מיקרופדיה תלמודית:אדם המזיק,

הגדרה ^[1] - אדם שהזיק ממונו של חברו.

סיכום תמציתי

איסורו וחיובו

האיסור להזיק

אסור להזיק ממון חברו, כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חברו (טור חושן משפט שעח א)^[2]. האיסור להזיק קיים גם אם היה בדעתו לשלם את הנזק (פרישה שעח ס"ק א). ואפילו במקום סכנה אסור להזיק, אלא אם כן בדעתו לשלם (רשב"א בבא קמא ס א, ביאור הגר"א שעח ס"ק א)^[3].

אם הזיק, אף שאינו נהנה, כגון הרג בהמת חברו, או שבר כליו וקרע בגדיו וקצץ נטיעותיו, חייב לשלם (טור חושן משפט שעח), והדבר נלמד מהפסוק: וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה (ויקרא כד כא).

אבות ותולדות

אדם המזיק נחשב מאבות נזיקין^[4], כיון שחיובו נאמר בתורה. במה דברים אמורים כשהזיק בגופו, כגון בידיו או בשאר אבריו, או במה שמחזיק בידיו (בבא קמא ד א, וברש"י ד"ה דכייף; משנה בבא קמא לב א); וכן הדוחף חפץ ועשה מעשה, נחשב המעשה כנעשה בגופו; וכן המושך חפץ על הקרקע, ונעשה מעשה על ידי החפץ כגופו הוא נחשב (בבא קמא יז ב, לגבי בהמה המושכת בקרון).

אבל אם הזיק על ידי כחו, כגון שרקק והזיק בעת שהרוק הלך מכחו, או שזרק אבן או פתח מים על הכלים והזיק - להרבה דעות הרי זו תולדה (בבא קמא ג ב; שם כו ב; כתובות לא א; רמב"ם חובל ומזיק ו י; בית יוסף חושן משפט שפד)^[5]. ואין הבדל בין חיובי אב לתולדה, ש"תולדותיהן כיוצא בהן" (בבא קמא ג ב); ויש אומרים שגם המזיק בכחו הוא בכלל אב נזיקין של אדם המזיק, כאדם המזיק בגופו (רש"ש בבא קמא ג ב, בדעת רש"י שם ד"ה כחו).

גם מעשה שעשה אדם ברוח היוצאת על ידי השמעת קולו - כגון אדם שהכה בכותל כנגד חברו, ומחמת בהלה שנבהל מהקול נתחרש או נסתמאה עינו - נחשב כמי שעשאו בכחו וחייב (בבא קמא צא א; רמב"ם חובל ומזיק ב ז; טור ושולחן ערוך חושן משפט תכ כה; מרדכי בבא קמא פרק ח צה).

העושה מעשה בכחו, אף על פי שלא נתכוין כלל לעשותו, כחו הוא וחייב (ורשב"א חולין לא א; פר"ח יורה דעה ג ב). יש שכתבו, שאף על פי שאדם המזיק חייב אף כשהזיק באונס, לסוברים כן (ראה להלן), כשהזיק בכחו אינו חייב אלא במעשה הקרוב לפשיעה (שיטה מקובצת בבא קמא כט א, בשם הראב"ד); ויש שנראה מדבריהם שאין לחלק בזה, וגם מזיק בכחו אינו פטור אלא באונס גמור (רש"י בבא קמא כג א ד"ה היכי; תוס' שם ד"ה טמון).

מזיק באונס

אדם מועד לעולם, וחייב לשלם נזק שלם, בין שהוא שוגג ובין מזיד, בין ער ובין ישן, בין באונס ובין ברצון (בבא קמא כו א; רמב"ם חובל ומזיק א יא; שלחן ערוך חושן משפט תכא ג) , שנאמר במזיק גופו של חברו פֶּצַע תַּחַת פָּצַע (שמות כא כה), לחייבו על השוגג כמזיד, ועל האונס כרצון (בבא קמא כו ב). דין זה נכון גם אם אנסוהו אחרים להזיק (תוס' יבמות נג א ד"ה הבא).

בדרגת האונס שאדם המזיק חייב בו נחלקו הראשונים:

• יש אומרים שאינו חייב אלא כשלא היה אונס גמור, כגון ששכב אצל כלים והזיק בשנתו; אבל באונס גמור, כגון שישן ואחר כך הביאו אצלו כלים והזיקם בשנתו - פטור (תוס' בבא קמא ד א ד"ה כיון, ושם כז ב ד"ה ושמואל; רא"ש בבא קמא פ"ג ס' א; רמ"א חושן משפט שעח א)^[6].

• ויש אומרים שאפילו באונס גמור חייב, כמו באדם שנפל מן הגג ברוח שאינה מצויה והזיק שחייב, אלא אם כן פשע הניזק בעצמו, כגון שהביא אצל המזיק כלים כשישן, שפטור (רמב"ן בבא מציעא פב א)^[7].

