מיקרופדיה תלמודית:ישן
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - אדם השרוי בשינה, לענין תוקפם של מעשיו וחיובו עליהם[2].
עבר עבירה
העובר עבירה בשנתו, כגון שבא על הערוה - כשלא פשע בהליכתו לישון - הרי הישן פטור מעונש ומחטאת (משנה כריתות יא א, וגמ' שם; רמב"ם איסורי ביאה א יח; טור אה"ע כ).
בגדר העבירה שעובר הישן נחלקו אחרונים:
- יש אומרים ששוגג הוא, ולא אנוס, וצריכים להפרישו מאותו איסור (קרן לדוד יח, בדעת שו"ת מהרי"ל סה), שכן כתבו ראשונים בכהן, שאסור לו להיטמא למת (ראה ערך טומאת כהנים), שאם היה ישן בבית, ומת שם מת - אף אם בשעה שהלך לישון לא היה לו להעלות על דעתו שימות שם מת (קרן לדוד שם, שכן משמע משו"ת מהרי"ל שם) - יש להקיצו כדי שיצא משם, שכשנשאר הוא עובר על איסור בשוגג, וצריך להפרישו (שו"ת מהרי"ל שם; רמ"א יו"ד שעב א).
- ויש אומרים שאם לא היה לו לחוש לישון שם, אנוס הוא, ולכן אשה שלקחה תינוק להניקו, ונאנסה בשינה, שנמצא שלא פשעה בזה שישנה שם ליד התינוק, ונמצא התינוק מת אצלה באופן שנראה שהרגתו בשנתה, אינה שוגגת אלא אנוסה (שו"ת חתם סופר חו"מ קפד)[3].
כשהיה לו לחוש שיעבור העבירה
הלך לישון במקום שהיה לו לחוש שבשנתו שם יעבור עבירה, ועבר עליה, אף על פי שבשעת מעשה הוא ישן ואינו יודע מכלום, אין זה חשוב כשוגג ואונס, ואשה שהשכיבה את תינוקה על צידה, ובבוקר מצאה אותו מת - באופן שנראה שהרגתו בשנתה - מאחר וידעה שהתינוק מונח אצלה, לא היה לה לישון בעודו שם, והדבר קרוב לפשיעה (משאת בנימין שם, בשם מהר"ם מרוטנבורג; כן משמע משו"ת חתם סופר שם, בדעת שו"ת מהרי"ל מה)[4].
העושה מצוה
הישן שעשה מעשה מצוה, כגון הישן כשתפילין מונחות עליו, נחלקו בו אחרונים:
- יש אומרים שהוא מקיים את המצוה אף בשנתו, אלא שלסוברים שמצוות-צריכות-כוונה (ראה ערכו) - שלהלכה יש להחמיר כדעה זו (ראה ערך הנ"ל) - אין הישן מקיים את המצוה בשנתו, שאינו יכול לכוין, וכן אם היא מצוה שצריכה כונה לדברי הכל (כן משמע משו"ת הרדב"ז ה, ללשונות הרמב"ם קכה; קרן לדוד יח; מתת ידו א יד, על פי ט"ז או"ח ח ס"ק טו; דבר אליהו (לערמאן) נה).
- ויש אומרים שהישן אינו בר דעת כלל, ואם עשה מעשה מצוה בשנתו לא קיימה (שאילת יעבץ ב צז ג; פרי יצחק א ה; כן משמע ממשיב דבר א מז).
להצטרף למנין
להצטרף למנין לדבר-שבקדושה (ראה ערכו), נחלקו הדעות:
- יש סוברים שהישן מצטרף (בית יוסף או"ח נה ו, בשם מהר"י בירב; שו"ע שם ו; חיי אדם כט א), אף על פי שאינו עונה עמהם, שכיון שיש שם עשרה בני קדושה, השכינה שורה עליהם (בית יוסף שם, בשם מהר"י בירב), והישן חייב במצוות, אלא שהוא אנוס (מתת ידו א יד)[5].
