מיקרופדיה תלמודית:אחות אשה

הגדרה^[1] - אחות אשתו לענין איסור ערוה

האיסור והחיוב

אחות אשתו היא אחת מן העריות האסורות מן התורה, והבא עליה עובר בלא תעשה, שנאמר: ואִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ (ויקרא יח יח).

הבא על אחות אשתו, אם היו מזידים חייבים כרת, שנאמר: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם (שם כט); ואם התרו בהם חייבים מלקות (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א); ובשוגג חייבים חטאת (משנה כריתות ב א; רמב"ם שגגות א ד).

איסור זה נמנה במנין הלאוין (רמב"ם ספר המצות לא תעשה שמה; סמ"ג לאוין קח; חינוך מצוה רו).

האיסור חל משעה שקידש את אשתו (דרך ארץ רבה א א; קדושין נא א; יבמות צד ב; שו"ע אבן העזר טו כז)^[2].

בין אם היא אחות אשתו מן האב בלבד, ובין שהיא אחותה מן האם בלבד, הרי זו אסורה עליו (משנה יבמות צו א; רמב"ם איסורי ביאה ב ט; טוש"ע שם טו כו).

גם אם היתה אחותה מן הזנות, כל שהיא חשובה כאחותה, הרי זו אסורה עליו משום אחות אשתו (רמב"ם שם). אבל אם נולדה בת לאבי אשתו מן השפחה או מן הנכרית, אינה נחשבת כאחותה ואינה אסורה עליו (יבמות כג א, וראה ערך אב וערך אחות).

איסור קדושין באחות אשתו

אף על פי שאחות אשתו ערוה עליו, ואין קדושין תופסין בה כבכל העריות, מכל מקום אם עבר וקידשה, אף על פי שלא בא עליה, לדעת כמה מן הראשונים הרי הוא עובר בלאו, שנאמר: לֹא תִקָּח (ויקרא יח יח), ופירושו: לא תקדש (קדושין סז ב), ולומדים מכאן שאסור לקדשה (יראים השלם סי' כג; סמ"ג לאוין קח; חינוך מצוה רו, לדעת המנחת חינוך שם סק"ב)^[3]. ומאחות אשה אנו למדים לכל העריות, שהוא עובר גם על הקדושין אף על פי שאינם תופסים (יראים שם).

אבל יש מפרשים דברי הראשונים בבא עליה אחרי הקדושין, שאף על פי שנתקדשה לפני ביאתו לא נפקע איסור אחות אשה על ידי הקדושין, אבל לא שיתחייב על הקדושין, כיון שאינם תופסים בה כלל (מהרש"ל בביאורו לסמ"ג שם).

לדעה זו שאין איסור מהתורה לקדש ערוה, נחלקו האחרונים: יש שכתבו שיש בכך איסור דרבנן (בית מאיר אה"ע טו א); ויש שכתבו שאין בכך איסור דרבנן (מנחת עני א מח; וראה בפתחי תשובה אה"ע ו סק"א, שהביא מחלוקת זו).

אחות גרושתו

אף על פי שלא אסרה תורה אלא לקחת אשה אל אחותה, מכל מקום למדנו ממה שנאמר: בְּחַיֶּיהָ, שכל עוד האשה בחיים, אפילו נתגרשה, אחותה אסורה עליו עדיין משום אחות אשתו (יבמות ח ב).

אפילו אינה צריכה הימנו גט אלא מדבריהם, אחותה אסורה לו מדבריהם (שם צד ב). ואפילו אינו נותן גט אלא מחמת קול שיצא עליו שנתקדשה לו, נאסר באחותה ובכל קרובותיה (תשובות הרשב"א א תקנ; רמ"א אה"ע טו כו).

אבל אם קידש אשה על תנאי ולא נתקיים התנאי ונתבטלו הקדושין, או שהיו הקדושין בטעות, כגון אב שקיבל קדושי בתו נערה שלא מדעתה ונמצאת שהיתה בוגרת ואין אביה יכול לקבל קדושיה, הרי זה מותר באחותה (בית יוסף אה"ע יג, בשם הרשב"ש; שו"ע שם לא).

