מיקרופדיה תלמודית:חתיכה נעשית נבלה

הגדרה^[1] - חתיכת היתר שנבלע בה טעם שאסרה, שנעשית כאיסור עצמו, לאסור היתר אחר שנתערבה בו לפי שיעור כולה

הכלל "חתיכה נעשית נבילה" מובנו שחתיכת היתר שנאסרה על ידי טעם שנבלע בה, נעשית היא עצמה כגוף איסור לענין שחתיכות אחרות שנתבשלו עמה נאסרות כשאין בהן שיעור ביטול כנגד כולה, כאילו היתה כולה איסור. כלל זה מצוי בשני אופנים: בבשר בחלב, שהחתיכה והטעם היתר גמור היו, וכשנתבשלו יחד נעשה כל אחד מהם גוף איסור; בשאר איסורים, כשטעם של דבר האסור נבלע בחתיכה של היתר, וחזרה החתיכה ונתבשלה עם חתיכות אחרות, שחתיכה זו אוסרת את כל החתיכות, אף על פי שאין בטעם האיסור הבלוע בה כשיעור לאסרן.

בבשר בחלב

חלב שנפל לבשר

טיפת חלב שנפלה על חתיכה של בשר המתבשלת בקדירה [שאם יש בטיפה כדי נתינת טעם באותה חתיכה, היינו שאין בחתיכה ששים כדי לבטל את הטיפה, הרי זו אסורה (חולין קח א; רמב"ם מאכלות אסורות ט ט, וטוש"ע יו"ד צב ב. ראה ערך בטול בששים, וערך בשר בחלב)] - אמר רב: כיון שהחלב נתן טעם בחתיכה, החתיכה עצמה נעשית נבילה, ואוסרת כל החתיכות כולן (חולין שם) המתבשלות עמה בקדירה, אף על פי שאין בחלב עצמו כדי ליתן טעם בהן (רבנו גרשום שם), שכיון שנאסרה חתיכה זו, נעשית היא עצמה כולה איסור, ואוסרת את כל החתיכות כולן (רש"י שם). ולא עוד אלא שאף אם יש בשאר החתיכות כדי לבטל את חתיכת הבשר הזו כולה - אסורות, לפי שמין במינו אינו בטל, לדעת רב (ראה ערך בטול אסורים, מחלוקת תנאים ואמוראים, ומחלוקת ראשונים להלכה) - וטעם הבשר היוצא מחתיכה זו לשאר החתיכות הוא עצמו אסור, ואינו מתבטל במינו (רש"י שם ב ד"ה מפני וד"ה קסבר) - אלא אם כן יש ברוטב שבקדירה, שאינו ממין החתיכה, כדי לבטלו, שאנו אומרים: סלק את מינו - שאר החתיכות שבקדירה - כאילו אינו, ושאינו מינו - והוא הרוטב - רבה עליו ומבטלו (ראה ערך הנ"ל. חולין קח א ורש"י).

בשר שנפל לחלב

וכן כזית בשר שנפל לתוך יורה של חָלָב, שהבשר אסור כיון שהחָלָב נתן בו טעם, והחלב שביורה מותר, כיון שיש בו כדי לבטל טעם הבשר (ראה חולין קח א,ב ורש"י, וטוש"ע צב א), לדעת רב אותו מקצת חלב שנבלע בבשר נאסר ונעשה נבילה, וכשחזר ונפלט לשאר החלב באיסורו הוא עומד, ואוסר את כל החלב, שכיון שמין במינו אינו בטל, לדעתו (חולין קח ב ורש"י).

אפשר לסחטו

דין "חתיכה נעשית נבילה" בבשר בחלב תלוי בדין אפשר לסחטו [היינו אוכל שנבלע בו טעם שאסרו, וסחטו ממנו את הבלוע, שנחלקו בו תנאים ואמוראים אם הוא מותר או אסור (ראה ערך אפשר לסחטו)], שלסוברים אפשר לסחטו - אסור כי חתיכה נעשית נבילה, ולסוברים אפשר לסחטו - מותר, כי אין החתיכה נעשית נבילה (חולין קח א); ויש מצדדים לומר שאף לסוברים אפשר לסחטו מותר, אין חתיכת בשר זו שנבלעה בה טיפת חלב חוזרת להיתרה אלא אם כן נסחט ממנה טעם החלב בודאי, אך כל שאין ידוע לנו בודאי שנסחט טעם החלב מן החתיכה, הרי זו נעשית נבילה, ואוסרת שאינו מינה אם אין בו ששים כנגדה (ר"ן חולין שם). ואף תנאים נחלקו האם חתיכה נעשית נבילה (ברייתא חולין קח ב).

הלכה

להלכה, החתיכה עצמה נעשית נבילה (רמב"ם מאכלות אסורות ט ח,ט; טוש"ע צב א,ב).

יש סוברים שלא אמר רב חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא לשיטתו שמין במינו אינו בטל (ראה לעיל), אבל לדעת חכמים שסוברים מין במינו בטל (ראה ערך בטול אסורים), אין צריך שיעור ביטול אלא כנגד טעם החלב הבלוע בחתיכת הבשר, ולדעה זו, לסוברים להלכה מין במינו בטל (ראה ערך הנ"ל), אין חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב (הראב"ד בהשגות מאכלות אסורות ט ט). ורבים מהראשונים חולקים וסוברים שאף על פי שלהלכה מין במינו בטל, לדעתם, חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב (רמב"ם שם; תורת הבית הארוך ד א; טוש"ע צב א,ב).

