מיקרופדיה תלמודית:חצר

הגדרה^[1] - מקום מיוחד לפני פתח הבית, העשוי לתשמיש דרי הבית

- פתיחה

השם חצר הונח על כל מקום שהוא רשותו של אדם (ראה בבא מציעא יא א ועוד, וראה ערך חצר (ב)), ואף שדה או בית יש שנקראים חצר (ראה שם, ולהלן: הנכלל במכירתה).

בהלכה דנו על חצר כמקום מיוחד שלפני פתח הבית, בתורת רשות בפני עצמה (ראה בבא בתרא יא א, ויד רמה שם).

מהותה ותשמישה

לפני הבתים

כל חצר ששנו חכמים, לפני הבתים היא, והבתים פתוחים לה (רש"י עירובין ה א ד"ה בתים), ויוצאים דרכה לרשות הרבים או למבוי (רש"י ביצה כא א ד"ה ומשתתפים), ורוב תשמישם בחצר (רש"י בבא בתרא ב א ד"ה השותפין), ואין דרך לדור בבית בלא חצר (ראה עירובין כו ב, ושם סח ב).

רחבה

היקף שאחורי הבתים קרוי רחבה, או מוקצה (בבא בתרא ו ב, ורש"י ד"ה אבל, ורש"י עירובין ה א ד"ה בתים), ואין תשמישו תדיר (רש"י עירובין ז א ד"ה כל).

קרפף

חצר אינה אלא כשיש בית שפתוח לה (ערכין לג ב), כחצר המשכן (יד רמ"ה בבא בתרא ד מט), אבל כשאין בה בית קרויה קרפף (ערכין שם).

שיעורה בארבע אמות

אין חולקים את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה, וארבע אמות לזה (בבא בתרא יא א; רמב"ם שכנים א ד; טוש"ע חו"מ קעא ג), מלבד ארבע אמות שלפני כל פתחי הבתים שבחצר (בבא בתרא שם). והיינו ארבע אמות על ארבע אמות (רמב"ם שם; רשב"א וריטב"א בבא בתרא שם; טוש"ע שם) מרובעות, שאם אינה רחבה ארבע, אף על פי שהיא ארוכה, אינה ראויה לתשמיש חצר (רי"ף ורא"ש בבא בתרא שם; טור שם קעב, ושו"ע שם קעא ג).

ויש שכתב כן בכל מקום שהוזכר חצר (ראה שבת קל ב, עירובין נט א, ערכין לב א ועוד), ששיעור החצר הוא ארבע אמות על ארבע אמות (חזון איש או"ח סה יז, ושם קי קיט).

ללא תקרה

דרך החצר היא שאינה מקורה, כחצר המשכן, לפיכך אם אין בחצר לכל אחד מהשותפים ארבע אמות על ארבע אמות שאינן מקורות, אין בה דין חלוקה (יד רמ"ה בבא בתרא א קלט. וראה ערך חלוקת שותפות)^[2].

מרובעת

דרך החצר להיות מרובעת, שלא כמבוי, שארכו יתר על רחבו (ראה עירובין יב ב), לפי שעשויה לתשמיש (גור אריה למהר"ל מפראג עירובין ה ב. וראה ירושלמי עירובין א א, ושם ו ח, וקרבן העדה שם)^[3].

כרשות היחיד לשבת

מוקפת מחיצות

חצר המוקפת מחיצות בגובה עשרה טפחים, הרי היא כרשות היחיד (ראה ערכו), לחייב המוציא ממנה בשבת לרשות הרבים (ראה ערכו), או מרשות הרבים לתוכה (ראה רמב"ם שבת יד א, ושם טז א, וראה ערך מוציא וערך רשות היחיד), ומותר לטלטל בכולה, מה שאין הדין כן בגינה וקרפף שלא הוקפו לדירה, שאם יש בהם יותר מבית סאתים אסור לטלטל בהם כבכרמלית (ראה ערך כרמלית, וערך מוציא וערך רשות היחיד. ראה עירובין יח א ורש"י).

תיקון רוח רביעית

נפרץ אחד מכתליה - לרשות הרבים או לכרמלית (ראה טוש"ע או"ח שעד ב) - אסרו חכמים לטלטל בה עד שיעשה לה תיקון ברוח רביעית, כבמבוי שניתר בלחי או קורה (ראה טוש"ע שם שסג א. וראה ערך מבוי וערך עירובין).

