מיקרופדיה תלמודית:אורז

הגדרה - מין ממיני הזרעים.

מהותו

נחלקו הראשונים מהו אורז:

יש אומרים שאורז הוא הזרע הנקרא "מיל" (רש"י ברכות לז א ד"ה אורז)^[1]; ויש אומרים שהוא הזרע הנקרא "ריז'ו" (תוספות ברכות שם ד"ה רש"י; הריבמ"ץ שביעית ב ז; רע"ב שם)^[2].

הפוסקים נחלקו כיצד יש לפסוק להלכה:

• יש שכתבו שבדברים שיש הבדל בדין בין אורז לשאר מינים יש לחוש לשתי הדעות, ולכן כשאוכל שלא בתוך הסעודה, בין "הירז" ובין "רייז", בין שלם ובין כשנתמעך, מברך שהכל, לפי שלכל אחת משתי הדעות אחד מהם אורז, והשני הוא דוחן (ראה ערכו), שאינו אלא מין קטניות (בעל הלכות גדולות, מובא ברא"ש ברכות פ"ו סי' ח; ט"ז אורח חיים רח ס"ק יא).

• ויש שהחמירו יותר וכתבו שראוי שלא לאכול אורז כי אם בתוך הסעודה, שאז ברכת המוציא פוטרתו, ואין צריך כלל לברך עליו, ואם אוכל שלא בתוך הסעודה יברך שהכל (של"ה עמק ברכה כלל ג סי' ב; ב"ח או"ח ר"ח ז; סדור היעב"ץ סדר ברכת הנהנין אות ר סק"ז; סדור הרב סדר ברכות הנהנין א יא)^[3].

• אולם דעת רוב הפוסקים היא שהלכה כדעה השניה, ואורז הוא הנקרא "רייז", ומברך עליו מזונות כשאכלו שלא בתוך הסעודה (בית יוסף או"ח רח ז; לבוש שם; מגן אברהם שם סק"ט; ברכי יוסף שם ו; משנה ברורה שם ס"ק כה; שו"ת חתם סופר חאו"ח סי' נ; ערוך השלחן שם כא; כף החיים שם ס"ק לט)^[4], ^[5].

ברכתו

ברכתו של האורז משתנה לפי הצורה של האורז:

הכוסס את האורז, דהיינו שאכלו חי, מברך בורא פרי האדמה (ברכות לז א; טוש"ע או"ח רח ז). והוא הדין על פריכיות אורז, שאין האורז עובר תהליך בישול כלל ורק נתפח בחום (וזאת הברכה פי"ב עמ' 108, בשם הגרש"ז אויערבאך, הגרח"פ שיינברג והגר"מ שטרנבוך; שו"ת אור לציון ח"ב פי"ד סכ"א)^[6].

טחנו ואפאו ועשאו לחם, ואחר כך בישלו והפרוסות קיימות, שלא נימוחו בבשולן, או שאפאו ועשאו פת, ולא בישלו אחר כך (רא"ש ברכות פרק ז סי' ח), מברך בתחילה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות (דעת חכמים ברכות לז א; רי"ף ורא"ש ורשב"א ושיטה מקובצת ותוספות רבי יהודה החסיד שם; רמב"ם ברכות ג י; טוש"ע אורח חיים רח ז)^[7]. והוא-הדין ביחס לפתיתי [פצפוצי] אורז, ואורז תפוח ממותק העשוי מקמח אורז, שכן הם עוברים תהליך בישול במים (שו"ת אגרות משה אבן העזר ח"א סי' קיד; ספר וזאת הברכה פי"ב עמ' 108; פסקי תשובות סי' רח אות יב).

בישל את האורז בקדירה ועשאו כעין דייסא - מברך עליו בורא מיני מזונות (רא"ש שם; תוספות ר"י החסיד שם). והוא הדין לכל מוצרי אורז שנתמעכו לגמרי, כגון פשטידת אורז, אטריות אורז וכיוצא באלה (שו"ת אגרות משה שם; פסקי תשובות שם).