• יש מן הראשונים שכתבו שאפילו אם קדם האחד לישון, ובא חברו ושכב בצדו, והזיקו הראשון, אם יודע הראשון שעתיד חברו לשכב בצדו, הרי זה חייב בנזקו (פסקי ריא"ז בבא קמא פ"ב ה"ז אות ב. וכעין זה בר"י מלוניל בבא קמא כו ב).

אפילו במקום שפטור על האונס, מכל מקום אם נהנה חייב לשלם מה שנהנה (תוס' בבא קמא כז א, על פי גמ' שם קיב א).

אדם שהוזקו בו

גם אם האדם לא הזיק בעצמו, אלא עמד במקומו באופן שאין לו רשות לכך, כגון שהיתה קורה בידו וכיוצא בזה, ובאו אחרים והוזקו בו, חייב (בבא קמא לב א).

הקדרים והזגגים שהיו מהלכים זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון והשלישי בשני - הראשון חייב בנזקי השני, והשני חייב בנזקי השלישי (בבא קמא לא א)^[8].

הבדלי רשויות

אדם המזיק חייב גם אם נכנס הניזק לרשות המזיק שלא ברשות, והזיקו שם, שאף על פי שבמקרה זה יש למזיק רשות להוציאו, אין לו רשות להזיקו (בבא קמא מח א). אלא שמכל מקום יש הבדלי דינים לפי מקום הנזק גם באדם המזיק:

• ברשות הניזק חייב אדם המזיק בין אם הזיקו בידים, ובין אם הניזק הוזק בו ממילא ללא מעשה מצד המזיק, כגון שהיה עומד במקומו ובא בעל הבית והוזק בו (בבא קמא מח א, ורש"י ד"ה הוזק)^[9].

• ברשות המזיק, אם לא הרגיש בו בעל הבית שנכנס, אפילו הזיקו בידים פטור, שכיון שנכנס שלא ברשות לא היה לו לבעל הבית להעלות על הדעת שנכנס ולא היה לו להיזהר; אבל אם ראהו שנכנס והזיקו, אפילו שלא בכונה, חייב (בבא קמא מח א, וברש"י ד"ה והזיק)^[10].

• ברשות שניהם, כגון בחצר השותפים, או ברשות הרבים, או במקרה שנתן לו בעל הבית רשות להיכנס לחצירו - אם הזיקו בידים חייב, אפילו כאשר המזיק לא ידע שהניזק נמצא שם, שהיה לו להעלות על הדעת שכשם שהוא נכנס ברשות אף השני נכנס ברשות, אבל אם הוזק בו ממילא, פטור (בבא קמא מח ב, רש"י ותוס' ד"ה שניהם).

דין זה הוא גם ברשות שאינה של שניהם, כגון שנכנסו שניהם לחצר אחרת שלא ברשות (תוס' בבא קמא מח ב ד"ה שניהם), או שהיו שניהם רצים ברשות הרבים, שאין לו לאדם רשות לרוץ ברשות הרבים אלא בערב שבת בין השמשות; ואם הזיק לחברו בידיים חייב, ואם חברו הוזק ממילא, פטור (בבא קמא לב א). אם היה אחד רץ ואחד מהלך - זה שרץ נקרא שלא ברשות ואם הזיק חייב, וזה שמהלך נקרא ברשות ואם הזיק פטור (תוס' בבא קמא לב א ד"ה תרוייהו).

שותפות במעשה הנזק

שנים שהזיקו יחד

שני בני אדם או יותר שעשו נזק כאחד, משלמים כל אחד את חלקו בנזק (רמב"ם חובל ומזיק ו ג, על פי בבא קמא י ב). אולם אם אחדים התחילו במעשה הנזק ראשונים, כגון חמשה שישבו על ספסל ולא שברוהו, ובא עוד אחד וישב עליו גם הוא ונשבר - אם גם בלעדיו היה נשבר באותה שעה, הראשונים חייבים והאחרון פטור (טור חושן משפט שפא, בשם הרא"ש; רמ"א שם), ויש הסבורים שגם האחרון חייב לשלם לפי חלקו בנזק, כיון שהשבירה נעשתה גם על ידו (תוס' בבא קמא י ב ד"ה מאי קעביד); ואם בלעדיו לא היה הספסל נשבר כלל, האחרון חייב, שעשה את כל הנזק (טור שם; רמ"א שם)^[11].

ויש אומרים שגם הראשונים חייבים, כיון שהיה להם לעמוד תיכף כשישב הלה (רש"י בבא קמא י ב ד"ה ולימא) . ולכן אם סמך עליהם ולא יכלו לעמוד, לדברי הכל האחרון בלבד חייב (רש"י שם ד"ה סמך; טור ורמ"א חושן משפט שפא), לפי שכחו כגופו (רש"י שם ד"ה לא צריכא) . דהיינו שמעשה הנעשה כתוצאה מפעולה של אדם, נחשב - לענין חיובו של האדם על נזק - כמי שעשאו האדם בגופו, ולכן אדם שנסמך על חברו ובכך גרם לו לשבור כלי, חייב^[12].

