מיקרופדיה תלמודית:אהבת ה'

הגדרה^[1] - מצות אהבת ה' בכל לבו ונפשו ומאודו.

המצוה ומהותה

מקור המצוה

מצות עשה לאהוב את ה', שנאמר (דברים ו ה) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (רמב"ם יסודי התורה ב א, ותשובה י ב).

המצוה נמנית במנין המצוות (ספר המצות מצות עשה ג; סמ"ג עשין ג; החינוך מצוה תיח).

מהותה

האהבה הראויה היא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה, והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שציונו בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, והוא ששלמה אמר דרך משל: חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי (שיר השירים ב ה), וכל שיר השירים משל הוא לענין זה (רמב"ם תשובה שם ג). ודבר ידוע וברור הוא שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה (שם סוף פרק י).

אהבת ה' היא אחת מארבע מצוות עשה שחובתן תמידית, ולא תיפסק המצוה מעל האדם אפילו רגע כל ימיו (ספר החינוך באגרת המחבר שבהקדמה).

דיניה

מדיני המצוה שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת ה' יתברך, ויערוך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד וממשלה הכל כאין ואפס ותוהו כנגד אהבתו יתברך (החינוך שם), וכל התורה כלולה במצות ואהבת, כי מי שאוהב את המלך כל מחשבותיו לעשות הטוב והישר בעיניו (סמ"ג שם), ואפילו בשעת העבירה והכעס ישיב אל לבו אהבת האל, והוא שאמרו (משנה ברכות נד א): וְאָהַבְתָּ וגו' בְּכָל לְבָבְךָ, בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע (פירוש המשניות לרמב"ם שם. ועי' שמונה פרקים לרמב"ם פרק ה).

והיאך היא הדרך לאהבתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד (תהלים מב ג) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי (רמב"ם יסודי התורה שם ב).

ואמרו: לפי שנאמר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ איני יודע באיזה צד אוהבים את הקדוש ברוך הוא, תלמוד לומר: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ (דברים ו ו), תן הדברים האלה על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו (ספרי שם), כלומר שעם ההתבוננות בתורה תתיישב האהבה בלב בהכרח (החינוך שם).

וזאת היא המצוה המחוייבת שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה (ספר המצות שם)^[2]. ועל פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג (רמב"ם תשובה סוף פרק י)^[3].

אסור לאדם לנשק בניו ובנותיו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא (רמ"א או"ח צח א, בשם בנימין זאב ואגודה).

אין מברכים על מצות אהבת ה' מפני שהיא מן המצוות שלעולם חייב בהן, ואין עתים להיפטר מהן (אור זרוע ח"א סי' קמ. וראה ערך ברכת המצות).

עבודה מאהבה

לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ (דברים ל כ) - שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ויושב בישיבה, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא (נדרים סב א)^[4]; וכן אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא, כי העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם הוא, ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו (אַבְרָהָם אֹהֲבִי - ישעיה מא ח), לפי שלא עבד אלא מאהבה, והיא המעלה שציונו בה הקדוש ברוך הוא, שנאמר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ (דברים ו ה), ובזמן שיאהב אדם את ה' אהבה הראוייה מיד יעשה כל המצוות מאהבה (רמב"ם תשובה שם א-ב), וזוהי שאמרו (אבות א ג): אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס (סמ"ג מצות עשה ג).

בימי מלך המשיח תגיע זכותם של ישראל לשמור את המצוות ולאהבה את ה' אהבה שלימה קיימת לעולם (רמב"ן דברים יט ח-ט).

להאהיבו על אחרים

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך, כענין שנאמר (בראשית יב ה) וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (ספרי דברים ו ד), ורצונו לומר: כמו שאברהם מפני שהיה אוהב, כמו שהעיד הכתוב: אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא ח), בעוצם השגתו קרא לבני אדם להאמין בשם מרוב אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם (ספר המצות שם). ולכן מכלל מצות האהבה שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, כמו כשאנחנו אוהבים איש אחד נספר בשבחיו ונקרא לבני אדם אחרים לאהוב אותו (שם).

אף כשהוא לעצמו צריך אדם להתנהג באופן שה' יהיה מתאהב על ידו, וכך אמרו: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה (יומא פו א; רי"ף ורא"ש שם).

אהבה בעת צרה

בכלל האהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה (רמב"ם ברכות י ג). ולכן חייב אדם לברך על הרעה בשמחה ובלב שלם כשם שמברך על הטובה, שנאמר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ וגו' וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד (משנה ברכות נד א, וגמ' שם ס ב, ורש"י). הטעם כתבו ראשונים לפי שיש דברים רבים נראים בתחילתם טובים ויהיה אחריתם רעה רבה, ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאינו יודע סופה (פירוש המשניות לרמב"ם שם); ויש שכתבו הטעם שיחשוב שהיסורים באו עליו לכפרת עוונותיו (ערוך ע' טב; תלמידי רבינו יונה ברכות שם. וראה ערך ברכות הודאה).

אהבה במסירת נפש

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, ר' אליעזר אומר: אם נאמר בְכָל נַפְשְׁךָ למה נאמר בְכָל מְאֹדֶךָ, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך (ברכות סא ב, ועוד). לומר: אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך (רש"י פסחים כה א ד"ה למה, וסנהדרין עד א ד"ה לכך). ואמרו: בְכָל נַפְשְׁךָ, אפילו הוא נוטל את נפשך (משנה ברכות נד א), מכאן למדו שאם אומרים לאדם עבוד עבודה זרה ואל תיהרג, ייהרג ואל יעבור (פסחים וסנהדרין שם. וראה ערך יהרג ואל יעבר), כי וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ מורה שלא תמירנו בעבודה זרה (רש"י סנהדרין שם ד"ה ואהבת), שבזה תלוי עיקר אהבתו של הקדוש ברוך הוא (ר"ן עבודה זרה כז ב).

ר' ישמעאל חולק וסובר שבצנעה אף על עבודה זרה יעבור ואל יהרג (סנהדרין ועבודה זרה שם)^[5], ואיננו מפרש ואהבת את ה' וגו' בכל נפשך שיתן נפשו באהבתו של הקדוש ברוך הוא, אלא שיאהב אותו בכל לב ובכל נפש ובכל מאד (ר"ן עבודה זרה שם). הלכה כרבי אליעזר (ראה ערך קדוש השם).

בן-נח אינו מצווה על אהבת השם (חידושי הר"ן סנהדרין שם. וראה ערכים בן נח וקדוש השם).

הערות שוליים