מיקרופדיה תלמודית:יושב (בעבודה)

הגדרה^[1] - כהן היושב בשעת עבודה במקדש - שמצותה בעמידה- שעבודתו פסולה.

יושב נמנה במשנה ובברייתא בין פסולי-עבודה (ראה ערכו), שאם עבדו - חיללו (ראה זבחים טו ב, ושם יד ב, ויומא מט א, ומנחות ו א). וכן דרשו בספרי: לַעֲמֹד לְשָׁרֵת וגו' (דברים יח ה), מגיד שאין שירות כשר בכהן אלא מעומד, הא אם ישב ושרת - עבודתו פסולה (ספרי דברים שם קסז. וברמב"ם ביאת מקדש ה טז. וראה ערך עבודה וערך עמידה). ועוד דרשו: לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מצוה; כשהוא אומר: הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה' (דברים יח ז), שנה עליו הכתוב לעכב (זבחים כג ב).

לדעת רבא אמר רב נחמן, למדים יושב שמחלל עבודה מהכתוב: כִּי בוֹ בָּחַר וגו' לַעֲמֹד לְשָׁרֵת (דברים יח ה), לעמידה בחרתיו ולא לישיבה (סנהדרין פד א, וזבחים שם), וכשם שאמרו בזר שמחלל את העבודה (ראה ערך זר), הוא הדין יושב (זבחים שם).

ונחלקו ראשונים: יש מפרשים לימוד זה, שכיון שלא נבחר לישיבה הרי הוא כזר (רש"י סנהדרין שם ד"ה ולא לישיבה); ויש שחולק וסובר שאף ללימוד זה אינו כזר, ולא אמרו אלא שלעמידה בחרתיו לרצות עבודתו, ולא לישיבה (רמ"ה סנהדרין שם).

יושב ששימש במקדש לא נמנה בין פסולי עבודה שחייבים מיתה-בידי-שמים (ראה ערכו. ראה ברייתא סנהדרין פג א). וכן אמרו שיושב אינו לוקה (סנהדרין שם; רמב"ם ביאת מקדש ה יז).

בבמת יחיד בשעת היתר הבמות (ראה ערך במה), אף יושב כשר לעבודה (זבחים טז א).

הערות שוליים