מיקרופדיה תלמודית:טפח

הגדרה^[1] - מידת אורך בשיעורי הלכה

שיעורו

השיעור מהתורה

הטפח נזכר בתורת מידה בתורה במשנה ובתלמוד בהרבה מקומות (פירוש המשניות לרמב"ם כלאים ו ו. וראה להלן: שימושו), כגון בשיעורי מצוות, לענין שופר לולב ואזוב [עשב בשם זה, שמשתמשים בו למצוות ידועות כגון לטהרת מצורע]; וכן בשיעורי טומאה, כגון לענין טומאת לידה בשליה (נדה כו א); ולענין אהל המת (ראה ערכו: שיעור האהל. אהלות ג ז; נדה שם); ולענין ידות הכלים בכלים מסוימים (ראה ערך יד לטומאה. כלים ה ב; נדה שם), ועוד (ראה להלן: שימושו).

מידתו של הטפח לענין כל הדברים הללו היא ארבע אצבעות (רש"י נדה כו ב ד"ה שיאחזנו), שכל אחת מהם ברוחב הגודל (מנחות מא ב; רמב"ם ספר תורה ט ט, שבת יז לו; שו"ע יו"ד רעב א), שהוא בוהן היד הרחב מכל האצבעות, דהיינו שיעור ארבעה אגודלים (ראה עירובין י ב, ורש"י ד"ה ברברבתא. וראה ערך אגודל).

וכתבו האחרונים ששיעורו של הטפח הוא בכלל השיעורים שנאמרו למשה מסיני (ראה עירובין ד א. קרית ספר שבת יז).

טפח שוחק ועצב

אף על פי שאין אלא שיעור אחד לטפח, יש טפח הקרוי טפח עצב, כלומר שהאצבעות דחוקות ומדובקות זו לזו, כדרך אדם שהוא עצב שמדביק שפתיו זו בזו (ר"ח עירובין ג ב; ערוך ערך סחק); ויש טפח הקרוי טפח שוחק, כלומר שהאצבעות מרווחות שנכנס אויר ביניהן כדרך השוחק שפוסק שפתיו (ר"ח וערוך שם; פירוש המשניות לרמב"ם עירובין א א), ושיעורו טפח ומשהו (ערוך שם; רש"י סוכה ז א ד"ה משהו; מאירי שם ו ב).

לענין הרחקה בכלאי הכרם אמרו שמודדים באמה שוחקת (עירובין ג ב), דהיינו באמה בת ששה טפחים מרווחים (רמב"ם שבת יז לו. וראה ערכים: כלאי הכרם; כלאי זרעים).

ולענין גובה הסוכה ששיעורה עד עשרים אמות, אמרו שמודדים אותן באמה עצבת, שכל אמה היא בת ששה טפחים עצבים (עירובין ג ב; רמב"ם שבת יז לו).

סתם טפח האמור בכל מקום, יש מהאחרונים שכתבו בדעת חלק מהראשונים שהוא טפח שאינו שוחק (בית יוסף וב"ח אורח חיים תקפו ט, בדעת רי"צ גיאות, ובדעת הטור); ויש שכתבו בדעת הראשונים שהולכים לחומרא בכל מקום (הגהות רבי עקיבא איגר או"ח שסג כו)^[2].

בדבר עגול

במדידת טפח בדבר עגול, כגון לענין רוחב קורה להיתר מבוי (ראה ערכו), או לענין שיעור אהל המת להעברת הטומאה (ראה ערך אהל המת), נאמר כלל: כל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח (עירובין יג ב, ורש"י ד"ה כל; אהלות יב ו; רמב"ם שבת יז כו, וטומאת מת יב ז,ח; טוש"ע או"ח שסג יט); דהיינו שאם חוט באורך שלושה טפחים מקיפו סביב, בידוע שיש בו רוחב טפח אם יתחלק (רש"י עירובין שם ד"ה כל). וכן להיפך, כל שיש ברחבו טפח, יש בהיקפו שלושה טפחים (פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש אהלות יב ז)^[3].