ונחלקו בתיקון זה: חצר ניתרת בפס אחד, רבי אומר בשני פסים (עירובין י א ויב א). לדעת רב אדא בר אבימי סובר רבי שרוחב כל פס שלשה טפחים (ראה עירובין ט ב, ורש"י ד"ה קטנה), ורבי יוחנן אמר: מרוח אחת - בפס ארבעה, אבל משתי רוחות - משהו לכאן ומשהו לכאן (עירובין יב א). וכן הלכה (רמב"ם שבת יז ז; טוש"ע או"ח שסג ב. וראה ערך כרמלית וערך עירובין וערך רשות היחיד). גובה הפסים עשרה טפחים (שו"ע שם. וראה ערך מחיצה).

נפרצה משתי רוחות

נפרצה החצר משתי רוחות, להלכה שבפחות משלש מחיצות אינה רשות היחיד (ראה ערך רשות היחיד), אסורה בטלטול, אלא אם כן אין הפרוץ מרובה על העומד, או שעשה צורת הפתח (תוספות שם צד א ד"ה מאי; וראה משנה ברורה שם ס"ק מה, ובאור הלכה שם).

חצר ארוכה וחצר רחבה

איזוהי חצר שאינה ניתרת אלא בפס ארבעה, כל שמרובעת או עגולה, אבל אם היה ארכה יתר על רחבה, הרי היא כמבוי, וניתרת בלחי או קורה (עירובין יב ב; רמב"ם שבת יז ח; טוש"ע או"ח שסג כז). ויש סוברים שאין שום חצר ניתרת בתיקוני מבוי כלל (רשב"א וריטב"א שם, בשם הראב"ד, על פי גירסתו בגמרא שם).

פתחה פחות מארבעה טפחים

אף חצר שפתחה פחות מארבעה טפחים צריכה תיקון - אפילו לסובר שבמבוי אין צריך תיקון (עירובין יב א; טוש"ע או"ח שסג א) - לפי שמרובעת היא, וניכרת שם פירצה אפילו בפחות מארבעה טפחים (ריטב"א שם ד"ה ופרקינן).

פירצה עד עשר אמות

חצר הותרה בה פירצה עד עשר אמות (עירובין ה ב). ואף על פי שמבוי, לדעת רב הונא, פירצתו בארבעה טפחים (ראה עירובין ו א, וראה ערך מבוי), הרי זה לפי שמבוי ניתר אף בלחי משהו (תוספות שם ה ב ד"ה תאמר).

מפולשת

נפרצה מצידה האחד למבוי, ומצידה השני לרשות הרבים - פירצות שאינן יתירות מעשר אמות, ויש לה שני פסים או פס ארבעה לצד המבוי, והעומד כפרוץ לצד רשות הרבים (ראה לעיל. עבודת הקודש א יד ועוד) - מותרת בטלטול, ואפילו בוקעים בה רבים (עירובין ז ב, ושם ח א; רמב"ם שבת יז יח; טוש"ע או"ח שסה ג).

שפיכת מים בחצר בשבת

חצר שהיא פחות מארבע אמות על ארבע אמות, אין שופכים בה מים בשבת, לפי שהמים יוצאים לרשות הרבים, אלא אם כן עשו לה גומא מחזקת סאתיים (עירובין פח א; רמב"ם שבת טו טז; טוש"ע או"ח שנו א. וראה ערך מוציא), אבל אם יש בה ארבע אמות על ארבע אמות - מותר (עירובין שם; טוש"ע שם).

לרבה הטעם הוא לפי שאדם עשוי להסתפק בסאתים מים בכל יום, ובחצר שיש בה ארבע אמות אדם רוצה לזלפם - להרביץ עפרה שלא יעלה אבק - וכיון שרוצה לזלפם, אף אם יוצאים לחוץ לא מתקיימת מחשבתו (עירובין שם, ורש"י ד"ה אדם), ומותר אף בלא זילוף, שדבר שאינו מצוי הוא, ולא חילקו חכמים (רשב"א שם ד"ה בארבע), וכשאין בה ארבע אמות דרכו לשפכם, שאינה ראויה לזילוף (עירובין שם ב ורש"י ד"ה פחות).

לטעם זה, בחצר ארוכה וצרה אין שופכים בה (שם ב), לפי שאין אויר שולט בה כל כך, ואינה ראויה לזילוף (רשב"א שם ד"ה אריך).

ולרבי זירא הטעם לפי שבחצר של ארבע אמות על ארבע אמות המים ראויים להיבלע, ולכך אפילו יוצאים לחוץ לא מתקיימת מחשבתו (עירובין שם ב, ורש"י ד"ה תיימי). ואף יותר מסאתים מותר, לפי שאינו מצוי ולא חששו (עבודת הקודש ג ו). אבל כשאין בה ארבע אמות על ארבע אמות אינם ראויים להיבלע (עירובין שם).

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש שפסקו כרבי זירא (עבודת הקודש שם; רא"ש שם; טוש"ע שם); ויש שפסקו כרבה (רמב"ם שבת טו טז; רשב"א שם בשם הראב"ד).

