מיקרופדיה תלמודית:בוסר

הגדרה^[1] - ענבים שלא נתבשלו בגפן^[2]

גדרו

כל זמן שהגרעינים שלו אינם נראים מבחוץ נקרא הענב בוסר, לפי שעדיין אין בתוכו כל כך מים שהזג יתרכך ויזדכך, ואין חילוק בזה אם כשסוחטים אותו יוצאים ממנו מים (שביעית ד ח; משנה גיטין לא א, ורש"י ד"ה ובשעת, ותוספות ד"ה ובשעת), או אם עדיין לא יצאו ממנו מים על ידי סחיטה (צמח צדק (לובאוויטש) אורח חיים כו, על פי פסחים נג א).

הבוסר אינו בכלל פרי גמור (ספרי נשא כג). לכמה דינים אינו נחשב אף בכלל סתם פרי, ולדינים אחרים הוא בכלל פרי:

מעשר

למעשרות אינו בכלל פרי, ואינו חייב עדיין במעשרות (שביעית ד ח, ומעשרות א ב; רמב"ם מעשר ב ג), שנאמר: וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ (ויקרא כז ל) - עד שיהיה פרי (רמב"ם שם).

בכורים

וכן לבכורים אינו בכלל פרי, שנאמר: הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה (דברים כו י), שיהיה פרי ולא בוסר (ירושלמי בכורים ג א), ונחלקו תנאים בדבר:

• יש אומרים שדי שבשעת הבאה לא יהיה בוסר (תנא קמא במשנה בכורים שם, לפי הירושלמי שם).

• ויש אומרים שאף בשעת הפרשה צריך שיצא מכלל בוסר (רבי שמעון במשנה שם, לפי הירושלמי שם).

נזיר

בנזיר, שאסור בענבים וביוצא מן הגפן, אסור אף בבוסר, ושני למודים בדבר:

• נאמר: לַחִים (במדבר ו ג) - להביא את הבוסר. שהיה בדין, הואיל וחייב ביין וחייב בענבים, מה יין פרי גמור אף ענבים פרי גמור, תלמוד לומר: לחים, להביא את הבוסר (ספרי נשא כג; ירושלמי נזיר ו ב), שדי שיש בו לחלוחית, אף שאינו נקרא עדיין ענב (מלבי"ם שם).

• הדבר נלמד מכלל ופרט המבוארים בכתוב: מה הפרט - ענבים - מפורש שהוא פרי, אף כל שהוא פרי, לרבות בוסר שאף הוא פרי (נזיר לד ב, ותוספות ד"ה מה).

ערלה

בערלה הבוסר אסור, ומספר למודים בדבר:

• נאמר: "פִּרְיוֹ", "פִּרְיוֹ" (ויקרא יט כג,כה) שני פעמים, לרבות הבוסר (רבי יוסי הגלילי, בתורת כהנים קדושים פרשה ג ג, לגירסתנו).

• נאמר: פִּרְיוֹ (שם כג), והיה יכול להיכתב "פרי", ולא נכתב "פריו" אלא לרבות את הבוסר (רבי יוסי הגלילי שם, לגירסת הראב"ד שם ופירושו).

• נאמר: אֶת פִּרְיוֹ (שם), והמלה "את" באה לרבות את הטפל לפרי (רבי יוסי הגלילי שם, לגירסת הגר"א ופירוש החפץ חיים להגהתו).

• נאמר: וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ (שם) לרבות הבוסר (רבי עקיבא שם).

רבעי

וכן ברבעי הבוסר אסור (ר"א פולדא ירושלמי ערלה א ה, על פי הירושלמי שם; כן משמע ברמב"ם מעשר שני ט יג), לפי שאיסור רבעי בא מכח ערלה, ומכיון שבערלה הבוסר אסור, אף ברבעי כן (תוספות יום טוב מעשר שני ה ה).