- ויש סוברים שאין לצרף ישן לעשרה (ט"ז שם סק"ד; פרי חדש שם; ברכי יוסף שם), שהישן אינו שומע, ואפילו לסוברים שאף קטן המוטל בעריסה מצטרף (ראה ערך דבר שבקדשה: המצטרפים לעשרה), הישן נשמתו מסתלקת ממנו, ואין קדושה שורה עליו, וגם שורה עליו רוח טומאה, ועוד שהקטן אי אפשר לעשותו גדול, אבל הישן אפשר להעיר אותו משנתו, ולמה נצרפו בעודו ישן (ט"ז שם), והישן אין בו דעת, והוא חשוב כשוטה (פרי חדש שם, בדעת הרא"ש).
- ויש שהסתפק בדבר (שו"ת מהרי"ל קנ ח).
ומלכתחילה יש להעיר הישן, שלכל הפחות יהיה מתנמנם (ראה להלן), ולא יכנסו למחלוקת (אליה רבה שם סק"ז; פרי מגדים שם, משבצות זהב סק"ד; ברכי יוסף שם).
קבלת גט בידה
הבעל שנתן גט (ראה ערכו) ביד אשתו והיא ישינה, וכשניעורה ראתה שהוא גט, אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך (משנה גיטין עח א; רמב"ם גרושין א ט; טוש"ע אה"ע קלח ג), וכל זמן שהיא ישינה אין לה יד כלל, והרי היא כמי שנשתטית, או שאינה יודעת לשמור את גיטה, שאינה יכולה להתגרש (רשב"א שם), שהישינה אין בה דעת כלל (רא"ש גיטין ח ד)[6].
קבלת גט בחצרה
נתן גט בחצרה בשעה שהיא ישינה, נחלקו ראשונים:
- יש סוברים שהיא מגורשת (רשב"א שם, בשם הראב"ד, והסכים עמו; מאירי שם נה א, בשם גדולי קדמונינו), שהרי החצר משתמרת אף כשהיא ישינה, ואף על פי שאין לה יד יש לה חצר, כיון שהיא ראויה שתהיה לה יד, ואינה מחוסרת מעשה, ו"סם רפואתה בידנו" (רשב"א שם, לדעה זו, על פי גמ' שם ע ב).
- יש סוברים שאינה מגורשת (רמ"ה שם עח א; מאירי שם נה א), שאם כשנתנו בידה אינה מגורשת, כל שכן כשנתנו בחצרה (רמ"ה שם), שהואיל ואין לה יד, אין לה חצר (רשב"א שם עז ב), וכן הלכה (רמ"א שם, בשם יש אומרים; ביאור הגר"א שם סק"ו).
- ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת אמוראים, שלדעת הסוברים שהזורק גט לחצרה של אשתו הרי זו מגורשת, אפילו אינה עומדת בצד חצירה (ראה ערך חצר ב: בגט ובקידושין), אף כשהיא ישינה החצר משתמרת, והרי היא מגורשת בגט שניתן לה שם, אבל לסוברים - וכן הלכה (ראה ערך הנ"ל: שם) - שהזורק גט לחצר של אשתו אינה מגורשת אלא אם כן היתה עומדת בצד חצירה, אין אשה מתגרשת בגט שזרק בעלה לחצירה בעודה ישינה, שכל שהיא ישינה הרי היא כמי שאינה עומדת בצד חצירה (רשב"א שם עז ב).
קנין
הנותן חפץ בידו של הישן כדי שיקנהו, לא קנאו הישן (כן משמע מריטב"א גיטין עח א, בשם הרא"ה; שו"ת הרעק"א תנינא צב), שלסוברים שקנין יד (ראה ערך יד ג) הוא משום הגבהה (ראה ערכו. ראה ערך יד ג: הקנין, מקורו וגדרו), פשוט הוא שאין שייך קנין יד בישן, ואף לסוברים שזה שאדם קונה בידו הוא קנין בפני עצמו (ראה ערך הנ"ל: שם), מכל מקום בישן אין שייך קנין זה, שאם בגט, שהוא ניתן בעל כרחה של האשה אין לה יד לקנותו בשעה שהיא ישינה (ראה לעיל), כל שכן שאין לישן יד לקנות מציאה ומתנה (שו"ת רבי עקיבא איגר שם)[7].
שליחות עבור הישן
הישן אינו מחוסר מעשה (כן משמע מגיטין ע ב), וכשייעור משנתו תהיה לו יד, ולפיכך אין כוחו בטל (שו"ת רבי עקיבא איגר שם)[8], ולכן:
- השולח שליח לכתוב גט לאשתו ולתתו לה, הרי השליח כותב ונותן אפילו בזמן שהבעל ישן (גמ' שם).