איסור מן התורה

"חתיכה נעשית נבילה" בבשר בחלב הוא מן התורה, שגזירת הכתוב הוא שבשר שנתבשל בחלב נעשה כל אחד מהם איסור מחמת עצמו (האשכול ג לב; יראים השלם מח; ר"ן חולין פרק ח בסופו).

מהאחרונים יש שכתבו הטעם שבבשר בחלב חתיכה נעשית נבילה יותר מבשאר איסורים, לפי שאיסור אכילת בשר בחלב הוא מפני שאסור לבשלם יחד (ראה ערך בשר בחלב), והרי זה בכלל הלאו: לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה (דברים יד ג), ודרשו: כל שתיעבתי לך - שאסרתי לך לעשותו - הרי זה בבל תאכל (ראה חולין קיד ב), ולכן אסורים הם לעולם אף שיש ששים כנגד החלב לבדו, או הבשר לבדו (ישועות יעקב יו"ד צב סק"ו), שכיון שהבשר והחלב נעשו תועבה, אסורים אף לאחר שנפרדו זה מזה (בית מאיר יו"ד צב ד).

בשר בחלב שנתן טעם בחתיכה של היתר

בשר בחלב שנתן טעם בחתיכה של היתר, כגון שחתך צנון, שהוא דבר-חריף (ראה ערכו), דק דק בסכין שנבלע בה בשר בחלב, ונפל הצנון לקדירה - לסוברים שאין חתיכה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב (ראה להלן: בשאר איסורים, מחלוקת ראשונים) - נחלקו אחרונים אם דינה כבשר בחלב, או כשאר איסורים: יש שכתבו שדינו כדין שאר איסורים (דרישה יו"ד צד ג, צו ב, וש"ך צד ס"ק כב); ויש חולקים וסוברים שהיתר שנבלע בו בשר בחלב דינו כדין בשר בחלב עצמו ונעשה נבילה (בית יוסף קג בסופו; שו"ע קג ז, קכב ד, והסכימו כן בט"ז קג סק"י, והגר"א ס"ק כג; דרכי משה צט ב, וש"ך צט ס"ק יד).

בשאר איסורים

חתיכה של נבילה או של דג טמא שנתנה טעם בחתיכה של היתר - ואסרתה, ואחר כך נתבשלו שתיהן עם חתיכות אחרות (ראה להלן: התערובת) - נחלקו אמוראים אם חתיכת ההיתר נעשית נבילה לאסור שאר החתיכות (חולין ק א). ופסקו ראשונים הלכה שחתיכה עצמה נעשית נבילה (הראשונים שלהלן דעה א); ויש שכתבו שהלכה שאין חתיכה עצמה נעשית נבילה (העיטור הכשר הבשר עמ' 30).

שיטות הראשונים

בביאור הדעה שבשאר איסורים חתיכה עצמה נעשית נבילה, נחלקו ראשונים, וחמש דעות בדבר:

• יש שכתבו שכיון שקיבלה החתיכה טעם מן הנבילה, הרי היא כנבילה עצמה (ר"ן חולין קא א), ואוסרת כל החתיכות (תוספות חולין צו ב ד"ה אפילו; האשכול ג לב; יראים השלם מח; אור זרוע תנח; ים של שלמה חולין ז נח: 'וכן דעת רוב המחברים'; רמ"א בשו"ע צב ד, צט ג, קג ז).

• יש ראשונים חולקים וסוברים שאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבילה, להצריך ששים כנגד כל החתיכה, אלא בבשר בחלב בלבד, ואין צריך לבטל אלא את טעם האיסור בלבד (רבנו אפרים, הובא בתוספות חולין ק א ד"ה בשקדם, וברבים מן הראשונים, וראה בתשובת ר' אפרים שבסוף הראב"ן; שו"ע צב ד, צט ג). ורב שאמר שחתיכה עצמה נעשית נבילה, לא בא לומר שההיתר נעשה איסור, אלא שאותה בליעה של איסור שנבלעה בהיתר אוסרת שאר החתיכות (ריטב"א ק א, בשם ר' אפרים) שהן ממינה במשהו, לדעתו שסובר שמין במינו אינו בטל לעולם, שחשובה כאילו היא בעין (תוספות ק א שם; ספר התרומה נב, בשם רבנו אפרים).

• יש ראשונים סוברים שלא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה בשאר איסורים, אלא כשהאיסור שנבלע בהיתר היה מין במינו, וחזר ונתבשל באינו מינו, ולדעת ר' יהודה שסובר שמין במינו אינו בטל, שכיון שההיתר אינו ראוי לבטל את האיסור שהוא מינו, אף כשנצטרף עמו אחר כך היתר אחר שאינו מינו אינו מתבטל (רמב"ן חולין קח א ד"ה וראיתי).

