מיקרופדיה תלמודית:יום הכניסה

הגדרה^[1] - ימי שני וחמישי, שבהם מתכנסים בני הכפרים לעיירות, והקלו חכמים על בני הכפרים להקדים קריאת המגילה לאחד מימים אלו

התקנה, טעמה ומקורה

מלבד זמני הקריאה של י"ד וט"ו באדר (ראה ערך מקרא מגילה), נזכר במשנה ובברייתא יום הכניסה כזמן נוסף למקרא-מגילה (ראה ערכו). וכן שנינו: מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד ובט"ו, לא פחות ולא יותר, כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קוראים בי"ד, אלא שהכפרים מקדימים ליום הכניסה (משנה מגילה ב א; רמב"ם מגילה א ו), שאם חל י"ד באחד מימי השבוע, מלבד שני וחמישי, נתנו חכמים רשות לבני הכפרים להקדים קריאתה ליום שני או חמישי שלפני י"ד, שהוא בי"א או בי"ב או בי"ג באדר^[2] (משנה שם, ורש"י ד"ה אלא; רמב"ם שם ו-ז)^[3].

תקנה זו תקנת אנשי כנסת הגדולה היא (גמ' שם)^[4], ונרמזה במגילה (גמ' שם, ורש"י ד"ה אלא) בכתוב: לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם (אסתר ט לא. רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן בגמ' שם; שמעון בר בא בשם רבי יוחנן בירושלמי שם א א), ולא נאמר בזמן או בזמנם (גמ' שם, ורש"י שם ד"ה לימא), זמנים הרבה תקנו להם (רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן בגמ' שם; רבי יוסה בירושלמי שם, לפי קרבן העדה שם; רבי יונה בירושלמי שם, לפי פני משה שם), ומה זמנם שנים, היינו י"ד וט"ו, אף זמניהם שנים, היינו י"א וי"ב^[5], אבל י"ג אין צריך ריבוי שיהא ראוי לקריאה, לפי שהוא זמן קהילה לכל (גמ' שם), שהכל נקהלו בו להינקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מקומות (ראה אסתר ט א-ב), ועיקר הנס בו היה (רש"י מגילה שם ד"ה זמן)^[6]; או שאינו ראוי לקריאה לפי שיום מלחמה הוא, אלא מכיון שקוראים לפניו ולאחריו כל שכן שקוראים אף בו (ירושלמי שם).

מהות היום

במהותו של יום הכניסה לענין זה, נחלקו גאונים וראשונים:

• יש מפרשים שהוא יום התענית, שהקהל מתכנסים ומתענים בו, שכן כתוב: נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וגו' בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר (אסתר ט טז -יז. ראה ערך תענית אסתר), ותיקנו חכמים לכפרים שיהיו קוראים את המגילה ביום הכניסה, וזהו ששנינו: מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג כו' (מגילה ב א), שאם חל י"ד באחד בשבת, שאסור להתענות בשבת, וכן בערב שבת אסור מפני טורח השבת (ראה ערך ערב שבת וערך תענית) מקדימים ומתענים בחמישי, שהוא י"א באדר, ואם חל י"ד בשבת מקדימים ומתענים בחמישי שהוא י"ב, ואם חל י"ד בערב שבת מתענים בחמישי שהוא י"ג (שאלתות סז; ראבי"ה מגילה תקנט, ותוספות רי"ד שם, תנינא, ב א, ובפסקיו שם, בשמו)^[7].

• יש מפרשים שהוא יום שמתקבצים בשוק (פירוש רב סעדיה גאון קהלת ב ח), והוא בשני וחמישי, שהיו בעלי כפרים מביאים עמהם מזון לשוק שבכרכים למכור (פירוש רבי שלמה בר שבתי לשאילתות שם).

• יש מפרשים שבני הכפרים מתכנסים בשני וחמישי בכרכים או בעיירות להתפלל בציבור (רבנו חננאל שם ד"ה מגילה) ולקרוא בתורה (רבנו חננאל שם; רשב"א וריטב"א שם, על פי ירושלמי מגילה א א, ובשם התוספות; תוספות הרא"ש שם; ר"ן שם) כתקנת-עזרא (ראה ערכו) לקרוא בתורה בשני וחמישי, והקלו עליהם להיות קוראים שם את המגילה בימים אלה שלפני הפורים, ולא יצטרכו לחזור ולהיכנס שם ביום הפורים לשמוע מקרא מגילה בעשרה (ר"ן שם).