יש אומרים שזהו דוקא כשנתמעך בבישולו (בית יוסף רח ז על פי הרא"ש; רמ"א בשו"ע רח ז)^[8]; אבל אם נשאר שלם ולא נתמעך - יש אומרים שמברך בורא פרי האדמה (ט"ז רח ס"ק ח; משנה ברורה שם ס"ק כו); ויש אומרים שמברך שהכל נהיה בדברו (סדור הרב סדר ברכות הנהנין א י).

ויש שאינם מחלקים בכך, וסוברים שגם אם לא נתמעך, ברכתו בורא מיני מזונות, לפי שכך דרכו של האורז לבשלו כשהגרעינים שלמים (בית יוסף שם בפירוש השני; כלבו סי' כד בשם רבינו יונה; משנה ברורה שם, וביאור הלכה ד"ה עד שנתמעך).

במה דברים אמורים שמברך בורא מיני מזונות על אורז מבושל, כשלא עירבו עם דבר אחר, או שעירבו אבל האורז הוא הרוב; אבל אם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו התבשיל (רי"ף ורא"ש ברכות לז א; טוש"ע שם)^[9].

• אם בירך לאחר אכילת אורז על המחיה, יצא בדיעבד, כי האורז אף הוא סועד, ולא תקנו לכתחילה לברך על המחיה לאחריו כדי שלא להשוותו למינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל (שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' מ).

• אכל אורז ומיני דגן – יש אומרים שלכתחילה יברך על המחיה ויפטור את האורז (בן איש חי שנה א פנחס אות יח); ויש אומרים שלכתחילה יברך בורא נפשות רבות על האורז, ואחר כך על המחיה על מיני הדגן (חסד לאברהם סי' רח אות יט)^[10].

בכל אלה אין הבדל בין אורז חום לאורז לבן (ספר וזאת הברכה בירור הלכה סי' יח אות ד).

בחמץ ומצה

לדעת רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא, וחייבים על חימוצו כרת (פסחים לה א). ואין הלכה כמותו אלא כדעת חכמים (פסחים שם), שאורז הוא מין קטניות, ואין חייבים על אורז משום חמץ בפסח, לפי שאינו בא לידי חימוץ אלא לידי סרחון (פסחים קיד ב; רמב"ם חמץ ומצה ה א; טוש"ע תנג א).

אפילו לש קמח אורז ברותחים וכיסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה (רמב"ם חמץ ומצה ה א)^[11].

מנהג אשכנז לאסור כל מיני קטניות באכילה בפסח, ואף אורז בכלל (שו"ע תנג א; וראה ערך קטניות). ויש שכתב שאף הנוהגים היתר בקטניות, מכל מקום באורז נהגו איסור (פרי חדש אורח חיים תנג א; עקרי הד"ט אורח חיים סי' יט אות כ)^[12].

עשה מצה מאורז, אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, שנאמר: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת (דברים טז ג), דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם ידי חובת מצה, יצא אורז שאינו בא לידי חימוץ (פסחים שם; רמב"ם חמץ ומצה ו ד; טוש"ע אורח חיים תנג א)^[13].

בעירובי חצרות

מערבים ערובי חצרות בפת אורז (ערובין פא א; רמב"ם עירובין א ח; טוש"ע או"ח שסו ח), שפת אורז דרך העולם לאכלה (נימוקי יוסף ערובין פ"ז; רבנו יהונתן מלוניל עירובין שם. וראה משנה ברורה שם ס"ק מז).

בחלה

האורז פטור מחלה (משנה חלה א ד; רמב"ם בכורים ו ב; טוש"ע יורה דעה שכד א), שנאמר בה: מִלֶּחֶם הָאָרֶץ (במדבר טו יט), ולמדו גזירה שוה "לחם לחם" ממצה, שכל שאינו יוצא בו ידי חובת מצה, אינו חייב בחלה (מנחות ע ב).

