מיקרופדיה תלמודית:בא זה ולמד על זה

הגדרה^[1] - שני נושאים הכתובים בתורה בדין אחד, יש שאחד מהם נכתב בשביל לפרש את השני

הכלל

אפילו כשאחד מן הנושאים מסתבר יותר שינהוג בו הדין האמור בתורה, והיה מספיק שיהיה כתוב רק הנושא המסתבר פחות, וממילא היינו יודעים שכל שכן שהמסתבר יותר נוהג בו דין זה, מכל מקום אם הנושאים אינם מבוארים בתורה בפירוש, אנו אומרים שאילו נכתב אחד מהם היינו מפרשים אותו שזהו המסתבר יותר, ועדיין לא היינו יודעים שאף המסתבר פחות נוהג בו דין זה, אבל עכשיו שנכתבו שניהם, בא האחד ומלמד על השני שהמכוון הוא אף במסתבר פחות.

מפני כן ביארו בכתוב: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר (ויקרא יט יח), שנקימה היא כשאומר לו "איני משאילך כדרך שלא השאלתני", ונטירה היא כשאומר "הילך, איני כמותך שלא השאלתני" (תורת כהנים קדושים פרק ד י-יא; יומא כג א), ואף על פי שנקימה אפשר ללמוד מקל וחומר מנטירה, מכל מקום אם לא היה כתוב אלא לא תטור הייתי אומר שזוהי נקימה, ונטירה הייתי אומר שמותר, לכן כתובים שניהם ובא זה ולימד על זה (משנה למלך ביאת מקדש ב ב, בשם "הקשו בגמרא ותירצו")^[2].

בגוף אחד

אין אומרים בא זה ולימד על זה אלא בשני גופים, שכל אחד מהם יתכן להיות במציאות מבלי השני, אלא שמסברא הייתי יודע הדין של אחד מהם בקל וחומר מהשני; אבל בגוף אחד, שלא תתכן מציאותו של השני מבלי שיוקדם לו הראשון, אין לומר בא זה ולימד על זה, שהרי עכשיו נכתב השני לחינם לגמרי.

מפני כן ביארו בכתוב: וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף (שמות כא יא) - ויצאה חנם אלו ימי בגרות, אין כסף אלו ימי נערות (קידושין ד א), ושאלו: למה צריך לכתוב שיוצאה בבגרות, הרי כל שכן הוא מנערות (גמ' שם), ולא אמרו בא זה ולימד על זה, שאם היה כתוב "אין כסף" לחוד הייתי אומר שאלו ימי בגרות, ועדיין לא הייתי יודע שיוצאה בנערות, שהרי גוף אחד הוא, שאינה באה לימי בגרות אלא אם כן קדמו לה ימי נערות, ואם כבר יצאה בנערות אין במציאות כלל יציאה בבגרות, ואיך כתבה התורה בגרות לחינם, ולכן פירשו "אלו ימי בגרות" או בבגרות של אילונית, שאין לה ימי נערות כלל, ולכן אפשר לומר בא זה ולימד על זה, שהרי שני גופים הם (מהרש"א שם)^[3].

כשהדין אינו ידוע

יש מהראשונים שכתב שאין אומרים בא זה ולימד על זה אלא על ביאור עצם הדבר מהו, כמו נקימה ונטירה, שבא ללמד מהו כל דבר, אבל כשעצם הדבר ידוע לנו אלא שהדין אינו ידוע, אין אומרים בא זה ולימד על זה, אלא שואלים שהיה לו לפסוק לכתוב מפורש את הדין בדבר אשר בו החידוש (ספר כריתות ה ג).

בא ללמד ונמצא למד^[4] - כשכתוב בתורה דבר המלמד על חברו בתורת היקש, יש שאין המלמד בא רק ללמדנו על חברו אלא גם ללמוד ממנו

כלל זה הוא אחת משלשים ושתים מידות שרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי היה דורש (ברייתא דל"ב מידות יב), ונאמר לרוב במדרשי התנאים ובתלמוד בסגנון: "וכי מה למדנו מ..., אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד".

מדוע אינו מלמד

שלשה טעמים יתכנו מדוע אין ההיקש מלמד על חברו:

• שהדין שהמלמד בא לגלות בדבר השני כתוב מפורש בדבר השני גופו, ואינו צריך ללמוד מהמלמד, כמו: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה (דברים כב כו), שאין נערה המאורסה צריכה ללמוד מרוצח שהיא אנוסה ופטורה, שהרי נאמר בה: וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר וגו' צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ (שם כו-כז. פסחים כה ב, ורש"י ד"ה מה למדנו ור"ן שם).

• שהדין שבאים ללמדו בדבר השני הוא פשוט, שמעצמנו אנו יודעים אותו, כמו: וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה (ויקרא יח כב), ש"משכבי אשה" בא ללמד ששני משכבות יש באשה, כדרכה ושלא כדרכה, אבל דין זה אין צורך ללמוד בזכר מאשה, שהרי כל משכב זכר שלא כדרכה הוא (סנהדרין נד א, ורש"י ד"ה ונמצא למד).

• שהמלמד עצמו לא ידוע לנו מה דינו, כמו: וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ (שמות כא ט), ואין אנו יודעים מה משפט הבנות (מכילתא משפטים נזיקין ג).

אם בא רק ללמוד או אף ללמד

בא ללמד ונמצא למד מתפרש - על פי רוב - במובן של "ונמצא אף למד", כלומר: ששניהם למדים זה מזה (רש"י סנהדרין עג א ד"ה וכי מה; תוספות שם ד"ה הרי), שהרי עיקר פשט הכתוב הוא שבא ללמד, וכשאנו אומרים שנמצא אף למד אין אנו באים לבטל פשוטו של מקרא שבא ללמד, שהוא העיקר (מהרי"ט אלגזי בכורות ה מא).

ואף על פי שהדין הנגלה שבא ללמד אין בו צורך מחמת אחד משלשה הטעמים שלמעלה, מכל מקום בא ללמד על איזה דין אחר: כגון "משכבי אשה", שאמרו: הרי זה בא ללמד ונמצא למד, שהבא על אשה שלא כדרכה חייב (סנהדרין נד א, ורש"י ד"ה ונמצא למד), שניהם למדים זה מזה, שמשכב זכור למדים מאשה שחייב בהעראה (תוספות סנהדרין עג א ד"ה הרי, על פי גמ' שם נה א).

אולם יש שאמרו "בא ללמד ונמצא למד" ולא מצינו בו אלא מה שהוא למד, כמו "כמשפט הבנות יעשה לה", ולא מצינו שהאמה למדה מהבנות^[5]; ויש שתלה הדבר במחלוקת של תנאים, אם אומרים בא ללמד ונמצא אף למד, או שאומרים ונמצא למד ואינו מלמד כלל (מהרי"ט אלגזי שם, על פי בכורות לג א).

הערות שוליים