מיקרופדיה תלמודית:חצי דבר

הגדרה^[1] - עדות על מקצת דבר אינה מצטרפת לעדותם של עדים אחרים שהעידו על מקצתו האחרת של הדבר

הדין וגדרו

העדים שבית דין דנים על פיהם (ראה ערך עדות) צריך שיעידו על כל הדבר, אבל אם העידו שנים על מקצתו האחת של דבר, ושנים אחרים על מקצתו האחר, אין מקיימים הדבר בעדותם, לפי שכל כת לא העידה אלא על חצי דבר, ואין זו עדות (רמב"ם עדות ד ז, על פי בבא קמא ע ב ובבא בתרא נו ב), ואינו מחשש שהעדים משקרים, אלא גזרת-הכתוב (ראה ערכו) היא (ישועות יעקב אה"ע יז סק"ו)^[2], שנאמר: עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים וגו' יָקוּם דָּבָר (דברים יט טו), דבר, ולא חצי דבר (גמ' שם ושם)^[3]. ושלשה ביאורים לדבר:

• "דבר" מיותר, ובא לדרשה (תוספות בבא בתרא שם ד"ה ורבנן, בתירוץ לקושיא הראשונה).

• משמעות המילה "דבר" - כל הדבר (תוספות הוריות ד א ד"ה קרי).

• אין הדבר נלמד מ"דבר", אלא משמעות המילה "יקום" שתקום כל העדות ולא חציה (תוספות בבא בתרא שם, בתירוץ השני לקושיא השניה).

כיצד, עדים המעידים על בת שהביאה שתי שערות והיא גדולה (ראה ערכו), שנים מהם מעידים שראו שערה אחת בגבה, ושנים מהם מעידים שראו שערה אחת בכריסה (ראה ערך גדול: שיעור הסימנים ומקומם) - ואינם מכחישים אלו את אלו אלא שכת אחת בדקו בגבה, והכת האחרת בדקו בכריסה (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה אלא) - אין עדותם מצטרפת (גמ' שם ושם; רמב"ם שם; טוש"ע חו"מ ל יג)^[4].

גדרו

בגדר פסול חצי דבר, נחלקו אחרונים:

• יש אומרים שזהו פסול בעצם העדות, שכיון שלא ראו כל מה שיכולים לראות, שהרי לא ראו עדות שלמה, אין עדותם על מקצת הדבר עדות כל עיקר (נתיבות המשפט כה, כללי תפיסה ז; ברית יעקב אה"ע מב; בית אפרים אה"ע מא).

• ויש אומרים שאינו פסול בעצם העדות, אלא בצירוף שתי הכתות (ברכת שמואל בבא בתרא נ, בשם הגר"ח מבריסק), שגזירת הכתוב היא ששתי כתי עדים שכל אחת מעידה על חצי דבר, אינן מצטרפות שיקום כל הדבר על פיהם (ברכת שמואל שם).

ראיה ועדות

חצי דבר תלוי בשעת ראית העדות, ולכן כל שבשעת ראיה היתה עדותם ראויה להיות דבר שלם, אף על פי שבשעה שמעידים בבית דין אין עדותם מועילה לבדה אלא בצירוף עדות עדים אחרים, אין כאן משום חצי דבר (נתיבות המשפט מו סק"י, ושם מט ס"ק כא, על פי תוספות גיטין סג ב ד"ה אפי'; חידושי הרי"מ גיטין שם), ודוקא שכשהמקצת שהם מעידים עליה בבית דין היתה בשעת ראיה דבר שלם, אבל עדים שראו דבר שלם ושכחו מקצתו, ומעידים בבית דין על המקצת שהם זוכרים, הרי זה חצי דבר (נתיבות המשפט שם).

בעדי חזקה

עדי חזקה - המעידים שהחזיק בשדה חברו שלש שנים (ראה ערך חזקת קרקעות: חזקת שלש שנים) - שהיו שנים מהם מעידים שהחזיק בה שנה ראשונה, ושנים אחרים מעידים על השניה, ושנים אחרים על השלישית, נחלקו תנאים:

• יש אומרים שאין זו חזקה (ברי יוחנן בן נורי בשם רבי עקיבא בתוספתא בבא בתרא (ליברמן) ב י, ובגמ' שם), שנאמר: דבר, ולא חצי דבר (רבי יוחנן בן נורי בשם רבי עקיבא בגמ' שם), והרי כל כת וכת אינה מעידה אלא על שליש החזקה, ואין כאן דבר שלם, ש"על פי שנים עדים יקום דבר" משמעו שכל הממון ישתלם על פי שני עדים (רשב"ם שם ד"ה ולא חצי וד"ה שהיה).

