקע לעצמו ומטלטלין למשלח, או למכור מטלטלין של המשלח וקרקע של עצמו (מקור חיים סי' תמח; חידושי רעק"א חו"מ סי' רב); ויש חולק וסובר שאין השליח יכול להקנות מטלטלין של המשלח אגב קרקע שלו(שו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קטז).

גדרי קרקעות ומטלטלין באגב

קרקעות ניידים וקבועים

אין מטלטלין נקנים אלא אגב קרקעות "דלא ניידי", דוגמת ערי מצורות שדיבר בהם הפסוק (ראה לעיל), ולכן עבדים - אפילו למי שסובר שעבדים כקרקעות - אין קונים מטלטלין אגבם, שהעבד הוא "מקרקעי דניידי" (ב"ק יב א)[3].

צמחים

דבר הצומח ומחובר לקרקע, הוא כקרקע לקנין אגב; אבל אם אינו צריך לקרקע, כגון ענבים העומדות להיבצר, ותבואה שהתייבשה ועומדת להיקצר, הוא כמטלטלין ונקנה אגב קרקע (רמב"ם מכירה ג יח. ועי"ש במגיד משנה); ויש אומרים שגם כאשר אינו צריך לקרקע דינו כקרקע (טור ורמ"א חו"מ סי' קצג. ועי"ש בסמ"ע וט"ז וש"ך, שנחלקו כשצריך עדיין קצת לקרקע).

בעלי חיים

לדברי הכל בעלי חיים נקנים אגב קרקע אף כשאינם צבורים, לפי שאין להם דעת, ואינם בכלל מטלטלין המתניידים (תוס' בבא קמא יב ב ד"ה שאני; טוש"ע חו"מ רב ה).

אגב קרקע שאינה ידועה

קרקע לא מסויימת

יש הסבורים שאף אם הקרקע שהקנה לו אינה מסויימת, כגון שאמר: טפח על טפח קרקע, ולא הגדיר איזהו, קונים על גביו מטלטלין, ובלבד שהקרקע שמתוכה הוא מקנה תהא מסויימת (העיטור מאמר ג; בעל התרומות שער מג, בשם ר"י מיגש); ורוב הראשונים סוברים שגם לזה אין צורך, ואף אם לא הזכיר אלא סתם "הקניתי לו ד' אמות קרקע" מספיק, שאין אדם מקנה לחברו אלא קרקע של עצמו (רשב"א, הובא בב"י חו"מ רב; הר"ן קידושין י ב בדפי הרי"ף; מאירי קידושין כז א; רמ"א חו"מ רב ז).

אין לו קרקע

אם אנו מוחזקים בו שאין לו קרקע, אינו קונה (רשב"א שם; מאירי שם; רמ"א שם), אלא אם כן כתב "דלא כטופסי דשטרי", שאז אנו אומרים שזה כהודאה שיש לו קרקע, והודאת בעל דין כמאה עדים ונקנו גם המטלטלין (רשב"א, הובא בבית יוסף שם), או כשכתב "ונתתי לו ד' אמות בחצרי", שזוהי הודאה (תוס' בבא בתרא מד ב ד"ה דלא. ועי' נתיבות המשפט סי' רב ביאורים ס"ק ג); ויש שאמרו שאנו סומכים על זה שאין לך אדם מישראל שאין לו ד' אמות קרקע בארץ ישראל, שאפילו שאנו בגלות, קרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל היא, וארץ ישראל נקראת על שם ישראל, ועתידים אנו לחזור אליה ולרשת אותה (שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל; ס' השטרות לר"י ברצלוני עמ' 43. ועי' בארוכה באוצר הגאונים קידושין קמו-קנא). אולם רבים מן הראשונים חולקים על זה ממשמעות הסוגיות (תוס' בבא בתרא מד ב ד"ה דלא; מאירי קידושין כו ב), ועוד שאם כן לא יעשה אדם שני שטרי הקנאה, שהרי הראשון כבר קנה ד' אמותיו (תוס' שם).

בית כנסת

יכול אדם להקנות אגב מקומו בבית הכנסת, ואף על פי שהמקומות של רבים, כל אחד יושב על מקום אחד, והמקום הוא כמו שאול לו ומקנים על ידו (שו"ת רשב"א ח"א סי' תתקלד; רמ"א רב ז. ועי' רמב"ן בבא בתרא מד).

דברים הנקנים ושאינם נקנים באגב

קרקע

אין קרקע נקנית אגב קרקע, ואפילו אם הן זו על גבי זו, ואמר קנה קרקע תחתונה ואגבה תקנה קרקע שעליה, אינו קונה (תוס' בבא קמא יב א ד"ה למה, ורשב"א שם; שו"ע חו"מ רב ו, וסמ"ע שם), לפי שלא מצינו בפסוק של ויתן להם וגו' אלא מטלטלין שנקנים באגב (רשב"א שם; נתיבות המשפט סי' רב חידושים ס"ק י).