שנים שהזיקו בזה אחר זה

זרק כלי מראש הגג, באופן שהיה ודאי נשבר, הרי הוא מתחייב מרגע הזריקה, כיון שאנו רואים את הכלי מאותה שעה כשבור, ולכן אם בא אחר והקדים לשוברו במקל לפני שהספיק להישבר, הראשון חייב והאחרון פטור, שלא שבר אלא כלי שבור (בבא קמא יז ב, כו ב; רא"ש פ"ב ס' טז).

ויש חולק וסובר שגם הראשון פטור, כי כלי באויר נחשב ככלי שלם, והשני אף הוא פטור שבשעת השבירה לא היה שווי לכלי, שאין מי שמוכן לקנות כלי זרוק^[13] (רמב"ן במלחמות בבא קמא סוף פ"ב, יא ב מדפי הרי"ף)^[14].

זרק כלי מראש הגג ולא היה ראוי להישבר על ידי זה, כגון שהיו תחתיו כרים וכסתות, ובא אחר וסילקם, הראשון פטור ואין בו תורת אדם המזיק, אפילו אם קדם בעצמו וסילק את הכרים, כיון שזריקה הראשונה לא היה בה מעשה המזיק (בבא קמא כו ב)^[15].

נזק שהיה אפשר לסלקו

אדם המזיק חייב על עשיית נזק אפילו כאשר היה ביד הבעלים לסלקו, ולכן אדם ששם גחלת על בגדו או על שורו של חברו ונשרפו - חייב לשלם גם אם היו הבעלים עומדים שם ורואים אותו, והיו יכולים לסלק הגחלת (בבא קמא כז א; רמב"ם חובל ומזיק ד כב; טור ושולחן ערוך חושן משפט תיח יח), ואפילו אם הבעלים שתקו, אין אנו אומרים ודאי מחלו לו, אלא שחשבו שיתבעוהו בדין וישלם להם (רש"י בבא קמא כז א ד"ה חייב; תוס' שם ד"ה קרע).

אולם אם המזיק לא יכל להעלות בדעתו שיקרה הנזק - אינו חייב לשלם. ולכן אם שם גחלת על לב העבד הכפות, והיו הבעלים רואים ולא סילקו את הגחלת והוזק העבד, פטור מלשלם, שהרי המזיק אומר לבעל העבד: סבור הייתי שתסלק את הגחלת, שכרגיל האדון מסלק הנזק מעבדו (תוס' בבא קמא כב א ד"ה גדי; שם כז א ד"ה הניח; ראב"ד חובל ומזיק ד כב). ואם לא היה העבד כפות, פטור, אפילו כשאין הבעלים שם, שהעבד עצמו היה צריך לסלק את הגחלת (רש"י בבא קמא כז א ד"ה עבדו; רמב"ם חובל ומזיק ד כב)^[16].

מחילה באדם המזיק

האומר לחברו: קרע כסותי, שבור כדי, וקרעה ושברו - פטור, שהרי נתן לו רשות (בבא קמא צג א; רמב"ם חובל ומזיק ה יב; טור ושולחן ערוך שפ א)^[17]; ויש מי שפירש בטעם הפטור שמזיק ברשות אין עליו חיוב, כי כל מי שעושה בהסכמת הבעלים אינו בגזר מזיק (קצות החושן סי' רמו סק"א). אבל אם היה שומר עליהם מלפני זה אינו נפטר, אלא אם כן אמר לו לשומר על מנת לפטור (משנה בבא קמא צב א ובגמ' שם צג א; רמב"ם חובל ומזיק ה יא; טור ושולחן ערוך שם), שכיון שמחויב ועומד הוא אינו אלא כמשטה בו, כל שלא אמר לו בפירוש על מנת לפטור (תוס' בבא קמא צג א ד"ה הא); ועוד, שאין חיובו מסתלק בדברים בעלמא (מרדכי בבא קמא צג א, בשם הר"י)^[18].

כפרת המזיק

המזיק ממון חברו, כיון שמשלם הנזק מתכפר לו, ואינו צריך לבקש ממנו שימחל לו (רמב"ם חובל ומזיק ה ט), אלא יתודה ויעשה תשובה על האיסור שעשה (רמב"ם תשובה א א). ואינו דומה בזה לגזלן או לחובל, שאינו מתכפר לו אלא אם כן ירצהו וימחל לו, שכיון שנהנה מן העברה, או שציערו בגופו, אינו מתכפר לו בלי מחילה (לחם משנה חובל ומזיק ה ט).

הערות שוליים

1