אכן לעניינים אחרים אינו דומה לרבעי:

• אין פודים רבעי עד שיגיע לעונת המעשרות (תורת כהנים קדושים פרשה ג י; ירושלמי ערלה א ה; רמב"ם מעשר שני ט ב), שנאמר: לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ (ויקרא יט כה) - מלמד שאין נפדה אלא תבואה (תורת כהנים שם), היינו פרי גמור (מלבי"ם שם), ואמרו: פרי אתה פודה, ואי אתה פודה בוסר (ירושלמי ערלה א ה)^[3].

• אין רבעי בוסר נקרא ממון גבוה שיאסר במכירה ובמתנה, כדרך שכל רבעי אסור (רמב"ם שם).

שביעית

בשביעית, כשהפירות עוד לא גדלו עד כדי שיהיו ראויים לאכילה, אסור לאכלם, לפי שמפסידם (ראה ערך פירות שביעית), ולפיכך הענבים שהם בוסר אסור לאכלם עד שיביאו מים (שביעית ד ח; רמב"ם שמיטה ה טז), היינו שאם יסחטו אותם יצא מהם משקה (ר"ש וברטנורא שם).

משהביאו מים עד שיגיעו לעונת המעשרות, שהוא עד שהגרעין יהיה נראה מבחוץ, אוכל בו את פתו בשדה, אבל אינו רשאי ללקט כל הפירות ולהכניסם לביתו (משנה שם, ופירוש הרמב"ם והר"ש שם)^[4].

האילנות, שאסור לקצצם בשביעית משהתחילו להוציא פירות, מפני שמפסיד לפירות (ראה ערך פירות שביעית), שיעורם בגפנים, משיגרעו (שביעית ד י; רמב"ם שמיטה ה יח), ונחלקו בפירושו:

• יש אומרים שפירושו משיזחילו מים, והוא מלשון הכתוב: כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם (איוב לו כז. רבי יונה בירושלמי שביעית ד ח), היינו שכשיסחטו יצאו ממנו מים (מלאכת שלמה שם, בשם ה"ר יהוסף; פני משה שם).

• ויש אומרים שפירושו שיגדלו הענבים קצת עד שיהיו להם גרעינים (רבנו חננאל פסחים נג א; ברטנורא שביעית שם), ונקראים אז גירוע, והוא בוסר האמור בכל מקום, ושיעורו כפול הלבן (ברכות לו ב), ומאותה העת נקרא פרי (רבנו חננאל פסחים שם), ושיעור זה הוא קודם לשיעור שיסחטו ממנו מים (צמח צדק (לובאוויטש) אורח חיים כו).

ומכל מקום עדיין אין בוסר זה פרי גמור עד שיגיע לעונת המעשרות, שמשהגיע לעונת המעשרות שוב מותר לקצוץ את האילן, שכיון שהפרי כבר גמור אין זה הפסד לפרי כשיקצצו את האילן (משנה שביעית שם ור"ש וברטנורא)^[5].

טומאת אוכלין

בטומאת אוכלין נחלקו תנאים אם הבוסר הוא בכלל אוכל:

• יש אומרים שהוא בכלל אוכל, ומטמא טומאת אוכלין (רבי עקיבא בעוקצין ג ו), וכן הלכה (רמב"ם טומאת אוכלין א יג).

• ויש אומרים שאינו בכלל אוכל, ואינו מטמא טומאת אוכלין, עד שיבוא לעונת המעשרות (רבי יוחנן בן נורי שם), דהיינו עד שיבחילו הענבים (ר"ש שם, על פי מעשרות א ב).

בוסר זה הוא משהגיע לשיעור של פול הלבן (ר"ש ורא"ש עוקצין שם), אף שלא הגיע לשיעור של משהביא מים (צמח צדק (לובאוויטש) אורח חיים כו; רידב"ז שביעית ד ו)^[6].

