מיקרופדיה תלמודית:אונא

הגדרה^[1] - אחד מהחלקים המתפרדים כמו כנפים (חולין מה א, ורש"י) מעיקר הריאה, שהיא האומא, ופירושה – אוזן^[2].

מספר האונות וצורתן

מספרן

חמש אונות יש לה לריאה, מצד ימין שלש ומצד שמאל שתים (חולין מז א) כשהבהמה תלויה ברגליה ובני מעיה כלפי הטבח (רש"י), או כשיתלה הריאה בידו ופני הריאה כנגדו (רמב"ם שחיטה ח א)^[3].

צורתן

האונא הסמוכה לאומא מצד ימין נקראת ארוכה ועבה, לפי שהיא ארוכה ועבה יותר מכל האונות, וגם נקראת לפעמים אונא התחתונה, לפי שכשהריאה תלויה לצד מטה היא התחתונה שבאונות, וגם נקראת אונא הסמוכה לאומא.

האונא השניה מימין הסמוכה לארוכה ועבה, נקראת אונא אמצעית, וגם נקראת אונא קטנה לפי שהיא הקטנה שבאונות.

האונא השלישית נקראת אונא עליונה של ימין, ולפעמים נקראת אונא המתפצלת, לפי שהיא מונחת במיצר החזה ודרכה להתפצל שם מדוחק הצלעות, ונקראת גם בשם "רגל חמור", לפי צורתה, וגם אונא הסמוכה לגרגרת.

האונא הסמוכה לאומא מצד שמאל נקראת "משוכה כחץ", לפי צורתה.

האונא השמאלית השניה נקראת אונא עליונה של שמאל, והיא קטנה מאונא עליונה של ימין (מחזיק בדק (הרב יעקב וייל - מהרי"ו) בדיקת הריאה סי' א; פרי תבואה לה ב, וראש אפרים ס"ק מב)^[4].

כל אונא מכילה סימפון אחד (ראה דרכי תשובה סי' לח סק"ה).

משמעות המספר והצורה

המספר והצורות של האונות קובעים את הטריפות המיוחדות שבאונות - מלבד הטריפות המשותפות לכל הריאה - והם: חסר, יתיר וחליף^[5].

חסר

חסרה אחת האונות

חסרה אחת מהאונות, בין מימין ובין משמאל, טריפה (חולין מז א; רמב"ם שחיטה ח ב; טוש"ע יו"ד לה ב).

יש אומרים שאפילו אם אונא אחרת גדולה במראה ובאורך כשיעור שתי אונות, אינה משלמת החסרון (פרי חדש סי' לה ס"ק לז; שמלה חדשה שם ס"ג; תבואות שור ס"ק ג); ויש אומרים שמשלמת, ונידונית כשתי אונות (מהר"ץ על הרב יעקב וייל (מהרי"ו) ס"ק ב; בית מאיר ליו"ד, מדקדוק לשון הרמב"ם ה"ז).

ריאה חלקה

היתה הריאה חלקה ואין לה חיתוכי האונות, טריפה (חולין שם ב; "שיעא דדמיא לאופתא"; רמב"ם שם ז; טוש"ע שם ח), והרי זה בכלל חסר ממנין האונות (כסף משנה שם; לחם משנה שם י ט), ואין אומרים שכיון שאין שם אונות כלל, הרי כך טבעה וברייתה (לחם משנה שם).

אפילו אם מבפנים רואים שכל אונא ואונא היא כסדרה וכתולדתה, אלא שמבחוץ נעשו כגולם אחד, שבשתי אונות שנדבקו כשר באופן כזה (ראה ערך סרכא) - כשכל הריאה חלקה טריפה (הראב"ד בתמים דעים, לפי הרא"פ ס"ק לג וס"ק קמה. ועי' פליתי ס"ק ו); ויש אומרים שאין הטריפות משום חסרון, אלא משום שינוי בריאה, ולכן לא כללו הפוסקים דין זה בהלכות חסר (תיקון הבדק על מורנו הרב יעקב וייל (מהרי"ו) סי' ד ס"ק א).