• יש ראשונים סוברים שאין חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא לדעת ר' יהודה שסובר מין במינו אינו בטל (הראב"ד בהשגות מאכלות אסורות ט ט), שכשהחתיכה שנבלע בה האיסור חזרה ונתבשלה במינה, כיון שמין במינו אינו בטל אין מינה מוציאתה מכלל איסורה (רמב"ן חולין קח ב, ובמלחמות ק א, לדעה זו), אלא אדרבה היא אוסרת כל מינה (האשכול גיד הנשה לב), אבל אם חזרה ונתבשלה באינו מינה, אין צריך שיעור ביטול אלא כנגד האיסור עצמו.

• ויש ראשונים מצדדים שכשהתערובת היתה מין בשאינו מינו, אין החתיכה נעשית נבילה, אף לר' יהודה שסובר מין במינו לא בטל (יראים השלם מח). אבל רוב הראשונים חולקים וסוברים שאף במין בשאינו מינו, החתיכה עצמה נעשית נבילה (תוספות חולין צו ב ד"ה אפילו; רמב"ן קח א, וע"ז עג א; רא"ש חולין ז בסופו).

ויש ראשונים שכתבו שדין חתיכה עצמה נעשית נבילה בשאר איסורים, תלוי במחלוקת תנאים, ופסקו להלכה שחתיכה עצמה נעשית נבילה (רמב"ן סוף חולין, וראה יראים השלם מח שחולק).

להלכה

המנהג, כתבו ראשונים שהוא לפסוק שחתיכה עצמה נעשית נבילה אף בשאר האיסורים (ספר התרומה נב; מרדכי חולין ח תרצז; רמ"א יו"ד צב ד). וכתבו אחרונים שכן מנהג בני אשכנז, אבל מנהג בני ספרד לפסוק שאין חתיכה עצמה נעשית נבילה בשאר איסורים (שו"ת מהרש"ך ב לה, וראה כנסת הגדולה הגהות בית יוסף מ, שהם נוהגים כפסק המחבר, וכן הכריע בפרי תואר ס"ק יא, אבל הפרי חדש ס"ק יד פסק שחתיכה נעשית נבילה); ויש שכתבו שאף במקום שהמנהג לפסוק שחתיכה נעשית נבילה אין זה מעיקר הדין, שכן רוב הפוסקים סוברים שאינה נעשית נבילה, אלא בתורת חומרא (תורת חטאת לח ב).

דין חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים - מלבד באיסור בשר בחלב - לסוברים כן (ראה לעיל), הוא מדרבנן (תוספות קח ב ד"ה אמאי. וראה פרי מגדים יו"ד צב שפתי דעת ס"ק יב שהכריע כן להלכה); ויש חולקים וסוברים שאף בשאר איסורים חתיכה עצמה נעשית נבילה מן התורה (פליתי צב סק"ט, ופרי מגדים צג שפתי דעת סק"ג).

באיסורים דרבנן

בשר בחלב שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן, נחלקו בו ראשונים:

• יש סוברים שאינו נעשה נבילה, ולכן חלב שנפל לקדירה שיש בה בשר עוף, מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם (רמב"ם מאכלות אסורות טו כז), שכיון שאין איסור בשר בחלב שבו אלא מדרבנן, אין החתיכה נעשית נבילה (ט"ז צ סק"ד, ופרי חדש סק"ה, ושם צב ס"ק יז בדעת הרמב"ם). וכן בשאר איסורים, לסוברים שהחתיכה נעשית נבילה, באיסורים דרבנן אין חתיכה נעשית נבילה (ט"ז שם; פרי חדש צב ס"ק יז).

• ויש סוברים שאף בבשר בחלב דרבנן חתיכה נעשית נבילה (ט"ז יו"ד צ סק"ד, לדעת הרשב"א והרמ"א). ולכן בשר עוף שנתבשל בחלב, נעשה נבילה (פרי מגדים שפתי דעת פז סק"ג, ושם צב ס"ק טו). וכן בכל האיסורים, לסוברים בהם שחתיכה נעשית נבילה, אף כשאין האיסור אלא מדרבנן - נעשית נבילה (ט"ז צ סק"ד; פרי מגדים משבצות זהב צ סק"ד, ושם צב ס"ק יא: "חלילה להקל"), ואף בהפסד מרובה אסור (פרי מגדים צב שם).

בהיתר

אין החתיכה עצמה נעשית נבילה אלא כשנבלע בה איסור, אבל אם נבלע בה היתר אינה נעשית נבילה (ספר התרומה עה; רמ"א יו"ד צד ו). ולכן ירקות שנבלע בהם בשר ובישלם בקדירה חולבת, אין צריך ששים אלא כנגד הבשר הבלוע בהם (טור צד, בשם ספר התרומה; שו"ע יו"ד צד ו).

וכן אם חתך צנון או שאר דבר-חריף (ראה ערכו) בסכין של בשר, ונפל לחלב, אם יש בחלב ששים כנגד חלק הסכין שנגע בצנון - מותר (ספר התרומה ס; סמ"ג לאוין קמא; שו"ע יו"ד צד א), אף שאין בחלב ששים כנגד כל הצנון, שכיון שהבשר מותר לאכלו בפני עצמו, אין אומרים שכל הירק נעשה כבשר (בית יוסף צו, וראה ט"ז צו סק"ה).