כלאי הכרם

כרם הזרוע בהיתר, וזרע בתוכו תבואה, אם הענבים הם עדיין בוסר, ולא הגיעו לשיעור פול הלבן, וזרע בתוכו ירק או תבואה והשרישו, הרי זה לא קידש, ואף על פי כן קונסים אותו^[7] ואוסרים את הזרע, אבל הבוסר מותר (רמב"ם כלאים ה יד; סמ"ג לאוין רפ; שו"ע יו"ד רצו י).

סוחט

אסור לסחוט ענבים בשבת (ברייתא בשבת קמה א; רמב"ם שבת ח י וכא יב), ואיסורו משום מפרק, שהוא תולדה של דש (רש"י שם קמג ב ד"ה אין סוחטין; רמב"ם שם ושם). אכן מותר לסחוט ענבים לתוך קדרת התבשיל (רב שם קמה א; שמואל שם קמד ב) לתקנו, שניכר הדבר שאינו צריך לו למשקה אלא לאוכל, ואין זה דרך פריקתו, והוא כמפריד אוכל מאוכל (רש"י שם ד"ה לתוך הקדרה; רמב"ם שם ח י).

אכן בסוחט בוסר לתוך קדרה נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאין חילוק בין פרי גמור לבוסר, ואף הוא מותר (טור או"ח שכ, בשם הרב רבי יוסף; שו"ע שם ה, בשם יש מי שאומר).

• ויש אומרים שהואיל ובוסר אינו ראוי לאכילה, דינו כמפרק אוכל מתוך פסולת, ואסור לסוחטו לתוך קדרה (טור שם, בשם רבנו תם; שו"ע שם, בשמו)^[8].

ברכתו

שמשהגיע לשיעור פול הלבן הוא עיקר פרי, ומברכים עליו בורא פרי העץ, וקודם לכן אינו עיקר הפרי, ומברכים עליו בורא פרי האדמה (תוספות ברכות לו ב ד"ה שיעורו; רשב"א שם; רא"ש שם ו ה; טוש"ע או"ח רב ב), מפני שענבים עיקרן הם לעשות מהם יין, וכל זמן שלא הגיעו לשיעור פול הלבן, בטל שם ענבים מעליהם (ערוך השלחן שם יח).

ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן - שבימיהם, שענבים שבימינו קטנים מפול הלבן שבימינו (מחצית השקל שם סק"ד) - לעולם מברכים עליו בורא פרי האדמה עד שיהיה גדול ביותר (טוש"ע שם), ויראה לעינים שנגמר בישולו (ערוך השלחן שם)^[9].

מכיון שאין ברכה זו אלא מספק, לכן אם אוכל מהם כזית, שעל הצד שברכתם בורא פרי העץ מתחייב בברכה מעין שלש, לא יאכל מהם אלא בתוך הסעודה (מאמר מרדכי שם סק"ד; משנה ברורה שם ס"ק יד).

ואין שיעור זה אלא בענבים בינוניים מצד איכותם, אבל ענבים טובים שאנו רואים שהם מתוקים ומבושלים כל צרכם, אף שהם קטנים מאד, אינם בכלל בוסר, וברכתם בורא פרי העץ (חתם סופר או"ח קפא).

שהחיינו

ברכת שהחיינו על פירות חדשים אין לברכה עד שנגמר תשלום גידול הפרי, ולפיכך אין מברכים על הבוסר, אלא ממתין עד שיבשיל האשכול (שו"ת הרשב"א א רנ; כלבו פז; שו"ע או"ח רכה ז). ואפילו בדיעבד אם בירך שהחיינו קודם שנגמר הפרי, חוזר ומברך כשיגמר (מגן אברהם שם סק"ח, על פי שו"ת הרשב"א שם).

ויש מהאחרונים שכתב שבליל ראש השנה שלוקחים פרי לברך שהחיינו, אם לוקחים ענבים שיש ספק שהגיעו לשיעור פול הלבן – יברכו בורא פרי האדמה ושהחיינו (חיי אדם נא ז, ושם קלט ו).

הערות שוליים