מיקרופדיה תלמודית:אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה

הגדרה^[1] - חזקה אין אשה מעיזה לשקר בפני בעלה בדבר שהוא יודע האמת

טיבה של החזקה

מדאורייתא או מדרבנן

נאמנותה של האשה על ידי חזקה זו היא מן התורה, כשם שכל חזקה היא מן התורה (בית יוסף אבן העזר יז ג, בשם כל הפוסקים); ויש מי שאומר שחזקה זו אינה אלא מדרבנן (ארחות חיים קידושין יג, בשם החכם ר' פלוני אלמוני; בית יוסף שם, בשם ארחות חיים). בגמרא יש מי שחולק לגמרי על חזקה זו (רבא בנדרים צא א), ואין הלכה כמותו (רמב"ם אישות ד יג; תוספות יבמות קטז א ד"ה ולהימנה; ר"ן נדרים שם; טוש"ע אבן העזר יז ב); ויש שנטו לפסוק כמותו (מאירי כתובות כג א).

יסוד החזקה

יסודה של חזקה זו הוא, שאין האשה יכולה להעיז כשיודעת שהבעל מכיר בשקרה (נדרים צא א), והרי זה בגדרה של החזקה הכללית: "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" (ראה ערכו), לסוברים שאף שם הטעם שאין אדם מעיז במקום שחברו מכיר בשקרו^[2] (תוספות כתובות יח א ד"ה חזקה).

הטעם שהחזקה מועילה

לדעה שחזקה זו היא מדאורייתא, אף חזקת אשת איש היא מדאורייתא, שהרי סוקלים ושורפים על החזקות, אלא שחזקה זו חזקה ממנה, ומועילה אף נגד עדים (בית יוסף שם).

לדעה שחזקה זו היא מדרבנן, אף חזקת אשת איש היא מדרבנן, ואין חזקה זו מועילה אלא נגד חזקת אשת איש לבד, ואיננה מועילה נגד עדים, ולא אמרו חזקה זו אלא באיש ואשה שבאו ממקום אחר, ואין עדות ברורה שהיא אשתו (ארחות חיים שם, בשם החכם ר' פלוני אלמוני; בית יוסף שם, בשם ארחות חיים; שיטה מקובצת כתובות כג א, בשם איכא מאן דאמר, ודחה דבריו).

בארוסה

אין הבדל לענין חזקה זו בין ארוסה לנשואה (שו"ת הרשב"א ח"א תקסח), ואפילו ארוסה שקיבל בה אביה קדושין בעודה קטנה, שלא נהנתה ממנו כלום, אינה מעיזה (משנה למלך אישות ד יג).

בדבר שבערוה

יש מן הראשונים שכתבו, שגדולה חזקה זו שסומכים עליה אף בדבר שבערוה, אף על פי שאין דבר שבערוה פחות משנים, משום שלחזקה זו מצטרפת חזקה שאין האשה מפקעת עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיות באיסור אשת איש כל ימיה (רא"ש נדרים יא ח; מאירי כתובות שם), וחוששת מפני החומר שבסופה שתהיה אסורה לשניהם, לבעל הראשון ולבעל השני (רשב"א גיטין סד א).

תחום פעולתה של החזקה

ארבע הלכות מצינו שהשתמשו בחזקה זו, שתים מהן בתלמוד ושתים בפוסקים:

בתלמוד -

• האשה שאמרה לבעלה גרשתני - נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה (רב המנונא בכתובות כב ב).

• האשה שקבלה קדושין מאחר בפני בעלה, הרי זו מקודשת לשני, שהרי היא כאומרת לבעלה גרשתני (גיטין פט ב; רמב"ם וטוש"ע שם).

ובפוסקים -

• האשה שטענה בפני בעלה שאין לו גבורת אנשים - נאמנת, שאינה מעיזה לומר בפניו דבר שהוא יודע ומכיר בשקרה (תוספות יבמות סה ב ד"ה שבינו; שו"ת הרא"ש מג יב; שו"ע אה"ע קנד ז); ויש חולקים ואומרים שאינה נאמנת, שמא עיניה נתנה באחר (בית יוסף שם, בשם הרמב"ן).