התערובת

אופני תערובת

דין חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים לא הוזכר בתלמוד בפירוש אלא בחתיכה שנבלע בה טעם שאסרה (ראה חולין ק א, קח א). בשאר אופני תערובת נחלקו ראשונים, וכמה דעות בדבר:

• יש סוברים שבין שנתערב האיסור בהיתר לח בלח, ובין בתערובת יבש ביבש, חתיכה עצמה נעשית נבילה (רמב"ן סוף חולין).

• יש סוברים שלא אמרו חתיכה נעשית נבילה אלא בחתיכה שנבלע בה איסור, או בתערובת של לח בלח, מה שאין כן בתערובת של יבש ביבש אין ההיתר נעשה איסור (תוספות ק א ד"ה בשקדם; רא"ש חולין ז לח).

• יש סוברים יותר מזה, שלא אמרו חתיכה נעשית נבילה אלא בחתיכה שנבלע בה איסור, אבל איסור שנתערב בהיתר לח בלח, ואחר כך ריבה עליו היתר, אין צריך שיעור ביטול אלא כנגד האיסור עצמו (הראב"ד בתמים דעים ז; ב"ח צט ד"ה כ' בס' המצות, בדעת הטור שם. וראה אוהל מועד ו יב שכן דעת רוב החכמים).

• ויש מהראשונים שכתב שאין חילוק בין חתיכה לבין לח בלח, אלא שכל שנאסר דרך בישול, או שנתן צונן לתוך חם שאף הוא דרך בישול, חתיכה נעשית נבילה, אבל תערובת של צונן בצונן, כגון תערובת של יין נסך ביין של היתר וכיוצא, אין החתיכה נעשית נבילה, לפי שלא גזרו בשאר איסורים אלא דרך בישול שאסור בבשר בחלב מן התורה (ראה ערך בשר בחלב. ר"ן חולין סוף פרק ח).

הלכה

להלכה פסקו אחרונים שאם נתערב איסור בהיתר יבש ביבש, אין החתיכה נעשית נבילה (רמ"א צב ד, צט ה), ואם נתערב לח בלח יש לסמוך על המתירים בהפסד מרובה (רמ"א צב שם); ויש מתירים גם בלא הפסד מרובה, אם נתערב צונן בצונן (ט"ז שם ס"ק ט), אבל אם נתערב בדרך בישול אסור אף בהפסד מרובה (ראה נודע ביהודה תנינא נו, נח). ויש סוברים שבהפסד מרובה מותר גם אם נתערב לח בלח דרך בישול (נודע ביהודה שם).

בבשר בחלב

בבשר בחלב, אם נתערב יבש ביבש אין החתיכה נעשית נבילה (ש"ך צב ס"ק טז, והגר"א ס"ק כד, בפירוש הרמ"א צב ד), כגון חתיכת בשר שנתבשלה בחלב, ונאסרה ונתערבה בחתיכה אחרת, יבש ביבש (פרי מגדים שפתי דעת ס"ק טז).

בשר בחלב שנתערב לח בלח, יש ראשונים שכתבו שחתיכה נעשית נבילה, כיצד כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב, ואין בבשר כדי לאסור את החלב שביורה, אלא שמעט החלב שנבלע בבשר נעשה נבילה, וכשחזר ונפלט ליורה, אוסר כל החלב שבה, לסוברים מין במינו במשהו (ראה חולין קח ב), ואף על פי שהחלב הנסחט מן הבשר מתערב כולו בחלב שביורה (תורת הבית הארוך ד א); ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבתערובת לח בלח אף בבשר בחלב אין חתיכה נעשית נבילה (דרכי משה צט ב, בדעת הטור שם, וראה רמב"ן קח ב). וכתבו אחרונים שלא נאמרו הדברים אלא לדעת חכמים שמין במינו בטל ברוב, אבל לר' יהודה שסובר שאינו בטל לעולם, חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב אף בתערובת של לח בלח (פליתי צב סק"י, וישועות יעקב סק"ז).

ויש מהאחרונים שכתבו שדין חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב בתערובת של לח בלח, תלוי בדין חתיכה נעשית נבילה בשאר האיסורים (ראה לעיל: בשאר איסורים, מחלוקת הראשונים. תורת יקותיאל צב ז)^[2].

במליחה, בצליה ובדבר חריף

איסור שנבלע בהיתר על ידי מליחה (ראה ערך מליח כרותח), נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שדרך מליחה שאין בו איסור בשר בחלב מן התורה (ראה ערך הנ"ל), לא גזרו בו בשאר איסורים שחתיכה נעשית נבילה (ר"ן חולין סוף פרק ח). וכן חתיכה שבלעה איסור דרך צלייה, שנאסרת כדי קליפה (ראה ערך צלי וערך תערובת), אין כדי קליפה זו נעשה נבילה לחזור ולאסור כדי קליפה שבצידה ושניה לשלישית עד שתיאסר כל החתיכה, כיון שאין בשר שנצלה בחלב אסור מן התורה (ראה ערך בשר בחלב, מחלוקת הפוסקים בדבר. ר"ן שם)^[3]. וכן דבר-חריף (ראה ערכו) שחתכו בסכין שנבלע בו איסור, שנאסר כדי נטילה, לסוברים כן (ראה ערך דבר חריף), ונתנוהו בתבשיל, אם יש בו ששים כנגד הסכין מותר אף על פי שאין בו כנגד כל מקום הנטילה, שאין החתיכה נעשית נבילה, הואיל ואינו דרך בישול (פרי חדש צו סק"ח).