בקביעות למעשר

כרואה פני הבית

חיוב הטבל (ראה ערכו) במעשר, שאינו נקבע עד שיראה פני הבית, שנאמר: בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו יג. וראה ערך גמר מלאכה וערך טבל וערך קביעות למעשר), לדעת רבי ינאי אין חצר קובעת (ברכות לה ב, ובבא מציעא פז ב), ולדעת רבי יוחנן אף חצר המשתמרת שהיא דומה לבית, קובעת, שנאמר: וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ (דברים כו יב. ברכות שם ובבא מציעא פח א), ואף רבי ינאי מודה שקובעת מדרבנן (תוספות ברכות שם ד"ה דרך, ובבא מציעא שם ד"ה עד).

להלכה נחלקו הפוסקים: יש סוברים שחצר קובעת מן התורה (לבוש יו"ד שלא פג; ש"ך שם ס"ק קיב; באור הגר"א שם ס"ק קלד וקלט, ובדעת הרמב"ם מעשר ד ז); ויש סוברים שאינה קובעת אלא מדרבנן (כסף משנה שם בדעת הרמב"ם; נקודות הכסף שם).

גדר חצר המשתמרת

איזוהי חצר המשתמרת שקובעת למעשר, נחלקו תנאים:

• רבי ישמעאל אומר, חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה (מעשרות ג ה), שכן בצור מושיבים שומר על פתח החצר (נדה מז ב).

• רבי עקיבא אומר, כל שאחד פותח ואחד נועל - פטורה (מעשרות שם), וכגון שהיו בחצר שני בתים, וכשאחד פותח השני נועלו, וכשהאחד נועל השני מוחה בידו ופותח (פירוש המשניות לרמב"ם שם; רע"ב שם), ואינה משתמרת (רע"ב שם).

• רבי נחמיה אומר, כל שאין אדם בוש לאכול בתוכה - חייבת (מעשרות שם).

• רבי יוסי אומר, כל שנכנסים לה ואין אומרים לו מה אתה מבקש - פטורה (מעשרות שם).

יש מפרשים שזו לדברי הכל אינה קובעת (כסף משנה מעשר ד ז, בדעת הרמב"ם); ויש מפרשים שלרבי נחמיה הסובר שאין הדבר תלוי בשמירה, חצר כזו קובעת (משנה ראשונה מעשרות שם); ויש שכתב שאף רבי ישמעאל ורבי עקיבא מחייבים בה (חזון איש מעשרות ה יב).

• רבי יהודה אומר, שתי חצרות זו לפנים מזו, הפנימית חייבת והחיצונה פטורה (מעשרות שם).

ונחלקו בפירושו: לדעת רבי זעירא, דברי רבי יהודה בשיטת רבי עקיבא רבו (ירושלמי שם ג ג), והחיצונה פטורה הואיל ובני הפנימית יוצאים דרך שם, שהוא נועל ובני פנימית פותחים (ריבמ"ץ ור"ש ורע"ב מעשרות שם); ולדעת רבי לעזר רבי יהודה כשיטת רבי נחמיה (ראה ירושלמי שם ב א), והפנימית חייבת לפי שאין אדם בוש לאכול בתוכה (פני משה שם).

הלכה כדברי כולם להחמיר (נדה מז ב; רמב"ם מעשר ד ח). ונחלקו בפירושו:

• יש מפרשים שאם יש בה אחד מכל אלו - קובעת (רש"י נדה שם ד"ה כדברי);

• יש שפסקו להחמיר שלא כרבי עקיבא, וחצר של שותפים, הואיל והם פותחים ונועלים - קובעת (רמב"ם שם). וכן שתי חצרות זו לפנים מזו - שתיהן קובעות (רמב"ם שם י).

• ויש מפרשים הלכה כדברי כולם להחמיר, שאם אין אדם בוש לאכול בתוכה - קובעת למעשר (רש"י נדה שם בפירוש הב').

בית שער

בית שער (ראה ערכו) של חצר, או של אכסדרה (ראה ערכו), ומרפסת, הרי הם כחצר שלהם, אם היתה קובעת - קובעים, ואם לאו - אין קובעים (מעשרות ג ו; רמב"ם מעשר ד ט).

אויר חצר

אויר חצר אינו קובע, לפיכך אם עלה לראש התאנה ממלא חיקו ואוכל שם (רמב"ם מעשר ד טו, על פי מעשרות ג ח; שו"ע יו"ד שלא פט).

נעדרה או נזרעה

חצר שנעדרה רובה, הרי היא כגינה, ואינה קובעת (ירושלמי שם ג ד; רמב"ם שם יד). זרע רובה או נטע רובה - קובעת (ירושלמי שם; רמב"ם שם), שאין דרך לזרוע בחצר, ועתיד לעקרם (פני משה שם).