• ויש אומרים שעדותן מצטרפת, ועלתה לו חזקה (סתם משנה שם א; רבי חלפתא ורבי יוחנן בן נורי בתוספתא שם, ובגמ' שם ב), וכן הלכה (כן משמע מהרמב"ם עדות כא ז, וטור חו"מ קמא). ואין הדבר דומה לעדי גדלות, ששם כל כת שמעידה על שערה אחת אין עדותה מועילה כלום, ועדיין קטנה היא, מה שאין כן בעדות חזקה, שהעדות על כל שנה ושנה לבדה מועילה לחייב את המחזיק להחזיר למערער את הפירות שאכל (ראה ערך חזקת קרקעות: החזרת הפירות) - ולכן עדותם היא "דבר שלם" ומתקבלת (חידושי הר"ן שם, בשם הרי"ף) - וכשבאה הכת השלישית ומעידה ששלמה החזקה, והרי הוא בעלים על הקרקע ומשלו אכל, הרי עדותם מתקבלת לענין החזקה מתוך שעדותם היתה עדות לענין פירות (רי"ף שם; תוספות בבא קמא ע ב ד"ה למעוטי, בשמו; תוספות בבא בתרא שם ד"ה אלא, בשם הרשב"א).

בצירוף לדבר שלם

היתה עדותה של כת אחת על דבר שלם, היינו שעדותם כשלעצמה היא עדות גמורה ואינם צריכים לכת האחרת (תוספות רבנו פרץ בבא קמא ע ב), כגון שהעידו שנים שקידש אשה בניסן, ושנים אחרים העידו שנבעלה באייר לאדם אחר וחייבת מיתה, אף הסוברים שעדי חזקה אינם מצטרפים זה עם זה (ראה לעיל: הדין וגדרו), מודים כאן שעדי הביאה מצטרפים לעדי הקידושין (גמ' שם, ורש"י ד"ה ושניים), כיון שעדי קידושין אינם צריכים לעדי ביאה, שאף בלא עדי ביאה עשאוה עדי קידושין אשת איש להיאסר לכל העולם ולקרובים, ולכן עדות קידושין היא דבר שלם, ואף על פי שהם צריכים לעדי ביאה לענין חיוב מיתה, כיון שלמקצת דברים אינם צריכים להם, חשובה עדותם דבר שלם (גמ' שם, ורש"י ד"ה דאע"ג וד"ה כיון).

גונב נפש

העידו שנים שגנב הנפש, ושנים אחרים מעידים שמכרו, וחייב מיתה כדין גונב-נפש (ראה ערכו) ומכרו, הרי הדבר תלוי במחלוקת אמוראים:

• לסוברים שאין לוקים על גניבת נפש לפי שהוא לאו-שניתן-לאזהרת-מיתת-בית-דין (ראה ערכו) אם ימכור (רבי יוחנן בסנהדרין פו ב), הרי הדבר תלוי במחלוקת התנאים בעדי חזקה, שלסוברים דבר ולא חצי דבר, אין מקבלים עדותם, לפי שעדות כל אחת מהכתות עדות חצי דבר היא (רש"י שם ד"ה אתחלתא; המאור שם; מאירי שם), שבלא עדי מכירה אינו נהרג על הגניבה, ובלא עדי הגניבה אינו נהרג על המכירה, שיכול לומר עבדי מכרתי (רש"י שם ד"ה פלוגתא); ולסוברים שבעדי חזקה העדות מצטרפת, אף כאן מקבלים עדותם, והוא נהרג על פיהם אף על פי ששתי הכתות צריכות אלו לאלו (רש"י שם ד"ה אתחלתא; המאור ומאירי שם), לפי שעדות הגניבה היא עדות על התחלת החיוב, ואינה כעדות על שערה אחת שאינה עדות על התחלת הגדלות (חידושי הר"ן סנהדרין שם א).

• ולסוברים שהגונב נפש לוקה (חזקיה בגמ' שם ב), כיון שעדי גניבה באו להלקותו, הכל מודים שחשובה עדותם "דבר שלם" (גמ' שם, ורש"י ד"ה לחודה קיימא), אם התרו אותו למלקות (מהרש"ל שם), שהם אינם צריכים לעדי מכירה, ולכן אף עדות המכירה מתקבלת, כמו בעדי קדושין ועדי ביאה (המאור שם).