• ויש מהראשונים שכתבו בבשר שנמלח עם חלב, שחתיכה נעשית נבילה (רש"י חולין קטז ב ד"ה הרי; ש"ך יו"ד פז סק"ל; פרי חדש ס"ק כז), וכן אף בשאר האיסורים שנבלעו בחתיכה דרך מליחה, רבים מהראשונים סוברים שחתיכה נעשית נבילה (תוספות חולין צו ב ד"ה אפילו; ספר התרומה נב; רמב"ן ורשב"א חולין קח א; רא"ש חולין ז כד ועוד), וכן בצלייה חתיכה נעשית נבילה (רא"ה בבדק הבית ד א; ריטב"א חולין קח ב בסופו), וכן דבר חריף שחתכוהו בסכין של איסור דק דק ונתנוהו בקדירה, חתיכה נעשית נבילה, וצריך ששים כנגד כולו (ספר התרומה ס, הובא בטור יו"ד צו).

להלכה פסקו אחרונים שבשאר איסורים, לא החמירו אלא בבישול אבל לא במליחה, (תורת חטאת לח ב). אבל אם אין הפסד מרובה צריך ששים כנגד כל החתיכה שנאסרה על ידי מליחה (ראה רמ"א קה ט); ויש חולקים ופוסקים להלכה שגם בהפסד מרובה נעשית החתיכה נבילה במליחה (מנחת יעקב לח סק"ה).

ניער וכיסה

טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדירה, שאם נתנה טעם בחתיכה נעשית זו נבילה, ואוסרת כל החתיכות כולן (ראה לעיל: בבשר בחלב), הרי זה כשבתחילה לא ניער את הקדירה ולא כיסה אותה, וקיבלה החתיכה את הטעם, ואחר כך ניער את הקדירה או כיסה אותה, שמי השוליים עולים עד פיה ויורדים, ונתפשט הטעם בכולה, ואם אין ברוטב ובחתיכות כדי לבטל את החתיכה כולה, הכל אסור (חולין קח ב ורש"י), אבל אם ניער את הקדירה, או כיסה אותה בשעה שנפלה עליה הטיפה, מעיקר הדין אין החתיכה נעשית נבילה, שכל מה שבקדירה מצטרף לבטל את הטיפה (חולין קח ב, קט א), כיון שנתערבה הטיפה בכל (רש"י קח א ד"ה ניער), ולא בלעה החתיכה הראשונה יותר מן האחרונות (רש"י קט א ד"ה היו).

ונחלקו תנאים בניער וכיסה, אם חוששים שמא לא ניער וכיסה תחילה יפה יפה, ונאסרה חתיכה זו, וכשניער לבסוף פלטה, או שאין חוששים כן (חולין קח ב, קט א). הלכה שאין חוששים, ואם ניער מתחילה ועד סוף הכל מצטרף לבטל טעם החלב (רמב"ם מאכלות אסורות ט ט; טוש"ע צב ב), וכן אם ניער בתחילה והפסיק מלנער, כבר נתערב הטעם בכל הקדירה, ומצטרפת כולה לבטל (טור צב; רמ"א צב ב); ויש סוברים שאם ניער בתחילה והפסיק מלנער - אסורה (ראה טור שם שהבין כן בדעת הרמב"ם, וראה ש"ך צב סק"ה).

במונחת בתוך הרוטב

לא ניער ולא כיסה, שהחתיכה נעשית נבילה, יש שכתבו שהדברים אמורים אפילו בחתיכה המונחת בתוך הרוטב, ואין הרוטב ושאר החתיכות שבקדירה מסייעים לבטל את טעם החלב (סמ"ג לאוין קמא, בדעת רש"י), והוא שהיתה מקצת החתיכה מונחת ברוטב, ומקצתה חוץ לרוטב (תוספות צז ב ד"ה אם בדעת רש"י; טור צב בשם רש"י), או שהיתה רובה ברוטב ומיעוטה מגולה (העיטור הכשר הבשר: בשר בחלב), אבל אם היתה כולה ברוטב, אף אם פניה היו מגולות, אינה נעשית נבילה, שכל מה שבקדירה מצטרף לבטל את הטיפה (בית יוסף צב בדעת הטור בשם רש"י; דרכי משה צב א בדעת המרדכי); ויש סוברים, שאפילו היתה החתיכה כולה מונחת ברוטב ומשוקעת בו, נעשית נבילה (ים של שלמה ז סא, ח מט).