במה דברים אמורים כשהיא חלקה לגמרי, "ככותל הטוח בסיד שאין קמט נראה בו" (הגהות אשרי בשם רבנו חננאל ורבי שמעון בר חפני), אבל אם ניכר בה הפרש כל שהוא בסדק או קמט, כשרה (שם; רש"י שם, לפי הבנת הרא"ש; תוספות שם ד"ה אבל; מרדכי בשם הגאונים; טור ורמ"א בשו"ע שם ח, בשם כמה ראשונים)^[6]. והוא הדין בחסרה אחת מהאונות או שתים, ויש סדק כל שהוא (מרדכי בשם ראבי"ה; ש"ך ס"ק מד).

ויש סוברים שהסדק צריך שיהיה כשיעור עלה של הדס, שהוא שיעור אונא (עי' להלן), בין שהיה הסדק בעיקרן בין באמצען בין בסופן (רמב"ם ח ז, לפי הבית יוסף בתירוץ ב; המחבר בשו"ע שם ח)^[7].

ויש שמחלקים בין חסר אונא אחת או שתים, שאין סדק כל שהוא מועיל אלא אם כן היה כעלה של הדס, לחלקה לגמרי וכולה דבוקה שאז היכר משהו מורה שכך ברייתה וטבעה (מהרש"ל שם, ועי' בש"ך ס"ק מד שחלק עליו).

סימנים אחרים שאין חסרון

יש שנתנו סימנים אחרים להכיר על ידם שאין כאן חסרון במנין האונות (ראה תיאורם ברמ"א שם); ויש חולקים על היכרים אלו, ואינם מכשירים אלא בהיכר סדק (מהרש"ל שם).

והכריעו הפוסקים, שבחלקה כולה אין ההיכרים האחרים מועילים, אבל בחסר אונא אחת או שתים - סומכים אף על שאר ההיכרים (ש"ך ס"ק מה; שמלה חדשה סעיף מ, ושאר אחרונים).

גדיים וטלאים

בגדיים וטלאים - יש אומרים שאם לא נמצאו אונות כלל, כשר אפילו בלי היכר סדק, שכך דרכם שבקטנותם אין להם אונות, וכשמתגדלים גדלות האונות עמהם (רמ"א שם), ודוקא כשהם בתוך שלשים יום ללידתם ונגררים אחר אמם שמניקתם (מחזיק בדק שם; ש"ך ס"ק מו).

אם בצד אחד יש להם אונות ובצד השני אין להם, טריפה, כמו בגדולים (שם).

קרום מכסה – מעשה בריינוס

היתה כל הריאה חלקה כחתיכת בשר אחת, ואחרי שחתכו בסכין חד ראו שיש לבוש וכיסוי עליון שנתקרם על הריאה, וכשקלפוהו ופשטוהו בנחת ראו שהריאה היא כשאר הריאות, זה היה מעשה בריינוס והכשירו (מהרש"ל שם; ט"ז ס"ק יד).

ואפילו אם לאחר שפשטו הקרום הזה לא נמצא חיתוך אונות גמורות, אלא סדקים המועילים, כשרה (פרי תבואה אות קכט, וראש אפרים ס"ק קנג)^[8].

באונות שמימין

חסרה אחת מאונות הימין - יש אומרים שהורדא - חלק קטן של הריאה בין האונות שבצד ימין לאומא (ראה ערכה) – משלמת (רמב"ם שם ב; רש"י מז א ד"ה אפילו, בשם תשובות הבבליים; הרשב"א בתורת הבית הארוך בית ב שער ג, בשם הגאונים; המחבר בשו"ע שם ז).

ויש אומרים שאינה משלמת (רש"י שם; תוס' ורא"ש שם; מחזיק בדק לרב יעקב וייל (מהרי"ו) סימן א; הרמ"א שם ז)^[9].

מיקום אחר

אם בצד אחד של הריאה חסרה אונא, ובסוף האומא שבאותו צד יש בליטה כמו אונא, אף על פי שדרך האונות להיות סמוכות זו לזו, וכאן האומא מפסיקה ביניהם, כשרה (מעשה שבא לפני הבית יוסף; המחבר בשו"ע שם ט), שגם שם נקרא מקום האונות (עי' ביאור הגר"א ס"ק כד).