- אם מינתה האשה שליח לקבל את גיטה, ונתן לו הבעל את הגט בשעה שהיא ישינה, מתגרשת היא בכך (ריטב"א ור"ן שם; רמ"א שם).
- בזכיה בממון, זוכה השליח עבור המשלח אפילו כשהיה המשלח ישן (מחנה אפרים, קנין חצר טו; תורת גיטין קלח ג).
- מי ששלח קרבנותיו לבית המקדש, מקריבים לו אותם אף בשעה שהוא ישן (תוספות סנהדרין מז א ד"ה אימא, על פי משנה גיטין כח א).
קנין בחצר המשתמרת
הנותן חפץ בחצרו המשתמרת של הישן כדי שיקנהו, זכה בו הישן, שהחצר עדיפה מיד - שאין הישן קונה חפץ שנתנו בידו (ראה לעיל) - שהרי היא משתמרת אפילו בשעה שבעל החצר ישן (ריטב"א גיטין עח א, בשם הרא"ה). וכן מציאה שנפלה לחצר המשתמרת של אדם, בעל החצר זוכה בה אף אם היה ישן באותה שעה (שו"ת רבי עקיבא איגר שם; תורת גיטין שם), שהחצר זוכה לו מתורת שליחות (ראה ערך חצר ב: גדרו), ושליח זוכה עבור המשלח אפילו כשהיה המשלח ישן (ראה לעיל. מחנה אפרים, קנין חצר טו; תורת גיטין שם)[9].
קניית שביתה בכניסת שבת
מי שנרדם בדרך - בערב שבת - ולא ידע שחשכה, נחלקו בו תנאים:
- יש אומרים שאין לו אלא ארבע אמות (חכמים במשנה עירובין מה א) - מן המקום שבו הוא נמצא, שאינו רשאי לצאת חוצה לאותן ארבע אמות באותה שבת (ראה ערך תחומים) - הואיל ובכניסת שבת ישן היה, ולא נתכוין לקנות שביתה (רש"י שם ד"ה אין).
- ויש אומרים שאינו צריך דעת לקנות שביתה (רבי יוחנן בן נורי במשנה שם, לפי הריטב"א שם), ויש לו אלפיים אמה לכל רוח (רבי יוחנן בן נורי במשנה שם), וכן הלכה (גמ' שם מו א)[10].
מזיק
אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן (משנה בבא קמא כו א; רמב"ם חובל א יא; טוש"ע חו"מ תכא ג), והישן שחבל בחברו, או הזיק את ממונו, הרי זה חייב לשלם - כשאר המזיקים - מן היפה שבנכסיו (גמ' שם ג ב, ותוספות ד"ה תולדה; רמב"ם שם), ואינו כמזיק באונס גמור, שפטור - לסוברים כן (ראה ערך אדם המזיק: מזיק באונס) - שאין זה אלא קרוב לאונס (עבודת הגרשוני סט), ואף על פי שהוא מזיק בלא דעת ומחשבה, הרי זה בכלל אדם המזיק, כיון שסוף סוף נעשה הנזק על ידי כוחו וגופו (כן משמע מחידושי רבי שמעון שקאפ בבא קמא א א).
אין הישן חייב אלא כשבשעה שהלך לישון היו שם חברו או הכלים, אבל אם היה ישן ובא חברו ושכב אצלו, או שהניח כלים לידו, והזיקם הראשון, הרי זה פטור (ירושלמי בבא קמא ב ח; רמב"ם שם; טוש"ע שם ד), מפני שזה אונס גמור הוא (תוספות בבא קמא כז ב ד"ה ושמואל), או מפני שזה שהניח את הכלים בצדו הוא המועד שפשע (רמב"ם שם)[11].
בושה
הישן שבייש פטור (משנה בבא קמא פו ב; רמב"ם חובל א י; טוש"ע חו"מ תכ לו, ושם תכא א), שהמבייש אינו חייב בתשלומי בושת (ראה ערכו) עד שיתכוין לבייש (ראה ערך בושת: שלא בכוונה. כן משמע מהרמב"ם וטוש"ע שם), והמבייש את הישן חייב (משנה שם; רמב"ם שם ג ג).
