מיקרופדיה תלמודית:אורג

הגדרה^[1] - המכניס חוטי ערב בין חוטי שתי בשבת.

אריגה היא אחת מל"ט אבות המלאכות שמנו חכמים במשנה (משנה שבת עג א).

טעם היותה אב מלאכה

במלאכת המשכן היתה אריגה של היריעות (רש"י שם ד"ה הפוצע), ומכיון שכל מה שהיתה מלאכה במשכן הוא אב (גמ' שם עג ב ועד ב), לכן האריגה היא אב מלאכה.

שיעורה

נחלקו תנאים בשיעורה: רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטים בתחילה ואחד על האריג (משנה שבת קה א), היינו שבתחילת אריגתו של בגד צריך שלשה חוטים, וכשמוסיף על האריג שיעורה בחוט אחד, לפי שהוא מצטרף עם השאר (רש"י שם ד"ה בתחילה, וד"ה ואחת על האריג); וחכמים אומרים בין בתחילה ובין בסוף שיעורו שני חוטים (משנה שם), וכן הלכה (רמב"ם שבת ט יח).

שיעור האריגה של שני החוטים ברוחב הבגד הוא כמלא הסיט (משנה שם קה ב) – פעמיים שיעור הריוח הקצר שבין אצבע לאמה (רב יוסף שם קו א), או שיעור הריוח שבין אגודל לאצבע פעם אחת שיש בו כפלים כאותו שבין אמה לאצבע (רב חייא בר אמי שם) – וכן נפסק להלכה ששיעור מלא הסיט הוא כדי למתוח מן בוהן של יד עד האצבע הראשונה כשיפתח ביניהן בכל כחו^[2], והוא קרוב לשני שלישי זרת (רמב"ם שם ז), שהוא ברוחב שתי אצבעות (רמב"ם שם יח); ואם ארג בשפת היריעה שני חוטים ברוחב שלשה בתי נירים, אף על פי שאין בו כרוחב הסיט, חייב (ברייתא שם א; רמב"ם שם).

ארג חוט אחד

איסור יש אף באריגת חוט אחד, וכך אמרו לגבי מלאכה ביום הכפורים: מנין שלא יכתוב אות אחת, שלא יארוג חוט אחד וכו', תלמוד לומר מלאכה וכל מלאכה ריבה (תורת כהנים אחרי פרק ז ח). אולם האחרונים חידשו ששיעור אריגה אינו דומה לשאר שיעורים שבמלאכת שבת, שבכולם השיעור מגדיר לא את המלאכה אלא את החיוב, אבל באריגה, מכיון שבמשנת ל"ט אבות מלאכות (שבת עג א) נאמר לכתחילה "והאורג שני חוטין", הרי זה מורה שהשיעור מגדיר את עצם המלאכה, שבפחות מזה אין זו מלאכת אריגה כלל, ולכן בפחות משני חוטים, אין אפילו האיסור של חצי-שיעור מן התורה (מנחת חינוך מוסך השבת מלאכת האורג; אבני נזר קפז ורא).

ארג חוט אחד והשלים בו בגד, הרי זו מלאכה גמורה, וחייב (שבת קד ב).

בקנים

אף בקנים ישנה מלאכת אריגה, כשעושה אותם במסכת של שתי וערב כדרך האורגים (רש"י שבת עד ב ד"ה חייב).

המדקדק

המדקדק - שכשמותח חוט הערב מכה בכרכר עליו במקומות מקומות ליישבו שלא יהא מתוח יותר מדאי, שהמתיחה מעכבתו מהתחבר יפה עם הארג (רש"י שבת עה ב ד"ה מדקדק); ויש מפרשים שמפריד את החוטים בעת האריגה (רמב"ם שבת ט ט) - נחלקו בו תנאים: רבי יהודה אומר שהוא אב מלאכה מיוחד, וחכמים אומרים שהוא בכלל אורג (ברייתא שבת עה ב), דהיינו אורג ממש (רש"י שם ד"ה הרי הוא אורג) או תולדת אורג (רמב"ם שם).

הקולעת שער ראשה הגזור

הקולע נימים תלושות הרי זו תולדת אורג, ושיעורו משעשה קליעה באורך שתי אצבעות (רמב"ם שם), ואין קליעה בפחות משלשה חוטים (צפנת פענח שבת ט יט), ולכן אסור לקלוע שער פאה נכרית, ואף שאין סופה להתקיים, מכל מקום אסור מדרבנן (משנה ברורה שג ס"ק פב)^[3].

הקולעת שער ראשה המחובר

הגודלת - קולעת - שער ראשה המחובר, פטורה משום אורג, שאין דרך אריגה בכך (שבת צד ב), שאינו דומה לאריגה בבגד, ועוד שאין סופו להתקיים, שעומד לסתירה (תוספות שם ד"ה וכי דרך)^[4].

הערות שוליים