שלא בחייה

אחות אשתו אינה אסורה אלא בחיי אשתו, אבל לאחר שמתה אשתו הרי הוא מותר באחותה (יבמות מט א), שהרי נאמר: בְּחַיֶּיהָ (ויקרא יח יח), לא נאסרה אלא בחיי אשתו (רש"י שם נ א ד"ה משנה).

יש מהראשונים שכתבו הטעם, שיסוד האיסור אינו כאיסורי קרובות, אלא כדי שלא תיעשה האחת צרה לחברתה, כמו שנאמר: ואִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר, לשון צרה, שהאחיות ראויות שתהיינה אוהבות זו לזו, ולא שתהיינה צרות (חינוך רו; רמב"ן ויקרא יח יח).

קיבל האב קדושין לעובר שהוא נפל ודאי, אף על פי שהעובר חי עדיין, לא נאסר באחותה, שאין זו בת קיום, ואין אנו קורים בה בְּחַיֶּיהָ לאסור אחותה עליו (רש"י נדה כג א ד"ה למימרא), ואם קידש אחותה, הרי זו צריכה גט (אור זרוע א תרב; רמ"א אה"ע לז א).

היתה אשתו טרפה, שאינה חיה י"ב חודש, יש מי שנסתפק אם אחותה אסורה עליו ואני קורא בה בחייה, או שאינה אסורה שאינו נקרא בחייה כיון שעומדת למות (שו"ת מגיד מראשית סוף סי' ב). והכריעו האחרונים שהיא אסורה (ברכי יוסף אה"ע טו סק"ד; פתחי תשובה שם ס"ק יא).

כדי להתיר לבעל לקחת את אחות אשתו, צריכים שיעידו שני עדים על מיתת אשתו, ועד אחד אינו נאמן (תוס' יבמות צד ב ד"ה ואף על גב; רמב"ן במלחמות שם)^[4].

הבא על אחות אשתו והנושאה

נשא אשה ועבר ובא על אחותה, אין אשתו נאסרת עליו, לפי שנאמר: וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ (במדבר ה יג), ודרשו: אֹתָהּ שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה (יבמות צה א; רמב"ם איסורי ביאה ב י: טור ורמ"א אה"ע טו כז). ואף מדבריהם אינה אסורה (רמב"ן יבמות שם)^[5].

אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה, ואחר כך נודע שהיתה קיימת ומתה, הולד הראשון שנולד לפני מות אשתו ממזר, והשני שנולד לאחר מיתתה כשר ואינו ממזר (משנה יבמות צד ב; טוש"ע אה"ע טו כט), אפילו מדבריהם (בית שמואל יז ס"ק קסט; ערוך השלחן טו כט). ויש אומרים שהוא ממזר מדבריהם (פרישה טו ס"ק לד).

אחות אנוסתו

אנס אשה או פיתה אותה, אינו נאסר מן התורה באחותה, וכן בשאר קרובותיה האסורות משום ערוה, שלא אסרה תורה אלא דרך לקוחין (יבמות צז א), שאם היתה הראשונה לקוחתו שקידש אותה, חייב על השניה, אבל אם לא נתקדשה הראשונה אינו חייב על השניה.

אפילו אם היתה פילגשו, אף לדעת המתירים פילגש (ראה ערכו), מכל מקום אחותה וקרובותיה מותרות מן התורה, כיון שלא קידש את הראשונה (ריטב"א יבמות שם; תשובות הרא"ש לב א; שו"ע טו ל).

למרות שמהתורה כשלא קידש את האשה מותר לישא קרובותיה, אסרו חכמים על מי שנאף אשה לישא את קרובותיה כל זמן שהיא קיימת, מפני שהיא באה לבקר אותן, ואפשר שיתייחד עמה, וכיון שלבו גס בה יבוא לזנות עמה, ונמצא בא על הערוה (יבמות כו א; רמב"ם איסורי ביאה ב יא; טוש"ע אה"ע טו יג).