ויש נוהגים להטריף, כי כל מה שלמטה מהורדא לא נקרא מקום האונות (הרמ"א שם. ועי' ט"ז ס"ק יז, וש"ך ס"ק מז).

יתיר

תוספת בשורת האונות

ניתוספו האונות במנינן, שהיו ארבע מימין או שלש משמאל, והיתרת עומדת בשורת האונות ("בדרי האוני"), נחלקו אמוראים: רבא מטריף, ומרימר מכשיר (חולין מז א). הלכה שכשר (רמב"ם שחיטה ח ד; ראבי"ה סי' אלף פט; שו"ת הרא"ש כלל כ סי' לא; טוש"ע לה ג).

יתרת שלא בשורת האונות

היתה היתרת שלא בשורת האונות, אלא על גבי הריאה, טריפה (חולין שם; רמב"ם וטוש"ע שם).

יש אומרים הטעם לפי שהיתר כנטול, והרי זה בכלל חסר (רמב"ם שם; מרדכי חולין סי' תרלו, בשם הר"י משפירא. וראה ערך יתר כנטול); ויש אומרים משום שהיתרת שעל גבה מתחככת בצלעות, וסופה להתפרק ולהינקב (שמלה חדשה סי"א, ועי"ש בלבושי שרד ס"ק יח)^[10].

עמדה מצד פנים של הריאה, והוא הנקרא "יתרת מקמא", כשרה, שכך דרכן של בהמות להיות (חולין שם). ונחלקו ראשונים בדבר: יש אומרים שלא אמרו שיתרת מקמא כשר אלא על הורדא, שהיא כיתרת, אבל יתרת אונא מלבד הורדא טריפה (רש"י ותוס' ורא"ש ומרדכי שם, ועוד); ויש אומרים שכל יתרת אונא מקמא כשרה (רמב"ם שם ה; הר"ן לדעת הרי"ף; הרשב"א בתורת הבית שם; שו"ע שם ג). והמנהג להכשיר (רמ"א שם).

נמצאת אונא יתירה בסוף שיפולי האומא, כשרה, אפילו לשיטת המטריפים יתרת מקמא, שאף זהו בשורת האונות (מעשה שבא לפני הבית יוסף; שו"ע שם ד; ש"ך ס"ק כו).

צורת האונא

לא נקרא יתיר אונא אלא כשהיא בצורת אונא, אבל אם נמצא על גבי הריאה מקום גבוה, רחב למטה ועבה למעלה, שאינו חד בראשו, נקרא גבשושית, וכשרה (בית יוסף בשם "מצאתי כתוב"; הרב יעקב וייל (מהרי"ו) שם; רמ"א שם ח). וכן אם הוא רחב למטה ועגול למעלה (ט"ז ס"ק יא. ועי' שמלה חדשה סי"ז).

חליף

צורות של חליף

חליף טריפה (חולין מז א), היינו שנתחלפו האונות במנינן, שהיו שתים מימין ושלש משמאל (רמב"ם שחיטה פ"ח ה"ג; טוש"ע לה ב), לפי שהאונא חסרה ממקום שהיא ראויה להיות (רש"י חולין מג א ד"ה לא).

אפילו היו ארבע מימין ואחת משמאל, טריפה (ש"ך ס"ק ג ממשמעות כל הפוסקים, שלא כספר תורת חיים שמכשיר), שאף זה בכלל חליף, כיון שאינה במקום הראויה להיות, וישנה במקום שאינה ראויה להיות (שמלה חדשה סכ"ג, ועי"ש בתבואות שור ס"ק כט).

היו ארבע משמאל ושלש מימין - יש אומרים שכשרה, כיון שאין חסר כלום מימין (פרי חדש); אבל רוב הפוסקים הסכימו שטריפה, שאף זה בכלל חליף, שלעולם אין להיות בשמאל יותר מבימין, אבל אם הן שוה בשוה בכל צד כשרה (ים של שלמה סי' כט; רמ"א שם ה, ושאר אחרונים).