מטבע

כל המטלטלין נקנים באגב, ואפילו מטבע שאינו נקנה בחליפין (קדושין כו ב, ורש"י ד"ה לדמי; בבא בתרא עז ב), שאגב עדיף מחליפין, ונחשב כקנין מסירה ומשיכה וכיוצא (תוס' בבא בתרא עז ב ד"ה נקנה). ואפילו אם המעות אינן ברשותו, אם הן קיימות, כגון שהיו מופקדות אצל אחרים, נקנות באגב (רמב"ם מכירה ו ז, על פי בבא בתרא שם; שו"ע רג ט).

שטר חוב

שטר חוב שיש לו על אחרים נחלקו הראשונים אם יכול להקנותו באגב, ושלש שיטות בדבר:

אין שטר חוב נקנה באגב, שאינו נקנה אלא על ידי קנין חשוב של כתיבה ומסירה (טור חו"מ סי' סו, בשם ר"ח ורא"ש), ואף אם יכתוב לו נוסף לקנין אגב גם שטר מכירה, אינו מועיל (רא"ש בבא מציעא פ"א סי' מט, ובתשובותיו כלל עה סי' ג. ועי' ש"ך חו"מ סו ס"ק כז).

אגב עומד במקום מסירה, אלא שמכיון שאין שטר נקנה במסירה לחוד, גם באגב אינו נקנה אלא בצירוף כתיבה ("יש מוכיחים" בבעל התרומות שער נא ה"ג)[4].

שטר חוב נקנה באגב לחוד, שאגב עומד במקום הכתיבה והמסירה ביחד (רמב"ם מכירה ו יד, ועי"ש בלחם משנה, וכן פסק בשו"ע חו"מ סו י).

הכותב שטר מכירה על הקרקע ולא מסרו לו, אלא שהחזיק בקרקע עצמה, כיון שהחזיק בקרקע נקנה השטר באגב בכל מקום שהוא (קידושין כז א; רמב"ם מכירה ו יד; טור חו"מ סו). יש שאינם מצריכים בזה אמירת אגב וקני (רמב"ם שם), שהשטר הוא כאפסר - בית אחיזת הקרקע (תוס' גיטין כב א ד"ה החזיק), ויש המצריכים גם בזה אמירת אגב וקני (רש"י קידושין כז א ד"ה אגב; ראב"ד מכירה ו יד).

מלוה בעל פה אינה נקנית באגב, כיון שאין הדבר בעין (רמב"ם מכירה ו ז, ועי"ש במגיד משנה; רשב"א בבא קמא קד ב; תוס' בבא קמא ע א ד"ה אמטלטלין; שו"ע חו"מ רג ט); ויש אומרים שנקנית באגב (תוס' בבא בתרא קמח א ד"ה שכיב מרע; מרדכי כתובות פ' הכותב).

עיסקא, שהיא חצי מלוה וחצי פקדון, יכול להקנותה באגב לדברי הכל, ואפילו חלקו של המלוה, שכיון שאין לו רשות להוציא את המלוה אלא בעסק, היא עומדת ברשות המלוה (קצות החושן סי' סו ס"ק לה; נתיבות המשפט סי' סו ס"ק לח).

אגב בגזלה ובהפקר

גזלן

קנין אגב יש אף בגזלן, שקונה את הגזלה לענין חיוב אונסין, כגון שגזל שדה מחברו, והיתה פרה רבוצה בה ושטפה נהר, למי שסובר קרקע נגזלת, הרי הגזלן חייב אף באונסי הפרה, שנקנית לו בקנין גזלה אגב הקרקע (בבא קמא קיז ב-קיח א, ורש"י שם). אלא שלהלכה אין נפקא מינה, לפי שההלכה היא שקרקע אינה נגזלת, ולא קנה לא השדה ולא הפרה (ראה ערך גזל).