עדר וזרעה - קובעת (ראה ירושלמי שם, ופני משה שם), שנתברר שנעדרה לצורך זריעה, ולפי שאין עתיד לקיים הזרעים - קובעת (פני משה שם); ויש סוברים שאינה קובעת (ראב"ד שם, על פי עירובין כג ב).

נטעה לנוי

נטע רובה לנוי - אינה קובעת (ירושלמי שם. וראה רמב"ם שם יד), שנטיעה לנוי היא דבר קבוע, והרי זו כגינה (כסף משנה שם); ויש סוברים דוקא כשהיא נעדרת (רמב"ם שם), שאין הנטיעה מבטלת שם חצר, ואדרבה, נטיעה לנוי אין זו נטיעה גמורה, והעידור מבטל שם חצר (חזון איש מעשרות ה ח, לדעת הרמב"ם).

בזכויות הבתים הפתוחים לה

חלוקת חצר לפי פתחיה

חצר עשויה ליציאה וביאה, שדרך החצר נכנסים ויוצאים מן הבתים ומכניסים משאותיהם (רש"י סוכה ג ב ד"ה חצר), ומטעם זה נחלקו אמוראים בחצר שפתוחים לה כמה בתים, ובאו לחלקה ביניהם:

• רב הונא אמר חצר מתחלקת לפי פתחיה.

• ורב חסדא אמר נותנים ארבע אמות לכל פתח לפריקת משא, והשאר חולקים בשוה (בבא בתרא יא א; סוכה שם; רמב"ם שכנים ב ג; טוש"ע חו"מ קעב ד).

דין זה פירשו ראשונים בחולק נכסיו על פיו, וחצר לא חילק, ובאו לחלוק את החצר (רש"י בבא בתרא שם ד"ה חצר), שמן הסתם כך היתה כוונתו, ודוקא בשכיב מרע (ריטב"א סוכה שם ד"ה כדרב); ויש מפרשים בשנים שזכו חצר מן ההפקר, שכל אחד ואחד בונה לו בית במקום הפקר, ונמצאת החצר שבין שני הבתים משותפת (ר"י מיגש שם; רמב"ם שכנים ב א; טוש"ע שם א).

הלכה כרב חסדא (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

כפי רוחב הפתח

ארבע אמות הללו הם לרוחב החצר להלן מן הפתח - וסמוכות לו (יד רמ"ה שם קלו ד"ה ואשמעינן, וראה טוש"ע חו"מ קעב א) - ורחבן כרוחב הפתח (ראה בבא בתרא יא א, ורש"י ד"ה נותן; רמב"ם שכנים שם; טוש"ע שם).

היה לאחד פתח רחב שמונה אמות, נוטל שמונה אמות כנגד רוחב הפתח, על ארבע אמות לרוחב החצר (בבא בתרא שם ורש"י). ולאו דוקא שמונה אמות, אלא אפילו עשר אמות ויותר (רמב"ם שם; שו"ת הרשב"א א תקפה ואלף קג; טוש"ע שם), ובלבד שתהיה לו צורת הפתח (שו"ת הרשב"א שם).

שני פתחים

חלוקת החצר לפי פתחים, בין לרב הונא בין לרב חסדא, נאמרה אף כשיש לבית אחד שני פתחים (רש"י בבא בתרא יא א ד"ה חצר, ועוד ראשונים שם; עליות דרבנו יונה שם; טוש"ע חו"מ קעב א), שפעמים נוח לו לפרוק משאו בפתח זה, ופעמים בפתח זה (יד רמ"ה שם א קלז).

ויש סוברים שלפי פתחים היינו לפי הבתים הפתוחים לחצר, ואינו נוטל אלא ארבע אמות משום פתח אחד (רא"ה וריטב"א סוכה שם).

סתם הפתח ופרץ את פצימיו

בית שהיה לו פתח לחצר וסתמו יש לו ארבע אמות, אבל פרץ את פצימיו - שכשסתמו סילק את המזוזות והמשקוף והמפתן - אין לו ארבע אמות (בבא בתרא יב א ורש"י; רמב"ם שכנים ב ז; טוש"ע חו"מ קעב ז), שכל שלא פרץ את פצימיו, לא פקע שם פתח ממנו (רש"י שבת קמו ב ד"ה בית), וגילה דעתו שסופו לפתחו לאחר זמן (רמ"ה בבא בתרא שם).

בית שאין בו ארבע אמות

בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, אין לו בחצר כנגד פתחו (סוכה ג ב, ורש"י שם; רמב"ם שכנים ב ח; טוש"ע חו"מ קעב ח), שהרי הוא עומד לסתור (סוכה שם), ועוד שלא יהא מקום פירוק משא גדול מהבית (ראב"ד שם), או שכיון שאינו ראוי לדירה לא שייך בו פירוק משא (מאירי סוכה שם).

