מיקרופדיה תלמודית:חיבי מיתות בית דין

הגדרה^[1] - העוברים עבירה שעונשה במזיד הוא מיתת בית דין.

גדרם וחיובם

ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה, שרפה, הרג - בסייף - וחנק (ראה ערכיהם, סנהדרין מט ב; רמב"ם סנהדרין יד א), והעוברים על איסור שעונשו במזיד אחת מארבע מיתות הללו נקראים חייבי מיתות בית דין (כתובות לו א).

על שמונה עשר עבירות חייבים סקילה, על עשר עבירות חייבים שריפה, על שתים חייבים הרג, ועל שש חייבים חנק, נמצאו כל הרוגי בית דין ששה ושלשים (רמב"ם סנהדרין טו י-יג. וראה להלן: המיתות, פירוטם).

• אחד האיש ואחד האשה דנים אותם בארבע מיתות בית דין (רמב"ם סנהדרין יד ה).

• קטן וקטנה פטורים ממיתת בית דין (ראה משנה נדה מד ב, וראה רמב"ם אישות ב ג, ואיסורי ביאה א יג-יח), שאינם בני עונשים (רש"י נדה מד ב).

• שיכור, שלא הגיע לשכרותו של לוט, שעבר עבירה שיש בה מיתה, ממיתים אותו (עירובין סה א. וראה ערך שכור), אבל הגיע לשכרותו של לוט, אינו חייב על כל עבירה שיעשה, שאינו בן חיוב (רמב"ם נזירות א יב).

אינו חייב מיתה על מעשה שעשה אלא אם כן הזהירו הכתוב מלעשות כן (ראה מכות יג ב).

עבר העבירה בשוגג, אינו חייב מיתה (תוספתא שבועות ג ו, וראה סנהדרין ח ב, וכתובות לד ב). ואינו חייב אלא כשהתרו בו (סנהדרין פ ב; רמב"ם יסודי התורה ה ד, וראה ערך התראה).

עבר העבירה באונס (ראה ערכו) פטור ממיתה (נדרים כז א; רמב"ם יסודי התורה ה ד. וראה ערך אונס (א)).

העובר עבירה שחייב עליה מיתה, אין העדים ממיתים אותו, ולא הרואים אותו, עד שיביאוהו לבית דין וידינוהו למיתה (רמב"ם רוצח א ה).

חייבי מיתות בית דין שעשו תשובה, אין בית דין של מטה מוחלים להם (מכות יג ב).

כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתים אותם אלא על פי שני עדים (סנהדרין ח ב, ושם פ ב; רמב"ם יסודי התורה ה ד, ושם עדות ה א).

אין ממיתים על פי הודאת פיו (רש"י בבא קמא מג א, ומכות ה א; רמב"ם שם יח ו).

מצות המתתם

הריגת חייבי מיתות בית דין היא מצות עשה (יבמות ז א; רמב"ם סנהדרין יד ב). מחוייב מיתות בית דין, שלא המיתו אותו בית דין, ביטלו מצות עשה (רמב"ם שם יד ג).

אסור לבית דין ליקח כופר לפטור את הרוצח (כתובות לז ב; רמב"ם רוצח א ד).

מצוה על הפוגע בחייבי מיתות בית דין להביאם לדין כדי לבער רשעים מישראל (רש"י חולין קלט א ד"ה ובערת), ומצוה על העדים שראו באחד שהרג את הנפש להעיד עליו בבית דין (רא"ש מכות א יא).

המיתות

אלו הם הנסקלים:

הבא על האם (ראה ערכו), ועל אשת אב (ראה ערכו), ועל הכלה (ראה ערכו), ועל נערה-המאורסה (ראה ערכו), ועל הזכור (ראה ערך משכב זכור), והשוכב עם בהמה (ראה ערך רובע ונרבע), והאשה המביאה את הבהמה עליה (ראה ערך הנ"ל), והמגדף (ראה ערכו), והעובד עבודה-זרה (ראה ערכו), והנותן מזרעו למולך (ראה ערכו), ובעל אוב (ראה ערכו), ובעל ידעוני (ראה ערכו), והמסית (ראה ערך מסית ומדיח), והמדיח (ראה ערך הנ"ל), והמכשף (ראה ערכו), והמחלל את השבת (ראה ערכו), והמקלל אביו או אמו (ראה ערך מקלל), ובן-סורר-ומורה (ראה ערכו. משנה סנהדרין נג א; רמב"ם סנהדרין טו י).

הרי אלו שמונה עשר (רמב"ם שם).

אלו הם הנשרפים:

בת-כהן (ראה ערכו) שזינתה, והבא על חמותו, ועל אם חמותו, ועל אם חמיו (ראה ערך אשה ובתה), והבא על בת אשתו, ועל בת בנה, ועל בת בתה (ראה ערך הנ"ל), והבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו (ראה ערך בת. משנה סנהדרין עה א; רמב"ם איסורי ביאה א ה,ו, וסנהדרין טו יא).

הרי אלו עשרה (רמב"ם סנהדרין שם).

אלו הם הנהרגים:

רוצח (ראה ערכו), ואנשי עיר-הנדחת (ראה ערכו. משנה סנהדרין עו ב: רמב"ם סנהדרין יד א, טו יב)^[2].

אלו הם הנחנקים:

המכה-אביו-ואמו (ראה ערכו), והגונב-נפש (ראה ערכו) מישראל, וזקן-ממרא (ראה ערכו) על פי בית דין, ונביא-שקר (ראה ערכו), והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת-איש (ראה ערכו. משנה סנהדרין פד ב; רמב"ם סנהדרין טו יג).

הרי אלו ששה (רמב"ם שם).

שלא במיתתו

כל חייבי מיתות בית דין, אם עמד על נפשו ולא יכלו בית דין לאסרו ולהמיתו במיתה שהוא חייב בה, הורגים אותו ככל מיתה שיכולים להמיתו בה, מאחר שנגמר דינו (בבא מציעא לא ב; רמב"ם סנהדרין יד ח)^[3].

מי שנתחייב שתי מיתות - נדון בחמורה (משנה סנהדרין פא א; רמב"ם סנהדרין יד ד)^[4].

חייבי מיתות שנתערבו

כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה ידונו בקלה (משנה סנהדרין עט ב; רמב"ם סנהדרין יד ו).

הנסקלים שנתערבו בנשרפים, נחלקו תנאים: ר' שמעון אומר ידונו בסקילה, שהשריפה חמורה, וחכמים אומרים ידונו בשריפה, שהסקילה חמורה (משנה סנהדרין עט ב. וראה ערך ארבע מיתות בית דין), הלכה כחכמים (ראה רמב"ם סנהדרין יד ד).

הנהרגים שנתערבו בנחנקים, ר' שמעון אומר ידונו בסייף - שהרג בסייף קל מחנק (רש"י סנהדרין עט ב) - וחכמים אומרים ידונו בחנק (סנהדרין עט ב), שהחנק קל מהרג (רש"י שם, וראה סנהדרין נ א). הלכה כחכמים (ראה רמב"ם סנהדרין יד ד).

הערות שוליים