אבל אם היו שניהם שוגגים או אנוסים מותר בקרובותיה, ואפילו הוא לבדו אנוס או שוגג והיא מזידה אפשר שלא גזרו חכמים שהיא תפתה אותו (משנה למלך שם). ויש סוברים שאפילו בשוגג אסור בקרובותיה (בית שמואל שם ס"ק כא).

במה דברים אמורים לכתחילה, אבל אם נשא לא יוציא (תוספתא יבמות ד ה; רמ"א שם), ואפילו ודאי בא עליה (רמב"ם שם; רמ"א שם). ואם היא רגילה לבקר את אשתו, כופים אותו להוציא את אשתו (רמ"א אה"ע טו כז), אם קשה להפריש הנחשדת משם (ט"ז שם ס"ק יט). ויש סוברים שאפילו אם אחותה רגילה לבקר את אשתו - אין כופים אותו להוציא את אשתו, שלא החמירו כן אלא בחמותו שלבה גס בו מחמת בתה (משנה למלך שם).

ביבום

מאחר שאחות אשתו ערוה עליו, הרי זו אסורה לו אפילו במקום מצוה, ולכן אם נשאת לאחיו ומת ונפלה לפניו ליבום - אסור לו ליבמה (יבמות ג ב; רמב"ם יבום ו יג; שו"ע אבן העזר קעג ג).

כשם שאסרה תורה אחות אשתו, כך הוסיפו חכמים לאסור אף אחות זקוקתו, כיון שהיא דומה לאחות אשתו, ואסור ליבם לקחת אחות יבמתו שנפלה לפניו ליבום לפני שייבמה או חלצה אחד מאחיו, לפי שהיבמה עדיין זקוקה לו כלכל שאר אחיו (יבמות מא א).

יבם שחלץ ליבמתו אסור באחותה, שאחות חלוצתו דומה לאחות גרושתו, ואסרוה חכמים, ואם נשא אין הולד ממזר (יבמות מד א; רמב"ם יבום א יג; טוש"ע קסב ג).

בבני נח ובגרים

בבני נח

אחות אשתו, כשהיו אחיות מן האב בלבד, אינה אסורה לבן נח, שהרי אין לו שאר מצד האב כלל; ולא עוד אלא אפילו היו אחיות מן האם, מותרות לו, לפי שאין לבן נח עריות הבאות מחמת אישות, שבעריות אלו כתוב בהן "קיחה", ואין קיחה לבן נח (רמב"ן, רשב"א וריטב"א יבמות צז א).

בגרים

אסור לגר לקחת שתי אחיות שהן אחיות מן האם שנתגיירו, שכיון שיש להם שאר אם בעודם עכו"ם, יאמרו מותר לישא שתי אחיות גם בישראל, ויבואו להחליף בישראל; אבל שתי אחיות מן האב אינן אסורות, כיון שאין להם לבני נח שאר אב כלל, ולא יבואו להחליף בישראל ולהתיר שתי אחיות, שהכל יודעים שאין שאר אב לבני נח ואינן כאחיות כלל (רמב"ן שם צח א).

אף ישראל, אסור לו לישא לכתחילה שתי אחיות מן האם שנתגיירו, אבל אם נשאם, יושב עם אחת מהן ומגרש את השניה (רמב"ם איסורי ביאה יד טו; טוש"ע יו"ד רסט ה,ז). ויש מן הראשונים שסובר, שישראל שנשא שתי אחיות מן האם שנתגיירו צריך להוציא את שתיהן, שהרי אם יוציא אחת, השניה עדיין אחות גרושתו, האסורה בישראל (חידושי הר"ן סנהדרין נח א).

אבל מותר לאדם לקחת שתי אחיות מן האב שנתגיירו, שלא גזרו בשאר האב (רמב"ם שם; טוש"ע שם), לפי שאין אבות לעכו"ם (מגיד משנה שם).

הערות שוליים