וכן בחלוקת שותפות, שאין חולקים את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לכל אחד, מלבד ארבע אמות שלפני הפתח (ראה בבא בתרא יא א, וראה ערך חלוקת שותפות), אם אין בבית ארבע אמות על ארבע אמות, אין לו ארבע אמות כנגד הפתח (רמב"ם שם; שו"ע שם).

בית שחציו אינו מקורה

בית שחציו מקורה, וחציו אינו מקורה, אין לו ארבע אמות לפני פתחו (בבא בתרא יא ב; רמב"ם שם ו; טוש"ע שם ו), שיכול להכניס בהמתו לפנים ולפרק (בבא בתרא שם), שאין דרך לתת כלים בחלק שאינו מקורה (רש"י שם ד"ה לא), או לפי שדוקא במקורה אינו יכול לפרוק מפני נמיכות התקרה (שיטה מקובצת שם בשם הראב"ד. וראה עוד מאירי שם), ודברים אלו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות (מאירי שם).

אכסדרה

אכסדרה - שפתוחה מכל צדדיה (רש"י בבא בתרא יא ב ד"ה הכא, וראה ערך אכסדרה, מחלוקת ראשונים), או שרוח רביעית שנכנסים בה פרוצה לגמרי (תוספות שם ד"ה הכא, וטור חו"מ קעב ו בשם ר"י; רמ"א שם) - אין לה ארבע אמות, שהרי יכול להיכנס ולפרוק משאו (בבא בתרא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שאין מניחים בה כלים (רשב"א ועוד ראשונים שם לדעת רש"י), ואין שם פתח נמוך שימנע הכנסת המשא (מאירי שם), או שמטונפת היא תמיד מן הזבלים ומן הגשמים, ואינה כבית שאינו מכניס חמורו שם (רבינו גרשם שם).

אכסדרה זו, יש מפרשים כגון שעומדת בפני עצמה בחצר ופתוחה לה (רבינו גרשם שם; רש"י שם לגירסת הב"ח), ולדעה זו אכסדרה שלפני הבית יש לה ארבע אמות, לפי שאינה פנויה מכלים (ב"ח שם); ויש מפרשים שהדברים אמורים באכסדרה שלפני הבית (רא"ש שם מ; טור שם בשם ר"י).

אכסדרא דבי רב

אכסדרה דבי רב - שדפנות לה אלא שמוקפת חלונות (רש"י שם ד"ה אכסדרה. וראה ערך אכסדרה), ויש מפרשים שיש לה שלש מחיצות גמורות, והרביעית אינה מגעת לתקרה (רבינו גרשם שם; תוספות שם ד"ה הכא), או שיש לה מעט מחיצות (שיטה מקובצת שם, בשם הראב"ד) - יש לה ארבע אמות, שהרי היא כחדר גמור (בבא בתרא שם).

אכסדרא רומיתא

וכן אכסדרה "רומיתא" יש לה ארבע אמות (בבא בתרא יא ב; טור חו"מ קעב ו).

יש מפרשים שיש לה דפנות נמוכות שאינן מגיעות לתקרה (רש"י שם ד"ה אכסדרא), ומכניסים שם כלים (נמוקי יוסף שם); ויש מפרשים שיש לה מחיצה רביעית נמוכה, ובונים על פני כולה חלונות גדולים (רבינו גרשם שם); ויש מפרשים שהמחיצה הרביעית גבוהה עשרה טפחים או פחות (תוספות שם ד"ה הכא); ויש מפרשים שדלתותיה גדולות ורחבות אלא שאינן פתוחות מרוב גדלן, וחותכים דלת קטנה בתוך הגדולה, ואינו יכול להיכנס עם משאו, ואין מטריחים אותו לפתוח את הגדולה (מאירי שם).

כלל הדברים, כל שיכול להיכנס עם חבילתו בריוח ואין תשמישים שבבית מונעים פירוקו מבפנים, לא החזיק ארבע אמות כנגד פתחה, וכל שאי אפשר להיכנס לתוכה במשא, יש לה ארבע אמות (רמב"ם שכנים ב ג; טוש"ע שם קעב ד).

בית שער

בית שער יש לו ארבע אמות (בבא בתרא יא ב; רמב"ם שם ד; טוש"ע שם ד).

• יש מפרשים שהוא בית קטן שלפני פתח הטרקלין (רש"י שם ד"ה בית; טור שם; רמ"א שם), ופתוח לחצר (טור שם. וראה ערך בית שער), ופעמים שמקצר דרכו ונכנס דרך בית השער ופורק שם (מאירי שם).