ונחלקו ראשונים לדעה זו:

• יש סוברים שאפילו לא ניער ולא כיסה עד לבסוף, החתיכה שנפלה עליה הטיפה אסורה כולה (תורת הבית הארוך ד א, ראה דרכי משה צב ב), ונעשית נבילה ואוסרת כל הקדירה כולה, הואיל ומקצתה ברוטב, עד שיהא בקדירה ששים כנגד כל החתיכה (דרכי משה שם; ט"ז צב סק"ב, בדעת ראשונים); ויש סוברים שאין הרוטב שנוגע בקצה החתיכה מוליך ומערב את מה שבלעה החתיכה בצידה האחר שאינו ברוטב, ולכן אף על פי שהחתיכה נאסרת כולה, אין שאר הקדירה אסורה עד שינער או יכסה לבסוף, שעל ידי כן מתפשט הטעם בכולה (תורת הבית שם; דרכי משה שם בדעת הטור); ויש שכתבו שאף אותה החתיכה עצמה אינה נאסרת אלא עד המקום שבו היא נוגעת ברוטב, וצריך להמתין עד שתצטנן החתיכה, ואז חותכים אותה מקצת שמחוץ לרוטב שהיא אסורה, והשאר מותר (הגהות הר"פ לסמ"ק ריג, הובא במרדכי חולין ח תרצא. וראה פרי תואר צב סק"ה שכתב כן מסברת עצמו).

• ויש חולקים וסוברים שאם מקצת החתיכה שנפל עליה האיסור, מונחת ברוטב, אפילו לא ניער ולא כיסה, הרי הרוטב ושאר החתיכות מסייעים לבטל את האיסור, לפי שטעם האיסור מתפשט על ידי הרוטב בכל מה שבקדירה (תוספות צו ב ד"ה אם; רמב"ן קח א בסופו; טור צב בשם ר"י). ולא אמרו שהחתיכה נעשית נבילה להצריך ששים בקדירה כנגד כולה, אלא אם כן היתה מונחת כולה חוץ לרוטב בשעה שנפלה עליה הטיפה (הגהות אשרי חולין ז כד; הרא"ה בבדק הבית ד א).

להלכה פסקו אחרונים, שבשאר איסורים אם מקצת החתיכה מונחת ברוטב, מצטרף כל מה שבקדירה לבטל את האיסור, אבל בבשר בחלב חתיכה נעשית נבילה אף כשמקצתה בתוך הרוטב (רמ"א צב ד), ואם ניער את הקדירה או כיסה אותה, כולה אסורה (ש"ך שם ס"ק יג; הגר"א ס"ק כ).

אף בשאר איסורים שאין מה שבקדירה אסור, החתיכה עצמה אסורה (רמ"א צב ד).

ויש שכתבו שאף בשאר איסורים חתיכה שמקצתה ברוטב נעשית נבילה (ים של שלמה ז סא, ח מט).

ויש אחרונים שפסקו שאין חתיכה נעשית נבילה כשמקצתה בתוך הרוטב, ולכן אף חתיכה זו מותרת, בין בשאר איסורים, ובין בבשר בחלב (הגהות מהרש"ל על הטור צב, והובא בפרישה צב ה; ש"ך צב ס"ק יג, ובנקודות הכסף לט"ז סק"ב, שכן דעת רוב הפוסקים).

בחצי חתיכה

חתיכה שנבלע בה איסור, ולא נאסר אלא מקצתה, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאין צריך שיעור ביטול אלא כנגד טעם האיסור עצמו, שלא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא כשכולה אסורה, אבל לא במקצתה (יראים השלם מח; רא"ש חולין ז לח).

• ויש חולקים וסוברים שאף מקצת חתיכה נעשית נבילה (תוספות חולין צו ב ד"ה אם דעה א; רא"ש חולין ז כד).

יש מהאחרונים שכתבו שלהלכה אין חצי חתיכה נעשית נבילה (ט"ז צו סק"ו; חוות דעת צא סק"ח) מן הדין, אלא שהחמירו להצריך שיעור ביטול כנגד כל המקצת שנבלע בה טעם האיסור, ולכן בחצי חתיכה אין מחמירים החומרא של אסור-דבוק (ראה ערכו. חוות דעת צו סק"ב בדעת הט"ז).

כשהאיסור הופרד

בשאר איסורים

חתיכה שנעשתה נבילה ונתנה טעם בחתיכות אחרות, שאוסרתן אף על פי שאין האיסור הבלוע בה נותן בהן טעם (ראה לעיל), נחלקו ראשונים:

• יש הסוברים שאין הדברים אמורים אלא כשהאיסור האוסר את החתיכה הראשונה מתפשט עם טעם החתיכה שנאסרה ליתן טעם בשאר החתיכות, כגון טיפת חלב שנפלה על חתיכה של בשר ונתנה בה טעם, שהחתיכה אסורה, ואחר כך ניער את הקדירה, ונתפשט טעם הטיפה בכל החתיכות, שכולן אסורות אף על פי שאין בטיפה עצמה כדי לאסרן; אבל כשלא נתפשט לשאר החתיכות אלא טעם החתיכה שנאסרה, אינן נאסרות, כגון צלי חם של איסור שנגע בחתיכה של היתר, שאוסרה כדי קליפה (ראה ערך צלי), אין אותה קליפה שנאסרה ונעשית נבילה חוזרת ואוסרת כדי קליפה שאצלה ושניה לשלישית, עד שתיאסר כל החתיכה, לפי שאפילו משהו של טעם האיסור עצמו אינו עובר יותר מכדי קליפה ראשונה (תוספות חולין צו ב ד"ה אפילו; רא"ש חולין ז כד).

