מיקרופדיה תלמודית:ו (האות)

הגדרה^[1] - האות הששית מכ"ב אותיות של האלף בית

צורתה

שמה וצורתה

צורת אות ו^[2] מהאלף-בית שבכתב אשורי שבו כותבים ספר תורה תפילין ומזוזות וכן גט (ראה ערכים: אותיות; גט), דומה לאונקלי שהוא וו הקבוע בעמוד (ראה רש"י סנהדרין כב א ד"ה ווי), שנאמר: וָוֵי הָעַמֻּדִים (שמות כז י) - שיהו ווים של תורה דומים לעמודים, דהיינו ליתדות של כסף העשויים כמין אונקליות וקבועים בעמודים ודומים לווין (ירושלמי מגילה א ט וקרבן העדה), ולכן צריך לכתוב הויו כאונקלי (המנהיג עמ' קיח; בית יוסף או"ח לח, בשמו).

וכתבו הגאונים שלא נקרא ו של כתב - בשם וו - אלא מפני שדומה לוו של כלי; או שוו הכלי לא נקרא כן אלא מפני שדומה לויו של כתב (תשובות הגאונים הרכבי שנח).

צורת הכתיבה של האות ו, היא זקוף ועומד ופניו כלפי זיין, והוא דומה למטה ומקל (אותיות דר' עקיבא נוסח ב בספר בתי מדרשות עמ' תה; מדרש האותיות שם עמ' תסג).

כתיבה תמה

בספר תורה תפילין ומזוזות צריך שתהיה כתיבה תמה כלומר שלימה כהלכתה, ולכן יזהר שלא תדמה צורת ה-ו' ל-י' (שבת קג ב, ורש"י ד"ה תם; רמב"ם תפילין ז יט), דהיינו שלא יקצר רגל הויו שתהא נראית כיוד (רא"ש ספר תורה יב; בית יוסף או"ח לו אות ו).

וכן יש מהראשונים שכתבו שלא יאריך רגל הויו שתהא נראית כנון פשוטה (רא"ש ספר תורה יב; משנה ברורה לו בתמונת אות ו).

ראשה

בראש הויו לא יהיה זוית (אגור פה; בית יוסף או"ח לו, בשמו), אלא ראש הויו יהיה עגול לצד ימין כמו באות ר, שלא תדמה לזיין, ואף על פי שאינה דומה לה, שראשה של ז עובר משני הצדדים על הרגל, חוששים שמא תינוק יקראנה ז ותיפסל (בית יוסף או"ח לו אות ו, בשם ברוך שאמר; משנה ברורה או"ח לו בתמונת או ו).

ויהיה ראשה קצר כמו של יוד שלא תדמה לריש, ושיעור הראש יהיה כשיעור עובי קולמוס (בית יוסף ומשנה ברורה שם).

פני הויו יהיו שוים למעלה ולמטה, ולא באלכסון (אגור פה; משנה ברורה שם); ויש שכתבו שראשה יהיה משופע קצת (מור וקציעה לו).

הקוץ

יש שכתבו שיהיה קוץ לויו, וכן כתבו שצורת הויו היא ראש וגוף וקוץ (מצת שמורים תפילין; מור וקציעה לו, בשמו). ועל פי הקבלה בתפילין צריך להיות עוקץ קטן בכל ו מצד שמאל בראש, אבל לא בספר תורה ומזוזה (שו"ע הרב לו יב, על פי קבלת האר"י ז"ל).

הרגל

רגל הויו סמוכה לקצה ראשה בצד הימין, ולא באמצעו (ראה רמב"ן ורשב"א ור"ן שבת קג ב). ותהיה פשוטה תחתיה בשוה, ולא שבורה באמצע אלא תהיה תמה ושלימה; ועוביה מתמעט והולך מעט מעט עד שתהיה חדה למטה (בית יוסף או"ח לו אות ו, בשם ברוך שאמר; משנה ברורה לו תמונת אות ו).

רגלה תהיה ארוכה שלא תדמה ליוד, ושיעורה כעובי שני קולמוסים (בית יוסף ומשנה ברורה שם); ויש שכתבו ששיעור הויו הוא נקודה למעלה וחמש נקודות למטה (מגן אברהם לו בהקדמה; ואליה רבה שם סק"ו), אבל לא יעשנה ארוכה יותר מדאי שלא תדמה לנון פשוטה (ראה לעיל מהרא"ש ספר תורה יב, ומשנה ברורה לו בתמונת אות ו)^[3].

הברתה

בחולם

הויו היא מהאותיות שמבטאן בשפתיים, ומבטאה בא פעמים בחולם, ואז אינו נרגש במבטא (הראב"ד לספר יצירה ב ג); ויש ווין שהן בחולם והמסורה מוסרת שהן נקראות, והן שמונה ווין באותיות אלף בית שבתהלים פרק קיט (ראה מסורה ומנחת שי תהלים קיט יד).

ברפיון

הברת הויו קרובה להברת הבית הרפה, ולכן כתבו הראשונים שמי שהוגה בשוא נע את הבית השניה של לבבך בקריאת שמע, כדי להטעימה שלא תיראה כויו, תבוא עליו ברכה (ראב"ד בהשגות קריאת שמע ב ט).

יש שהוגים את הויו ברפיון גדול, ולא בדיבוק שפתים כמו הבי"ת הרפה; ויש שהוגים אותה בדיבוק שפתים, אלא שיש מהם סוברים שאם באה ה-וו בסוף התיבה הוגים אותה ברפיון, כדי להבדיל בינה ובין ו הסמוכה לה בתחילת התיבה (מגן אבות לרשב"ץ ב עמוד נד), וכן מנו האחרונים את הויו בין האותיות שהלשונות מתחלפות בקריאתן (רמ"א אבן העזר קכט לד)^[4].

הערות שוליים