• ויש מפרשים שעוברים בו כשנכנסים לחצר, וראוי לדירה, ואף שהוא צריך לעבור בבית השער כדי להיכנס לחצר, פעמים שהוא בא בלילה, ואינו יכול לפרוק משאו אלא בחצר לאור הכוכבים (יד רמ"ה שם קמ).

מרפסת

מרפסת יש לה ארבע אמות (בבא בתרא יא ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

• יש מפרשים שיוצאים מפתח העליה לתוכה, ועולים מן החצר בסולם למרפסת ומשם לעליה, ויש לה ארבע אמות כנגד רגלי הסולם (מאירי שם, וכעין זה ברש"י), וכל שכן אם אין מרפסת, שיש לעליה ארבע אמות בחצר כנגד רגלי הסולם (מאירי שם).

• ויש מפרשים שהיא כעין בית שער שבתים ועליות פתוחים לתוכו, ופתחה פתוח לחצר (יד רמ"ה שם, וכעין זה במגיד משנה שם).

היו ארבעה או חמשה בתים פתוחים למרפסת, אין להם אלא ארבע אמות בלבד (בבא בתרא שם; רמב"ם שכנים ב ד; טוש"ע חו"מ קעב ד), שהרי כולם נכנסים דרך המרפסת (מגיד משנה שם).

בתוספתא אמרו: סולם הצורי - שמתוך כבדו אין נוטלים אותו ממקומו (ראה עירובין עז ב, ורש"י ד"ה כובדו) - יש לו ארבע אמות, ולמצרי - שהוא קטן ואינו קבוע (ראה עירובין שם, ובבא בתרא נט א) - אין לו ארבע אמות, אלא אם כן קבוע במסמר (תוספתא בבא מציעא יא יד).

פירא דסופלי

פירא דסופלי - חפירה בחצר שנותנים בה גרעיני תמרים למאכל בהמה (רש"י בבא בתרא יא א ד"ה האי) - יש לה ארבע אמות לכל רוח (בבא בתרא יא א; טור שם).

ארבע אמות אלו, יש ראשונים סוברים שהם לכל רוח ורוח ממש (רבינו גרשם שם, וכן נראה מרש"י שם; רשב"א שם, בשם רבינו חננאל ורוב המפרשים; טור שם דעה א), לזרוק הגרעינים, שלא יצטרך לסבב עם המשא (נמוקי יוסף שם), או לצורך פירוק משא העורות, שפעמים בא מכאן, ופעמים בא מכאן (יד רמ"ה שם); ויש סוברים שאין לו אלא לצד אחד, לאותו רוח שירצה (רשב"א וריטב"א שם, וטור שם בשם הראב"ד).

במה דברים אמורים שיש לו לכל רוח, כשלא ייחד לו פתח, אלא דרך פתח ביתו היה לו דרך לצאת לחצר ולילך אחר החפירה, אבל ייחד לו פתח אין לו אלא ארבע אמות לפני פתחו (בבא בתרא שם ורש"י; טור שם); ויש מפרשים ייחד לו פתח מפתחי החפירה שאינו רגיל להיכנס אלא ממנו (מגיד משנה שכנים ב ב, בדעת הרמב"ם), או שסתם שאר הכניסות (ריטב"א שם ד"ה אמר), שהדבר מוכיח ששאר הפתחים אינם עשויים לתשמיש (יד רמ"ה שם).

לול של תרנגולים

לול של תרנגולים, אין לו ארבע אמות בחצר (בבא בתרא יא א; רמב"ם שם ח; טוש"ע שם ה), שאין שם צורך פירוק משא, לפי שהתרנגול מטפס דרך ראש הכותל לתוך הלול (בבא בתרא שם ורש"י).

בירושלמי אמרו: אף בית התרנגולים יש לו ארבע אמות בחצר (ירושלמי בבא בתרא א ה), וכן בחוליית הבור אמרו שיש לה ארבע אמות לפני הבור להעמיד דליו (שם ופני משה שם. וראה תוספתא בבא מציעא יא טו), אף על פי שאין כאן צורך פירוק משא (מהר"א פולדא וחסדי דוד ושדה יהושע שם). וכתבו אחרונים שהתוספתא והירושלמי סוברים שאף בלא פירוק משא נותנים לו ארבע אמות, והלכה כבבלי (חסדי דוד שם).

