מיקרופדיה תלמודית:טומאת אהלים

הגדרה^[1] - טומאת האוהל עצמו המאהיל על מת, שנטמא מן המת, ואף כשאינו ראוי לקבל טומאה בתורת כלי

טומאת אהלים מצינו הן באוהל תלוש העשוי מדבר המקבל טומאה, שכשהוא מאהיל על המת הרי הוא מקבל טומאה בתורת כלי, כדרך שמקבל טומאה מן המת במגע, והן באופן שאינו מקבל טומאה בתורת כלי, שבתנאים מסויימים מתטמא טומאת אהלים מגזירת הכתוב, ואף על פי שאם היה נוגע במת לא היה נטמא.

מקורה וגדרה

מקורה

האוהל עצמו המאהיל על הטומאה, הרי זה טמא טומאת שבעה מן התורה, אף על פי שלא נגעה בו הטומאה (רמב"ם טומאת מת ה יב), שנאמר: וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וגו' (במדבר יט יח. רמב"ם שם, על פי ספרי שם), בא הכתוב ולימד על האוהל שהוא מקבל טומאה (ספרי שם), שאף על פי שאינו ראוי לקבל טומאה בתורת כלי, כגון שהוא מחובר או שאינו כלי, גזירת הכתוב היא שיתטמא בטומאת אהלים (ראה להלן: אינו צריך להיות ממש כבמשכן, מראשונים שם).

גדרה

אין אוהל מתטמא טומאת אהלים אלא העשוי פשתן, או צמר, או עור, או שק (ראה להלן). במה דברים אמורים כשאינו מקבל טומאה בתורת כלי, אבל אם הוא מקבל טומאת מגע בתורת כלי, אף כשהוא מאהיל על המת נטמא (ראה להלן). וכן שנינו: כל היוצא מן העץ, אינו מתטמא טומאת אהלים, אלא פשתן (משנה שבת כז ב; רמב"ם טומאת מת ה יב), אבל העשוי משאר היוצא מן העץ - כגון העשוי מנסרים של עץ או מחצלת וכיוצא (רמב"ם שם), או שהוא עשוי קנבוס וכיוצא (ראב"ד בהשגות שם, וראה רש"י שבת שם ד"ה אין מדליקין) - אינו מקבל טומאת אהלים (רש"י שם; רמב"ם שם), והרי זה כשאר בית שהמת בתוכו, שלא נטמא הבית עצמו (רש"י שם).

פשתן שמתטמא טומאת אהלים, למדים מהאמור: זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל וגו' (במדבר יט יד), ונאמר: וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן (שמות מ יט), "אהל" "אהל" לגזרה-שוה (ראה ערכו. שבת כז ב, ושם כח א). וכן בגד - של צמר (מאירי שם^[2]) - וכן עור ושק (כלים כז א; רמב"ם שם; מאירי שם), העשוי משיער העזים (רש"י שבת סד א ד"ה שק), מתטמא טומאת אהלים, אבל אם היה האוהל עשוי עצם או מתכת, הרי זה טהור (רמב"ם שם; מאירי שבת כח א), שאין קרוי אוהל אלא ארוג או עור כבמשכן (רמב"ם שם).

אינו צריך להיות ממש כבמשכן

אוהל העשוי פשתן מתטמא טומאת אהלים אף כשאין החוטים שבו שזורים וכפולים שש - וכן אף אם אינם עשויים צמר ופשתן יחד (תוספות ותוספות הרא"ש שבת כח א ד"ה אי) - ואינם כדרך שהיו במשכן (ראה ערך משכן), שמהאמור: "אהל", "אהל" (ראה לעיל) ריבה (גמרא שם כח א), וכן אין צריך שיהא האוהל נטוי על גבי דפנות, כמו האוהל שבמשכן שהיה על גבי הקרשים, שנאמר: וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן וגו' (שמות כו טו), משכן קרוי משכן, ואין קרשים קרויים משכן (גמרא שם, לפירוש תוספות שם ד"ה אי. וראה רש"י שם שפירש בענין אחר).

אוהל העשוי מהמינים שאינם מתטמאים טומאת אהלים (ראה לעיל), כתבו ראשונים שאם ראוי הוא לקבל טומאת מגע, הרי זה נטמא כשהוא מאהיל על המת (תוספות ותוספות הרא"ש ורמב"ן שבת כז ב; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות; רא"ש כלים כז א), שדוקא כשאינו בר קבלת טומאה בתורת כלי - שאינו כלי המקבל טומאה, או שהוא מחובר לקרקע (ראה ערך טמאת כלים. ראה להלן) - והוא עשוי פשתן או עור וכיוצא (ראה לעיל), למדים ממשכן שמתטמא טומאת אהלים (רא"ש כלים שם).