בדרבנן

בעדות שאין צריכים לה אלא מדרבנן, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים:

• יש אומרים שלא הוכשר בה פסול חצי דבר (פני יהושע גיטין יז א, ומחנה אפרים קידושין ז יד, בדעת הטור אה"ע קמב, בשם הרמ"ה).

• יש אומרים שהוכשר בה פסול חצי דבר (מחנה אפרים שם, בדעת הרמב"ם גירושין ו יד).

• ויש מחלקים: כששתי העדויות אין בהן צורך אלא מדרבנן, מצטרפות העדויות, כיון שמן התורה אין צורך בעדותם כל עיקר, וחכמים שהצריכו העדות, הם הקילו להכשיר בה חצי דבר; אבל כשמן התורה צריך עדות אחת, וחכמים תיקנו שלא יהא די בה והצריכו עדות נוספת, כל שאין אותם השנים מעידים על הכל - אין מצרפים עדותם, לפי שהעדות שהיא מן התורה צריכה שתהיה על דבר שלם, וכיון שמדרבנן צריך לה עוד עדות, הרי זו חצי דבר (כתב סופר אה"ע כג, בדעת הטור שם, בשם הרמ"ה, על פי גיטין יז א).

היתר עגונה

העיד עד אחד שהספינה שהיה בה הבעל טבעה במים שאין להם סוף, שמדרבנן לכתחילה האשה אסורה להינשא (ראה ערך עגונה), וגוי אחד מסיח-לפי-תומו (ראה ערכו) העיד שראה את כל אנשי ספינה זו מתים וקברם, כתבו אחרונים שבעדות הראשון יצאה מחזקת אשת איש מן התורה, ובעדות הגוי הותרה להינשא לכתחילה (מבי"ט ג קט), ואף על פי שהיא עדות חצי דבר (ראה להלן: בעד אחד), כיון שאין צריך לעדות הגוי אלא להתירה להינשא לכתחילה, מקבלים עדותו (מבי"ט ב מט, לפי שו"ת חתם סופר אה"ע א סא וסה), שאף מדרבנן אין צריך לעדותו מעיקר הדין, כיון שיש לנו עדות שטבע בים, אלא שהחמירו חכמים חומרא יתירה באשת איש לחשוש שמא ניצל (ראה ערך הנ"ל), ולא פסלו בעדות זו חצי דבר (כתב סופר שם).

בעד אחד

היתר עגונה

בעדות-אשה (ראה ערכו), היינו עדות על מיתת הבעל להתירה להינשא, שעד אחד וכל הפסולים כשרים בה (ראה ערך עדות אשה), נחלקו אחרונים:

• יש אומרים שמתירים אותה על פי שתי כתי עדים שכל כת מעידה במקצת הדבר (דרכי נועם יא; בית אפרים אה"ע כט; ישועות יעקב אה"ע יז סק"ו; כתב סופר אה"ע כג ג אה"ע יז ס"ק ו; כנסת הגדולה אה"ע יז, הגהות בית יוסף רעא, בדעת הרבה אחרונים), שכשם שהכשירו בעדות אשה עד מפי עד (ראה ערך הנ"ל), כך הכשירו בה עדות חצי דבר (כנסת הגדולה שם), שהרי אין צריך הכשר עדות להתירה אלא לברר אמיתות הדבר, שכן אפילו גוי מסיח-לפי-תומו (ראה ערכו) נאמן בה (ראה ערך הנ"ל. דרכי נועם שם; בית אפרים שם). וכן מצינו שכתבו ראשונים שאם העיד עד אחד שראובן מת, ועד אחר העיד שראובן זה היה בעלה של זו, מצרפים עדותם להתירה (ריב"ש תקח), אף על פי שעדות כל אחד מהם עדות חצי דבר היא (כתב סופר שם).

• ויש אומרים שאף בעדות אשה אין מקבלים עדות חצי דבר (תומת ישרים ע; שו"ת חתם סופר אה"ע א סא וסה, בדעת המבי"ט, והסכים עמו), ולא אמרו שמצרפים עדויות שני העדים, אלא כשהעד המעיד שראובן הוא הבעל, אף הוא מעיד ששמע מפי העד האחר שראובן מת, וכיון שהוא מעיד על דבר שלם מקבלים עדותו, או שמאחר שעיקר העדות להתירה היא עדות המיתה, והעדות שזה היה הבעל היא גלוי-מילתא-בעלמא (ראה ערכו), אין כאן משום חצי דבר (תומת ישרים שם, בדעת הריב"ש).