• ויש חולקים וסוברים שכיון שהחתיכה נעשתה נבילה, ואפילו היה אפשר שייסחט האיסור ממנה היתה נשארת באיסורה, הרי היא כגוף האיסור, וכל מה שהיא פולטת מגופה פליטת נבילה היא ואוסרת היתר אחר, אף על פי שאין משהו מן האיסור עצמו יכול ללכת לשם (ריטב"א קח א ד"ה והשתא).

בבשר וחלב

אף בבשר בחלב, יש שכתבו שאין טעם של מין אחד אוסר אלא כשמשהו מן המין השני הולך עמו, ולכן אם נפלה טיפת חלב על החתיכה הנוגעת בחתיכות אחרות, אף על פי שטעם הבשר עובר מחתיכה לחתיכה כשהן חמות, אין שאר החתיכות אסורות כיון שאין טעם החלב נכנס בהן (ספר התרומה נא; תורת הבית הארוך ד א, בשם תוספות; ט"ז קה ס"ק יג, והגר"א ס"ק מ, בדעת טוש"ע קה ז).

ויש מהראשונים מחלקים בין שאר איסורים לבשר בחלב, שאף על פי שבשאר איסורים אין חתיכת היתר שבלעה איסור אוסרת חברתה בנגיעתה, בשר בחלב דינו כחתיכה האסורה מחמת עצמה, ואוסרת בנגיעתה חם בחם אף בלא רוטב (הרא"ה בבדק הבית ד א ד"ה אדרבי; טור יו"ד קה, להבנת דרישה ט, וראה ש"ך קה ס"ק יז).

כשיש בחתיכה ששים

חתיכה שנבלע בה איסור מין במינו, ויש בה ששים כנגדו, לסוברים שמין במינו אינו בטל, והרי היא נאסרת בכל שהוא (ראה ערך בטול אסורים), נחלקו ראשונים אם נעשית נבילה:

• יש סוברים שנעשית נבילה, ואם נפלה לתוך קדירה אוסרת כל החתיכות כולן אם הן מינה (רמב"ן חולין ק א; הרא"ה בבדק הבית בית ד שער א ד"ה ולענין חתיכה).

• ורבים מהראשונים חולקים וסוברים שאף על פי שחתיכת ההיתר עצמה אסורה, לסוברים מין במינו אינו בטל, אינה נעשית נבילה לאסור שאר החתיכות כל שלא נאסרה זו אלא על ידי משהו (תוספות חולין ק א, בשם ר"ת; רא"ש עבודה זרה ה כח; טור צב בשם ר"ת).

בבליעה בכלים

בכף

ניער קדירה של בשר רותח בכף, ולאחר שהוציאה נפל בכף חָלָב רותח ונאסרה הכף, וחזר וניער בה קדירה של בשר, נחלקו ראשונים בדבר:

• יש סוברים שצריך שיהיה בקדירה ששים כנגד כל הכף, לפי שכל מה שבלוע בה מבשר בחלב נעשה נבילה (רמב"ן חולין צז ב, דעה א; בית יוסף וב"ח צח, בדעת הטור; שו"ע צח ה, דעה א). וכן בשאר איסורים (טור יו"ד קז, בשם י"א).

• יש סוברים שאין צריך ששים בבשר שבקדירה אלא כנגד החלב שנבלע בכף, שאין אומרים בבשר הבלוע חתיכה נעשית נבילה (רמב"ן שם; דעה ב בשו"ע שם), וכן בשאר איסורים (איסור והיתר כד ט, בשם ראשונים; דרכי משה קז ד).

• ויש שכתבו טעם אחר, שאין כלי עץ וכלי מתכת נעשים נבילה הואיל ואפשר להפריד את האיסור מהם על ידי הגעלה (ראה ערכו) או ליבון (ראה ערכו) (יראים השלם מח; רמ"א יו"ד צח ה )^[4].

להלכה למעשה כתבו אחרונים שבבשר בחלב יש להחמיר בכלי מתכת וכלי עץ שהבליעה שבהם נעשית נבילה, אלא שאם יש הפסד מרובה יש להקל (ש"ך צח ס"ק כא), אבל בכלי חרס יש להחמיר שהיא נעשית נבילה אף בהפסד מרובה (פרי מגדים משבצות זהב סק"ח בדעת הט"ז), ובשאר איסורים יש להקל בכלי מתכת אף במקום קצת הפסד (רמ"א בתורת חטאת נא ב; ש"ך ס"ק יח); ויש שאינם מחלקים בין בשר בחלב לשאר איסורים, אלא בכלי חרס לעולם אסור - ואפילו בהפסד מרובה (פרי מגדים שם בשם ים של שלמה ז לו) - ובכלי עץ וכלי מתכת מותר אף בבשר בחלב (ים של שלמה), אם היה הפסד מרובה (פרי מגדים שם בדעתו).