כשאינו כלי

אוהל שאינו מקבל טומאת מגע משום שאינו כלי - כגון שאין לו בית קיבול, שאינו מקבל טומאה בתורת כלים (מי נפתוח אמנה לג אות א, בדעת הרמב"ם טומאת מת ה יב), או שלא נגמרה מלאכתו, שאינו חשוב כלי לקבל טומאה (חזון נחום על הקדמת הרמב"ם לספר טהרות ה, בדעת הרמב"ם בהקדמה שם) - הרי זה מתטמא טומאת אהלים (תוספות ביצה יד ב ד"ה מפני; רא"ש כלים כז א; מרכבת המשנה שם, ומי נפתוח שם, בדעת הרמב"ם שם).

המחובר לקרקע

אוהל המחובר לקרקע, אם הוא עשוי פשתן וכיוצא, מתטמא הוא מגזירת הכתוב (תוספות ותוספות רי"ד ורמב"ן שבת כז ב; ורא"ש כלים כז א), שנאמר: והזה על האוהל וגו' (ראה לעיל: גדרה. תוספות שם), ולמדים ממשכן (ראה לעיל שם. רא"ש כלים שם; קול הרמ"ז שבת שם) שהיה קבוע (קול הרמ"ז שם), או שלמדים מגוף המקרא, שכן לא הוצרך הכתוב לטמא אוהל תלוש, שאם הכלים אשר באוהל טמאים (ראה ערך טמאת אהל: גדרה), האוהל עצמו שהאהיל על המת לא כל שכן, ולא בא הכתוב לטמא אלא אוהל מחובר (משנה למלך טומאת מת ה יב).

שיעור האוהל לטומאת אהלים

שיעור האוהל להתטמא טומאת אהלים, כתבו ראשונים שהוא טפח על טפח, שהוא שיעור האוהל להביא טומאה למה שתחתיו (ראה ערך טומאת אהל: שיעור האוהל. פירוש המשניות לרמב"ם וברטנורא כלים כז א), שאף שכל המטלטלים המאהילים על המת מביאים טומאה על עצמם בכל שהוא (ראה אהלות טז א), הרי זה כשהם ראויים לקבל טומאה, אבל אוהל קבוע - או שאינו כלי (סדרי טהרה כלים דף רמ ע"א) - ואינו ראוי לקבל טומאה אלא משום טומאת אהלים (ראה לעיל), אינו מתטמא אלא כשיש בו שיעור אוהל של טפח על טפח (תוספות אנשי שם; סדרי טהרה שם ע"ב; חזון איש כלים לב סק"ב בדעת פירוש המשניות); ויש שכתבו שאף לענין טומאת אהלים שיעורו בכל שהוא (אליהו רבה שם).

הטומאה

אוהל נטוי העשוי מפשתן וכיוצא, מתטמא טומאת אהלים, בין שהוא מאהיל על המת, ובין שהמת מאהיל עליו (ר"ש ורא"ש אהלות ז ב), ואפילו אם מקצת האוהל מרודד על הארץ - ואין בו גובה כלל, שאינו חשוב שם אוהל להביא את הטומאה ולחצוץ בפניה (ראה ערך טומאת אהל: שיעור האוהל) - והטומאה תחתיו או על גביו, מתטמא טומאת אהלים, והנוגע בו אפילו בחלק הנטוי כאוהל נטמא (ראה ר"ש שם ד"ה בוקעת, וראה חזון איש ט סק"ז).

גדרו של האוהל בשעה שמאהיל

בגדרו של האוהל בשעה שמאהיל על המת נחלקו הדעות:

• יש ראשונים שכתבו שהוא נעשה כמת עצמו (ר"ש אהלות ז ב, על פי אהלות א ג. וראה חזון איש ט סק"ז שתמה מנין נלמד דין זה), וכלים הנוגעים בו מבחוץ נעשים אבי אבות הטומאה, ומטמאים אדם וכלים טומאת שבעה, ככלים הנוגעים במת עצמו (פירוש ב בר"ש וברא"ש א ג בביאור המשנה שם; ר"ש ורא"ש שם טו ב).

• ויש חולקים וסוברים שטומאת האוהל אינה כטומאת המת עצמו, אלא כטומאת כלים הנוגעים במת (מרכבת המשנה א טומאת מת יז ה, ומי נפתוח פרפר יד אות ח בהגהה, ועמק הנציב חקת עמ' קעב, וחזון איש יג סק"ו, בדעת הרמב"ם^[3]).

הערות שוליים