כשעד אחד נאמן מן הדין

במקום שעד אחד ופסול נאמנים מן הדין, יש מהפוסקים שכתבו שאף עדות חצי דבר כשרה, ולכן שליח שהביא גט מעיר אחרת, והעידו עדים על אשה זו שהיא בת ראובן, ועדים אחרים מעידים שאשת המגרש היא בת ראובן - מקבלים עדותם (דרכי משה אה"ע קמב סק"י, בשם מהר"ש, ודחה), לפי שעד אחד נאמן להעיד שאישה זו בת ראובן, וכן שאשת המגרש היא בת ראובן, שזה מלתא-דעבידא-לאגלויי (ראה ערכו), ואף עד פסול נאמן בו, ולכן מקבלים עדות חצי דבר (תורת גיטין שם, בדעת מהר"ש; נטע שעשועים עג).

בעדות אישות

כתיבת הגט

בכתיבת הגט, שצריך שיעידו עדים שציוה הבעל לסופר לכתבו, ושכתבו הסופר לשמה (ראה ערך גט), וכן צריך שיחתמו בו עדים (ראה ערך הנ"ל), אפילו היו שלש כתי עדים מעידים על כך עדותם כשרה אם העידו על כל שלשת הדברים (סמ"ג עשין נ, בדעת הרי"ף; רמ"א אה"ע קל א), וכן נהגו שעדי החתימה הם עצמם יהיו עדי המסירה (בית יוסף שם קלג א; רמ"א שם וקל א וסדר הגט סו) מטעם זה (תומת ישרים שם), ואין זה מן הדין, שהרי הגט כשר בעדי מסירה בלא עדי חתימה, אלא טוב לעשות כן (ט"ז אה"ע קלג סק"ג; בית שמואל שם סק"ד).

בפני נכתב ובפני נחתם

שליח שהביא גט שאינו מקויים ממדינת הים, שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם (ראה ערך שליח להולכה), והיה השליח סומא שאינו יכול לומר כן (ראה ערך הנ"ל), ויש כאן עדים שהבעל מסר לו גט זה לגירושין, שהגט כשר לגרש בו על פי עדותם (ראה ערך הנ"ל) - כתבו ראשונים שצריך שימסרנו השליח לאשה בפני אותם העדים המעידים על שליחותו (טור אה"ע קמב, בשם הרמ"ה; שו"ע שם יב), שאם ימסרנו בפני עדים אחרים הרי זו עדות חצי דבר (טור שם, בשם הרמ"ה), שהרי אינם יכולים להעיד שגט כשר נמסר בפניהם אלא על ידי העדים שמעידים שהבעל מסרו לשליח, ונמצא שכל כת מעידה על חצי דבר (פרישה שם סק"ל).

וכן שליח המביא ממדינת הים גט שלא נכתב בפניו - שאם היו שנים מעידים שעשאו הבעל שליח להולכה, או שהיה עד אחד מעיד עם השליח על זה, כשר הגט לגרש בו (ראה ערך הנ"ל) - צריך שימסור את הגט בפני עדי השליחות (טור שם, בשם הרמ"ה; שו"ע שם, בשם ויש מי שאומר), אבל אם מוסר בפני עדים אחרים אין הגט כשר, שהרי עדות כל כת היא עדות חצי דבר (טור שם), שהרי אין תועלת בעדות כל כת לבדה (ריב"ש שיח; ב"ח שם), שכיון שתיקנו חכמים במביא גט ממדינת הים לסלק ערעורו של הבעל קודם נתינת הגט על ידי קיום הגט, או על ידי אמירת השליח בפני נחתם (ראה ערך הנ"ל), כל שהגט לא נתקיים נמצא שכשיבוא הבעל ויערער אין ערעורו מסתלק אלא כשיעידו העדים הללו שהבעל מסרו לשליח והשליח מסרו לידה, והרי הכל עדות אחת לסלק ערעורו של הבעל, וכל כת וכת מעידה על חצי דבר (ריב"ש שם, בשם הרמ"ה).