יציע ועליה

היציע - בנין נמוך אצל הבית מצידו או מאחוריו (ראה בבא בתרא סא א, ורשב"ם שם. וראה ערך בית) - אין לו ארבע אמות (תוספתא בבא מציעא שם), שהוא טפל לבית (חסדי דוד שם), וכן העליה אין לה ארבע אמות (תוספתא שם), שאף שפותח לה פתח בחצר, יכול לפרק משאו בפתחו של הבית, אבל אם היתה פתוחה לחצר יש לה ארבע אמות (רמב"ן בהשגות לספר הצבא), ומכל מקום חדר הפתוח לחצר, אף שפתוח לבית, יש לו ארבע אמות (רמב"ן שם).

הנכלל במכירתה

מכר את החצר סתם

המוכר את החצר, נחלקו תנאים מה מכר בכלל החצר:

• לדעת חכמים מכר אף בתים החיצונים הפתוחים לחצר (בבא בתרא סז א, ורשב"ם שם), ובתים הפנימיים הפתוחים לאותו בית הפתוח לחצר (שם, ושיטה לא נודע למי בשיטה מקובצת שם).

• ולדעת רבי אליעזר לא מכר אלא אוירה של חצר (שם), אלא אם כן אמר לו: היא וכל מה שבתוכה (ירושלמי שם ד ד).

ונחלקו בפירושו:

• ללשון ראשון בגמרא פירש רבא שאם כשמכר לא אמר חצר זו, אלא מדור זה, לדברי הכל מכר חצר ובתים, שהכל יחד קרוי דירה (שם ורשב"ם), ולא נחלקו אלא כשמכר לו בלשון "דרתא" - שהוא תרגום של חצר - שלחכמים הוא לשון דירה, ודירה אינה אלא אם יש בה בתים, ולרבי אליעזר הרי זה כאילו אמר חצר זו, שהכל מודים שאויר לבד קרוי חצר (שם).

• וללשון שני פירש רבא שאם מכר לו בלשון דרתא לדברי הכל אף הוא לשון דירה, ולא נחלקו אלא כשמכר לו בלשון חצר, וחכמים למדו מחצר המשכן, שנאמר: אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים (שמות כז יח), ובכלל אלו קדש הקדשים ואהל מועד שהם כבתים, וקראם הכתוב חצר (שם ורשב"ם).

הלכה כחכמים (רמב"ם מכירה כה ו; טוש"ע חו"מ רטו א), וכלשון שני (רשב"ם שם ד"ה ומר סבר).

בורות שיחין ומערות

אף בורות שיחים ומערות - לדעת חכמים - בכלל חצר הם (בבא בתרא סז א; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

יש מפרשים בורות שבתוך הבית, אף שאינם מכורים בכלל בית (ראה ערך בית), בטלים הם לחצר (רשב"ם שם ד"ה המוכר); ויש מפרשים בורות שתחת הבית ופתוחים לחצר (רבינו גרשם שם); ויש מפרשים בורות שבחצר (ראה ר"י מיגש, הובא במגיד משנה מכירה שם), שדרך החצר להיות בה בורות שיחים ומערות (ר"י מיגש שם), ועוד שהחצר עשויה לכביסה ולהשקות בהמות, ותשמיש החצר והבור אחד הוא (רשב"א שם).

בית החולסאות

המוכר את החצר מכר בית החולסאות (בבא בתרא סז א; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

• יש מפרשים: קרקע שעפרו חול שמוציאים ממנו זכוכית (רשב"ם שם ד"ה בשם רבינו חננאל, וראה רמב"ם שם וטוש"ע שם), וראוי אף לשטוח בו עורות (שיטה מקובצת שם), או פירות (ר"י מיגש שם).

• יש מפרשים: בית שקרקעו חול, ועשוי להקר בו בימות החמה, והוא מתשמישי החצר (יד רמ"ה שם מח).

• ויש מפרשים סלעים (רבינו גרשם שם; אור זרוע שם ד מז), וגורסים שאינו מכור עם החצר, לפי שהוא מקום חשוב בפני עצמו (אור זרוע שם). ויש שגורסים כן אף לפירושם שהוא קרקע שעפרו חול, שאינו מכור מטעם זה (ראה אור זרוע שם, לפירוש רשב"ם).

חנויות הפתוחות לחצר

חנויות הפתוחות לתוך החצר, שאין מוכרים אלא לבני החצר, נמכרות עמה, ושאין פתוחות לתוכה אלא לרשות הרבים, אין נמכרות עמה (בבא בתרא סז א ורשב"ם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), אף על פי שיש לחנות יציאה וביאה בחצר (תוספות רי"ד שם). היו פתוחות לכאן ולכאן, אם רוב תשמישן לרשות הרבים, אין נמכרות עמה, ואם רוב תשמישן לפנים, נמכרות עמה (בבא בתרא שם; רמב"ם וטוש"ע שם).