ספק טומאה
ספק-טומאה (ראה ערכו) בישן, אם אירע הדבר ברשות היחיד, ספקו טמא - כשאר כל ספק טומאה ברשות היחיד שספקו טמא (ראה ערך טומאה: גדרה) - ואף על פי שספק טומאה בדבר-שאין-בו-דעת-להשאל (ראה ערכו), אף ברשות היחיד ספקו טהור (ראה ערך הנ"ל: שם), הישן חשוב כיש בו דעת להישאל (תוספתא טהרות (צוקרמאנדל) ג יא, לגירסת הר"ש טהרות ג ו; רמב"ם אבות הטומאה טז ג; נודע ביהודה תנינא יו"ד קכ, בדעת תוספות נדה ג א ד"ה מודה).
הזאת מי חטאת
מזים על האדם מי-חטאת (ראה ערכו), לטהרו מטומאת-מת (ראה ערכו), בין ער בין ישן (תוספתא פרה (צוקרמאנדל) יב י)[12].
מתנמנם
המתנמנם אינו כישן, ולפיכך:
- היבם שבא על יבמתו כשהוא מתנמנם - קנאה (יבמות נד א; בית שמואל קסו סק"ז).
- המקדש אשה כשהוא מתנמנם, הרי זו מקודשת (בית יוסף אה"ע מב א, בשם תשובת הרשב"ץ).
- הקורא את המגילה מתנמנם - יצא (משנה מגילה יז א; רמב"ם מגילה ב ה; טוש"ע או"ח תרצ יב), ואפילו לכתחילה יכול לקראה מתנמנם (רמב"ן ברכות כב ב), ומוציא אחרים בקריאתו (תניא רבתי מ; מאירי שם), ומכל מקום השומע את המגילה מתנמנם לא יצא (ירושלמי מגילה ב ב, לפי מרדכי שם תשצא; שו"ע שם), שאינו יכול לכוין יפה (פרי מגדים שם, משבצות זהב סק"ח, על פי הירושלמי שם)[13].
גדר מתנמנם
איזהו מתנמנם, ישן ולא ישן, ער ולא ער, שעונה אם קוראים לו, אבל אינו יכול להשיב סברא, וכאשר מזכירים לו הוא נזכר (מגילה יח ב), שכששואלים אותו דבר הצריך סברא, כגון: היכן הנחת כלי זה, אינו יודע לענות, וכשמזכירים לו: הנחתו במקום פלוני, הוא נזכר ואומר אם כן או לא (רשב"ם פסחים קכ ב ד"ה לאהדורי). ונחלקו ראשונים:
- יש מפרשים ש"ישן ולא ישן" הוא בתחילת השינה, שהוא מתחיל להירדם, ו"ער ולא ער" הוא בסוף השינה, שהוא מתחיל להתעורר (תוספות תענית יב ב ד"ה נים, בשם רבו, לגירסת גליון הש"ס שם, ועוד; תוספות נדה סג א ד"ה נים; אהל מועד, מועד קטן ב ג).
- ויש מפרשים ששניהם הם בתחילת השינה (ר"ן מגילה שם). ולדעה זו נחלקו אחרונים: יש סוברים שאם קרא את המגילה בסוף השינה, כשהתחיל להתעורר, לא יצא (ב"ח או"ח תרצ יב); ויש סוברים שיצא (ט"ז שם סק"ח).
הערות שוליים
- ↑ כו, טורים קסח-קפה.
- ↑ על טבעה של השינה ודיניה, כגון כמה זמן ראוי לו לאדם לישון ביום, על הזמנים והמקומות שבהם ראוי או אף מצוה לישון, ועל הזמנים והמקומות שבהם השינה אסורה, ועל צורת השינה, ועל ההבדלים שבין שינת קבע לבין שינת עראי, וכיוצא בזה, ראה ערך שינה. על החולם שעשה מעשה בחלומו, כגון שנדר או נשבע בחלום, ראה ערך דברי חלומות: נדר ושבועה בחלום.
- ↑ ומכל מקום כיון שבא מעשה כזה לידה צריכה כפרה ותשובה, אפילו הביאו את התינוק אצלה באמצע שנתה, וכלל לא ידעה ממנו, ואף על פי שלענין נזיקין הרי זה אונס גמור (ראה להלן), אין להקל בעוון החמור של שפיכות דמים ולפטרה בלא כלום (משאת בנימין כו).