הפקר

חידש אחד מהאחרונים שאף בזוכה מן ההפקר בשדה ומטלטלין, כיון שהחזיק בקרקע - קנה המטלטלין בקנין אגב, שאין צריך שתהיה דעת אחרת מקנה באגב, שהרי גם בגזלן אין דעת אחרת מקנה ובכל זאת קונה באגב, אלא שצריך שיהיו צבורים בתוכה, שהרי באינם צבורים צריך אמירת "אגב וקני", ובהפקר אין מי שיאמר לו (קצות החושן סי' ערה ס"ק א). אבל נחלקו עליו, לפי שעיקר אגב למדנו מויתן להם וגו' עם ערי מצורות (ראה לעיל), לכן אינו מועיל אלא כאשר יש דעת אחרת שמקנה, כמו שהיה שם(נתיבות המשפט סי' ערה; נודע ביהודה מהדורא תנינא חלק או"ח סי' סג)[5]. ואינו דומה לגזלן, משום שהנגזל גופו ניחא לו שהגזלן יקנה כדי שיתחייב באונסין, והרי זה כדעת אחרת מקנה(נתיבות המשפט סי' רב ס"ק ב).

אגב באיסורים

מעשר שני

קנין אגב מועיל אף להפקיע מידי איסורים דאורייתא, ויכול אדם להקנות לחברו מעות בקנין אגב שהלה יפדה בו מעשר שני ויצא לחולין (בבא מציעא מו א). הטעם: משום שאגב הוא קנין דאורייתא (תוס' בבא קמא קד ב, ועי' לעיל); או משום שאף קנין דרבנן מועיל לדאורייתא, שהפקר בית דין הפקר.

בל יראה ובל ימצא

אגב מועיל להפקיע מאיסור של בל יראה ובל ימצא, על ידי שמקנה את החמץ קודם הפסח לגוי (רמב"ן במלחמות פסחים פ"ב, בסוגית הרהינו; שו"ת נחלת שבעה סי' ל, תשובת מהרש"ק; שלטי גבורים פסחים פ"ב, הובא במגן אברהם סי' תמא ס"ק א); ויש שפקפקו לפי שיטת הסוברים שקנין אגב הוא מדרבנן, אם נאמר שקנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא (קצות החושן סי' קצד סק"ג). אולם כתבו אחרונים שאין לפקפק בזה, שאפילו אם קנין דרבנן אינו מועיל שיחשב כאילו קנוי לאחר מן התורה, מכל מקום מועיל שיחשב כהפקר, ובחמץ גם הפקר מוציא מאיסור בל יראה ובל ימצא (שו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' קיז. ועי' בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ט אות ל). ועוד, שאם קנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא, בהכרח שקנין אגב הוא מן התורה, שהרי על כל פנים מועיל אגב לפדיון מעשר שני, שהוא של תורה (שו"ת עטרת חכמים סי' יד; שו"ת דברי טעם ווארשא תרס"ד עמוד 76. ועי' חתן סופר עמ' מז); ויש שחלקו מטעם אחר, שלדעתם אין קנין אגב לגוי (תומים סי' קכג, ועי' להלן).

בכור בהמה

אף להפקיע מאיסור בכורה של בהמה מועיל קנין אגב, על ידי שיקנה לגוי הבהמה או חלק ממנה אגב קרקע (רבינו ירוחם נתיב כ ח"ב; ט"ז יו"ד סי' שכ ס"ק ז).

גט אשה נקנה אגב קרקע, ומפקיע איסור אשת איש, ופוטרה מן היבום (רש"י גיטין עז ב ד"ה הרי זו). ויש חולקים וסוברים שבגט אין אגב מועיל, שלדעתם בכלל אין קניינים מועילים בגט, וצריך שיהיה ברשות האשה דוקא (רמב"ן ורשב"א גיטין עז ב).

אגב בגוי

יש אומרים שאין קנין אגב מועיל לגוי, שהרי אותו פסוק של וַיִּתֵּן לָהֶם וגו' שממנו נלמד דין אגב, בישראל נאמר (תומים קכג יב). ועוד שלסוברים שקנין אגב הוא מדרבנן, לא עשו תקנה לגוי (עי' בבא קמא צו א. קצות החושן קצד ג). אבל נחלקו עליהם והוכיחו מהפוסקים שאגב מועיל בחמץ ובבכורה, שגם לגוי יש קנין אגב (ועי' שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ט אות ל; אמרי בינה קונט' קניינים סי' טו; ועוד).

הערות שוליים

  1. א, טור' קיז - קכה.
  2. ועיין עוד שער המלך מכירה ג ח; קצות החושן סי' רב ס"ק ה; אמרי בינה קונטרס קנינים סי' טז.
  3. וראה עוד תוס' בבא קמא יב א, ועי' סמ"ע חו"מ רב ס"ק טו ויז. ועי' לעיל שיש אומרים שקנין אגב הוא מן התורה.
  4. ועי' ש"ך שם שהוכיח שזוהי גם דעת התוס' והרא"ש ושאר ראשונים, ופסק כמותם.
  5. ועי' שו"ת באר יצחק חלק או"ח סי' ד, שתלה הדבר במחלוקת ראשונים והכריע להלכה כקצות החושן.