• הבעל שטוען על אשתו שאינה עושה לו המלאכות שחייבת לעשות לו, והיא טוענת שאינה נמנעת מלעשותן, אין אנו אומרים חזקה אין אדם תובע לחייבה שבועת היסת, לפי שנגד חזקה זו יש חזקה שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה (הפלאה בקונטרס אחרון פ ס"ק יח).

נאמנות לומר גרשתני לענין היתר נישואין

נחלקו ראשונים אם מועילה חזקה זו להתירה להינשא לכתחילה:

• יש אומרים שהאשה נאמנת לגמרי, אפילו להינשא לכתחילה וממילא אף ליטול כתובתה, שכך כתב לה בכתובתה: כשתינשאי לאחר תיטלי הכתובה (רשב"א גיטין סד א; מגיד משנה אישות טז כו, בשם הרבה מפרשים; שיטה מקובצת כתובות כב ב, בשם הרמב"ן הריטב"א והרא"ש).

• ויש אומרים שאין האשה נאמנת לומר גרשתני אלא להחמיר, שתופסים בה קדושין מאחר, אבל להתירה להינשא לכתחילה אינה נאמנת (ראב"ד אישות ד יג וטז כו; ר"ן שם, בשם יש אומרים), וכן אינה נאמנת ליטול כתובה (ראב"ד שם ושם; הגהות מיימוניות גרושין יב ד), אלא שאם נישאת לאחר לא תצא (ראב"ד שם טז כו), ואין כופים את הבעל ליתן לה גט חדש, שהרי היא אומרת שנתגרשה, אלא שאין אנחנו מאמינים לה, שאם לא כן כל אשה תוציא עצמה מבעלה בטענת גרשתני, ותתקדש אחר כך לאחר, ונכוף אותו ליתן לה גט, אלא תשב עגונה עד שיתרצה ליתן לה גט (ריטב"א נדרים צא ב).

נאמנות לומר גרשתני כשניתן לברר הדבר

יש אומרים שאינה נאמנת אלא אם אומרת גרשתני מכבר, אבל אם אומרת גרשתני עכשיו ואבד גיטי, שיש לברר הדבר, אינה נאמנת (הרא"ה כתובות פט א, בשם רבי אברהם).

נאמנות לומר גרשתני למפרע

אין האשה נאמנת אלא מכאן ולהבא, ולא למפרע, לפי שאף על פי שעל עצם הגרושין אינה יכולה להעיז ולשקר, אבל על הקדמת הזמן חשודה להעיז ולשקר, ועוד שהעזה זו של הקדמת הזמן הרי איננה בפני בעלה, שמכיון שעתה על כל פנים כבר נתגרשה, הרי איננו בעלה עכשיו (פתחי תשובה שם סק"ד, בשם מנחת עני).

קבלת קידושין מאחר בפני בעלה

בזמן הזה, שהרבה חוצפה ופריצות בעולם, יש אומרים שהאשה אינה נאמנת בהעזת פנים בפני בעלה אלא להחמיר (בית יוסף שם ב, בשם ארחות חיים; רמ"א שם ב), אפילו כשנתקדשה בפני בעלה (בית שמואל שם סק"ד); אבל אם יש דברים מוכיחים כדבריה, כגון בטענת גבורת אנשים כששהתה עשר שנים ולא ילדה, נאמנת גם בזמן הזה (מהרי"ק עב).

תנאי החזקה

חזקה זו מוגדרת בתנאים אלה:

• שטענתה תהיה בפניו של הבעל.

• בלא סיוע.

• שלא על ידי קטטה.

• בלא טענת ממון.

טענת גירושין בפני הבעל

נחלקו אמוראים אם צריכה טענה זו להיות בפני הבעל:

• יש אומרים שצריכה טענה זו להיות בפני הבעל, שכן שלא בפניו מעיזה ומעיזה, ואם אמרה 'בעלי גרשני' שלא בפניו אינה נאמנת, וכן אם נתקדשה לאחר שלא בפניו (רבה בר אבין בכתובות כג א; שמואל בגיטין פט ב), וכן הלכה (רמב"ם אישות ד יג; רא"ש שם; טוש"ע אה"ע יז ב).

• ויש אומרים שגם שלא בפני בעלה אינה מעיזה (רב אושעיא בכתובות שם; רב הונא בגיטין שם).