מטלטלין שבחצר

מטלטלים שבתוך החצר, אינם מכורים בכלל חצר (בבא בתרא סז א; רמב"ם שם; טוש"ע שם), היינו תשמישי הבית שאינם קבועים, ואינם נמכרים בכלל בית (ראה ערך בית), וכל שכן מטלטלים שאינם בכלל תשמישי בית (רשב"ם שם ד"ה אבל).

בירושלמי הסתפק רבי יצחק אם אף המטלטלים מכורים (ירושלמי שם ד ד), ופירשו בדעתו שהספק הוא שמא לא אמרו שאינם מכורים אלא כשפירט בתים שיחים ומערות, שמתוך שלא פירט המטלטלים דעתו לשיירם (פני משה שם ויפה עיניים בבא בתרא שם), או ההיפך, שכיון שיש יתור בלשונו, שמא התכוין להוסיף אף המטלטלים (רידב"ז בירושלמי שם).

אמר לו היא וכל מה שבתוכה

אמר לו המוכר: היא וכל מה שבתוכה, הרי כולם מכורים (בבא בתרא סז א; רמב"ם שם; טוש"ע שם), היינו מטלטלים שהם תשמישי בית (רשב"ם שם ד"ה הרי).

ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שמכר כל כלי תשמישיו המטלטלים, אף על פי שבמוכר בית לא מכר אלא כלי תשמישים המיוחדים לבית (ראה ערך בית), לפי שבמוכר חצר, שמסתלק מכל השכונה, טורח הוא לו להוציא כליו משם (רשב"ם שם סה ב ד"ה הרי), או לפי שבטלים הם לגבי חצר שהוא דבר גדול (רשב"ם שם), אלא שמכל מקום לא מכר אלא דברים המצויים ברוב חצרות, מיטה ושולחן וסכין וקערות וכוסות ומצעות (יד רמ"ה שם ד וה).

• ויש מפרשים שלא מכר אלא מטלטלים שהם צרכי הבית ודרך הבתים בהם, כגון מפתחות ומכתשת ותנור וכירים, אבל לא כלים שאין להם קביעות בבית, ודעתו להביאם לחצר אחרת שידור בה (נמוקי יוסף שם).

מרחץ ובית הבד

מרחץ ובית הבד, אינם בכלל חצר, אף על פי שאמר לו היא וכל מה שבתוכה (בבא בתרא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), לפי שאינם שייכים לחצר (רשב"ם שם ד"ה המוכר), שחשובים הם, ואין תשמישם דומה (יד רמ"ה שם ה ד"ה וכ"ת). וכן אם אמר לו חצר וכל תשמישיה ואלו מיצריה, לא קנה, ואפילו כתב לו לא שיירתי במכירתה כלום (יד רמ"ה שם נד).

בתוספתא אמרו: ואם היו עשויים לתשמיש החצר הרי כולם מכורים (שם ג), וכגון שאינם עשויים אלא לצורך בני החצר בלבד (חסדי דוד שם).

אויר החצר

באויר החצר נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאינו נקנה אלא עד ראש כותלי החצר, ואם בא מוכר לבנות עליה על גבי עמודים, בונה (רשב"א בבא בתרא סג ב ד"ה אמר; מגיד משנה מכירה כד טו; שו"ע שם ד,ה).

• ויש סוברים שקנה כל האויר (עליות דרבנו יונה בבא בתרא שם; שו"ע שם ה, בשם יש אומרים; רמ"א שם שכן ראוי להורות), לפי שאין שם מקום מסויים למעלה (עליות דרבנו יונה שם; טור שם), או לפי שאויר החצר טפל ובטל אליה (יד רמ"ה שם נד).

עומק החצר

• יש מן הראשונים סוברים שאף עומק החצר אינו נקנה (רשב"א שם סג ב ד"ה ובמוכר; מגיד משנה מכירה כד טו; שו"ע שם ד), אף על פי שקונה בורות שיחים ומערות (ראה לעיל), הרי זה לפי שחצר כולל כל הבנוי שם (רשב"א שם), ולדעתם רשאי המוכר לחפור מבחוץ תחת הקרקע, ובלבד שלא יזיק בחפירתו (רשב"א שם; מגיד משנה שם; שו"ע שם).

• יש סוברים שאין המוכר רשאי לחפור, אלא שאם חפר הלוקח בורות בחצר, הרי הם של מוכר (ר"י מיגש שם סג ב, ורשב"א שם בשמו), ויכול הלוקח לכוף את המוכר שיכסה פי הבור, שהרי שטח העליון שלו הוא (ערוך השלחן שם).

• ויש סוברים שאף עומק החצר נקנה בסתם, שהעומק טפל לחצר (יד רמ"ה שם נד), ואם אמרו שקונה בורות שיחים ומערות, כל שכן שקונה העומק שאינו ראוי אלא לעשות בו בורות (שם ה ולא).

הערות שוליים