מהאחרונים יש שכתבו שהשתנו הטבעים בענין זה, ויש משפחות של בהמות שלהן שתי אונות מימין ושלש משמאל, ולכן הכשירו בהמות אלה, אך חלקו עליהם שדבר זה אסור מדין הגמרא ומוסכם על כל הפוסקים ולכן אין להתיר (ראה דרכי תשובה סי' לה סקכ"ב).

סדק

נחלקו הפוסקים אם בחליף מועיל סדק להכשיר, כגון שהיו שלש אונות משמאל ושתים מימין, ובאחת מאלו שמימין היה סדק:

יש אוסרים (הגהות אשרי חולין פ"ג, בשם רב אחאי, או רב אחד, במעשה שבא לפניו; ים של שלמה חולין שם; ט"ז ס"ק י; שמלה חדשה סכ"ה)^[11]; ויש מכשירים, שהסדק מועיל לענין חילוף כמו לענין חסר (הגהות אשרי שם, בשם ר"י; בית יוסף ודרכי משה ונקודות הכסף ועוד. ועי' תבואות שור שם ס"ק לד).

לדברי הכל אין הסדק מועיל להטריף, כגון שהיו משמאל שלש אונות וסדק, ומימין שלש אונות, אין אומרים שהסדק עושה עוד אונא בשמאל שיהיה בכלל חליף (רמ"א שם ה)^[12].

התחלפו צורות האונות

התחלפו צורות האונות של ימין לאלו של שמאל, וכן האונא האמצעית של ימין שגדולה מהתחתונה, או שהאונא העליונה של שמאל גדולה מאונא עליונה של ימין - יש אומרים שכל אלה הם בכלל חליף, וטריפה (דרכי משה ס"ק ב, ורמ"א שם ב; כרתי ופלתי ס"ק א; תבואות שור שם ס"ק לה; שמלה חדשה סכ"ה)^[13], ואפילו שנאמר שחליף שהוזכר בגמרא אינו כולל חילוף צורות, שהרי לא הוזכרו שם צורתן ותוארן כלל, מכל מקום מסתמא היתה בידי הגאונים קבלה ומסורת לאסור בחילופים אלו (כרתי ופלתי שם); ויש מכשירים בחילופי הצורות, שאין להם מקור בגמרא (ים של שלמה פ"ג סי' לד; ב"ח וט"ז וש"ך שם בהפסד מרובה; פרי חדש לה ב; צמח צדק פסקי דינים ס"ק ג; ערוך השלחן ס"ט בהפסד מרובה. וראה בדרכי תשובה שם סק"ז, וסקכ"ז, וסקנ"ג), ומי שנהג כן טעה בדין חליף, ויש לו דין מנהג בטעות שאין לחוש לו כלל וראוי לבטלו (פרי חדש שם).

שיעור אונא

גודל האונא בין בחסר ובין ביתיר, הוא כעלה של הדס, שאם אחת מהאונות פחותה משיעור זה טריפה משום חסר, ולהיפך אם יתרת על גבה פחותה משיעור זה, אינה בכלל יתרת וכשרה (על פי חולין מז ב ביתרת מגבה, עי"ש בתוס' ורא"ש ומרדכי; טור בשם העיטור; שו"ע שם ג ושם ו).

בשיעור עלה של הדס נחלקו: יש אומרים שהוא כצפורן אגודל (הרב יעקב וייל (מהרי"ו) סי' ב) בארכו וברחבו (שמלה חדשה ס"ז); ויש אומרים שהוא כפרק אמצעי של אגודל (הרב יעקב וייל (מהרי"ו) שם) בארכו וברחבו (שמלה חדשה שם). ולכן בחסר יש לשער כפרק אמצעי וביתיר כצפורן אגודל, היינו כשיעור החמור שבשניהם (שמלה חדשה, ועי' שם בתבואות שור ס"ק ט); ויש אומרים שבחסר יש לשער כצפורן של שני אגודלים (פרי חדש ס"ק ח), ולא נמצא מקור לסברא זו (עי' תבואות שור שם).

האונות בעופות

חסר ויתיר וחליף אינם נוהגים אלא בבהמה וחיה, אבל העופות אין להן חיתוכי האונות, ואם ימצאו - אין להם מנין ידוע (רמב"ם שחיטה י י; טוש"ע סוף סי' לה).

הערות שוליים