גם לדעה השניה אינה נאמנת שלא בפניו אלא להחמיר להצריכה גט משני, אבל לא להתירה לאחר בלי גט אחר מהראשון (תוספות גיטין שם ד"ה ואידך), או במקרה שלכתחילה היה לה מיגו (ראה ערכו), כגון שלא היה ידוע שהיא אשת איש אלא על פיה, והפה-שאסר-הוא-הפה-שהתיר (ראה ערכו), היא אמרה שהיא אשת איש והיא אומרת שנתגרשה, ולכן לדבריהם אפילו אם לאחר שנישאת לשני באו עדים והעידו שהיתה אשת איש - נאמנת (תוספות שם; מאירי שם).

נאמנות זו היא על עצמה בלבד להיפסל לכהונה, אבל לא להיאסר לבעלה (שו"ע שם קנב ז, ובית שמואל שם ס"ק יב); ויש שחששו להאמינה אף להצריכה גט מהשני (ר"ן כתובות שם, בשם הרמב"ן); ויש שכתבו להתירה לשני כשהיה לה לכתחילה מיגו (מאירי שם, בשם תשובות הגאונים).

טענה כשבעלה בעיר

נחלקו ראשונים בגדר "בפני בעלה":

• יש אומרים שאין הכוונה בפניו ממש, אלא כל שבעלה בעיר הרי זה כבפניו (שו"ת הרא"ש מד ב; שו"ע שם יז ב).

• ויש מצדדים להיפך, שאם בעלה בעיר ואמרה שלא בפניו יש כאן ריעותא בחזקה, שהרי היא בושה לומר בפניו, ואם אינו בעיר, נאמנת אף שאמרה שלא בפניו (מהרי"ק עב).

• ויש אומרים שצריך דוקא בפניו ממש, והיא רואה בו שהוא שומע ורואה (מאירי גיטין פט ב; רמ"א שם, בשם יש חולקין).

• ויש שמחלקים בין אירוסין לנשואין, שבקדושין שהדרך לעשותם בצנעא - אינה העזה אלא אם כן נתקדשה בפניו ממש, אבל בנשואין שעושים בפרהסיא כל שהבעל בעיר כבפניו דומה (קהלת יעקב מדות חכמים אות ז, בשם מהריב"ל ומהרשד"ם).

• ויש אומרים שאינה נאמנת אלא אם כן טענה בפני הבעל ובפני בית דין (ריב"ש קכו; דרכי משה שם סק"ד, בשמו), והסבירו האחרונים שלא הצריכו לטעון בפני בית דין אלא בטוענת שאין לו גבורת אנשים, לפי שטענה זו צריכה חקירה מרובה, אבל בטענות אחרות נאמנת אפילו שלא בפני בית דין, שאין אשה מעיזה בפני בעלה אפילו שלא בפני בית דין (נודע ביהודה תנינא אבן העזר צא).

תחילת טענה שלא בפניו

התחילה לטעון שלא בפני בעלה, ואחר כך בא בעלה וטענה גם בפניו:

• יש אומרים שנאמנת, מכיון שטוענת גם בפניו, ואפילו אם נישאת לאחר קודם שבא בעלה אין אומרים שהיא עשויה להחזיק שקרה (שו"ת הרשב"א ח"א אלף רנג, על פי כתובות כב ב).

• ויש אומרים שאינה נאמנת, שמכיון שכבר טענה שלא בפניו היא מעיזה לטעון גם בפניו כדי להחזיק דבריה (ריב"ש שם).

• ויש סוברים שדוקא אם נישאת לאחר שלא בפני בעלה ובא בעלה וטענה בפניו גרשתני אינה נאמנת, שבכדי שלא תיעשה זונה טוענת כן (שו"ת הרא"ש שם), והוא הדין אם זינתה (טור אה"ע קנב).

• ויש אומרים שאפילו כשקבלה קדושין שלא בפני בעלה, וכשבא בעלה טענה בפניו גרשתני - אינה נאמנת (טור שם; שו"ע שם יז ב).