בקדירה

קדירה שבישל בה בשר, וחזר ובישל בה חָלָב בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם (חולין צז א; רמב"ם מאכלות אסורות ט יא; טוש"ע יו"ד צג א), היינו שיטעמנו קפילא (ראה ערכו), ואם אין בחלב טעם בשר - מותר (בית יוסף שם; ש"ך סק"א. וראה רמ"א בשו"ע צב א,ב, ושם צח א שאנו איננו סומכים על קפילא אלא לעולם משערים בששים, וראה ערך קפילא), ואין אומרים שהחלב שנבלע בקדירה נעשה נבילה, וכשחוזר ונפלט לחלב שבקדירה אוסרו כולו, לסוברים מין במינו לא בטל (ראה ערך בטול אסורים), לפי שאין בלוע אוסר בלוע, ועוד שהחלב שבחוץ והחלב שבלוע בקדירה מצטרפים יחד לבטל טעם הבשר הבלוע בקדירה (מרדכי חולין ז תרעט, בשם הראב"ן, ראה תרומת הדשן קפג בביאור דבריו).

בדופן הקדירה מבחוץ

קדירה שעומדת על האש (ראה ערך כלי ראשון, כשאין הקדירה עומדת אצל האש) ויש בה תבשיל של בשר, ונפלה על דופנה מבחוץ טיפת חלב - לדעת הסוברים שאומרים חתיכה נעשית נבילה בכלים (ראה לעיל) - נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שהבשר הבלוע בקדירה נעשה נבילה, וצריך ששים בתבשיל כנגדו, וכמה דעות מצינו בדבר: יש סוברים שאין הטיפה מתפשטת מחוץ למקום נפילתה, ולכן במקום שנפלה נאסר כל הבלוע בדופן ונעשה נבילה, אפילו יש ששים בבלוע שבכל הקדירה כנגד מקום הנפילה, וחוזר ואוסר את התבשיל, עד שיהא בו ששים כנגד עובי הדופן במקום שנפל שם החלב (מרדכי חולין ז תרעט, בשם ר"י), שהרי אין ידוע כמה בשר בלוע (אגודה זבחים יא, בשם ר"ת); יש סוברים שצריך שיהא בתבשיל שבקדירה ששים פעמים ששים כנגד הטיפה, ואז מותר ממה נפשך (טור צב, בשם מהר"ם, וראה בית יוסף שם, ופרישה שם טו, וראה ערך תערובת). ואם אין ידוע כמה חלב נפל על הקדירה, צריך שיהא בתבשיל ששים כנגד כל הקדירה כולה (תשובת מהר"ם במרדכי שם); יש סוברים שהטיפה מתפשטת בכל הקדירה ונעשית כולה נבילה, ולכן צריך שיהא בתבשיל ששים כנגד כל הקדירה (סמ"ג לאוין קמא; ב"ח צב, בדעת הטור שם); ויש סוברים שאם יש בקדירה עצמה ששים כנגד הטיפה אינה נעשית נבילה, הואיל ולא נכנס בה אלא טעם משהו (דעה ראשונה בשערי דורא נה).

• ויש חולקים וסוברים שאם נפלה הטיפה כנגד התבשיל - מותר, לפי שהטיפה מפעפעת בפנים, והרי זה כאילו נפלה בתבשיל עצמו, שאם יש בו ששים כנגדה - מותר (סמ"ק רי; טור צב בשמו; שו"ע צב ה)^[5]. אך אם נפלה הטיפה במקום הריקן - למעלה מכנגד התבשיל - שהתבשיל מותר, כיון שאין בו נתינת טעם מן האיסור (ראה ערך תערובת. שערי דורא כלל נה, בשם רבותיו), אנו חוששים שמא הטיפה מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לתבשיל באופן שאין ששים בבליעת ההיתר כנגד הטיפה, ונעשה כל אותו מקום נבילה, ואם יערה התבשיל מן הקדירה כנגד מקום הקדירה שנאסר, ייאסר התבשיל, ולכן יניחנה ולא יגע בה עד שתצטנן (סמ"ק סי' ריג; טור צב בשמו; שו"ע צב ה).

המנהג

נהגו העולם לאסור את התבשיל אף אם נפלה הטיפה על דופן הכלי למעלה מן התבשיל (הגהת הר"פ לסמ"ק ריג; טור צב, בשם הסמ"ק; שו"ע צב ו), ואפילו הניחו עד שהצטנן - אסור (ט"ז שם סק"כ), אלא שאם יש בתבשיל ששים פעמים ששים - מותר (ב"ח שם). וכן אם היתה שעת הדחק כגון בערב שבת, אם יש ששים בתבשיל כנגד הטיפה - מותר (טור שם, בשם ר' יחיאל; שו"ע צב ז, בשם יש מי שמתיר, וברמ"א שם שכן נוהגים), וכן לכל צורך גדול כגון לצורך אורחים, או הפסד מרובה, או לעני, כפי ראות עיני המורה (תורת חטאת נה ב, והובא בש"ך ס"ק כט), ולא עוד אלא שאם צריך לתבשיל מיד לצורך אורחים אינו צריך להמתין עד שיצטנן, אלא יערה מהצד האחר (ש"ך סק"ל); ויש שכתבו שלעולם נוהגים להתיר התבשיל על ידי צינון (ים של שלמה ז לז; ש"ך ס"ק כד).

הערות שוליים