- ↑ ויש מן האחרונים החולק וסובר שהרי זה קרוב לאונס, ומי ששכב אצל חברו והרגו בשנתו, פטור מגלות (ראה ערכו), ואף על פי שבשעה שהלך לישון ידע שאפשר שיעבור עבירה, מכל מקום אין זה ודאי שיעשה עבירה בשנתו (עבודת הגרשוני סט).
- ↑ ומכל מקום אין לצרף יותר מאחד ישן (מגן אברהם שם סק"ח; חיי אדם שם; משנה ברורה שם ס"ק לב), שבלאו הכי הרבה פוסקים מחמירים בישן (ראה להלן. משנה ברורה שם). וכן לסוברים שאין מצרפים את מי שאינו מקשיב לחזרת-הש"ץ (ראה ערכו), שאם אין שם תשעה שמכוונים לברכותיו קרוב הדבר להיות ברכותיו לבטלה, אין הישן מצטרף, ואינו מצטרף אלא לשאר דבר שבקדושה (כן משמע מפרי חדש שם ו, ושלחן ערוך הרב שם ז-ח).
- ↑ ויש שכתב בדעת ראשונים שהישינה יש לה יד, וכשנותן לה גט אנו קוראים בזה "וְנָתַן בְּיָדָהּ" (דברים כד א), והטעם שאינה מגורשת בשנתה הוא מפני שצריך שיהיו הגירושין בידיעת האשה (ראה ערך גרושין: דעת המתגרשת), והישינה אינה יודעת (מחנה אפרים, קנין חצר יב, בדעת הרמ"ה והטור).
- ↑ ויש שכתב בדעת ראשונים שאף הישן יש לו יד, וכשדעת-אחרת-מקנה (ראה ערכו) לו, שאין צריך את דעת המקבל כדי לזכות, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל: חסרון כונה), הרי הוא זוכה בידו אפילו כשהוא ישן (מחנה אפרים, קנין חצר יב, בדעת הרמ"ה והטור).
- ↑ ואף לסוברים שהישן חשוב כמי שאינו בר דעת (ראה לעיל), אין זה אלא לענין מה שעושה בעצמו, אבל כל דבר שנעשה על ידי אחרים עבור הישן, הרי הוא חשוב כאילו נעשה עבורו בשעה שהוא ער (שדי חמד, כללים י לד).
- ↑ ואף לסוברים שהחצר קונה מציאה מטעם יד (ראה ערך הנ"ל: שם), ושהישן אין לו יד, ושלכן אין ישינה מתגרשת בחצר (ראה לעיל), הרי זה דוקא בגט, שצריך שתהיה החצר משתמרת לדעתה, ובישינה אינו משתמר לדעתה, כדרך שאינו משתמר בידה, אבל במציאה בחצר המשתמרת אין צריך את שמירתו, וזוכה בו משום יד אפילו אם אינו עומד בצדה, ולפיכך אף הישן יכול לזכות במציאה בחצרו (שו"ת הרעק"א שם).
- ↑ אם ההלכה כן מטעם שאינו צריך דעת, או מטעם אחר, ראה ערך תחומים.
- ↑ ויש מן הראשונים שכתבו שאפילו אם קדם האחד לישון, ובא חברו ושכב בצדו, והזיקו הראשון, אם יודע הראשון שעתיד חברו לשכב בצדו, הרי זה חייב בנזקו (רבנו יהונתן שם; פסקי ריא"ז שם ב ז ב).
- ↑ על שימור על ידי הישן, כגון שימור משקה מגולה שלא ייאסר משום גלוי, ראה ערך גלוי: הגלוי; על הישן שנמצא יחד עם איש ואשה, אם הוא מצילם מאיסור יחוד, ראה ערך יחוד: האסור מחמת חשש ליחוד; על הגונב את האדם הישן ונשתמש בו ומכרו, או שגנבו כשהוא ער ונשתמש בו כשהוא ישן, אם הוא חייב משום גונב נפש או לא, ראה ערך גונב נפש: העימור. על המעביר את בנו או בתו למולך כשהבן או הבת ישנים, ראה ערך מולך; על משלוח מנות לישן, ראה ערך משלוח מנות.
- ↑ ויש הסוברים להיפך, שקראה מתנמנם לא יצא, כיון שאינו קורא מן הכתב אלא קורא על פה, וביאור דין המשנה שהשומע מתנמנם יצא (השלמה שם; מכתם שם).