במידות זמנינו

לפי מידות זמנינו נתנו האחרונים כמה שיעורים בקביעת אורך הטפח:

יש שכתבו ששיעור הטפח הוא 9.67 ס"מ (חזון איש או"ח לט ס"ק ה - ו); ויש שכתבו ששיעורו הוא 8 ס"מ (ספר שיעורי תורה עמ' רמט)^[4].

שימושו

מפורש בכתוב

במקרא מצינו מידת טפח מפורשת בשולחן של משכן: וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח (שמות כה כה); וכן בבנין הבית שביחזקאל לענין שיעור הווים לתליית הקרבנות: וְהַשְׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד מוּכָנִים בַּבַּיִת סָבִיב סָבִיב (יחזקאל מ מג); וכן בים של שלמה נאמר וְעָבְיוֹ טֶפַח (מלכים א ז כו, ודברי הימים ב ד ה); וממידת השולחן למדים למידת עוביה של כפורת שאף היא טפח (סוכה ה א).

אינו מפורש בכתוב

ישנם חמש הלכות הכתובות בתורה ששיעורן טפח, אבל לא נתפרש בכתוב שיעורן, ואלו הן: שליה [אבר עשיר בכלי דם, הבנוי מקרומי העובר והרחם, והוא סימן ולד באשה]; שופר; שדרה של לולב; דופן סוכה; אזוב (נדה כו א).

שיעור טפח בדופן סוכה ובאזוב הלכה למשה מסיני הוא (סוכה ה ב; רמב"ם טומאת צרעת יא א).

יש מהראשונים שכתבו שאף שיעורן של שאר שלושת ההלכות מדין תורה הוא (באור הלכה תקפו ט ד"ה ד' גודלים, ושדי חמד מערכת ש כלל ס, בדעת רש"י ותוס'); ויש שכתבו ששיעור טפח בשופר אינו אלא מדרבנן, כדי שיראו השומעים את השופר ולא יחשבו שלתוך ידו הוא תוקע (ביאור הלכה ושדי חמד שם, בדעת הרא"ש; לבוש או"ח תקפו ט; פרי מגדים משבצות זהב שם ס"ק יט).

וכן שיעור טפח האמור בשדרה של לולב שצריך שיצא מן ההדס טפח (סוכה לב ב), יש מן האחרונים שכתב שהוא מדרבנן, כדי שיהיה אפשר לנענע בו (ערוך לנר נדה כו א).

גודל הטפח

בשיעור טפח הנאמר בדופן סוכה, אמרו שאותו הטפח עושהו שוחק (סוכה ז א; רמב"ם סוכה ד ב; טוש"ע או"ח תרל ב).

בשאר חמשת שיעורי טפח ששנינו, נחלקו הראשונים:

• יש שכתבו שמודדים אותם בטפח שוחק (רבינו מנוח על רמב"ם שופר א ה; ארחות חיים שופר ג; כל בו סד); * יש שכתבו כן רק לענין שופר (רבינו חננאל ראש השנה כז ב; רי"צ גיאות, שערי שמחה א עמ' לג, הובא בטור או"ח תקפו; מאירי ראש השנה כז ב).

• ויש ראשונים שחולקים וכותבים ששיעור שופר הוא טפח של ארבע אצבעות בגודל, דהיינו טפח מצומצם (תניא רבתי עו; טור או"ח תקפו ובית יוסף; מאירי וריטב"א נדה כו א).

ביחס למידות אחרות

מידת הטפח משמשת יסוד למידות אחרות:

• האמה היא בת ששה טפחים, או בת חמשה (מנחות צח א).

• רוחב פרסה לענין הרחקה בכלאי זרעים שיעורו טפח (שבת פה א).

• אחיזת יד לענין שיעור קריעה על המת (ראה ערכו), ולענין יד לטומאה (ראה ערכו) בכלים מסויימים, ועוד, היא טפח (מועד קטן כב ב; כלים כט ה, ור"ש ורא"ש שם ו; חולין קכג א).

• מלוא הסיט ומוציא רימון בשיעור כלים מסויימים לענין טומאת כלים, ועוד הלכות, כתבו הראשונים שהוא טפח (פיוט לפרשת שקלים מהקליר; רב האי גאון כלים יג ד; וראה רש"י שבת קו א ד"ה מחוי), וישנם עוד כאלו רבים בתלמוד.

הערות שוליים