טענת גירושין בלא סיוע

לא אמרו שאין האשה מעיזה אלא אם כן אין לה שום סיוע לדבריה, אבל אם יש לה סיוע, הרי היא מעיזה פניה, וממילא אינה נאמנת. כגון ששני עדים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה, ואף היא אומרת נתגרשתי, אין בדבריה כלום, שמכיון שעדים מסייעים לה היא מעיזה, והרי היא בחזקת אשת איש (כתובות כב ב; רמב"ם גרושין יב ו; שו"ע אה"ע קנב ג).

אף אם אין עדים כשרים מסייעים לה אלא הבעל ועוד אחר עמו, כגון בעל שאומר נתתי גט זה לשליח, ואף השליח אומר כן, וגם האשה מודה לדבריהם, שהבעל והשליח אינם מחזיקים אותה, במקרה זה, בחזקת מגורשת, אינה נאמנת בטענתה לומר גרשתני, כיון שיש לה סיוע, ואינה אלא ספק מגורשת (גיטין סד א-ב; רמב"ם גרושין שם יב; טוש"ע שם קמא נו).

וכן אם הבעל לבדו אמר גרשתי את אשתי, והאשה הודתה לדבריו, אינה נאמנת, שכיון שבעלה מסייע לה - מעיזה (רמב"ם שם ה; טוש"ע שם קנב א), אבל אם שליח לבדו מסייע לה, אינה מעיזה (רא"ש גיטין ז ח); ויש אומרים שגם אם עד אחד בעלמא מסייע לה היא מעיזה ואינה נאמנת (טור אה"ע יז).

אם הודאת הבעל נקראת סיוע

התחילה לטעון בפני בעלה גרשתני, ואחר כך הודה לה הבעל:

• יש אומרים שודאי נאמנת, כיון שבשעה שהתחילה לטעון לא ידעה שהבעל יסייע לה (כן משמע ברמב"ם אישות טז כז; עזרת נשים יז סק"ו; בית מאיר שם ב; באר היטב שם סק"ב).

• ויש אומרים שאינה נאמנת, שחוששים שמא רוצה הבעל להכשילה ונתן לה גט פסול (כן משמע ברמב"ם גרושין יב ה; בית שמואל שם סק"ב).

• ויש מי שהסתפק בזה (חלקת מחוקק שם סק"ב).

• ויש מי שכתב שהטעם שכשהבעל טוען שגירש אשתו אינו נאמן, שלגט יש קול, ותמוה הוא שנתגרשו ולא ידעו הבית דין מזה (בית שמואל קנב סק"א), ולכן אם היו בעיר לפנינו ואומרים שנתגרשו כאן, אין להאמינם; אבל אם היו בעיר אחרת ובאו לכאן ואומרים שנתגרשו שם, יש להאמינם, ואין הודאת הבעל נחשבת סיוע (ערוך השלחן שם יז ה).

טענת גירושין בלא קטטה

אין האשה נאמנת לומר לבעלה גרשתני כשיש קטטה ביניהם, שאז היא מעיזה בפניו (רא"ש יבמות טו ו; טור אה"ע קנב; שו"ע שם יז ב, בשם יש אומרים), וכל שכן כשהיתה ביניהם קטטה כזאת עד שפעם כבר אמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני והוחזקה שקרנית, שאינה נאמנת שוב לומר גרשתני, שהרי אנו רואים שהיא מעיזה (בית מאיר שם ב; ערוך השלחן שם טז); ויש שכתבו שבסתם קטטה יש להחמיר, ואם קיבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם (עזרת נשים שם סק"כ; ערוך השלחן שם).

טענת גירושין בלא טענת ממון

נחלקו ראשונים אם נאמנת האשה לומר גרשתני כשתובעת כתובתה:

• יש אומרים שאינה נאמנת, שמחמת חימוד ממון מעיזה האשה פניה (תוספות כתובות פט ב ד"ה מיגו; רא"ש יבמות טו ו), וכן הלכה (טור אה"ע קנב; שו"ע שם יז ב וקנד ז; ערוך השלחן שם יז טו), ואפילו שאינה תובעת כתובתה אלא ברמז, אינה נאמנת (שו"ת הרדב"ז ח"ד אלף קפח).

• ויש אומרים שאף התובעת כתובתה בפירוש נאמנת להינשא (רמב"ם אישות טז כו).

הערות שוליים