• יש מפרשים שבני הכפרים מתכנסים בימי שני וחמישי לעיירות למשפט, לפי שבתי דינים יושבים בעיירות בשני וחמישי כתקנת-עזרא (ראה ערכו. ראה כתובות ב א), ובני הכפרים אינם בקיאים לקרות - את המגילה - וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר - לחזור (רש"י לרי"ף מגילה ב א) - ולבוא ביום י"ד (רש"י שם ד"ה אלא), אלא מכיון שבאו לדין קוראים להם את המגילה (ריטב"א שם, בדעת רש"י).

• ויש מפרשים שנקרא יום הכניסה, לפי שבני הכפרים היו מתאספים במקומם לבוא לבית הכנסת בשני וחמישי לקריאת התורה (רמב"ם מגילה א ו; תוספות יבמות יד א ד"ה כי, בשם ר"ח כהן; סמ"ג, עשין דרבנן ד; מאירי שם; המכתם שם), ולא היו נכנסים בעיירות לא למקרא מגילה ולא לקריאת התורה, חזקה על בני ישראל שבקיאים הם, אם של עיר, אם של כפר, ושאר הימים לא היו מתקבצים כלל (מאירי שם), אלא היו מתפללים ביחיד ויוצאים למלאכתם (המכתם שם), והקילו להם חכמים לקרוא את המגילה במקומם ביום שמתקבצים בו, ולא יהיו צריכים ביום הפורים להתבטל ממלאכתם (מאירי שם), לפי שהיו עניים וצריכים להשתכר בכל יום (המכתם שם)^[8].

טעם התקנה

הטעם שהקלו חכמים על בני הכפרים להקדים קריאת המגילה ליום הכניסה, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים (מגילה ד א; ירושלמי שם), ואין הטעם משום תקנת הכרכים - כדי שיהיו בני הכפרים פנויים ביום הפורים להספיק לבני הכרכים צרכי סעודת פורים (רש"י שם ב א ד"ה כדי, ושם ד ב ד"ה למימרא, לפי פני יהושע שם) - אלא מפני שמספקים להם מים ומזון (גמ' שם ד ב, במסקנא), ושכר הוא להם בשביל שהם מספקים (רש"י שם ד"ה אלא). ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שמספקים להם מים ומזון ביום פורים, ואם יקראו בי"ד יהיו טרודים בהליכה וחזרה וימנעו משמחת פורים, אבל כשקוראים ביום הכניסה, כשיגיע הפורים מספקים מים ומזון בזמן קריאת המגילה, וחוזרים למקומם ועושים שמחה שלהם (ריטב"א שם), ומכל מקום מטעם זה לבד, כל שיקראו לפני י"ד די בכך, כדי שיהיו פנויים ביום י"ד, אבל חכמים קבעו להם זמן קבוע ביום הכניסה, לפי שהוא יום הבטלה שלהם, שנכנסים לדין או לקריאת התורה (ריטב"א שם ב א).

• ויש מפרשים שמספקים מים ומזון היינו ביום הכניסה (רשב"א שם ד ב; ריטב"א שם, בשם אחרים; ר"ן שם ב א) כל השנה כולה, שכן דרך בני העיירות שמתפרנסים מבני הכפרים (ר"ן שם), והקלו להם לקרוא בשעת כניסתם, כדי שלא יטרחו בקריאתה ביום פורים ויתבטלו מסעודתם (רשב"א שם ד ב; ריטב"א שם בשם אחרים)^[9].

במקום שאין נכנסים בשני וחמישי

לא נאמר דין זה אלא במקום שנכנסים בשני ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסים בשני ובחמישי - שהקדמה זו אינה קולא לכפרים (רש"י שם ב ב ד"ה אבל) - אין קוראים אותה אלא בזמנה (משנה שם ה א; רמב"ם מגילה א ח).

בזמן הזה

דין זה שהכפרים מקדימים ליום הכניסה, נחלקו בו תנאים:

• יש אומרים שנוהג אף בזמן הזה (רבי עקיבא, לפי רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, במגילה ב א).