כשנקרע הגט

אשה שנתגרשה על ידי שליח לקבלה, ונקרע הגט (ראה ערך גרושין), שצריכה להביא עדים שיעידו שבפניהם אמרה לשליח לקבל לה את הגט, ושבפניהם קיבל לה את הגט (ראה ערך שליח לקבלה), והיו שנים אומרים בפנינו אמרה, ושנים אחרים אומרים בפנינו קיבל - מקבלים עדותם (משנה גיטין סג ב; רמב"ם גרושין ו א; טוש"ע אה"ע קמא ה)^[5], שעדות אמירה - מינוי השליחות - עדות כפני עצמה היא, ואינה צריכה לצירוף של עדי קבלה, שהרי אינם מעידים על גירושיה אלא שהוא שליח לקבלה וידו כידה, ויכול לקבל לה גט (רמב"ן ורשב"א ור"ן ונמוקי יוסף בבא בתרא נו ב), ולכן עדות השליחות היא עדות דבר שלם (ריטב"א גיטין שם), שהרי נתחדש ענין מיוחד על פיהם (אחיעזר אה"ע ח א), ואף על פי שאין עדותם לבדה מועילה כלום, שהרי לא יוכל השליח לקבל לה גט אלא בפני עדי מסירה (ראה ערך גרושין), כיון שדנים על פי עדותם דבר מיוחד, שהוא שליח, אין צריך שתועיל עדותם (אמרי בינה עדות כו)^[6].

בשאר עדויות

קינוי וסתירה

אשה שקינא לה בעלה, שאמר לה אל תסתרי עם פלוני, ונסתרה עמו, שאסורה עליו (ראה ערך סוטה) עד שתשתה המים המרים (ראה ערך השקאת סוטה: הדין וגדרו), שלדעת חלק מהתנאים - וכן הלכה (רמב"ם סוטה א ב; טוש"ע אה"ע קעח ב,ד) - מקנא לה על פי שני עדים, ומשקה אותה על פי שנים (רבי יהושע במשנה סוטה ב א) שמעידים שנסתרה (רש"י שם ד"ה ומשקה), ואפילו היו שנים מעידים על הקינוי, ושנים אחרים מעידים על הסתירה (אור שמח סוטה א ב, על פי שבועות לב א; חידושי הרי"מ גיטין סג ב; אחיעזר אה"ע ח), אין בעדותם משום עדות חצי דבר, לפי שעדות הקינוי היא עדות דבר שלם (ראה לעיל: בצירוף לדבר שלם), שעל ידה נתחדש הדין שתיאסר על בעלה אם תיסתר, ולכן אף עדות סתירה היא עדות דבר שלם, כדרך שאמרו בעדי קידושין ועדי ביאה (ראה לעיל: שם. אחיעזר שם א)^[7].

קיום שטרות

עדים שהעידו לקיים השטר (ראה ערך קיום שטרות), והיו שנים מעידים על חתימת אחד העדים, ושנים אחרים מעידים על חתימת העד האחר, עדותם מצטרפת ומקיימים את השטר (כן משמע ממשנה כתובות כ ב, ורמב"ם עדות ז ג, וטוש"ע חו"מ מו ט), ואין כאן משום עדות חצי דבר, אם לפי שעדי כל כת ראו כל מה שהיו יכולים לראות באותה שעה, או לפי שקיום חתימת עד אחד הועילה להחשיבו עד אחד לחייב שבועה (פרישה שם ס"ק יא; פני יהושע כתובות כא א).

וכן שטר מקויים שבא לפני בית דין, ואינם מכירים לא חתימת העדים ולא חתימת דייני הקיום, שאם העידו עדים לקיים חתימת אחד העדים, וחתימת אחד הדיינים - עדותם מצטרפת (ראה ערך הנ"ל) אפילו היו שנים מעידים על העד, ושנים אחרים על הדיין - עדותם מצטרפת, לפי שעדי קיום העד מועילים לחייב שבועה, וכיון שעדותם עדות דבר שלם אף עדות קיום חתימת הדיין חשובה עדות דבר שלם (תומים מו סק"כ).

מועדות שור

שור שעדים העידו עליו שנגח שלש פעמים, שנעשה מועד על פיהם לשלם נזק שלם (ראה ערך מועד), אפילו העידו שנים על נגיחה ראשונה, ושנים על שניה, ושנים על שלישית - עדותם מצטרפת (בבא קמא כד א; רמב"ם עדות כא ח), ואין כאן משום עדות חצי דבר, אף לסוברים שאין מקבלים עדי חצי דבר גם כשראו כל מה שהיו יכולים לראות באותה שעה, לפי שהועילה עדות כל כת וכת לחייב את בעל השור חצי נזק (ראה ערך קרן. נתיבות המשפט מט ס"ק כא; פתח הבית ל; באר יצחק אה"ע ט כא).

הערות שוליים