בחדש

אין באורז איסור חדש (ראה ערכו), שאף בו נאמר: וְלֶחֶם (ויקרא כג יד), ולמדו גזירה שוה "לחם לחם" ממצה, שכל שאינו יוצא בו ידי חובת מצה, אין בו איסור חדש (מנחות ע ב, ורש"י שם ד"ה לחם). ואפילו הקמח והגרעינים, שאיסור חדש שבהם הוא לא בתורת לחם אלא בתורת קלי וכרמל (ראה ערך חדש), באורז אין בהם משום חדש, שהוקש קלי ללחם, את שחייבים על לחם שלו משום חדש חייבים על קלי שלו, ואת שאין חייבים על לחם שלו משום חדש אין חייבים על קלי שלו (ירושלמי חלה א א).

בשביעית

האורז שזרעו לזרע הולכים בו אחר השרשה, ואם השריש בשנה הששית לפני ראש השנה של שביעית הרי הוא מותר בשביעית, ואם לאו אסור בשביעית (משנה שביעית ב ז, ור"ש ורא"ש שם; ירושלמי שם ה; ריטב"א ראש השנה יג ב); ויש אומרים שהולכים בו אחר גמר פרי - דהיינו שנתבשל כל צרכו ואין משביח יותר בקרקע (דרך אמונה שם ס"ק עח) - אם נגמר פריו קודם ראש השנה, הרי הוא מותר בשביעית כפירות ששית, ואם נגמר אחר ראש השנה, אף על פי שהשריש קודם ראש השנה, הרי הוא אסור משום ספיחים (רמב"ם בפירוש המשנה שם ובהלכות שמיטה ויובל ד יא, וראה רדב"ז וכסף משנה שם; סמ"ג לאוין רסח).

בישולי גויים

אורז שבישלו גוי, אם עולה על שלחן מלכים אסור, ואם אינו עולה מותר (שו"ת הרא"ש כלל יט סי' כא; רמא קיב א, ועי' ש"ך שם סק"ה); ויש שכתבו סתם שאורז עולה על שלחן מלכים (פרי חדש שם ס"ק ה; חכמת אדם סו ב).

פת של קטניות ושל אורז ודוחן אינה אסורה משום פת גויים, שאינה נקראת פת, אבל שייך בה איסור בישולי גוים, שאם עולה על שלחן מלכים אסורה משום בישולי גויים, ואם אינה עולה על שולחן מלכים מותרת (שו"ת הרא"ש שם; שו"ע שם). ויש שכתבו סתם שאין בפת אורז משום בישולי גוים, שאינה עולה על שלחן מלכים (רבינו ירוחם נתיב יז ח"ז).

בדיקת תולעים

אורז אין דרכו להתליע אלא בתלוש (פרי חדש יו"ד פד ס"ק כב; שאילת יעבץ ח"ב סי' קכד), ונמצאים בו שני מיני תולעים, ושניהם ישנם בבדיקה:

המין האחד הוא תולעים גדולים לבנים ונראים מיד, ולכן בודקם ומשליכם והשאר מותר, וגם נבדקים על ידי מים, שצפים ועולים למעלה; והמין השני הוא הכנימה של "מילבין", וזה ישנו בבדיקה על ידי חימום ומראית העין יפה, ונבדקים גם בשמש או על ידי כלי זכוכית מגדילה הראות (שאילת יעבץ שם. ועי' טוב טעם ודעת בקונטרס אחרון להלכות טרפות דף סא, ובדרכי תשובה ס"ק צד, וצ"ב). ויש שכתבו שאנשי מעשה נהגו שלא לאכול אורז (באר היטב ס"ק יז, בשם בית הלל. ועי' שאילת יעבץ שם שהמחמיר יחמיר לעצמו בזה ולא יכביד על אחרים).

הערות שוליים