• ויש אומרים שאינו נוהג בזמן הזה (חכמים בגמ' שם, למסקנת הגמ'), שאינו אלא שהשנים כתיקנן וישראל שרויים על אדמתם - היינו בזמן שבית המקדש קיים (שאילתות סז; סמ"ג, עשין דרבנן ד; לבוש או"ח תרפח א) - אבל בזמן הזה, אין קוראים אותה אלא בזמנה (רבי יהודה בגמ' שם), וכן הלכה (רי"ף שם; רא"ש שם א א; רמב"ם מגילה א ט; סמ"ג שם; טור שם; לבוש שם)^[10].

ונחלקו הגירסאות:

• יש גורסים שאין קוראים אותה אלא בזמנה, הואיל ומסתכלים בה (חכמים ורבי יהודה בגמ' שם, לגירסתנו).

• ויש גורסים שאין קוראים אותה אלא בזמנה, הואיל ומסתכנים בה (חכמים ורבי יהודה בגמ' שם, לגירסת רבנו חננאל שם ב ב ד"ה (ב א) מגילה, בשם גאון; רי"ף שם ב א, ורא"ש שם, בשם יש גורסין).

ובביאור הגירסא הראשונה נחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי לחלק להם מעות פורים ביום קריאתה (רבנו חננאל שם; רי"ף שם; רא"ש), ואם יקראו קודם זמנה ויחלקו להם מעות פורים, לא יהיה להם במה לשמוח בפורים (רא"ש שם), לפי שבזמן הזה, שישראל מיוסרים בדקדוקי עניות, אם יתנו להם מתנות ביום הקריאה, יאכלו אותם ביום זה, ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה, ובטלה לה שמחה, ואין לומר שיקראו ולא יתנו להם עד יום י"ד או ט"ו, לפי שכיון שיראו העניים שקראו שם ולא נתנו להם כלום, מתייאשים והולכים למקום אחר, ובטלה מצות מעות פורים מאלה שקראו ביום הכניסה (המאור שם, בשם רבינו אפרים), מה שאין כן בזמן שבית המקדש קיים והשנים כתיקנן בלא יוקר ובצורת, שלא היתה העניות מצויה בהם כל כך (מאירי שם)^[11].

• ויש מפרשים בזמן שהשנים כתיקנן, שהשנים מתעברות על פי בית דין, והחדשים מתקדשים בבית דין ושולחים שלוחיהם להודיע אימתי הוקדש ניסן (ראה ערכו), והשלוחים מגיעים עד הפסח לקצה ארץ ישראל (ראה ערך עבור השנה וערך קדוש החודש), אבל בזמן שפסקו כל אלה וישראל נפרדו ולא יגיעו שלוחי בית דין אצלם, הכל צופים למקרא מגילה ואומרים יום י"ד קראו את המגילה ויעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה, ונמצאו אוכלים חמץ בימים אחרונים של פסח (רש"י שם ד"ה בזמן וד"ה אבל; פסקי רי"ד שם; סמ"ג שם).

ובביאור הגירסא השנייה כתבו ראשונים, שלא אמרו שמקדימים ליום הכניסה אלא בזמן שהשנים כתיקנם, שבאותה העת היו ישראל מעמידים דתיהם, ואין באים לידי סכנה (רבנו חננאל שם; רי"ף שם), שהיתה לישראל מלכות (רמב"ם שם), והיתה ידם פשוטה ותקיפה לקיים המצוות בשלימותן (פירוש המשניות לרמב"ם שם), מה שאין כן בזמן הזה שמסתכנים ישראל בדתיהם (רי"ף שם), ואינם יכולים לקיימם אלא בסכנה (רבי אברהם מן ההר שם), שהשונאים מתעוררים עליהם כשהם רואים אותם מתמידים בשמחה על נקמתם, לפיכך תיקנו להם שלא לפרסם בשמחה יותר מן הראוי, ודיה בשעתה (מאירי שם), שחששו שאם יקראו בכל הזמנים הללו, יתפרסם הדבר הרבה, ושמא יגזרו עליהם שמד לבטל קריאתה, שכיון שאין הקדמה זו של בני הכפרים חיוב, אלא שהקלו עליהם אם ירצו להקדים, מוטב שלא יקדימו ולבטל מהם תקנה, משתבוא כל המצוה לידי ביטול (ריטב"א שם)^[12].

הערות שוליים